מנחם מענדל פוטרפס

הרב מנחם מענדל פוטרפס
בהתוועדות חסידית
לידה	כ' בתשרי תרס"ח
פטירה	ד' בתמוז תשנ"ה
השתייכות	חסיד חב"ד
רבותיו	כ"ק אדמו"ר הרש"ב, כ"ק אדמו"ר הריי"צ והרבי

ר' מענדל אצל הרבי בחלוקת דולרים

הרב מנחם מענדל פוטרפס (ידוע גם בכינויו: ר' מענדל. כ' תשרי תרס"ח - ד' תמוז תשנ"ה) היה חסיד ומקושר לרבותינו נשיאינו, איש מסירות נפש, הקים מוסדות רבים מאחורי מסך הברזל, ומשנת תשל"ג שימש כמשפיע ראשי בישיבת תומכי תמימים המרכזית בכפר חב"ד. שימש כחבר הנהלת בית רבקה ומוסדות ישיבת הבוכרים בכפר חב"ד. ייסד ביחד עם הרב מרדכי שמואל אשכנזי את חיידר אידיש בכפר חב"ד.

תולדות חיים

ר' מענדל נולד בכ' תשרי תרס"ח בעיירה פלעשניץ ברוסיה הלבנה, לאביו ר' מנחם מענדל ולאמו מריאשא (בת משפחת סגלוביץ ואימא למשפחת קוגל), הוא היה ילד רביעי אחרי שתי בנות ואח אחד. אביו נפטר זמן קצר לפני לידתו במגיפת הטיפוס, ואמו קראה לו על שמו. את ילדותו בילה ר' מענדל אצל סבתו רחל-לאה מנעוועל, היא הייתה אחייניתו של החסיד המפורסם ר' חנוך הענדל קוגל. סיפורים רבים מהלכים אודות הנהגתה החסידית והידורה במצוות.

הסבתא רחל לאה הייתה ידידת נעורים של הרבנית שטערנא שרה, בהגיעה לליובאוויטש הייתה מבקרת בבית הרבנית, שם היו משוחחות בסיפורי חב"ד ומנהגי החסידים. בתרע"ה כשמלאו לנכדה שבע שנים הביאה אותו סבתו יחד עמה בנסיעתה לרבי. ובנסיעה זו זכה להיכנס ליחידות לראשונה בחייו, לאור בקשתה של הסבתא מהרבנית כי תבקש מבעלה כ"ק אדמו"ר הרש"ב שיקבל אותו ליחידות. לאחר החגים אכן נכנסה עם הילד לחדר בעלה ואמרה: "ער איז א נאמען נאך זיין פאטער, ער איז רחל לאה'ס אן אייניקל, נעם אים אויף יחידות און בענטש אים"! (תרגום מיידיש: הוא נקרא על שם אביו, והוא הנכד של רחל לאה. קבל אותו ליחידות וברך אותו). והרבי נתן לו ברכה ליראת שמים ומתוך אריכות ימים ושנים.

מעתה, הפך הדבר למנהג תדיר יותר. כמעט מדי שנה, לקחתו עמה בנסיעותיה לרבי. בחודש תשרי תר"פ כשמלאו לו 12 שנים היה הפעם האחרונה בה זכה לשהות אצל הרבי הרש"ב.

לימודיו בישיבה

בבית העלמין בצפת, ליד קברו של משפיעו ר' זלמן משה היצחקי

ר' מענדל עומד בחצר 770 בעת מעמד הכפרות אצל הרבי, תשרי תשנ"ב

בסוף שנת תר"פ התקבל לישיבת תומכי תמימים בעיר קרמנצ'ג שם למד עד שנת תרפ"ד, בשנה זו הבולשת הסובייטית חשפה את הישיבות המחתרתיות והוא נאלץ לברוח. שנה לאחר מכן החל ללמוד בישיבות מחתרתיות בחרקוב, וויטבסק ונעוויל עד שנת תרפ"ט, אז נסגרו גם ישיבות אלו, והתלמידים הרבים נאלצו להתפזר בין הישיבות המחתרתיות השונות.

ברבות הימים תיאר המשפיע את זיכרונותיו מימים אלו: כל ליל שישי היה מוקדש כולו ללימוד. היו תלמידים ששקדו על לימוד הגמרא והיו שלמדו את תורת החסידות; הוא עצמו היה מקדיש לילה זה ללימוד הגמרא.

הוא אהב במיוחד את ההתוועדויות הרבות שם היו מתוועדים טובי המשפיעים בדור ההוא כמו הרב התמים זלמן משה היצחקי הרב התמים יצחק הורביץ (איצ'ה דער מתמיד), הרב התמים יחזקאל (חאטשע) פייגין, ועוד.

בשנת תרפ"ט לאחר שכאמור נסגרה הישיבה בה למד עבר הוא לוויטבסק שם למד בישיבה המקומית שהתנהלה גם היא בתנאי מחתרת. כשנה לאחר מכן נקרא הוא לשמש כמשגיח ומשפיע לתלמידי התמימים בישיבה המחתרתית ביקטרינוסלב. בזכרונותיו מהתקופה ההיא הוא מציין את הדרת הכבוד שהיה לבחורי הישיבה כלפי רב העיר הרב הגאון רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי.

ר' מענדל נסע אל ביתו אמו שבחרקוב, והחל לטפל בשידוכי שתי אחיותיו המבוגרות ממנו, במטרה להשיאן למובחרים שבקרב התמימים. חפצו עלה בידו, וזמן קצר לאחר מכן, נישאה אחותו הבכירה להרב בן ציון שם טוב, ואחותו הצעירה נישאה להרב יהושע שניאור זלמן סרברנסקי.

באותה תקופה הציעו גם לו עצמו שידוכים מכובדים. הוא ריכז מספר הצעות, ודיווח אודותם לכ"ק אדמו"ר הריי"צ, ששהה אז בפולין, וביקש את הדרכתו וברכתו. מענה הרבי היה: "הצעת קאראלעוויץ נכונה" - הכוונה הייתה לרב בן ציון רובינסון, אשר התגורר בקאראלעוויץ והוא אשר הציע לר' מענדל את בתו.

הוא נסע אפוא לקאראלעוויץ, והגיע לעיר לקראת שבת קודש. לאחר התפילה השתתף בהתוועדות שהתקיימה ונטל משקה ביד רחבה עד שכתוצאה מכך בסיום ההתוועדות - נפל תחת השולחן ונרדם. כשהתעורר, והוא עדיין מתחת לשולחן, הייתה השעה אחר חצות הלילה במוצאי-שבת, ולפתע שמע את ר' בן ציון אומר לזוגתו: "נראה, שהבחור הזה הוא "א אמת'ר חסידישער בחור" (בחור חסידי אמיתי), שהרי בא "להתראות", ולמרות זאת לקח משקה, התוועד ונמצא כעת היכן שנמצא... הרי זה סימן, שהינו בחור חסידי אמיתי. אנו צריכים לעשות כל מאמץ בכדי שישאר כאן ויגמור איתנו את השידוך".

ואכן, השידוך יצא לפועל בשעה טובה ומוצלחת, והחתונה התקיימה בעיירה של הכלה, ביום שלישי י' בתמוז ה'תרצ"ג.

אחרי חתונתו, נשאר זמן קצר אצל אמו בחרקוב, ולאחר מכן נסע יחד עם רעייתו לעיר יגורובסק. (עיר זו הייתה מרוחקת ממוסקבה במרחק של כ - 100 ק"מ). למרות שפרש זמנית מעיסוקיו בישיבות, לטובת ענייניו המשפחתיים, כבר הכירו הממונים על הרשת הכלל ארצית של ישיבות תומכי תמימים המחתרתיות ברחבי רוסיה, בכשרונותיו ומסירותו וראו בו כמי שמתאים ביותר לפעול להצלת הישיבות. מבחינה הפיננסית - תמיכה במשפחות האסירים - שחירפו את נפשם למען התורה ומצוותיה, אחזקת הישיבות המחתרתיות, מימון המעברים הקבועים של הישיבות, כמו גם סכומים נכבדים ששולמו כדמי "לא יחרץ" - הטילו על המארגנים עול כספי כבד והוא נבחר להיות אחד מאלה, שהוטל עליהם להשיג את המימון הדרוש.

הוא קיבל על עצמו את התפקיד, ולצורך זה נכנס לעולם העסקים. שבמסגרתו גרף רווחים נאים, אך עם זאת. הוא עצמו ובני ביתו הסתפקו בלחם צר ומים לחץ, ואת רוב המוחלט של הרווחים מסר לתומכי תמימים. כמו כן כל אימת, שעסקני אנ"ש נצרכו בסכום כסף גדול ל"פדיון שבויים", פנו הם אל ר' מענדל, אף כאשר סכום המבוקש לא נמצא בידו היה לווה את סכום הכסף ומעבירו לידיהם.

ר' מענדל, שכאמור המשיך בתפקיד זה בהצלחה רבה - הצליח לזמן מה לנהל את חייו על מי מנוחות, אך כשהנאצים ימ"ש הגיעו לרוסיה, ברח עם בני משפחתו ממוסקבה, ולאחר נדודים רבים הגיע לעיר סמרקנד, שם היה מראשי העסקנים שפעלו למען הישיבה המקומית. שם פגש ברבים מאנ"ש ופליטי פולין שהגיעו לפניו, ועוד אחרים רבים שהוסיפו להגיע מידי יום ביומו ביחד עם ילדיהם. שמע פעולותיו התפרסם עד מהרה בקרב החסידים ורבים בקשו את עזרתו - והוא עשה כל שביכולתו להטבת מצבם.

בד בבד נטל חלק פעיל ביסוד "חדרים". החל משלהי החורף של שנת ה'תש"ג, בעיצומה של המלחמה האכזרית, ניהל את ישיבת "תומכי תמימים", שהכילה במשך הזמן מאות תלמידים, כאשר המנהל הכללי היה ידידו, הרב יונה כהן מפולטבה.

תקופת לבוב וגלות סיביר

ערך מורחב – יציאת רוסיה תש"ו

תחנת הרכבת בלבוב (למברג) הסמוכה לגבול, ממנה יצאו רוב ה'עשאלונים'

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה אישרה הממשלה הרוסית את חזרתם של נתיני פולין שברחו לגבולותיה בזמן המלחמה, והעמידה לרשותם רכבות משא, ואזרחים רוסיים רבים ניצלו את הפרצה שנוצרה, וניסו להבריח את הגבול באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים, דרך עיר המעבר לבוב. חסידי חב"ד המתינו לקבלת תשובתו של אדמו"ר הריי"צ האם להסתכן ולהבריח את הגבול בצורה לא חוקית, וכאשר התקבל האישור רק מעטים מהם הספיקו לנצל אפשרות זו לפני שהממשלה הרוסית החליטה להפסיק את האישורים.

בעקבות פעולתו של ר' יהודה לייב מוצקין ששיחד פקידי שלטון בכירים תוך סכנת נפשות ממשית, נפתח הגבול מחדש ולצורך כך הוקם ועד מיוחד, בו היו חברים ר' מענדל ועסקנים נוספים. פעילות הועד התחלקה למספר מישורים: עידוד אנ"ש ברוסיה להבריח את הגבולות, זיוף מסמכים, וגיוס כספים לשחד את הפקידים השונים, ולדאוג לכל שאר הפרטים הנצרכים, כגון דירות מסתור בלבוב עד לנסיעה, וקשר רציף עם אנ"ש שהגיעו ללבוב על מנת להבריח את הגבול.

ר' מענדל עצמו לא הצטרף למשפחתו בבריחה על אף שידע כי אנשי המשטרה החשאית עלו על עקבותיו ותוך זמן קצר עלולים לאסור אותו. הוא נותר ברוסיה והמשיך לעסוק בפעולות ההברחה, עד שהחליט לצאת את מסך הברזל בקבוצה קטנה שמנתה תשעה אנשים בלבד ובהם הרב שמואל נוטיק.

מאוחר יותר התברר כי האיש שדאג להם לכרטיסים, היה סוכן מוסווה של הק.ג.ב. והוא מסר לשלטונות על תשעת האנשים העומדים להבריח את הגבול. המשטרה עצרה את כולם.

העצורים הועברו למטה המשטרה החשאית בלבוב. לאחר חקירות ממושכות ועינויי תופת החל המשפט בו נגזר על ר' מענדל גלות והוגלה למשך כ-10 שנים לסיביר. בתקופת גלותו שהה יחד עם החסיד המשפיע ר' אשר ששונקין עד שהשתחררו בשנת תשכ"ד.

אצל הרבי במהלך התוועדות בזאל הגדול (תשכ"ד)

במהלך תקופת הגלות בסיביר ואחרי השחרור בעודו בגלות רוסיה, זכה להתייחסויות נדירות מהרבי:

• בשנת תשט"ז, הרב בן ציון שניאורסאהן גיסו של הרבי הריי"צ, הגיע לארצות הברית זמן קצר לאחר שיצא מרוסיה, ונכנס ל'יחידות' אצל הרבי. לאחר שיצא מ'יחידות', פגש אותו הת' שלום בער בן ר' מענדל פוטרפס, ושאלו אם מכיר את אביו. ר' בן ציון ענה בחיוב, והוסיף: הדבר הראשון שהרבי שאל אותי ב'יחידות' היה על אביך.
• באגרת ששיגר הרבי אל רעיית ר' מענדל, בעודו ברוסיה, כתב הרבי אודותו שורה של ביטויים נדירים ביותר:

"הוו"ח אי"א נו"נ רב פעלים ובעל מרץ, מטובי מקושרי רבותינו נשיאינו והולכי בדרכיהם, דרך הקודש יקרא לה, דרך החיים, בזה העולם המעשה היום לעשותם, הרמ"מ שליט"א וזוגתו מרת לאה שתליט"א".

• בהתוועדות י' שבט תשכ"ב הרבי תיאר את מעשי איש מסירות הנפש ברוסיה, כאשר הכוונה היתה לר' מענדל פוטרפס, אשר עוסק בהחזקת היהדות ובניית מקוואות ללא כל חשבונות ושיקולים אישיים.

המשפיע בתומכי תמימים כפר חב"ד

בשנת תשכ"ד קיבל אישור יציאה מרוסיה והיגר ללונדון שם התגורר בנו ר' בערל פוטרפס, ותוך זמן קצר הפך לאחד מחשובי העסקנים והמשפיעים בקהילת חב"ד המקומית, ועסק בהקמת מוסדות חינוך על טהרת הקודש במקום.

לאחר פטירת הרב שלמה חיים קסלמן בשנת תשל"א, הורה הרבי לר' מענדל שיעבור לכפר חב"ד ויתמנה כממלא מקומו בתפקיד המשפיע המרכזי של ישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד, ועם מינויו לתפקיד בשנת תשל"ג רשם פרק חדש בהיסטוריה של ישיבות תומכי תמימים בארץ הקודש, והתייחד בדרכו החינוכית והיה למשפיע נערץ על התמימים ואנ"ש.

עסקנות

ר' מענדל מתוועד יחד עם ר' מאיר בליז'ינסקי

בשנים הבאות, הפך ר' מענדל שהיה בד בבד עם תפקידו בישיבה גם המשפיע הראשי בארץ הקודש לאחד מראשי העסקנים החב"דיים, ופעל נמרצות למען כפר חב"ד ובפרט למען ישיבת תומכי תמימים ובית רבקה כפר חב"ד בה היה חבר הנהלה. ייסד את חיידר אידיש בכפר חב"ד. בשנת תשל"ד קיבל מכתב בו כתב לו הרבי ברכה (תוכן) "בעבודת הקודש בתומכי תמימים ובכפר חב"ד", כש (גם) בו ראה כהסכמה מהרבי להתעסק בענייני הכפר.

כשהרב גרשון דובער (בורקע) שיף חזר מחצרות קודשינו עם הוראה ברורה להקים ולייסד מוסד לעולים שהגיעו מרוסיה, עמד לימינו לעזר והתמנה להיות חבר הנהלה במוסדות ישיבת הבוכרים עד פטירתו.

כמו כן היה מאלו שעשו רבות למען שלוחי הרבי לארץ הקודש. בין היתר היה נוסע לארצות הברית לגיוס כספים עם השד"ר הרב שמואל דוד רייטשיק.

ר' מענדל היה מנושאי הדגל של פרסום בשורת הגאולה וזהות הגואל.

אחרי כ"ז אדר וג' תמוז

גם לאחר כ"ז אדר וג' תמוז זהרה דמותו החסידית ואמונתו והתקשרותו לרבי על אף ההעלם והסתר שמאפיין תקופות אלו.

התייחסותו למצב ההעלם והסתר

מצבו הבריאות של הרבי (לעיני בשר) נגע ללבו של ר' מענדל וגרם לו באופן טבעי לחוסר בקו השמחה. החל מכ"ז אדר היה אומר בתכיפות תהלים בדמעות. מאידך לאחרי תשרי תשנ"ג כשהרבי החל לצאת למרפסת התבטא ר' מענדל: "אי אפשר להבין כלום. כל יום יש גילויים חדשים".

בהתוועדות שבת מברכים טבת תשנ"ג התוועד ר' מענדל ב-770 עם אברכים ובעלי בתים מאנ"ש ואמר שכל אחד צריך לקבל על עצמו איזה ענין בקשר למצבו של הרבי. כשאחד הבעלי בתים שאל אותו מה הוא מקבל על עצמו, ענה לו ר' מענדל שהוא לקח על עצמו ללמוד מסכת ביצה, דבר שהיה קשה לו בגשמיות בשנים ההן.

כשבועיים אחרי ג' תמוז התוועד ר' מענדל בישיבה בכפר ולמרות שעיניו זלגו דמעות, וכמעט לא דיבר מאומה, הוא אמר משפט אחד עליו חזר שוב ושוב: "הוא, היצר הרע, רוצה ש"ניפול" ליאוש ולמרה שחורה - לא ולא! בשום אופן לא "ניתן" לו! זאגט א ניגון, א פריילאכן ניגון!, פריילעכער, פריילעכער!". הוא היה חוזר ומצטט את דברי רש"י על הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" - "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות".

נסיעה לרבי לתשרי ולקבוצה

התוועדות חסידית בישיבה בכפר. לצד ר' מענדל נראה תלמידו המובהק הרב לוי יצחק גינזבורג

לקראת חודש תשרי תשנ"ג, חודש החגים הראשון אחרי כ"ז אדר התוועד ר' מענדל עם התמימים ואנ"ש בישיבה בכפר במשך כחמש שעות, תוך שדבריו נקטעים בבכיות ותפילות שיובאו המניעות והעיכובים. יחד עם זה, עורר והדגיש שאנו מצידנו חייבים "לעשות כלים" - לנסוע לרבי כמו שהיינו רגילים כל שנה, וה"כלים" הם עצמם "ימשיכו אור" ויזרזו את ההתגלות של הרבי. דבריו של ר' מענדל הועלו על הכתב ע"י תלמידו הרב לוי יצחק גינזבורג ופורסמו לכלל אנ"ש במדור 'דעות' בשבועון כפר חב"ד ועוררו הדים. נקודה נוספת שהשמיע ר' מענדל, היא שגם כשאנחנו רואים את הרבי, איננו מבינים ברבי - "אנחנו מבינים ברבי כמו שעז מבינה בבן אדם, לכן, צריך לנסוע לרבי גם אם לא רואים ושומעים". ר' מענדל עצמו היה בין החסידים המבוגרים הבודדים שהגיעו ל770 לתשרי תשנ"ג מארץ ישראל.

גם לאחר ג' תמוז, לקראת תשרי תשנ"ה, הביע ר' מענדל עמדה תקיפה אודות הצורך בנסיעה לרבי גם במצב הנוכחי. בדיונים של הנהלת תומכי תמימים כפר חב"ד כאשר הוצע לקצר את שהות תלמידי הקבוצה ב-770 הזדעק ר' מענדל: "שנה שלימה! אף לא דקה אחת פחות!". כמו כן הוא נשאל ע"י תלמידו הרב לוי יצחק גינזבורג האם אפשר לומר בשמו שגם עתה לאחרי ג' תמוז צריך לנסוע לרבי לתשרי. למשמע ניסוח השאלה הזדעק ר' מענדל: "מה? ה'צריך לנסוע'? מוכרחים לנסוע!" ר' מענדל עצמו החל בנסיעה לרבי לקראת תשרי תשנ"ה אך מסיבות בריאותיות נעצר הוא באמצע הדרך באנגליה אצל משפחתו שם שהה עד פטירתו.

עידוד וחיות בענייני משיח

על לשונו של ר' מענדל היה שגור תמיד הניגון "חיילי אדוננו משיח צדקנו".

בקיץ תשנ"ב ניגש אליו התמים יצחק אקסלרוד ושטח בפניו את זעזועו מדיבורים קרירים וציניים שנשמעו מפי מכובדי אנ"ש כלפי אמונת החסידים ור' מענדל נענה: "זה בא מהשכלה בלי עבודה".

לקראת י' שבט תשנ"ג, בשעה שהיו שניסו להכשיל את מעמד הסאטעלייט ושידורו בארץ הקודש כשהם מכנסים לשם כך אסיפת רבנים, פנה לר' מענדל תלמידו ר' בצלאל קופצ'יק וביקש שיבוא לאסיפה להביע את דעתו החיובית לקיום האירוע. בתחילה התנגד בתוקף ר' מענדל להשתתף בכלל באסיפה באומרו שאינו מוכן לשהות עימם באותו חדר, אך אחרי שגויס ה'עשה לך רב' שלו ר' זאב קסלמן שהגיע לביתו וביקש וציווה עליו שבכל זאת ילך לאסיפה נעתר ר' מענדל והגיע למקום והשמיע למשתתפים דברים חריפים באומרו התנגדותם מגיעה מחששם ופחדם 'שמא לא' שזה ממש אפיקורסות, שהגדלות שלהם מתבטאת בהטלת ספיקות וקרירות, עניינו של עמלק, בענין משיח. הוא אף אמר אז שדעתו של הרבי במקרה שכזה ידועה שהרי הרבי אומר ש'צריך לילך עם המפלגה החרדית ביותר' וגם בנידון דידן כשיש שני קבוצות צריך ללכת עם החרדי ביותר, וזה לא הקבוצה המתנגדת לעניין וכו'.

בשיחה עם ר' יחזקאל סופר ור' טוביה פלס בחורף תשנ"ג גילה את דעתו על ה'רציונאליסטים' הדואגים ל"הצלת כבודו של הרבי" מפרסום ענייני משיח וכו': "אל תנסה להבין אותם, אני מכירם היטב, אלו אפיקורסים ימ"ש! מי שמקרר התפעלות של יהודי המאמין בביאת המשיח הרי הוא מתנגד ו . .". ור' מענדל אף הוסיף ואמר להם שאפשר לפרסם את הדברים בשמו.

בכינוס אנ"ש בכ"ח ניסן תשנ"ג להתחזקות בענייני משיח הכריז ר' מענדל את הכרזת הקודש יחי אדוננו.

גם אחרי ג' תמוז המשיך ר' מענדל לדבוק בהכרזת "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" אחרי התפילות, וכדי להראות זאת לאנשים שהיו מסופקים בכך הוא אמר זאת לא פעם בקול רם. כשאחד האברכים אמר לו שיש וויכוחים האם להכריז "יחי" או לא השיב ר' מענדל נחרצות שמי שהרבי חי אצלו צריך הוא לומר "יחי".

באותה תקופה כשהכריזו "יחי" היה ר' מענדל נעמד מלא קומתו ועונה זאת למרות שבשאר התפילה לא היה יכול לעמוד במקומות שונים מפאת חולשתו. באחד הימים הגיע אחד מהר"מים בישיבה בכפר לר' מענדל וניסה "להסביר" לו עד כמה כביכול הענין של "יחי" מרחק יהודים וכו'. ר' מענדל שתק כל העת עד שהלה סיים את דבריו ואז השיב לו, שכאשר מישהו היה מתווכח עם ר' אבא פליסקין הוא היה שותק ושומע עד הסוף ואז אומר: "אבל אני איני מסכים איתך" ללא הסברים נוספים, "כך גם אני אומר לך: "אינני מסכים איתך"".

אחרי ג' תמוז, כשרצו לתרום שלט 'יחי' לקירות הזאל בישיבה בכפר חב"ד, שאלו את ר' מענדל האם להוסיף לפני "ובקרוב נזכה ליחי…" וכדומה מפני חילוקי הדעות, ענה: "לא! לא להוסיף, לא לגרוע ולא לשנות!".

פטירתו

לקראת חודש תשרי תשנ"ה היה בדרכו לנסוע לרבי, כשעצר לתחנת ביניים בעיר לונדון כדי לאסוף כספים לתומכי תמימים, חש שלא בטוב, ונשאר שם אצל בנו עד לפטירתו, בד' תמוז תשנ"ה, ושם מנוחתו כבוד.

תיעוד תולדות ועשיה ציבורית

• לאחר פטירתו, פורסמו בשבועון בית משיח, מספר סדרות של זכרונות וסיפורים הקשורים בדמותו החסידית על ידי הרב חיים לוי יצחק גינזבורג.
• כמה שנים לאחר מכן יצא לאור על ידי ר' אליהו וולף ספר בשם "ר' מענדל" שבחלקו התבסס גם על כתבות אלו.
• הרב לוי יצחק גינזבורג הוציא ספר בשם "המשפיע" ובו סיפורים לדמותו של ר' מענדל וסיפורים מפיו. כמו כן בסדרת הספרים שכתב הרב גינזבורג בשם פניני התניא, הכניס סיפורים ומשלים רבים מפיו של ר' מנדל.
• בשנת תשפ"ג נחשף כי בקרוב יצא לאור ספר חדש אודות ר' מענדל בהוצאת הרב יוסף יצחק קרץ ובעריכת הרב ישראל אלפנביין.

משפחתו

• סבו, הרב חיים פוטרפס
• רעייתו מרת לאה, בת ר' בן ציון רובינסון - נפטרה בה' בכסלו תשס"ג טמונה בבית החיים בלונדון
• אחיו, הרב הענדל ליברמן - צייר חסידי

גיסיו

• גיסו הרב יהושע שניאור זלמן סרברנסקי
• גיסו הרב בן ציון שמטוב
• גיסו הרב יהושע קארף

ילדיו

לר' מענדל היו ששה ילדים ארבעה מהם נפטרו בילדותם, בימים הקשים ברוסיה הסובייטית:

• בתו, מרת דאברושא אשת הרב חיים שמואל מנחם מענדל ליברוב. נהרגה בתאונה דרכים בשנת תשל"א, בהשאירה 11 יתומים. ר' מענדל ורעייתו התמסרו לגידול ילדיה.
• בנו, הרב שלום דובער (בער'ל) פוטרפס - בעבר חבר הנהלת מוסדות חב"ד בלונדון, עבר בשנת תשס"ח ל קראון הייטס.
• בנו, לייבל - נפטר בילדותו.
• בנו, אברהם - נפטר בילדותו.
• בתו, רחל - נפטרה בילדותה.
• בתו, אלטע - נפטרה בילדותה.

לקריאה נוספת

דיסק המשפיע ר' מענדל

• ר' מענדל - תולדות אמרות וסיפורים. מאת אליהו וולף ורעיתו דינה (א. ד. פייגלסון). בהוצאת אש"ל - כפר חב"ד (תשנ"ט).
• המשפיע - סיפוריו של ר' מענדל. מאת הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, הוצאת ופרצת.
• יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בארץ הקודש, בהוצאת חזק, תשע"ב
• צבי הירש רודרמן, המשפיע ר' מענדל, דיסק צפיה (36 דקות) ובו תיעוד מאורחות חייו: תפילה, אמרות והדרכות, הוצאת היכל מנחם, ד' תמוז תשס"ז (במלאת 12 להסתלקותו של ר' מענדל).
• גם יראה וגם חכמה - דמותו של המשפיע הרמ"מ פוטרפס, שבועון כפר חב"ד גליון 674.
• ר' מענדל - ספר קומיקס על תולדות חייו וסיפוריו המסעירים [הוצאת אורות]
• איש מסירות הנפש, השמחה והאמונה, הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, הרב ישראל יצחק זלמנוב, ספר דמותו של חסיד ע' 121–132.
• זלמן רודרמן, ספר חסידים אנשי מעשה, ע' 203–215.

קישורים חיצוניים

• הרב לוי יצחק גינזבורג, שבועון בית משיח, תולדות המשפיע ר' מענדל פוטרפאס ע"ה פורסם בתמוז תשנ"ה ימים ספורים לאחר הפטירה
• שבועון בית משיח, הצצה לספר החדש: תולדות ר' מענדל, תמוז תשפ"ג
• הרבי מספר על ר' מענדל
• ר' מענדל מתוועד ב-770 (הקישור אינו פעיל, כ"ח אייר תשפ"ג)
• גלרייה בלעדית: תיעוד מחייו של המשפיע ר' מענדל פוטרפס, באתר 'לחלוחית גאולתית'
• סרט תיעודי על ר' מענדל, שניאור זלמן ליברמן תשפ"ג
• המכתב נשלח בכוח המחשבה - ראיון עם הרב יוסף יצחק ליברוב בתוכנית 'המפגש שלי' של חברת jem
• מיכל וישצקי מספר על ר' מענדל, באתר .
• תמונות מחייו של ר' מענדל
• The Chosid Who Would Not Be a “Tzaddik in Peltz" (החסיד שלא היה צדיק בפרווה - באנגלית)
• המשפיע - ר' מענדל אתר קרוב אליך שבת פרשת ויגש תשפ"א. (טקסט)
• האיש שלא נכנע: קורות חייו הסוערים של המשפיע ר' מענדל פוטרפס - חלק ראשון  •  חלק שני  •  חלק שלישי
• תזכיר סודי חושף תמונת ר' מענדל פוטרפס בכלא
• ההקלטה שנחשפה מההתוועדות של ר' מענדל, התוועדות שהתוועד בי' שבט תש"מ, תמלול והאזנה
• "Derher "A Living Legend" – Reb Mendel Futerfas א חסידישע דערהער (אנגלית)