ערב חג הפסח: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 95: | שורה 95: | ||
*'''ביעור חמץ''' - את רוב החמץ יש לבער כבר ביום שישי, ולהותיר חמץ מוצמצם רק מה שהכרחי לשימוש עבור סעודות השבת. אחר סעודת שחרית קודם שעה החמישית מבטלים החמץ ואומרים הנוסח הרגילה של כל חמירא. האופן ההלכתי המהודר ביותר לבער הוא לזרוק את הפירורים שנותרו מהסעודה בשירותים, ובמקום שיש עירוב מהודר - לזרוק את כל מה שנותר מהסעודה בפח אשפה במרחב הציבורי שאינו שייך לאף יהודי. | *'''ביעור חמץ''' - את רוב החמץ יש לבער כבר ביום שישי, ולהותיר חמץ מוצמצם רק מה שהכרחי לשימוש עבור סעודות השבת. אחר סעודת שחרית קודם שעה החמישית מבטלים החמץ ואומרים הנוסח הרגילה של כל חמירא. האופן ההלכתי המהודר ביותר לבער הוא לזרוק את הפירורים שנותרו מהסעודה בשירותים, ובמקום שיש עירוב מהודר - לזרוק את כל מה שנותר מהסעודה בפח אשפה במרחב הציבורי שאינו שייך לאף יהודי. | ||
*אומרים ההגדה וסדר קרבן פסח אחר מנחה | *אומרים ההגדה וסדר קרבן פסח אחר מנחה | ||
*'''סדר קרבן פסח וסדר ההגדה''' | *'''סדר קרבן פסח וסדר ההגדה''' - אחרי תפילת מנחה אומרים את ההגדה מ'עבדים היינו' עד 'לכפר על כל עוונותינו' (כבכל שבת הגדול לאחר מנחה, היות שבשבת הגדול החלו הניסים של גאולת מצרים), ולאחר מכן{{הערה|כך נוהג הרבי בקביעות כזו.}} את סדר קרבן פסח שקשור לפסח עצמו. | ||
*'''הדלקת נרות של יום טוב''' | *'''הדלקת נרות של יום טוב''' | ||
גרסה מ־08:11, 29 במרץ 2021
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
י"ד ניסן היה יום טוב בזמן שבית המקדש כיון שהיו מקריבין בו הקרבן פסח, ואסור בעשיית במלאכה. ובאכילת חמץ אחר שעה החמישית.
בזמן בית המקדש
הקרבן קרבן פסח
בזמן שבית המקדש היו מקריבין הקרבן פסח אחר חצות ואחר הקרבת התמיד. בזמן שהיו מקריבין שרו הלויים[1] הלל.
ערב פסח היה גם זמן ביעור המעשרות בשנת רביעית ושביעית לשמיטה.
- סוף זמן עבודת השדה - למרות שמעיקר הדין מותר לעבוד בשדה בשנה השישית לשמיטה עד שלושים יום קודם ראש השנה, תיקנו חכמים שעובדים בשדה עד הפסח בלבד, ושלא יעבדו בה לאחר מכן.
- ביעור מעשרות -
ערב פסח שחל בערב שבת
כאשר פסח חל בשבת וערב פסח הוא גם ערב שבת, מקדימים את זמן הקרבת קרבן התמיד, על מנת שיספיקו לסיים את מעשה קרבן פסח לפני כניסת השבת.
ערב פסח שחל בשבת
מן הפסחים ומן הזבחים
כיון שרק שחיטת הפסח והדברים המוכרחים עבורו דוחים את השבת, יש לדאוג לסדר עבור הקרבן את כל הדברים שניתן לעסוק בהם מערב שבת, כגון השחזת הסכין וטלטולו, ביקור הקרבן וחתיכת יבלות באם נצרך, וכו'.
מאותה סיבה, בקביעות כזו, לאחר הקרבת הפסח בבית המקדש ממתינים הכיתות בעזרה ובסמוך אליה עד שיוצאת השבת, ורק לאחר שיוצאת שבת ניתן לעזוב את שטח בית המקדש ולצאת לעסוק בצליית הפסח והכנתו לאכילה.
בזמן הגלות
בדיקת חמץ
| ערך מורחב – בדיקת חמץ |
אור לארבעה עשר בניסן בודקים את החמץ לאור הנר[2], והבדיקה צריכה להיות דווקא בלילה ודווקא לאור הנר, שעמו ניתן לבדוק גם בחורים ובסדקים (לעומת אבוקה שאף שאורה גדול יותר, אדם חושש שתשרוף את הבין ולכן מתקשה לבדוק עמה).
נוהגים קודם הבדיקה לטאטא את הבית ולהניח עשרה פתיתי חמץ קשה שכולם יחד מצטרפים לכזית.
מחצי שעה קודם צאת הכוכבים, אסור לשבת לסעודה ולהתחיל במלאכה עד שיבדוק את הבית מחמץ, ולאחר שמסיים את הבדיקה ואומר את הנוסח, עליו להצניע את החמץ שמשאיר לסעודת הבוקר במקום שלא יגיעו אליו ילדים קטנים ובעלי חיים שעלולים לפורר ולפזר אותו.
מנהג חב"ד, להאריך בבדיקת החמץ.
קימה בהשכמה
השכמה לבית הכנסת (לא מאריכים בתפילה)
תענית בכורות
|
| ערך מורחב – תענית בכורות |
מנהג ישראל מזמן הגאונים שהבכורים שבכל משפחה מתענים בערב חג הפסח, זכר לנס שנעשה להם בלילה זה כאשר בכורי מצרים מתו והם ניצלו, ואבות לילדים קטנים, משתדלים לצום בעצמם במקום ילדיהם[3], וכן גם מי שנולד לאחר נפל, או מי שהוא בכור רק לאביו או רק לאמו - צריך להתענות, אך לא מי שנולד בניתוח קיסרי.
ברוב קהילות ישראל נוהגים לערוך סיום מסכת מייד אחרי תפילת שחרית ולהפסיק את התענית בסעודה של מצווה, ויש המקפידים לסיים את התענית עד תומה, בהם גם חלק מרבותינו נשיאינו שהיו בעצמם בכורים.
בקביעות שנה שבה יום א' של חג הפסח חל בשבת, תענית הבכורות היא ביום שישי, למרות שבדרך כלל אין מתענים בערב שבת.
אי אמירת מזמור לתודה
אי אמירת תחנון
אכילה
אסור לאכול מצות בערב פסח.
מבוקר של ערב פסח עד אכילת הכורך של ליל השני נוהגים שלא לאכול המינים הנכנסים בחרוסת, מרור וחזרת.
אסור לאכול חמץ מתחילת שעה החמישית. חמץ אסור בהנאה מתחילת שעה השישית.
ביעור חמץ
ביעור מעשרות
איסור מלאכה
מחצות
מצות מצווה
אפיית מצות אחר חצות
הרבי הרש"ב היה נוכח בעת אפיית המצוות. בשעת האפייה היה אומר הלל, והיה מפסיק (אפילו באמצע הפרק) להורות בענייני האפייה[4].
סדר קרבן פסח
כפי שתיקן אדמו"ר הזקן בסידור, נוהגים לומר לאחר תפילת מנחה את סדר קרבן פסח, כפי שנעתק מספר 'סדר היום' לרבי מנשה בן מכיר[5]. הסיבה שאומרים זאת דווקא לאחר קרבן פסח היא מכיון שבזמן הגלות קריאת מעשה הקרבן עולה במקום הקרבתו[6], וכפי שבזמן בית המקדש הקרבת קרבן פסח נעשתה לאחרי קרבן התמיד של בין הערביים, כך גם לדורות אמירת סדר קרבן פסח נאמרת לאחר תפילת מנחה, שהיא כנגד תמיד של בין הערביים.
כיון שנוהגים להאריך באמירת סדר קרבן פסח ולאומרו בנחת ובעיון, יש להקדים את זמן תפילת מנחה כדי שלא יצטרכו להזדרז באמירתו.
הרבי העיד על אדמו"ר הריי"צ[7] שבזמן שאמר את סדר קרבן פסח היה יושב ושותה כוס תה.
אצל רבותינו נשיאינו
אצל רבותינו נשיאינו הורגש הבדל גדול בין החצי הראשון של היום, עד חצות - שהתאפיין ברגש של יראה, לבין החצי השני של היום, שהיתה בו שמחה גלויה[8].
בשנת תשמ"א חל ערב פסח בשבת, והרבי הודיע בהפתעה באמצעות המזכיר שיקיים התוועדות, בה הרבה אמר 'לחיים' על יין בלבד, ואף לא טעם מאומה, אלא נתן מהפירות שבצלחתו למרא דאתרא וחברי הבית דין, שבאכילתם יוציאו ידי חובה את כלל הציבור.
חלוקת מצות על ידי הרבי
ערב פסח שחל בשבת
ערב פסח שחל בשבת, הוא קביעות נדירה מאוד, שיש לה השלכות רבות בכל הנוגע להכנות לחג הפסח:
- שבת הגדול - על אף ששבת הגדול נקבעה לשבת שלפני פסח, בקביעות כזו עורר הרבי לנצל את השבת שלפני שבת הגדול לדבר ולעורר על ההכנות לחג הפסח, ועל ההלכות המיוחדות השייכות לשבת בקביעות כזו.
- הקדמת תענית בכורות - בקביעות שערב חג הפסח חל בשבת, ולא ניתן להתענות בשבת כפי המנהג של 'תענית בכורות', מהדרים גם שלא להתענות ביום שישי כדי שלא להכינס לשבת מתוך צום ותענית, ומקדימים את תענית הבכורות ליום חמישי שלפניו, י"ב ניסן[9], ומי שלא התענה ביום חמישי אין לו להתענות ביום שישי[10].
- הקדמת בדיקת חמץ - מקדימים ביום אחד את בדיקת החמץ ועורכים אותה ביום חמישי בלילה, אור לי"ג ניסן. בדיקת החמץ הינה כהלכתה בכל שנה, ובודקים גם במקום שבו יאכלו סעודת שבת.
- הקדמת שריפת חמץ - שורפים את כל החמץ שברשותו בערב שבת (מלבד מה שמוכר, ומלבד מזון מצומצם שמוכרח להשאיר לסעודות שבת) כבזמנה בכל שנה קודם חצות, כדי שלא יבוא לטעות בשאר שנים[11], אבל אין אומרים ומבטלים החמץ עד למחר בזמן הביעור, אך בשעת הביעור אומרים את היהי רצון המופיע בסמוך לביעור חמץ.
- ניקוי השיניים - בקביעות שערב פסח חל בשבת ולא ניתן לצחצח את השיניים כראוי בסמוך לסוף זמן אכילת חמץ, יש להתאמץ ולנקות את השיניים היטב קודם כניסת השבת, ולהיזהר במהלך סעודות השבת לאכול רק דברי חמץ רכים שלא ידבקו בשיניים ויתקעו בחורים ובסדקים.
- הכנות לפסח - כיון שבשבת עצמה אסור להכין לחג, ומיד עם החזרה מבית הכנסת בליל החג לאחר תפילת ערבית יש להזדרז ולגשת לעריכת השולחן כדי שהילדים הקטנים יוכלו להשתתף בו כראוי, יש לדאוג כבר מערב שבת לכל הדברים הנצרכים לעריכת השולחן: הפרשת חלה מהמצות, הכנת מי מלח, בדיקת המצות מכפולות, הכנת בקבוקי היין, צליית הזרוע, שטיפת וייבוש עלי המרור, וכו'.
- תפילת שחרית - משכימין לבית הכנסת ומקדימים להתפלל[12], ואף שמשתדלים להזדרז, יש להזהיר את החזן שלא יתפלל במרוצה. מפטירין 'וערבה'[13].
- סעודת שבת - לסעודת שבת אין להכין תבשילי חמץ שדרכם להידבק בסירים ובכלי האכילה[14], וכיום נוהגים להשתמש לסעודה בכלים חד פעמיים אותם זורקים בסיום הסעודה במקום הפקר. בנטילת ידיים דווקא, החשיבות באכילת חמץ
- ביעור חמץ - את רוב החמץ יש לבער כבר ביום שישי, ולהותיר חמץ מוצמצם רק מה שהכרחי לשימוש עבור סעודות השבת. אחר סעודת שחרית קודם שעה החמישית מבטלים החמץ ואומרים הנוסח הרגילה של כל חמירא. האופן ההלכתי המהודר ביותר לבער הוא לזרוק את הפירורים שנותרו מהסעודה בשירותים, ובמקום שיש עירוב מהודר - לזרוק את כל מה שנותר מהסעודה בפח אשפה במרחב הציבורי שאינו שייך לאף יהודי.
- אומרים ההגדה וסדר קרבן פסח אחר מנחה
- סדר קרבן פסח וסדר ההגדה - אחרי תפילת מנחה אומרים את ההגדה מ'עבדים היינו' עד 'לכפר על כל עוונותינו' (כבכל שבת הגדול לאחר מנחה, היות שבשבת הגדול החלו הניסים של גאולת מצרים), ולאחר מכן[15] את סדר קרבן פסח שקשור לפסח עצמו.
- הדלקת נרות של יום טוב
הערות שוליים
- ↑ הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים. ועיין שקו"ט בזה למכתב הרבי להרב זוין אג"ק ח"ב אגרת רצה ושח.
- ↑ משנה ראשונה במסכת פסחים.
- ↑ ואם הם עצמם בכורים - יש שכתבו שהאמא תתענה עבור הבן.
- ↑ היום יום יד ניסן.
- ↑ על אף הקושיות שהקשה עליו היעב"ץ בסידורו, כפי שהרבי מתרץ קושיות אלו בהערותיו להגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים.
- ↑ כפי שנאמר: "ונשלמה פרים - שפתינו".
- ↑ ימי בראשית עמוד 130.
- ↑ לקוטי דיבורים חלק א' עמוד 264. עמוד קלד ואילך.
- ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן תע, ז.
- ↑ על-פי לקוטי שיחות חי"ז, עמ' 70-66. וראה בלוח יומי הלכה למעשה פסח תשפ"א עמוד יח, שכתב שכדאי להחמיר ולשמוע סיום גם ביום שישי.
- ↑ לוח כולל חב"ד.
- ↑ ספר השיחות תש"ח עמוד 199.
- ↑ מלאכי ג, ד. רק בקביעות זו, כיון שאז ההפטרה היא מעין המאורע, היות ובהפטרה מסופר על הבאת המעשר "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר", וערב פסח הוא זמן ביעור מעשרות.
- ↑ שולחן ערוך אדה"ז סימן תמד סעיף ח.
- ↑ כך נוהג הרבי בקביעות כזו.