שלמה גורן: הבדלים בין גרסאות בדף
כתית למאור (שיחה | תרומות) מ (שוחזר מעריכות של 164.138.124.64 (שיחה) לעריכה האחרונה של 77.138.11.69) תגית: עריכה ממכשיר נייד |
|||
שורה 31: | שורה 31: | ||
בשנת [[תשל"ב]] נבחר לרב הראשי האשכנזי לישראל, בהחליפו את הרב [[איסר יהודה אונטרמן]], במהלך תקופת הבחירות ההיא דיבר הרבי בחריפות רבה נגד כל הענין של בחירות לרבנות, שזהו היפך ההלכה. | בשנת [[תשל"ב]] נבחר לרב הראשי האשכנזי לישראל, בהחליפו את הרב [[איסר יהודה אונטרמן]], במהלך תקופת הבחירות ההיא דיבר הרבי בחריפות רבה נגד כל הענין של בחירות לרבנות, שזהו היפך ההלכה. | ||
הרב גורן כיהן בתפקיד זה עד שנת [[תשמ"ג]]. תקופת כהונתו התאפיינה במחלוקות ומאבקים בלתי פוסקים בינו ובין הראשון לציון, הרב [[עובדיה יוסף]] | הרב גורן כיהן בתפקיד זה עד שנת [[תשמ"ג]]. תקופת כהונתו התאפיינה במחלוקות ומאבקים בלתי פוסקים בינו ובין הראשון לציון, הרב [[עובדיה יוסף]]. מאבקי כוח אלה פגעו קשות בשמה הטוב של [[הרבנות הראשית]]. | ||
הרב גורן פרש מתפקידו כרב ראשי בשנת [[תשמ"ג]] כאשר הרב [[אברהם אלקנה כהנא שפירא]] החליפו. | הרב גורן פרש מתפקידו כרב ראשי בשנת [[תשמ"ג]] כאשר הרב [[אברהם אלקנה כהנא שפירא]] החליפו. |
גרסה מ־07:04, 6 ביולי 2017
הרב שלמה גורן (במקור: גורונצ'יק); (כ"א בשבט תרע"ח - כ"ד בחשוון תשנ"ה), היה הרב הצבאי הראשי משנת תש"ח ועד תשל"א. שימש למשך תקופה קצרה הרב הראשי של תל אביב יפו ולאחר מכן הרב הראשי לישראל בשנים תשל"ב-תשמ"ג. הוא נפגש עם הרבי, שמר על ידידות חמה עם רבני וחסידי חב"ד בארה"ק. בעקבות פסקו בפרשת הממזרים הוא זכה לגינוי חריף מהרבי שקרא לו להתפטר מתפקידו.
תולדות חיים
נולד בעיר זמברוב שבפולין לאברהם וחיה ציפורה גורונצ'יק. בשנת תרפ"ה (1925) עלה עם משפחתו לארץ ישראל. בתחילה התגוררה המשפחה בכפר חסידים, שאביו היה בין מייסדיו, ושם למד בבית הספר של המזרחי[1].
לאחר מכן עברה משפחתו לירושלים, והרב עבר ללמוד בתלמוד תורה "עץ חיים", שם הוכר כ'עילוי'. בגיל 12 החל ללמוד בישיבת חברון בירושלים - מקרה חסר תקדים בישיבה זו. בגיל 17 נסמך לרבנות ופרסם את ספרו הראשון "נזר הקודש" (חידושים על משנה תורה לרמב"ם הלכות פסולי המוקדשים). בגיל 21 פרסם את ספרו "שערי טהרה", שבו ליקט את קטעי הבבלי והירושלמי השייכים למשניות של מסכת מקוואות (עליה אין תלמוד ערוך), וחיברם יחד למעין תלמוד על מסכת מקוואות. כל ימיו גילה חיבה מיוחדת לתלמוד הירושלמי, לו ייחס מסורת הלכתית שונה מן התלמוד הבבלי. בשנת תשכ"א אף זכה בפרס ישראל ליהדות על עבודתו בחקר התלמוד הירושלמי.
נשא לאשה את צפיה גורן, בתו של הרב דוד כהן (הרב הנזיר), שהיה מתלמידיו המובהקים של הרב אברהם יצחק קוק.
בשנים ת"ש - תש"ד למד באוניברסיטה העברית.
תקופת שירותו הצבאי
בשנת תרצ"ו, עם פרוץ "המרד הערבי הגדול", הצטרף לארגון ההגנה ונלחם בשורותיו באזור ירושלים.
כאשר הוקם צבא הגנה לישראל בשנת תש"ח, הקים הרב גורן את מערך הרבנות הצבאית, ושירת שנים ארוכות כרב הצבאי הראשי בדרגת אלוף. תוך כדי מלחמת העצמאות ולאחריה עסק רבות בהבאת חללי צה"ל לקבורה ובהתרת נשות החללים והנעדרים מעגינותן.
כרב הראשי הראשון לצה"ל, הרב גורן בנה את יסודותיה של הרבנות הצבאית, ובין השאר ידועות פעולותיו בנושאי הוצאת הסידור של צה"ל וקביעת נוסח צה"ל האחיד, מדידות ושרטוטים של הר הבית ופסיקה הלכתית תקדימית.
הרב גורן היה בין הראשונים שהגיעו להר הבית ולכותל המערבי במלחמת ששת הימים, שם אמר ברכת שהחיינו, 'אל מלא רחמים' והלל בברכה. את כניסתו לעיר העתיקה ואת התפילות ליווה בתקיעות שופר[2]. הרב גורן ונהגו היו הראשונים שהגיעו לקבר רחל בבית לחם ולמערת המכפלה בחברון[3].
באותה תקופה עלה בחשאי לכיפת הסלע שבהר הבית, המזוהה עם מקום קודש הקודשים, וצולם כשספר תורה בידו האחת ושופר בידו השנייה. בחזית הדרום עלה למקום המזוהה כהר סיני כשספר תורה בידו.
הרב גורן השתחרר מצה"ל בשנת תשל"א. ומחליפו כרב צבאי ראשי היה הרב מרדכי פירון.
כהונתו כרב הראשי לישראל
בשנת תשכ"ח נבחר לרב הראשי של תל אביב אולם החל למלא את התפקיד רק בשנת תשל"א.
בשנת תשל"ב נבחר לרב הראשי האשכנזי לישראל, בהחליפו את הרב איסר יהודה אונטרמן, במהלך תקופת הבחירות ההיא דיבר הרבי בחריפות רבה נגד כל הענין של בחירות לרבנות, שזהו היפך ההלכה.
הרב גורן כיהן בתפקיד זה עד שנת תשמ"ג. תקופת כהונתו התאפיינה במחלוקות ומאבקים בלתי פוסקים בינו ובין הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף. מאבקי כוח אלה פגעו קשות בשמה הטוב של הרבנות הראשית.
הרב גורן פרש מתפקידו כרב ראשי בשנת תשמ"ג כאשר הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא החליפו.
המשיך לעורר מחלוקת גם לאחר פרישתו. בעשור האחרון לחייו הביע לא אחת אי נחת ממוסד הרבנות הראשית בתקופה שלאחר כהונתו שלו, ואף קרא לביטולו.
לאחר שפרש הקים סמוך לכותל המערבי בירושלים את ישיבת האידרא (המילה אידרא בארמית פירושה "גורן") ועמד בראשה עד לפטירתו.
נפטר בתל אביב בליל שבת פרשת חיי שרה תשנ"ה, ונטמן בהר הזיתים.
קשריו עם הרבי וחב"ד
הרב גורן היה ביחידות אצל הרבי, ארבע פעמים, פעם בשנה, במשך ארבע שנים ברציפות. ובכל אחת מהפעמים שהה בחדר יותר מארבע שעות. היחידות שלו התחילה תמיד ב- 11:30 בלילה, ונמשכה עד קרוב לארבע לפנות בוקר.
בכל פעם היה הרבי מוסר בידו מסר של "דבר תורה" למסור לחסידים בכפר חב"ד.
באחת השנים הורה הרבי לעסקני חב"ד לסייע למינוי רבנים חב"דיים לקבל תפקידי רבני ערים. בין ראש הפועלים בעניין, היו ר' שלמה מיידנצ'יק ור' חיים זושא וילימובסקי, שעבדו בתיאום פעולה מלא. הם נסעו לערים שונות ודיברו עם עסקנים, גבאי בתי כנסת וראשי ערים מקומיים, כדי שאלו יפעלו למען מינויו של הרב שבדרך כלל פעל גם כשליח בעירו. בדרך כלל, לאחר שעבודתם הוכתרה בהצלחה והבחירה התקבלה, המשיכו לסייע לרב החדש והצעיר.
לרב גורן, שהיה אז הרב הראשי לישראל; היה קשר מיוחד עם ר' זושא, ורב גורן היה מסייע לו לסדר את ההליכים הנדרשים על מנת לקבל 'כושר' לרב עיר עבור רבנים רבים, הליך שבדרך כלל נמשך שנים רבות.
בשנת תש"נ ביקר הרב גורן באילת והיה אורח של צעירי חב"ד באילת לכבוד סיום הרמב"ם שהתקיים ברוב פאר והדר בהשתתפות מאות איש.
בביקורם באילת ביקרו הזוג גורן בגני ומוסדות חב"ד בעיר. באותו ערב התבטא הרב גורן על גדלותו של הרבי: "מלבד היותו גדול וענק בתורה הוא גם דואג להקים בתי חינוך כשרים בכל תפוצות העולם כולל כאן באילת כפי שראיתי היום בביקורי בגני חב"ד"[4].
פעם הוא נפגש עם כמה למדני בני ברק, והם ניסו לומר לו כי מכתבי ה'לומדות' של הרבי נכתבים על ידי המזכירים ולא מהרבי עצמו, הרב גורן הגיב להם מיניה וביה: רבי שיש לו כאלה מזכירים למדנים - ק"ו מה גדלותו של הרבי עצמו...[5].
פעם לאחר שדיבר בהוסטל בכפר חב"ד שהמדינה היא אתחלתא דגאולה, התווכח איתו הרב דוד מאיר דרוקמן על זה לאור שיטת הרמב"ם שהרבי תמיד צמוד אליה. לאחר ששמע את שיטת הרבי, הוא כבר לא התווכח, אלא הגיב בכבוד[6].
למה לא עולה הרבי לארץ הקודש?
כל פעם שהרב גורן נכנס ליחידות הוא שאל את הרבי למה אין הרבי מבקר בארץ?
ובכל שיחה במשך ארבע השנים נתן הרבי טעם אחר לאי-בואו לארץ. בפעם הראשונה ענה שאינו מבקר בארץ משום שמאז עלה לנשיאות שלו לא יצא מליובאוויטש, והרבי הבטיח שאם יחליט לצאת מליובאוויטש, המקום הראשון שיסע אליו יהיה ארץ ישראל.
הרב גורן שאל והרי הרבי מתגורר בניו יורק, ב770 איסטרן פארקוויי, ולא בליובאוויטש אשר ברוסיה. ענה הרבי: אנו העתקנו לכאן את ליובאוויטש, ואין אנו מתגוררים כלל בניו יורק. חזר הרב גורן ושאל: הרי כבודו נוהג להשתטח על קברו של חותנו? על זה ענה: שאנשי חב"ד יצרו מעין פרוזדור של ליובאוויטש מבית המדרש עד לציון קברו של חותנו...
בשנה שאחריה ענה שהוא כבר היה מוכן לבקר בארץ, אבל אז לא יוכל לעזוב אותה עוד ותישאר החסידים ללא מנהיג וללא נשיא. והוסיף שלעזוב את ארץ ישראל, הקדושה בעשר קדושות ולצאת לחוץ לארץ, אין מעשה זה הולם את ההלכה.
בשנה השלישית הפעם לאחר שהתווכח עם הרבי על מדינת ישראל ועל צה"ל, שוב שאל, והרבי ענה שבעצם הוא מוכן לבקר בארץ והתחיל לעשות הכנות לכך. תוך כדי ההכנות לנסיעה, נזכר שאף אחד מרבותינו נשאינו של חב"ד שקדמו לו לא עלה לארץ, ואינו רוצה לשנות ממנהגם.
הרב גורן הגיב ואמר שאין ללמוד מהנשיאים שקדמו לו, משום שאז לא הייתה מדינת ישראל קיימת ולא היו בארץ מיליוני יהודים. מה שאין כן עתה, כשמצפים לבואו רבבות חסידים וסתם עמך, וביקורו של האדמו"ר יעלה את רוחם ויביא לידי זרם חדש של עולים.
הרבי ענה כי אילו הביקור בארץ ישראל היה חשוב מנקודת השקפה של החסידות, היו הנשיאים שלפניו עולים לא"י במסירות נפש, ואם לא עשו כך סימן שישנם עיכובים מן השמים לנשיאי חב"ד שלא יעלו לארץ.
כשהרב גורן הגיע לכפר חב"ד למסיבת י"ט כסלו סיפר לקהל הרב את דברי הרבי. לאחר המסיבה פנה אליו רבו של כפר חב"ד, הרב שניאור זלמן גרליק בתמיהה, ואמר כי לא יתכן שהרבי אמר כך שהרי הרבי הריי"צ ביקר בארץ? הרב גורן התבלבל, והחליט שבביקור הבא אצל הרבי יעיר לרבי על מה שאמר לו וישאל על ביקור הריי"צ.
כשנסע לרבי לשנה הבאה ונכנס ליחידות. הרבי עמד בפתח חדרו לקבלו ועוד בטרם שהרב גורן אמר משהו, אמר לו הרבי בוודאי יש לכבודו תמיהה על דברי בשנה שעברה, שאמרתי לו שלכן החלטנו לא לבקר בארץ משום שרבותינו נשיאנו לא ביקרו בא"י, והרי חותני ביקר בארץ והתפלל על קברי האבות בחברון. הרבי המשיך ואמר כעת אגלה לכבודו את כל האמת למה אין אנו מבקרים בארץ: משום שעבודת הקודש של נשיאי חב"ד קשורה עם הקברים הקדושים של נשיאי חב"ד הקודמים. כל הבקשות בכתב ובע"פ שאנו מקבלים אנו מביאין אותן לקברים הקדושים ודרכם אנו מפעילים את מידת הרחמים בשמים. בימיו של חותני לא היה לו ציון וקבר לשטוח עליהם את תפילותיו ובקשותיו, משום שהקברים של הנשיאים הקודמים נשארו ברוסיה ולא היתה לנו גישה אליהם. לכן לא היתה לחותני דרך אחרת אלא לנסוע לא"י ולהעביר לשם את כל הבקשות ולשטחן על קברי האבות בחברון.
אבל אנו יש לנו הציון של חותני, הנמצא כאן. עליו אנו יכולים לשטוח את הבקשות והתפילות, ולכן אין אנו זקוקים לבקר בארץ.
כשהרב גורן סיפר את הסיפור הוא הוסיף: "אני אחוז התפעלות כיצד ידע הרבי על השאלה שקננה בליבי ולא נתנה לי מנוח והוא מצא לנכון להרגיענו מיד בכניסתי לחדרו."[7]
מדבריו על הרבי
לקראת י"א בניסן, יום הולדת השבעים של הרבי, כתב לרבי (בין השאר):
יברך ה' מציון את עטרת תפארת ישראל, גאון התורה והדרה, אריה דבי עילאי, כבוד קדושת שם תפארתו נר ישראל עמוד הימיני, מוהר"ר מנחם מנדל שניאורסון שליט"א, האדמו"ר מליובאוויטש יצ"ו...
זכה האדמו"ר שליט"א להרבות בכבוד שמים ולקרב לבבות לאלפים ורבבות בכל קצוי תבל לאבינו שבשמים.. אין כמעט פינה בעולם היהודי ששם חב"ד לא ינשא לתהילה בכבוד ובהערצה. וגחלת ישראל שלא כבתה ברוסיה ובנותיה, גם היא בזכות מסירות הנפש של חב"ד...
בכותב וחותם בכל חותמי הברכות שבמקדש ושבמדינה,
שלמה גורן
— "מבית הגנזים"
לאחר ג' תמוז תשנ"ד הוא כתב על הרבי:
.. האדמו"ר עלה על כל נשיאיה הקודמים של חב"ד בזה שהצליח לבנות ולהקים אימפריה רוחנית חובקת עולם. אין פינה בעולם שמצויים בה יהודים, שידה של חב"ד לא השיגה אותם. מתוך מסירות נפש ונאמנות אין קץ למנהיגם, סיכנו חסידיו את חייהם, ופעלו ללא לאות בארצות המסוכנות ביותר לפעילות רוחנית זו.
אין ספק שהאדמו"ר עצמו ניחן בכוחות פיסיים ורוחניים על–אנושיים, בזאת נוכחתי בעצמי כמה פעמים, בשיחות יחיד שקיימתי עמו.
.. אין ספק שהאדמו"ר לא הניח כמותו בעולם בגדולתו בתורה, בכל ענפי המחשבה היהודית, בכושר מנהיגותו ובתנופת העשייה שלו. ולא קם כמוהו גם בדורות הקודמים.
— הארכיון לאיסוף ושימור יחידויות
פרשת הממזרים
ערך מורחב – פרשת הממזרים |
בכסלו תשל"ג הוציא בית דין רבני מיוחד בראשות הרב גורן פסק הדין שטיהר את האחים חנוך ומרים לנגר מחשד לממזרות, וסיים פרשה ארוכת שנים שגרמה לסערה בישראל. מהלכיו של הרב גורן בפרשה הביאו לזעם גדול עליו בקרב הציבור החרדי ולהרחבת הקרע בין הציבור החרדי והרבנות הראשית לישראל.
חשד הממזרות עלה מכיוון שאמם של האח והאחות הייתה נשואה לגר. לאחר שנפרדה ממנו ללא גט התחתנה עם בעל שני, אביהם של האח והאחות. שאלת ממזרותם של האח והאחות הייתה תלויה בשאלה האם אכן התגייר הבעל הראשון גיור תקף. אם הבעל הראשון אינו נחשב לגר, לא היו נישואי האם עמו תקפים, ואין הילדים שנולדו לה מגבר אחר נחשבים לממזרים. על יסוד זה טיהר הרכב מיוחד וחשאי בראשות הרב גורן את האח והאחות מממזרותם, והפך בכך החלטות קודמות של בתי הדין הרבניים.
הרבי יצא בתוקף נגד המהלך, במיוחד הדגיש את העובדה שהרב גורן נבחר רק כדי שיפסוק את הפסק המקל, וגינה בחריפות את התערבות הממשלה בפסקי התורה, ואת הצהרותיהם של שרי הממשלה כי האח והאחות מותרים לבוא בקהל, וזאת עוד לפני פסק הרבנים, דבר המהווה התערבות גסה וחמורה בפסק התורה, התערבות שלו הייתה קוראת בכל בית משפט המתנהל לפי חוקי העמים, הייתה מזעזעת את הציבור הנאור בעולם כולו.
הרבי אמר כי ללא ספק ויתור זה של הרב גורן על ההלכה הוא רק הראשון, וללא ספק יפנו אליו ל"מצוא היתר" ל"בעיות" הלכתיות נוספות, כמו נישואי כהן עם גרושה וכדומה.
הרבי אמר כי השרים ה"דתיים", שרי המפד"ל הצהירו כי הם דואגים לעם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. על שלימות הארץ הם כבר ויתרו בויתורים המפליגים, על עם ישראל כבר ויתרו בחוק מיהו יהודי, וכעת ויתרו על תורת ישראל.
הרבי קרא להרב גורן להתפטר מתפקידו, ובכך לתקן מעט את המעוות[8].
בד' בשבט הגיע לביקור אצל הרבי נשיא המדינה דאז, מר שז"ר, הרבי אמר לו כי אין לו טענות אישיות לרב גורן. הוא מחזיק ממנו בתור תלמיד חכם, אבל סובר שהוא חייב לומר שאינו יכול לעמוד מול הלחצים, ושיחזור לכהן כרב הראשי של תל אביב, אבל רב הראשי לישראל הוא לא יכול להיות. הוא חייב להתפטר!
הרבי הוסיף ואמר, כי גם אם פסק הדין של הרב גורן כן היה לפי השולחן ערוך, בכל זאת היה עליו להתפטר, כי פסק הדין הגיע כתנאי והתחייבות לממשלה מראש, שנתפרש על ידי הציבור כ"פריצת דרך" בהלכה[9].
בכנס שהתקיים נגד המהלך ובמחאה האדירה שהתקיימה, השתתפו רבני חב"ד, ביניהם הרב יעקב לנדא שהדגיש את הנגיעה האישית שהייתה לרב גורן, שמונה לרב עקב הפסיקה המקילה שעליה הצהיר מראש, ואמר שפסק שיש לפוסק נגיעה בפסק אינו פסק על אחת כמה וכמה כאשר נעשה כדי למצוא חן בעיני חילונים. בנוסף השתתפו במחאה כל גדולי רבני הציבור החרדי ביניהם כל מנהיגי הליטאים, ביניהם הסטייפלר ששלח את נציגיו למעמד, הרב שלמה זלמן אוירבך כתב מכתב חריף, והרב אלישיב על הפסק ש"לכדי ליצנות לא הגיע".
בעקבות מחאתו הנמרצת של הרבי, החל עיתון הצופה שבבעלות המפד"ל לבזות במאמרים רדודים את הרבי ותנועת ליובאוויטש, נגדה השתמשו במילים גסות ובוטות. גדולי ישראל מחו נגד חוצפה זו[10].
הרב גורן היה הראשון להוציא את נושא הגיורים מבתי הדין, והקים מינהלת גיורים מיוחדת שטיפלה בזה. עד אז מי שהתגורר בקיבוץ חילוני ורצה להתגייר, לא יכול היה לפתוח תיק גיור בבתי הדין הרבניים, מהסיבה הפשוטה - שהוא לא יוכל לשמור שם תורה ומצוות, והרי זהו תנאי בל יעבור בתהליך הגיור. המפנה שהוביל הרב גורן גרם לכך שגם גויים שהתגוררו בקיבוצים יכלו להגיש בקשה להתגייר.
ומאז הפרשה נוצר ריחוק בינו לרבי. אבל, הרב גורן מצידו המשיך לעזור לחב"ד (כנ"ל במתן 'כושר').
הרב גורן סיפר פעם להרב דוד מאיר דרוקמן כי בשעה שעמד לעבור ניתוח לב רציני בארה"ב הוא פתח תנ"ך ויצא לו פסוק לא טוב, והוא השתוקק לכתוב לרבי ולבקש ממנו ברכה, אבל, הוא חש בושה כלפי הרבי לאור הפרשה הנ"ל[11].
שלימות הארץ
כדמות ציבורית בולטת במגזר הדתי תמך הרב גורן בהקמת יישובים מעבר לקו הירוק ובחיזוקם. התנגד למדיניות השלום של ראש הממשלה יצחק רבין, ובעת פולמוס החתימה על הסכמי אוסלו כינה את ההסכמים "שטניים" וקרא להרוג את יאסר ערפאת, מה שעורר דרישות להעמדתו לדין, ואף לשלול את דרגתו הצבאית ואת הגימלה הנובעת ממנה.
בעקבות ההסכמים הוציא פסק הלכה האוסר על פינוי יישובים[12], לפיו יש לסרב לפקודת פינוי יישובים או בסיסי צבא והעברתם לידי הפלסטינים.[13]. ""אין לציית לפקודה צבאית הנוגדת את מצוות התורה, והרי ברור שמצוות ישוב ארץ ישראל היא חמורה... ברור איפוא שפקודה מהצבא, המפירה את המצווה החמורה הזאת, אין לה תוקף."" הוא כותב[14].
בספרו 'פניני הלכה בעניני העם והארץ' הוא כותב:
""ערביי ארץ ישראל מעולם לא הייתה להם יישות לאומית עצמאית בארץ, לא נקראו בשם פלשתינאים, ולא התיימרו לרשת את זכויות הפלישתים בארץ... והנה קם ראש ממשלת ישראל, שדגל תמיד בשתי גדות לירדן ובשלימות הארץ, וביצע כביכול תחיית מתים לעם הפלשתי, ויצר במו ידיו ישות לאומית חדשה לערביי ארץ ישראל ששמה העם הפלשתינאי. בזה שחתם על מסמך בהסכם קמפ-דייויד שממשלת ישראל מתחייבת לספק את הזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתינאי גרם בכייה לדורות... דווקא ראש המשלה היהודי הימני הקיצוני כביכול, הוא אשר יצר יש מאין, והוליד בחתימת ידו, עם חדש בארצנו הקדושה. עם שאבד עליו הכלח זה למעלה מאלפיים שנה, ביצע בו מר מנחם בגין תרגילי החייאה, והציג אותו בשם העם הפלשתינאי""[15].
משפחתו
אשתו, הרבנית צפיה גורן נולדה להוריה הרב דוד כהן (המכונה "הרב הנזיר") ולרבנית שרה בד' באלול תרפ"ה (1925). את שמה המיוחד נתנו לה הוריה על שם הציפייה לגאולה ולנבואה שהרב הנזיר שאף אליהן כל ימיו. השם ניתן לאחר שרבו של הרב הנזיר, רבה הראשי של ארץ ישראל הרב אברהם יצחק קוק, הסכים לו במכתב מלא רמזים וברכות מפליגות שכתב ממקום חופשתו במוצא.
בפני מכריה, חסידי חב"ד תמיד סיפרה כיצד הרבי כיבד אותה ואף קם בפניה כאשר התלוותה לבעלה שכיהן אז כהרב הראשי לצה"ל. הרבי אמר לה שהוא מכיר להם תודה על היותם נכדי הרב מלוגה הרב הרב חנוך העניך אטקין, שהרבי הסתתר אצלם. הרבי בחר להשתכן אצל הרב מלוגא דווקא בשל העובדה שלא התפרנס ממלאכת הרבנות אלא התפרנס מעבודתו ככורך וכך לא חשד בו השלטון הקומיניסטי ולא הרבה לבקר אותו.
היתה מזכירה בערגה את ביקוריהם של הרב זושא וילמובסקי (הפרטיזן) והרב שלמה מיידנצ'יק כשהיו נכנסים באמצע הלילה לביתם כשניגון חב"ד בפיהם ואליהם מצטרפים רבני חב"ד שהרב תמיד היה שמח לעזור להם.
נפטרה בכ"ה באייר תשס"ח (2008) ונטמנה בהר הזיתים, בסמוך לבעלה.
חתנה, הקרדיולוג הפרופסור ישראל תמרי שבמסגרת השתלמות ברפואה היה בארה"ב הגיע להתוועדות ב-770 התכבד מאוד על ידי הרבי, בזכות היותו נשוי עם נינתו של הרב מלוגא.
אחיה של הרבנית גורן הוא הרב שאר ישוב כהן, הרב הראשי וראב"ד לחיפה ונשיא מוסדות "אריאל" זכה אף הוא למכתבים מהרבי, והיה ביחידות.
מספריו
- נזר הקדש: חידושים על הרמב"ם הלכות פסולי המוקדשין, ירושלים תרצ"ה.
- שערי טהרה: תלמוד על מסכת מקוואות מלוקט מתלמוד בבלי ירושלמי והסיפרות התנאית ירושלים ת"ש.
- משיב מלחמה: שאלות ותשובות בענייני צבא, מלחמה וביטחון (ג' כרכים).
- הר הבית: גבולות הר הבית והלכותיו (משיב מלחמה ד').
- קובץ פסקי הלכות צבא, בהוצאת הרבנות הצבאית, תשי"ט.
- תורת המועדים: מחקרים ומאמרים על מועדי ישראל לאור ההלכה, הוצאת א' ציוני, תשכ"ד.
- מועדי ישראל
- פסק הדין בעניין האח והאחות, בהוצאת הרבנות הראשית לישראל, תשל"ג.
- תורת השבת והמועד, בעריכת שלמה שמידט, בהוצאת ההסתדרות הציונית, תשמ"ב.
- תורת המקרא: דרשות על פרשת השבוע, בעריכת הרב מיכה הלוי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו.
- תורת המדינה: הלכות מדינה.
- ספר משנת המדינה: מחקר הלכתי היסטורי בנושאים העומדים ברומה של מדינת ישראל מאז תקומתה, בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו.
- תורת הפילוסופיה: לקט הרצאות בפילוסופיה יהודית, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ח.
- תורת הרפואה: מחקרים הלכתיים בנושאי רפואה, בעריכת חתנו ד"ר ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשס"א.
- תרומת הגורן: שאלות ותשובות אורח חיים א', תשס"ה
- הירושלמי והגר"א: על חידושי והגהות הגר"א.
- ירושלמי ברכות: פירוש ובירור של מסכת ברכות בירושלמי, מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"א.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- נזר הקדש חלק א' - אתר hebrewbooks
- הירושלמי המפורש - אתר hebrewbooks
הקודם: הרב איסר יהודה אונטרמן |
הרב הראשי האשכנזי ז' חשוון תשל"ג - א' ניסן תשמ"ג |
הבא: הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא |
הערות שוליים
- ↑ חלק מהחומר מויקיפדיה
- ↑ בספר "הר המריבה" הביא נדב שרגאי עדויות לפיהן שקל הרב גורן לאחר כיבוש הר הבית את האפשרות של פיצוץ המסגדים ואף שיתף אישים נוספים מצמרת צה"ל ברעיון זה. הרב גורן עצמו לא חזר על רעיון זה בשנים שלאחר מכן והכחיש כי אי פעם שקל ברצינות אפשרות מעין זו ('הר המריבה', כתר, 1995, עמ' 30-29).
- ↑ ראיון עם הרב גורן באתר מערת המכפלה
- ↑ 'כשהרב גורן ביקר בחב"ד'
- ↑ מפי הרב דוד מאיר דרוקמן.
- ↑ מפי הרב דוד מאיר דרוקמן.
- ↑ מפי הרב שמעון אייזנבך שליח הרבי באילת, ששמע זאת מהרב גורן בעצמו כששהה במלונו באילת בשנת תש"נ - 'מדוע הרבי נמנע מלעלות לארץ'
- ↑ הפרדס שנה מ"ז עמ' 27.
- ↑ ה'אלגעמיינעם זשורנאל' מדווח על ביקורו של שז"ר.
- ↑ הפרדס שנה מ"ז.
- ↑ מפי הרב דוד מאיר דרוקמן.
- ↑ עם זאת, במהלך פינוי ימית פעל גורן למען הרגעת הקיצוניים שבין מתנגדי הפינוי, ואף זכה להוקרה מצד מנחם בגין על פעילותו במקום.
- ↑ ירון אונגר, גבולות הציות והסרבנות לפקודה צבאית, אתר הכנסת
- ↑ תשובות הרב גורן, נספח בספר פניני הלכה בעניני העם והארץ, עמ' 265
- ↑ תשובות הרב גורן, נספח בספר פניני הלכה בעניני העם והארץ, עמ' 246-247