לדלג לתוכן

לעולם יהא אדם – הבדלי גרסאות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
ל. ק. (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
מ. רובין (שיחה | תרומות)
 
(6 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{חלונית
|כותרת=לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם
|רוחב=26%
|תוכן=לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, וְיַשְׁכֵּם וְיֹאמַר:
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מָה אֲנַחְנוּ, מֶה חַיֵּינוּ, מֶה חַסְדֵּנוּ, מַה צִּדְקוֹתֵינוּ, מַה יְּשׁוּעָתֵנוּ, מַה כֹּחֵנוּ, מַה גְּבוּרָתֵנוּ. מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הֲלֹא כָּל הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ, וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ, וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע, וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל. כִּי רֹב מַעֲשֵׂיהֶם תֹּהוּ, וִימֵי חַיֵּיהֶם הֶבֶל לְפָנֶיךָ, וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל. לְבַד מִן הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה, שֶׁהִיא עֲתִידָה לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ. וְכָל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדֶּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ, הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל.
אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהַבְךָ שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, זֶרַע יִצְחָק יְחִידוֹ שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ, שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ בּוֹ, קָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן.
לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְךָ, וּלְשַׁבֵּחֲךָ, וּלְפָאֶרְךָ, וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ, וְלִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לִשְׁמֶךָ. אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ. אַשְׁרֵינוּ שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בָּעֶרֶב וּבֹקֶר, וְאוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם:
|מקור=
|ניקוד=כן}}
'''לעולם יהא אדם''' הוא קטע [[תפילה]] הנאמר בכל בוקר, בסדר [[תפילת השחר]] (קודם [[פרשת העקידה]] ו[[קרבנות]]), המבטא את יסוד [[עבודת ה']] של היהודי – [[יראת שמים]], הודאה ב[[אמת]] ו[[ביטול היש]].
'''לעולם יהא אדם''' הוא קטע [[תפילה]] הנאמר בכל בוקר, בסדר [[תפילת השחר]] (קודם [[פרשת העקידה]] ו[[קרבנות]]), המבטא את יסוד [[עבודת ה']] של היהודי – [[יראת שמים]], הודאה ב[[אמת]] ו[[ביטול היש]].


== מקור ומבנה התפילה ==
== מקור ומבנה התפילה ==
מקור הקטע הוא ב[[תנא דבי אליהו]]{{הערה|רבה, פרק כ"א. }}. הוא הובא להלכה ב[[טור]] וב[[שולחן ערוך]] {{הערה|סימן מ"ו. }} כפתיחה לסדר הקרבנות. [[אדמו"ר הזקן]] קבעו ב[[סידור אדמו"ר הזקן|סידורו]] לאחר [[ברכות השחר]].
מקור הקטע הוא ב[[תנא דבי אליהו]]{{הערה|רבה, פרק כ"א. }}. הוא הובא להלכה ב[[טור]] וב[[שולחן ערוך]]{{הערה|סימן מ"ו. }} כפתיחה לסדר הקרבנות. [[אדמו"ר הזקן]] קבעו ב[[סידור אדמו"ר הזקן|סידורו]] לאחר [[ברכות השחר]].


הקטע מחולק לשלושה חלקים עיקריים:
הקטע מחולק לשלושה חלקים עיקריים:
שורה 13: שורה 23:


== בחסידות ==
== בחסידות ==
* '''יהא אדם''' - מוסבר כי המילה "[[אדם]]" מרמזת על הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר (על שם "אדמה לעליון"). הציווי "יהא אדם" פירושו שעל היהודי "להתהוות" בכל רגע, ולעורר את בחינת ה'אדם' שבו – שיהיה [[מוח שליט על הלב]]{{הערה|תורה אור, פרשת תרומה, דף ע"ט ע"ב ו[[תורת שמואל]], שנת תרל"ה מאמר ד"ה "לעולם יהא אדם". }}.  
* '''יהא אדם''' - מוסבר כי המילה "[[אדם]]" מרמזת על הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר (על שם "אדמה לעליון"). הציווי "יהא אדם" פירושו שעל היהודי "להתהוות" בכל רגע, ולעורר את בחינת ה'אדם' שבו – שיהיה [[מוח שליט על הלב]]{{הערה|תורה אור, פרשת תרומה, דף ע"ט ע"ב ו[[תורת שמואל]], שנת תרל"ה מאמר ד"ה "לעולם יהא אדם". }}.
 
* '''בסתר ובגלוי''' - "סתר" הוא מה שנסתר מהאדם עצמו. לעיתים אדם משכנע את עצמו שהוא פועל "לשם שמיים" (בגלוי), אך ב"סתר" לבו מונעת נגיעה עצמית או גאווה. "לעולם יהא אדם" דורש לעורר את הבחינות [[אתכפיא]] ו[[אתהפכא]], כדי שגם ה"סתר" יהיה חדור בביטול לה'{{הערה|[[תורת שמואל]], שנת תרל"ה מאמר ד"ה "לעולם יהא אדם". }}.
* '''בסתר ובגלוי''' - "סתר" הוא מה שנסתר מהאדם עצמו. לעיתים אדם משכנע את עצמו שהוא פועל "לשם שמיים" (בגלוי), אך ב"סתר" לבו מונעת נגיעה עצמית או גאווה. "לעולם יהא אדם" דורש לעורר את הבחינות [[אתכפיא]] ו[[אתהפכא]], כדי שגם ה"סתר" יהיה חדור בביטול לה'{{הערה|[[תורת שמואל]], שנת תרל"ה מאמר ד"ה "לעולם יהא אדם". }}.
* '''מודה על האמת''' - ההבדל בין הבנה להודאה: כשהאדם מבין דבר מה בשכלו, הוא מרגיש את עצמו כ"מבין". אך "מודה" הוא מלשון ביטול (כמו "מודה במקצת"). היהודי מודה שהאמת האלוקית היא המציאות היחידה, גם אם השכל הגשמי והמובגל שלו לא יכול להכיל זאת. אך יש בחינה יותר נעלית: "דובר אמת בלבבו" - זוהי דרגת "מידת האמת" של [[יעקב אבינו]], שזה היכולת להחדיר את האמת המופשטת של התפילה אל תוך הלב הגשמי, כך שהלב "ידבר" את אותה אמת{{הערה|[[תורת שמואל]], שנת תרל"ה מאמר ד"ה "לעולם יהא אדם". }}.
* '''מה אנו''' - מוסבר{{הערה|[[ספר התניא]], [[ליקוטי אמרים - פרק כ"ט|פרק כ"ט]] ו[[ליקוטי אמרים - פרק ל"ג|פרק ל"ג]]}} כי עניין זה לא ייאוש, אלא [[ביטול היש]]. כדי ש[[אור אין סוף]] יאיר ב[[נשמה]], עליה להיות "כלי ריק". ההכרה ש"הלא כל הגיבורים כאין לפניך" מנקה את האדם מהגאווה המונעת מהתפילה להתקבל. רק לאחר הביטול של "מה אנו", ניתן להגיע ל"אבל אנחנו עמך" – החיבור המוחלט ל[[עצמות אין סוף]].
* '''אבל אנחנו עמך''' - לאחר ביטול היש, מגלה היהודי את נקודת היהדות שלו. '''בני בריתך''' - [[ברית]] היא למעלה מטעם ודעת. '''זרע יצחק עקידך''' - אנו מזכירים כאן את עניין ה[[מסירות נפש]], בכך מזכירים לעצמינו שאנו יורשים של האבות שמסרו את נפשם, וזה נותן לנו כוח לעבודת ה' שלמעלה ממדידות והגבלות הטבע{{הערה|פרשת תרומה דף ע"ט, ע"ב - פ', ע"א וספר המאמרים - צמח צדק, ע"פ תהילים, על הפסוק "לך אמר לבי"}}.


* '''מודה על האמת''' - ההבדל בין הבנה להודאה: כשהאדם מבין דבר מה בשכלו, הוא מרגיש את עצמו כ"מבין". אך "מודה" הוא מלשון ביטול (כמו "מודה במקצת"). היהודי מודה שהאמת האלוקית היא המציאות היחידה, גם אם השכל הגשמי והמובגל שלו לא יכול להכיל זאת. אך יש בחינה יותר נעלית: "דובר אמת בלבבו" -  זוהי דרגת "מידת האמת" של [[יעקב אבינו]], שזה היכולת להחדיר את האמת המופשטת של התפילה אל תוך הלב הגשמי, כך שהלב "ידבר" את אותה אמת{{הערה|[[תורת שמואל]], שנת תרל"ה מאמר ד"ה "לעולם יהא אדם". }}.
== לקריאה נוספת ==
* [https://he.chabad.org/multimedia/media_cdo/aid/6496008 תפילה של קידוש השם: לעולם יהא אדם] {{בית חב"ד}}


* '''מה אנו''' - מוסבר{{הערה|[[ספר התניא]], [[ליקוטי אמרים - פרק כ"ט|פרק כ"ט]] ו[[תניא פרק ל"ג|פרק ל"ג]]<nowiki>}} כי עניין זה לא ייאוש, אלא </nowiki>[[ביטול היש]]. כדי ש[[אור אין סוף]] יאיר ב[[נשמה]], עליה להיות "כלי ריק". ההכרה ש"הלא כל הגיבורים כאין לפניך" מנקה את האדם מהגאווה המונעת מהתפילה להתקבל. רק לאחר הביטול של "מה אנו", ניתן להגיע ל"אבל אנחנו עמך" – החיבור המוחלט ל[[עצמות אין סוף]].
{{תפילה}}
{{הערות שוליים}}


* '''אבל אנחנו עמך''' - לאחר ביטול היש, מגלה היהודי את נקודת היהדות שלו. '''בני בריתך''' - [[ברית]] היא למעלה מטעם ודעת. '''זרע יצחק עקידך''' - אנו מזכירים כאן את עניין ה[[מסירות נפש]], בכך מזכירים לעצמינו שאנו יורשים של האבות שמסרו את נפשם, וזה נותן לנו כוח לעבודת ה' שלמעלה ממדידות והגבלות הטבע{{הערה|פרשת תרומה דף ע"ט, ע"ב - פ', ע"א וספר המאמרים - צמח צדק, ע"פ תהילים, על הפסוק "לך אמר לבי"}}.
[[קטגוריה:תפילת שחרית]]
 
{{הערות שוליים}}

גרסה אחרונה מ־22:27, 31 במרץ 2026

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, וְיַשְׁכֵּם וְיֹאמַר:

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מָה אֲנַחְנוּ, מֶה חַיֵּינוּ, מֶה חַסְדֵּנוּ, מַה צִּדְקוֹתֵינוּ, מַה יְּשׁוּעָתֵנוּ, מַה כֹּחֵנוּ, מַה גְּבוּרָתֵנוּ. מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הֲלֹא כָּל הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ, וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ, וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע, וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל. כִּי רֹב מַעֲשֵׂיהֶם תֹּהוּ, וִימֵי חַיֵּיהֶם הֶבֶל לְפָנֶיךָ, וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל. לְבַד מִן הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה, שֶׁהִיא עֲתִידָה לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ. וְכָל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדֶּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ, הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל. אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהַבְךָ שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, זֶרַע יִצְחָק יְחִידוֹ שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ, שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ בּוֹ, קָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְךָ, וּלְשַׁבֵּחֲךָ, וּלְפָאֶרְךָ, וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ, וְלִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לִשְׁמֶךָ. אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ. אַשְׁרֵינוּ שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בָּעֶרֶב וּבֹקֶר, וְאוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם:

לעולם יהא אדם הוא קטע תפילה הנאמר בכל בוקר, בסדר תפילת השחר (קודם פרשת העקידה וקרבנות), המבטא את יסוד עבודת ה' של היהודי – יראת שמים, הודאה באמת וביטול היש.

מקור ומבנה התפילה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מקור הקטע הוא בתנא דבי אליהו[1]. הוא הובא להלכה בטור ובשולחן ערוך[2] כפתיחה לסדר הקרבנות. אדמו"ר הזקן קבעו בסידורו לאחר ברכות השחר.

הקטע מחולק לשלושה חלקים עיקריים:

1. הנהגת האדם: "לעולם יהא אדם ירא שמיים בסתר ובגלוי...".

2. שפלות האדם: "מה אנו, מה חיינו... הלא כל הגיבורים כאין לפניך".

3. מעלת ישראל: "אבל אנחנו עמך בני בריתך... לפיכך אנחנו חייבים להודות לך".

בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • יהא אדם - מוסבר כי המילה "אדם" מרמזת על הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר (על שם "אדמה לעליון"). הציווי "יהא אדם" פירושו שעל היהודי "להתהוות" בכל רגע, ולעורר את בחינת ה'אדם' שבו – שיהיה מוח שליט על הלב[3].
  • בסתר ובגלוי - "סתר" הוא מה שנסתר מהאדם עצמו. לעיתים אדם משכנע את עצמו שהוא פועל "לשם שמיים" (בגלוי), אך ב"סתר" לבו מונעת נגיעה עצמית או גאווה. "לעולם יהא אדם" דורש לעורר את הבחינות אתכפיא ואתהפכא, כדי שגם ה"סתר" יהיה חדור בביטול לה'[4].
  • מודה על האמת - ההבדל בין הבנה להודאה: כשהאדם מבין דבר מה בשכלו, הוא מרגיש את עצמו כ"מבין". אך "מודה" הוא מלשון ביטול (כמו "מודה במקצת"). היהודי מודה שהאמת האלוקית היא המציאות היחידה, גם אם השכל הגשמי והמובגל שלו לא יכול להכיל זאת. אך יש בחינה יותר נעלית: "דובר אמת בלבבו" - זוהי דרגת "מידת האמת" של יעקב אבינו, שזה היכולת להחדיר את האמת המופשטת של התפילה אל תוך הלב הגשמי, כך שהלב "ידבר" את אותה אמת[5].
  • מה אנו - מוסבר[6] כי עניין זה לא ייאוש, אלא ביטול היש. כדי שאור אין סוף יאיר בנשמה, עליה להיות "כלי ריק". ההכרה ש"הלא כל הגיבורים כאין לפניך" מנקה את האדם מהגאווה המונעת מהתפילה להתקבל. רק לאחר הביטול של "מה אנו", ניתן להגיע ל"אבל אנחנו עמך" – החיבור המוחלט לעצמות אין סוף.
  • אבל אנחנו עמך - לאחר ביטול היש, מגלה היהודי את נקודת היהדות שלו. בני בריתך - ברית היא למעלה מטעם ודעת. זרע יצחק עקידך - אנו מזכירים כאן את עניין המסירות נפש, בכך מזכירים לעצמינו שאנו יורשים של האבות שמסרו את נפשם, וזה נותן לנו כוח לעבודת ה' שלמעלה ממדידות והגבלות הטבע[7].

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]


הערות שוליים

  1. ^ רבה, פרק כ"א.
  2. ^ סימן מ"ו.
  3. ^ תורה אור, פרשת תרומה, דף ע"ט ע"ב ותורת שמואל, שנת תרל"ה מאמר ד"ה "לעולם יהא אדם".
  4. ^ תורת שמואל, שנת תרל"ה מאמר ד"ה "לעולם יהא אדם".
  5. ^ תורת שמואל, שנת תרל"ה מאמר ד"ה "לעולם יהא אדם".
  6. ^ ספר התניא, פרק כ"ט ופרק ל"ג
  7. ^ פרשת תרומה דף ע"ט, ע"ב - פ', ע"א וספר המאמרים - צמח צדק, ע"פ תהילים, על הפסוק "לך אמר לבי"