ל"ג בעומר – הבדלי גרסאות

 

*[[הבעל שם טוב]], [[אדמו"ר הזקן]] ו[[אדמו"ר הצמח צדק]] היו נוסעים בל"ג בעומר אל השדה. אף שהצמח-צדק לא נהג לצאת לנסיעות, לבד מהנסיעות הידועות לפטרבורג, אך בל"ג בעומר היה יוצא עם החסידים אל השדה.  

*אצל [[אדמו"ר האמצעי]] היה ל"ג בעומר מהימים טובים המצוינים, והיה במצב של התגלות. היו יוצאים לשדה, והיו רואים ישועות ומופתים כמים, במיוחד בעניני ילדים.<REF> [[היום יום]] ל"ג בעומר. [[תורת מנחם]] ח"ג [[תשי"א]] עמ' 94.</REF> מנהג קדום זה, חידש הצמח צדק משנת תקע"ד - השנה הראשונה שקבע את משכנו בעיר [[ליובאוויטש]], בשנת תקע"ד, בעריכת סעודה קלה, שתיית משקה ואכילת ביצים מבושלות, בניגונים ובריקודים. הוא עצמו לא היה נוטל ידיו [לסעודה], אך היה שותה "משקה" (אף שמצד בריאותו היה הדבר אסור עליו). ראו אז מופתים רבים, רובם בנוגע לבנים [= להפקד בבנים], (ולכן במשך כל השנה היו ממתינים לל"ג בעומר){{הערה|[[לוח היום יום]] (ח"י אייר)}} באמצע הסעודה או בסופה הוא היה בא ואומר [[מאמר]] חסידות, והיה מצוה לזקני החסידים לספר לפניו את אשר זוכרים ממנהגי חגיגת ל"ג בעומר בשנים שעברו, ענייני התורה, שיחות והסיפורים שדיברו אז. ואחרי אשר נסע כ"ק אדמו"ר היו החסידים מטביים את לבם ושמחים כל היום עד לפנות ערב. כשנתיישבו חוכרי הכפרים החסידים, בסביבות ליובאוויטש, נקבע מנהג חגיגת ל"ג בעומר בסעודות גדולות, שהיו מתחילות מאחר תפילת שחרית ל"ב בעומר.

 

 

 

 

 

 

 

מרשימת התוועדות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בל"ג בעומר [[תרצ"ט]]: פעם נהגו לעשות "הדלקות" לא רק במירון, אלא גם ב[[ירושלים]] וב[[חברון]]. בשנת תרנ"ג [או תרנ"ד, אין זוכרים כיצד אמר אדמו"ר] קנה [[אדמו"ר הרש"ב]] את ההדלקה הראשונה.

 

 

על התוועדויותיו של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, מספר ר' [[רפאל כהן]]: בל"ג בעומר אחרי תפילת שחרית היתה התוועדות קצרה בבית הרבי [מוהרש"ב] בחדר האוכל. על השולחן היה "[[משקה]]" וביצים קשות וקלופות. הרבי לקח ביצה עם המזלג ושם אותה בצלחת, חתך אותה בסכין לאורך לחצאין, וכל חצי שוב חתך לשניים באורך. שרו כמה  ניגונים ואמר מאמר חסידות [היו מניחים את בחורי הישיבה להיכנס להתוועדות זו].