מצה שרויה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
כתית למאור (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מצה שרויה''', הינה מצב שנשרתה במים, ויש המחמירים שלא לאוכלה מחשש של חמץ, שמא היה מעט קמח במצה שלא נאפה וכאשר בא למים יחמיץ. | '''מצה שרויה''', הינה מצב שנשרתה במים, ויש המחמירים שלא לאוכלה מחשש של חמץ, שמא היה מעט קמח במצה שלא נאפה וכאשר בא למים יחמיץ. | ||
==ההקפדה== | |||
ב[[חסידות חב"ד]] הקפידו מאוד על קיום המנהג לא לאכול מצה שרויה. הרבי היה נוהג לנגב את פיו בתדירות במשך אכילת המצה, והיה זורק את המפיות למתחת השולחן. לאחד מהבחורים שניסה ל'חטוף' מצה אמר הרבי: הרי זה חשש חמץ!{{הערה|1=זכרונות מהרב [[יוסף יצחק אופן]], מתוך [[הגדה של פסח]] בהוצאת [[קה"ת]].}} | ב[[חסידות חב"ד]] הקפידו מאוד על קיום המנהג לא לאכול מצה שרויה. הרבי היה נוהג לנגב את פיו בתדירות במשך אכילת המצה, והיה זורק את המפיות למתחת השולחן. לאחד מהבחורים שניסה ל'חטוף' מצה אמר הרבי: הרי זה חשש חמץ!{{הערה|1=זכרונות מהרב [[יוסף יצחק אופן]], מתוך [[הגדה של פסח]] בהוצאת [[קה"ת]].}} | ||
כמו כן נהוג שלא לנגב את השפתים ב[[מים אחרונים]] שלפני [[ברכת המזון]], כדי שמעט המצה שיש על השפתים לא ירטב ויחמיץ.{{הערה|1= הרבי בהגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים.}} | כמו כן נהוג שלא לנגב את השפתים ב[[מים אחרונים]] שלפני [[ברכת המזון]], כדי שמעט המצה שיש על השפתים לא ירטב ויחמיץ.{{הערה|1= הרבי בהגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים.}} | ||
יש הטוענים שלא ראוי לאכול את המצות מתוך שקית (בכדי למנוע מגע מים){{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?fromAdmin=yes&artID=110187 מנהג חב"ד באכילת מצה, הרב יעקב הלוי הורוביץ]}}. | |||
==אחרון של פסח== | |||
ביום טוב האחרון של חג - שהוא אחרון של פסח שהוא רק מדרבנן, כותב [[אדמו"ר הזקן]] בשולחנו שהמקל ואוכל מצה שרויה לא הפסיד. | ביום טוב האחרון של חג - שהוא אחרון של פסח שהוא רק מדרבנן, כותב [[אדמו"ר הזקן]] בשולחנו שהמקל ואוכל מצה שרויה לא הפסיד. | ||
גרסה מ־00:40, 25 במרץ 2018
מצה שרויה, הינה מצב שנשרתה במים, ויש המחמירים שלא לאוכלה מחשש של חמץ, שמא היה מעט קמח במצה שלא נאפה וכאשר בא למים יחמיץ.
ההקפדה
בחסידות חב"ד הקפידו מאוד על קיום המנהג לא לאכול מצה שרויה. הרבי היה נוהג לנגב את פיו בתדירות במשך אכילת המצה, והיה זורק את המפיות למתחת השולחן. לאחד מהבחורים שניסה ל'חטוף' מצה אמר הרבי: הרי זה חשש חמץ![1]
כמו כן נהוג שלא לנגב את השפתים במים אחרונים שלפני ברכת המזון, כדי שמעט המצה שיש על השפתים לא ירטב ויחמיץ.[2]
יש הטוענים שלא ראוי לאכול את המצות מתוך שקית (בכדי למנוע מגע מים)[3].
אחרון של פסח
ביום טוב האחרון של חג - שהוא אחרון של פסח שהוא רק מדרבנן, כותב אדמו"ר הזקן בשולחנו שהמקל ואוכל מצה שרויה לא הפסיד.
למרות שמלשון אדמו"ר הזקן משמע שמדובר בקולא, רבותינו נשיאינו הקפידו בדווקא להשרות את המצה ביום טוב האחרון של חג.[4]
הערות שוליים
- ↑ זכרונות מהרב יוסף יצחק אופן, מתוך הגדה של פסח בהוצאת קה"ת.
- ↑ הרבי בהגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים.
- ↑ מנהג חב"ד באכילת מצה, הרב יעקב הלוי הורוביץ
- ↑ שיעור מהרב נוטיק בנושא