אברהם ישעיהו קרליץ: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
מ (החלפת טקסט – "שמאל|ממוזער|250px|" ב־"שמאל|ממוזער|")
 
(312 גרסאות ביניים של 78 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{לעריכה}}
{{דמות
רבי '''אברהם ישעיה קרליץ''', ([[תרל"ח]] - [[תשי"ד]]) נולד לאביו רבי שמריהו יוסף, שהיה רב בעיירה קוסובה, ולאמו הייתה בתו של הרב שאול קצנלנבוגן שהיה רבה של קוסובה ולאחר מכן רבה של קוברין.
|שם=אברהם ישעיהו קרליץ
|כינוי=החזון איש
|תמונה=קרליץ.jpg
|תיאור= מנהיג רוחני ומחבר ספרים
|תאריך לידה=[[תרל"ט]]
|מקום לידה= קוסובה
|תאריך פטירה= [[ט"ו בחשוון]] [[תשי"ד]]
|מקום פטירה= [[בני ברק]]
|מקום פעילות=[[בני ברק]]
|תפקידים נוספים=
|רבותיו=
|תלמידיו=
|חיבוריו= חזון איש
|השתייכות=[[:קטגוריה:רבני ליטא|ליטא]]
}}
הרב '''אברהם ישעיהו קרליץ''' (מכונה '''החזון איש''', [[תרל"ט]] - [[ט"ו בחשוון]] [[תשי"ד]]) היה [[רב]], [[פוסק]] וממנהיגי הציבור ה[[ליטא]]י ובתפקידו זה היו לו חיכוכים לא פעם עם חב"ד ובדרך כלל נמנע מלהזכיר את אדמו"רי חב"ד בספריו ומצד שני היו מקרים של שיתוף פעולה בינו לחסידי חב"ד.  


רבי אברהם ישעיה פרסם את ספרו הראשון בשם "חזון איש" עוד בקוסובה, בעילום שם. כן היה מפרסם מאמרי עת בעלונים שונים שיצאו באותה עת, תחת שם הכותב "אי"ש החפץ בעילום שמו". רבי חיים עוזר גדרוזוניסקי הכירו והעריכו, ואף הגיב על דבריו באותם עלונים. הוא היה מתבודד בבית המדרש ולמד לבדו בהתמדה כשאיש אינ ויודע את טיבו.
==תולדות חיים==
נולד בשנת [[תרל"ט]] לרב '''שמריהו יוסף''' קרליץ. אביו היה גאון וצדיק, שכל ימיו חי בהשראת ספרי [[השל"ה]] הקדוש ו[[ספר התניא]]{{הערה|עדות ר' משה אילביצקי, [[המודיע]], ערב [[שבועות]] [[תשמ"ז]].}} ורב ב[[עיירה]] קוסובה. אמו '''ראשה לאה''' הייתה בתו של הרב שאול קצנלנבויגן. בקוסובה היה מתבודד בבית המדרש ולמד לבדו בהתמדה כשאיש אינו יודע את טיבו ושם גם פירסם את ספרו הראשון בעילום שם. היה גם מפרסם מאמרי עת בעלונים שונים שיצאו באותה עת, תחת שם הכותב "אי"ש החפץ בעילום שמו". הרב [[חיים עוזר גרודזינסקי]] הכירו והעריכו ואף הגיב על דבריו באותם עלונים.


מסופר כי בעת שחיפש הסכמה לאחד מספריו, שלח את אחיו לבקש הסכמות מאחד מגדולי ישראל. כאשר הוא ראה את הספר, הוא לא הסכים להעניק בשום פנים ואופן הסכמה לספר, מכיון שטען כי יש כאן חוצפה ועזות, כי לא שייך בימינו לחבר ספר עמוק כזה, ולכן וודאי שמחבר הספר מצא כתבי יד של אחד מהראשונים ומייחסם לעצמו. כאשר הגיעו הדברים לאוזני החזון איש, לא נטל יותר הסכמות מאיש, שהרי יש לך הסכמה טובה מזו?
הרב קרליץ החשיב את עצמו לתלמיד ה[[גר"א]] בשיטת לימודו, הנהגותיו ופסיקותיו{{הערה|'החזון איש היה בדורותיו' ע' כ"ה.}} התנגד ללימוד התניא ובדרך כלל לא הזכיר את אדמו"רי חב"ד בספריו ומצד שני נאבק בכל הקשור למקואות על פי שיטת חב"ד{{הערה|[[רבים השיב ליהדות וחסידות]] ע' 51. וראו דברי [[הרבי]] בקשר להתנגדות ללימוד החסידות, בהתוועדות פורים תשט"ז: [https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp%3FCategoryID%3D1067%26ArticleID%3D4324&ved=2ahUKEwiykcHCit_9AhU_wAIHHVBMCwQQFnoECBUQAQ&usg=AOvVaw2hNnAeRmqjPG9M9CKnbmNE גליון התקשרות מס' 690].}}. הרב נתן קמנצקי מראשי ישיבת איתרי סיפר כי החזון איש נהג ללבוש [[בגד]]י שבת ביום החרם שהטילו על ה[[חסידים]]{{הערה|על כך נכתב בספר החזון איש (בנימין בראון), עמוד 180: "הרב נתן קמנצקי אף מביא עדות שלפיה החזון איש המשיך לציין בלבוש חגיגי את יום השנה להטלת החרם על החסידים על ידי הגר"א, כמנהג קהילות אחדות בליטא, גם בשבתו בארץ ישראל" אך ראה לקמן שהרב [[חיים קנייבסקי]] הכחיש את השמיעה הזאת. הרב נתן קמינצקי בספר הנ"ל מביא באריכות את ההתנגדות של החזו"א ללימוד [[חסידות]] ו[[קבלה]], וגם מציין כי בספרי החזו"א ספרי [[אדמו"ר הזקן]] לא מצוטטים מכלי ראשון. אך ראה במאמרו של הרב יהושע ענבל בישורון כה' תשעד' שזו טעות והחזו"א בכורות כה' ב' מצטט מתוך "שו"ע של הגר"ז".}} אך אחיינו הרב [[חיים קנייבסקי]] הכחיש את השמועה הזאת {{הערה| דב אליאך, בסוד שיח עמוד 72}}.
בשנת [[תרצ"ד]] עלה ל[[ארץ ישראל]] והיה מעורר על נושאים שונים ב[[הלכה]] ומחה על פרצות שונות: נגד החולבים ב[[שבת]] ונגד המוכרים את שדותיהם ב[[שמיטה]]. כמה מפסקיו בהלכה נחשבים לחידוש על פני הפסקים המקובלים מרבני ארץ ישראל מדורי דורות, בנושאים: שמיטה, [[שיעורים]], [[ברכות הנהנין]] ועוד.


עלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ד. כאן החל לעורר על נושאים שונים בהלכה ומחה על כל פרצה. הוא ארגן מחאות נגד החולבים בשבת, נגד המוכרים את שדותיהם בשמיטה בסוברו שזה חוכא וטלולא כל המכירה.
דעתו של החזון איש, שראוי לחבוש פאה דווקא, כיון שהיא מכסה היטב את ה[[שיער]]{{הערה|1=ספר דינים והנהגות מהחזון איש, חלק ב' פרק ח' אות ט'}}. כך נוהגים גם תלמידיו, ורוב בני משפחת קרליץ{{הערה|1=ספר "נזר החיים" עמ' רי"ד, תשובות הגר"ח קניבסקי בשם החזון איש}}. הרב חיים קניבסקי אף העיד שכך נהגה אשתו של החזון איש{{הערה|1=ספר אורחות רבנו הקהילות יעקב, חלק ג' אות ס"ג; "מאיר עוז", סימן ע"ה סעיף ב' אות ב'. וראו עוד בספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב): "הרה"ג רבי אליהו פרידמן זצ"ל הגיע פעם לבית רבינו (החזו"א)... היה תמוה אצלו שראה את הרבנית, אשת רבינו, הולכת עם פאה על ראשה, וכנער ירושלמי, היה הדבר אצלו לפלא. אמר לו רבינו: ראיתיך תמה... מה שלבשה אשתי - אין זה שיער עצמי אלא פאה, ובאזורים שלנו כך נהגו ללכת"}}.
== פסקיו בסוגיית קו התאריך ==
כאשר שהו הפליטים בעיר קובה שביפן, חוללה סערה תורנית בכל רחבי תבל, בשל בעיית "קו התאריך" והפרשי השעות בין העולם המערבי ויפן. יתכן מאוד שביפן חלה השבת באיחור של יום לעומת ארץ ישראל, דהיינו ביום שנחשב בעולם המערבי כולו כיום ראשון בשבוע.


לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר התיישבו ביפן יהודים מעטים. הם פנו אל רבה של קהילת העיר חרבין (במדינת מנצ'וריה - מדינת נידחת במרכז אסיה) הגאון הרב משה אהרן קיסלוב, והוא פסק כי הפרש השעות וקו התאריך אין בו בכדי לשנות את התאריך; וביפן יש לקבל את השבת מספר שעות לפני שהיא נכנסת בארץ הקודש.  
נפטר מהתקף לב ב[[ליל שבת]], [[ט"ו בחשוון]] בשנת [[תשי"ד]] ונטמן ב[[בני ברק]].


בימי מלחמת העולם השניה, כאשר הגיעו אלפי פליטים ובהם התמימים לקובה שביפן, הפולמוס התעורר מחדש, התברר כי יש דיעות הלכתיות הסותרות זו את זו, ועד מהרה הפכה השאלה לנושא הראשון במעלה שעלה על שולחנם של גדולי הפוסקים. במחצית השנייה של שנת [[תש"א]], הייתה זו אחת השאלות התורניות המרכזיות ביותר שנידונו בקרב רבנים ברחבי שלוש יבשות. בבריסק שבליטא, בקובה שביפן, בשנחאי שבסין, בניו יורק שבארצות הברית, ובארץ הקודש.  
==קשריו עם חב"ד ==
[[קובץ:אחי תמימים.jpg|שמאל|ממוזער|קבלה על שם החזון איש על תרומתו לישיבת [[אחי תמימים]] ב[[תל אביב]]]]
החזון איש כמעט ולא היה בקשר עם חסידי חב"ד, מלבד הרב יעקב לנדא כיון שכיהן כרב בבני ברק בה התגורר החזון איש.  


הפליטים ביפן נחלקו לשתי קבוצות - חלקם שמרו שבת ביום בו היפנים קוראים לו שבת, וחלקם ביום הנחשב ליום ראשון. בכדי להמעיט במחלוקת הוחלט על ידי שני הצדדים שבמשך שתי היממות שתי הקבוצות יזהרו ממלאכות דאורייתא. האדמו"ר מאמשינוב ששהה במקום, הציע לשמור יומיים שבת על ידי כולם וחלק מבני הקבוצה שמעו בקולו. אך הבעיה החריפה כאשר הגיע יום הכיפורים, כאשר לא ידעו באיזה יום לצום, וכן בראש השנה, מכיוון שראש השנה (תש"ב) חל ביום שני בשבוע, יאלצו אפוא לשמור חמשה ימים כשבת ויום טוב - דהיינו, בשבת וראשון בגלל שבת, ומיד אחר כך שני, שלישי ורביעי כראש השנה.  
החזון איש לא נטל חלק באירועים חב"דיים.


פניות בנושא הגיעו לגדולי ההוראה, ובהם לרבנים המתגוררים במדינות הסמוכות ליפן, כמו הרב מאיר אשכנזי רבה של שנחאי, והרב קיסלוב רבה של חרבין. מאידך תלמידי הישיבות החסידיות פנו אל רבותיהם. ביום שישי ט"ו במנחם אב [[תש"א]], הגיע במברק פסקו המהפכני של ה'חזון איש', שפסק בצורה החלטית כי יש לשמור על יום ראשון היפני כשבת היהודית. לפסק זה הסכים גם [[יצחק זאב סולובייצ'יק|הגרי"ז מבריסק]] כמו שהיה מקובל בידו פסקו של אביו [[רבי חיים מבריסק|רבי חיים]] בענין, זמן קצר לאחר מכן הגיעו תשובות הפוכות לחלוטין, בהן תשובות של כל גדולי ישראל: [[ישראל מרדכי אלתר|האדמו"ר מגור]], הרב איסר זלמן מלצר, הרב צבי פסח פרנק רבה של ירושלים, והרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, שפסקו כי יש לשבות ביום השבת המקובל ולא ביום ראשון.
היו מקרים נדירים בהם נרשם שיתוף פעולה כזה או אחר, בין החזון איש לחב"ד:


בשבתות הבאות נשמעו בקובה קולות סותרים; הפליטים שמעו והשמיעו קולות הפוכים מחדרים סמוכים. בו בזמן שבחדר אחד נשמע קולו של הקידוש, הרי שבחדר השני נשמע קול ההבדלה.  
במכתב להרב [[אברהם גולדברג]] מציע [[אדמו"ר הריי"צ]] שיתייעץ, בדבר הצעת שידוך לבתו, עם "הרב הגאון בעל חזון איש שליט"א ויעשה כהוראתו ויהיה להצלחה ברוחניות ובגשמיות"{{הערה|1=[https://hm-news.co.il/77152/ מכתב היסטורי: הרבי הריי"צ מליובאוויטש המליץ לשמוע לחזון איש]}}.


בסופו של דבר, ב[[יום הכיפורים]] רוב התלמידים כבר ממילא הגיעו לשנחאי, לאחר שבשלהי חודש מנחם אב הוגלו על ידי היפנים לשנחאי. במקום זה כבר היה ברור לכולם כי הקביעות היא כבכל העולם. רק קבוצה קטנה, שהורכבה ברובה מבני ישיבות, נותרה עוד בקובה, והם הגיעו לשנחאי מספר חודשים אחר כך. אלה נחלקו ביום הכיפורים לשלוש קבוצות: חלק קיימו פסק החזון איש, "אכלו ברביעי וצומו בחמישי". דהיינו כמו ששבת חלה ביום ראשון. היו שקבעו את יום רביעי בשבוע כיום הכיפורים, וחלק צמו במשך יומיים רצופים. ואילו כמה, ובהם חסידי חב"ד, קיבלו את יום רביעי כיום הכיפורים, ואילו למחרת אכלו ל'שיעורין'.  
בשנת [[תש"ה]] נכתבה קבלה על סכום של 10 לירות שנתרמו על ידי הרב קרליץ לישיבת חב"ד [[אחי תמימים תל אביב]]. תרומתו ניתנה לרב [[חיים שאול ברוק]] שביקרו על פי בקשת מחותנו הרב [[יצחק גרשטנקורן]] מייסד בני ברק. בביקור שאל החזון איש את הרב ברוק במה הוא מתעסק ולאחר שהרב ברוק השיב שהוא מלמד את התלמידים בישיבה בבוקר ובערב [[דא"ח]] ובמשך היום גמרא, הרהר החזון איש קצת ואחר כך והוציא מכיסו 10 לירות ונתנם לו כשאומר שרוצה שותפות במוסד כזה{{הערה|'חיים שאל' ע' 6}}.


[[הרבי]] מה"מ דיבר על כך בעת הסעודה של מוצאי יום הכיפורים בשנת תשכ"א. הרבי הזכיר כי ביפן נהגו חסידי חב"ד לחומרא ושבתו מעשיית מלאכה שני ימים, וכן בנוגע ליום הכיפורים השתדלו לאכול ביום השני פחות מכשיעור.  
בניו של הגאון הרב ראובן טרופ, מספרים בהקדמה לספרו "בינת ראובן": "לפי עצתו של מרן החזון איש נענה אבינו להצעה לעמוד בראש ישיבת חב"ד בלוד. הוא נתקבל שם בכבוד מלכים וזכה להערצה עמוקה מצד ההנהלה והתלמידים, ברם מצבו [הבריאותי] הלך והחמיר ולא זכה לכהן בישיבה".


(שאלה זו התעוררה שוב בעניין ספירת העומר, כאשר הרב בצלאל ווילשאנסקי נסע בחודש אייר תש"ט מפריז לאוסטרליה, ושאל את הרבי מה"מ בקשר לספירת העומר - האם השתנתה לגביו הספירה, ומתי יחגוג את חג השבועות אותו צריך לחגוג ביום החמישים? על כך השיבו הרבי בפלפול ארוך המודפס ב'אגרות קודש' כרך ג' (אגרת תצד) בשנים מאוחרות יותר. המליץ הרבי מה"מ בגלל הספיקות שבדבר, שלא לעבור את 'קו התאריך' בימי ספירת העומר, וכאשר שלוחים נסעו למזרח, היו עוצרים בארץ הקודש, ורק אז היו ממשיכים הלאה).[http://chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=3340 בית משיח עמ' 612]
על הרב יחיאל צוקרוב, ראש ישיבת "אוהל משה", מגדולי תלמידי החכמים בבני ברק, מסופר: "לאחר שנועץ בחזו"א עבר ללמוד בישיבת חב"ד בת"א, בראשותו של הגה"ח ר' שאול ברוק. שנים רבות לאחר מכן, חב לו [לר' שאול] הכרת הטוב מרובה, וכן בקיאותו בספר התניא נזקפת לזכותו" {{הערה|מתוך מאמר "איש המעלה", אוסף גליונות, גל' 91, ויקרא תשע"ט.}}.


== בור על גבי בור ==
על ספרו של [[חסיד חב"ד]] הרב [[ניסן טלושקין]] "[[טהרת המים]]", כתב החזון איש את הסכמתו, ואף התבטא כי "עבר על כל הספר והוא ספר טוב"{{הערה|במבוא לספר "טהרת מים" בהוצאה החדשה.}}.
לחזון איש היו גם חיכוכים הלכתיים עם אדמו"ר הריי"צ, כאשר [[אדמו"ר הריי"צ]] רצה להנהיג את שיטת המקוואות של אביו [[אדמו"ר הרש"ב]], של [[בור על גבי בור]], פסק החזון איש כי הדבר הינו בעייתי.


כאשר הגאון החבד"י רבי [[אברהם חיים נאה]] הוציא את קונטרס ה[[שיעורים]] שלו בשם שיעורי תורה, חלק החזון איש על הקונטרס, וסבר כי השיעורים הינם שונים בהחלט. חרף המחלוקת נפגשו, ואף התייחסו בכבוד אחד לשני.
קשר טוב במיוחד היה בין החזון איש לרב יעקב לנדא, רבה של בני ברק, חסיד חב"ד. הם נפגשו רבות, וכן התכתבו בענייני הלכה ובענייני ציבור. החזון איש גם כיבד בנוכחותו את חגיגת הבר מצווה של בנו של הרב יעקב לנדא, הרב אליהו לנדא. באחת מאגרותיו, החזו"א כותב להרב יעקב לנדא שיסייע לו בהשגת ספרו של ה"שארית יהודה", אחיו של אדמו"ר הזקן: "אתכבד לבקש מאת מעכ"ת שליט"א להשאילני ספר 'שארית יהודה' מאחיו של הגרש"ז [=הגאון רבי שניאור זלמן, אדה"ז] זצוק"ל. אם נמצא תחת ידו ימסרו נא להמוסר כתב זה"{{הערה|[https://col.org.il/news/133101 הארכיון של הגר"י לנדא נפתח: הידידות עם ה'חזון איש' נחשפת], ז' אלול תשפ"א, באתר [[חב"ד און ליין]]. וראה גם בספר פאר הדור, חלק ב, עמ' ע, הערה 8}}.


וכך מסופר ב[[המבשר]] במלאת 55 שנה לפטירת הגר"ח נאה:
מסופר כי בהיותו בוילנא נודע לחזון איש כי משפחה השייכת לחסידות חב"ד הצליחה להשיג אתרוג קלבריה מהודר, והחזון איש "ביקש להדר במצוות וליטול גם אתרוג זה"{{הערה| "מרן החזון איש", עמ' 342.}}. (אם כי יש לציין שרבים סוברים שקלבריה הוא אתרוג מהודר ביותר, ובראש המצדדים מלבד חב"ד הוא החתם סופר).


"תחילה עלינו לדעת, כי למרות שידוע לכולם על התנצחותם הבלתי פוסקת של הני גדולים בעולמה של הלכה, אך בין גדולים אלו שררה ידידות מיוחדת במינה, עד שהחזו"א התבטא פעם ואמר: "הבר פלוגתא היחידי שאני מכיר בו, הוא ר' אברהם חיים נאה".
ישנה עדות שהחזון איש שיבח מאוד את הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן, ופעמים רבות אמר לר' שמריהו גריינימן ללמוד הלכות תלמוד תורה של אדמו"ר הזקן{{הערה|מעשה איש, חלק ג, עמ' צא, בשם בנו של ר' שמריהו, ר' ברוך.}}.  


"ובענייני שביעית היה החזו"א סומך ידיו על ר' חיים נאה ללא כל פקפוק, ויש  מסמכים המוכיחים זאת בבירור. ר' חיים נאה אף מציג בספרו 'שיעור מקוה' מכתב שהחזו"א שלח לו בהערכה ובידידות, כאשר הגר"ח מקדים למכתבו וכה כותב: "ואחד מגדולי דורנו הגאון האדיר ר' אברהם ישעיה קארעליץ שליט"א בעל חזון איש, במכתבו אלי, מבאר שרק פה בארץ שמע, שאין שיעורי הגולה מתאימים עם שיעור הרמב"ם".  
לעומת זאת ר' חיים נאה קבל על החזון איש בספרו שיעור מקווה (עמוד פ"ב) על כך שבקונטרס השיעורים המודפס בספרו התבטא ביטוי מסוים כלפי אדה"ז.  


"להלן מספר ביטויים מתוך מכתב החזון איש המעיד על הידידות המיוחדת עם הגר"ח נאה "כבוד ידיד נפשי שליט"א. אחדשה"ט ושלום תורתו באהבה. מצאתי לנכון לפרש הדברים בנוגע לדבר העומד ברומו של עולם, ר"ל שיעורין!... בהמשך כותב לו החזו"א והנני מקדים דברי זולתי, על דעת כתר"ה הרחבה, והחזו"א מסיים את מכתבו: כי אני מכיר היטב את שיטת זולתי, ומכובדת אלי בכל גודל הכבוד. אבל א"א לי לכבוש מה שלבי אומר לי, ומוכרח אני להגיד את השואלים את הנראה לי.
===מתנגד למקוואות חב"ד===


"במכתבו של הגר"ח להחזו"א בעניני שמיטה כותב לו ר' חיים נאה בזה הלשון: "לכבוד הגאון פאר הדור ציס"ע וכו' כקש"ת מו"ה אברהם ישעי' קרליץ שליט"א בעל חזון איש, זקני שואלו במכתב שאלה בענייני שמיטה, והחזו"א משיבו בידידות מיוחדת כפי שרואים במכתב".  
החזון איש התנגד להקמת מקוואות חב"ד.
הרב [[דוד חנזין]], מתוקף היותו ממונה על המקוואות ב[[פתח תקווה]], דאג משנות הי' ובמשך עשרות שנים לבנות ולשפץ מקוואות רבים, ובייחוד שם דגש לבניית מקוואות בשיטת חב"ד למרות התנגדות מהחוגים הליטאים ובראשם [[אברהם ישעיהו קרליץ|החזון איש]]{{הערה|הרב אשכנזי ח"א ע' 24 וח"ב ע' 47, דוד עבדי ע' 104 ובנספח אגרות הרבי לרב חנזין}}.


בספר "מעשה איש" מסופר מעדותו של הגרי"מ זכריש מתלמידי החזו"א, שכשהגיע ר' חיים נאה לחזו"א לבקרו, ליוהו החזו"א בהיפרדו ממנו עד מחוץ לגדר שבחצרו, כיבוד לא שגרתי ונדיר אצל החזו"א שהפליא את כל הציבור שנכחו שם.
[[הרבי]] עודד את הרב חנזין במאבק למען המשך הקמת המקוואות החב"דיים באמצעות אגרות ואף התבטאויות נדירות בשיחות קודש, ואכן, בנחישות ראויה הצליח להקים מקוואות רבים בשיטת חב"ד.{{הערה|[[מנחם זיגלבוים]], דוד עבדי ע' 104, אגרות קודש ח"ה ע' שז}}
===יחס מהרבי===
ב[[י' אדר שני]] תשי"ד, חודשים ספורים אחר פטירת החזון איש, ב[[ניחום אבלים]] שערך הרבי אצל אצל ה[[אדמו"ר]] רבי [[אברהם יהושע העשיל מקופיטשניץ]] נסובה השיחה אודות החזון איש. הרבי אמר שהחזון איש לא הביא [[שמחה]] ל[[בני ברק]{{הערה|וכידוע שתורת ודרך החסידות מביאה שמחה, לעומת דרך המוסר המביאה את האדם לעצבות}}, אולם כאשר אחד החסידים החל לדבר נגדו, אמר הרבי ש{{ציטוטון|אין לדבר נגדו מאחר שהיה [[ירא שמים]].}}. כשאחד מהנוכחים במעמד הוסיף שהיה למדן - העיר [[הרבי]]: {{ציטוטון|אבל גם לימודו היה ב[[יראת שמים]].}}{{הערה|ספר משבחי רבי, עמ' 126 - מיומנו של של הרב [[חיים יהודה קרינסקי]]}}.
הרב איסר פרנקל כתב ספר בשם 'יחידי סגולה' ותוכנו תולדותיהם והליכותיהם של 47 מגדולי ישראל. בספר הופיעו לצד פרק על [[אדמו"ר הריי"צ]] גם פרק על החזון איש ועל גדולים אחרים. במכתב שכתב לו [[הרבי]] ב[[כ"ג מנחם אב]] [[תשט"ו]] העיר: "ועוד הערה קטנה, וגדולה בזה הנחיצות בדורנו אשר רבו השמים חשך לאור ואור לחשך וגו', כי בספרו מעורבים יחד יחידים מסוגים שונים וגם הפכים. ועל פי מליצת הזהר אשר קבורת משה היא בתורה ושאין קוברים זה אצל זה אלא אוהבים זה לזה, הנה גם בקו זה לא תמיד נשמר בספרו. והרי יש מקום לחלקם בחלקים שונים, אם מאיזה טעם שהוא רוצים לכתוב אודות כולם - או על כל פנים שבמאמר אחד למאמר הסמוך לו, לא יהיו האישים מנגדים אחד לחבירו, שכל זה נוגע ביותר כנ"ל - שיש להישמר שלא לגרום לטעות הקורא התמים לומר שכל הבאים בספר אחד שכנים הם גם בגדלותם וביראתם, ודי למבין ברמיזה"{{הערה|[[אגרות קודש אדמו"ר שליט"א]] כרך י"א עמוד שמ"ז, אגרת ג'תשלב}} ואכן נראה שהרב פרנקל הקשיב לעצת הרבי  כי במהדורה השלישית של הספר שם את הפרק על [[אדמו"ר הריי"צ]] סמוך לפרק על האדמו"ר מהוסיאטין ואילו את הפרק על החזון איש שם אחרי שני רבנים אחרים, וכנראה כדי להפריד בין הפרקים, לאור הערת הרבי על כך {{הערה| ראה "יחידי סגולה" מהדורה שלישית שיצאה לאור בשנת [[תש"כ]].}}.


מסופר שהרב [[עובדיה יוסף]] בצעירותו נפגש עם ה"חזון איש" על מנת לשכנעו שר' חיים נאה צודק בנושא השיעורים, אך ה"חזון איש" לא קיבל את דבריו.
במכתב לרב [[אהרן חיים צימרמן]], בנושא [[קו התאריך]]{{הערה|המכתב כולל הערות מהרבי על ספר "אגן הסהר", של הרב צימרמן.}} מזכיר הרבי את דעת החזון איש: "מה שכתב ליישב דברי החזון איש בפירוש דעת הרז"ה וכו', ובמסקנתו בשאלת קו התאריך, ונכנס בדיחוקים עצומים ואעפ"כ לא העלה תרופה, וכמו שכותב בכמה מקומות בספרו..."{{הערה|אגרות קודש חלק כ"א, עמוד שיא.}}.
[[קטגוריה:רבנים]]
 
בעיתון "שערים"{{הערה|כ' סיוון תשכ"ט.}} כתב הרב משה מונק כי החקלאים בכפר חב"ד נוהגים בענייני המשק על פי פסקי החזו"א "לפי הוראת רבם האדמו"ר שליט"א"{{הערה|מקדש מלך, חלק ד, עמ' תז, סימן יא, הערה 4.}}.
(אך הרה"ח ר' יעקב יהושע לאופר סיפר ששמע ממזכיר כפר חב"ד הרב יצחק מענדל ליס שכאשר סיפר לרבי שהם נוהגים כך הרבי הגיב בפליאה ומאז חדלו מכך).
 
בהתוועדות חג ה[[פורים]] [[תשכ"ו]] נכח בן אחיו של החזון איש הרב שמריהו יוסף קרליץ{{הערה|(קבע את מגוריו בקראון הייטס בשנת תשכ"ה ובה שהה שנה ויותר) והתפלל בישיבת 'נצח ישראל רמיילס' של הרב [[ישראל זאב גוסטמן]] והיה מקורב אליו}} וישב על הבימה בסמיכות מקום לרבי{{הערה|בני המשפחה מספרים שאחרי שאביו נשאל ע"י אחד החסידים לשמו והוא השיב ששם משפחתו הוא קרליץ ולאחר שאותו חסיד דאג שהמסר יועבר לרבי, הרבי ביקש שיכבדו את קרליץ לשבת על בימת ההתוועדות. אולם ייתכן שהוא הוזמן לבימה עפ"י ועד המסדר ורק כך היה הדבר נראה מזווית מבטו}} הרבי הורה לו לומר [[לחיים]], וכן העניק לו חתיכת עוגה{{הערה|הענקת העוגה על פי יומן ישראל יואל סוסובר, וכן הפרט שבהמשך מזג לו הרבי לחיים בעצמו}}, כשהרבי אומר לו {{ציטוטון|תאמר במשפחה שהם יכולים לשלוח לפה את הספרים}}{{הערה|במקור (באידיש): זאגט אין משפחה אז זיי קענען שיקען דא די ספרים}} והובן{{הערה|כך על כל פנים הובן במשפחת הרב שמריהו יוסף קרליץ}} שהכוונה לספרי החזון איש אותם הוציאו בני המשפחה לאור{{הערה|ספר 'המזכיר' ע' 117 ואילך - מפי בנו של בעל המעשה הרב יוסף קרליץ מלייקווד}}. בהמשך ההתוועדות אף מזג הרבי בעצמו לאחיין "לחיים" בעת שמזג לכל אלו שישבו על ידו{{הערה|ר' שמואל קרליץ סיפר שאביו, הרב שמריהו יוסף, התפעל מאוד לראות שהרבי שתה הרבה משקה בהתוועדות ובכל זאת דיבר בלהט בעניני תורה ולמדנות בש"ס ובפוסקים שעות על גבי שעות. את התפעלותו מגדלותו וגאונותו של הרבי, הביע למחרת באוזני הרב [[ישראל זאב גוסטמן]] שהגיב שהרבי הוא יותר גדול מהגאון הרב [[שמעון שקופ]]. יומיים לאחר ההתוועדות, ב[[י"ז אדר]] [[תשכ"ו]], דיבר הרבי בחדרו עם המזכיר הרב [[יהודה לייב גרונר]] על כמה עניינים, ועל מה שמסר [[הריל"ג]] אודות התפעלותו של קרליץ שאמר שמעולם לא ראה צדיק כזה גדול ולמדן כזה גדול כמו הרבי, שאל הרבי את הרב גרונר: איפה הייתה 'לומדות' בהתוועדות? הרב גרונר אמר שאולי הכוונה למה שנאמר בענין [[שמיטה|שמיטין]] ו[[יובל|יובלות]] והרבי הציע שאולי הכוונה למה שנאמר בעניין סמיכת [[פרשת זכור]] לפורים, והרב גרונר אמר שבכלל התפעל מזה שהרבי דיבר הרבה שעות וציטט מש"ס וראשונים ומזה הבין את למדנותו של הרבי}}.
 
כמו כן ידועה שיחת הרבי מפורים תשט"ז (תורת מנחם, חלק טז, עמ'  159-158[ סעיף לח]) שבה הרבי הסכים עם דברי ר' רפאל נחמן כהן בהתוועדות שגדול מסוים מקנא בתלמיד בתומכי תמימים שזכה ללמוד חסידות וביאר זאת (וידוע שהדברים נאמרו אודות החזון איש).
 
===קו התאריך===
בימי [[מלחמת העולם השנייה]] כשפליטים רבים שהו בקובה שב[[יפן]] הנמצאת מעבר ל[[קו התאריך]], התעוררה בעיה הלכתית בנוגע לחגיגת השבתות והחגים. השאלה נשאלה לגדולי ישראל ומהחזון איש הגיע תשובה שפסק כי יש לשמור על [[יום ראשון]] היפני כ[[שבת]] היהודית. הצטרף לפסק גם הרב [[יצחק זאב סולובייצ'יק]]{{הערה|כמקובל בידו פסקו של אביו מר' [[חיים סולובייצ'יק]].}}. כעבור זמן הגיעו תשובות מגדולי ישראל אחרים שפסקו כי יש לשבות ב[[יום השבת]] המקובל ביפן ולא ביום ראשון{{הערה|בין הפוסקים: רבי [[אברהם מרדכי אלתר]], הרב [[איסר זלמן מלצר]], הרב צבי פסח פרנק (רבה של [[ירושלים]]) והרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי.}}. [[הרבי]] סבר ששיטתם של החזון איש והרב סולובייצ'יק בנוגע לקו התאריך דחוקה ביותר{{הערה|1= [[:קובץ:חזוא בדברי הרבי.jpg|אגרות קודש חלק כ"א אגרת ח'ס"ו]].}}. קבוצה מתלמידי [[ישיבת תומכי תמימים]] מ[[פולין]] ששהתה במקום נהגה כפסק של רוב הרבנים, ותלמידי ישיבת מיר נהגה כחזון איש. כשהגיע [[יום כיפור]] היו שצמו יומיים רצופים, חסידי חב"ד קיבלו את [[יום רביעי]] כיום הכיפורים ואילו למחרת אכלו ל'שיעורין'. הרבי התייחס לכך בסעודה של מוצאי [[יום הכיפורים]] בשנת [[תשכ"א]] והזכיר כי ביפן נהגו חסידי חב"ד לחומרא ושבתו מעשיית מלאכה שני ימים וכן בנוגע ליום הכיפורים השתדלו לאכול ביום השני פחות מהשיעור{{הערה|1=[http://chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=3340 בית משיח עמ' 612]. שאלה זו התעוררה שוב בעניין [[ספירת העומר]], כאשר הרב [[בצלאל וילשנסקי]] נסע ב[[חודש אייר]] [[תש"ט]] מ[[פריז]] ל[[אוסטרליה]], ושאל את הרבי בקשר לספירת העומר - האם השתנתה לגביו הספירה, ומתי יחגוג את [[חג השבועות]] אותו צריך לחגוג ביום החמישים? על כך השיבו הרבי ב[[פלפול]] ארוך המודפס ב[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]] כרך ג' אגרת תצ"ד. בשנים מאוחרות יותר, המליץ הרבי בגלל הספיקות שבדבר, שלא לעבור את [[קו התאריך]] בימי ספירת העומר, וכאשר [[שלוחים]] נסעו למזרח, היו עוצרים ב[[ארץ הקודש]], ורק אז היו ממשיכים הלאה.}}.
 
=== מחלוקת השיעורים ===
[[קובץ:רייץ חזון איש.jpg|שמאל|ממוזער|מכתב מ[[אדמו"ר הריי"צ]] בו הוא מורה להתייעץ עם ה"חזון איש"]]
בראשית שנות השי"נים התעוררה מחלוקת [[הלכה|הלכתית]] בין הרב ר' [[אברהם חיים נאה]] לבין החזון איש בנושא ה[[שיעורים|שיעור]] בתורה (כזית, כביצה וכו'). גדולי הרבנים בארץ ישראל ומחוצה לה סברו כמו ר' חיים נאה, נגד דעת החזון איש. ספרים וחוברות רבים יצאו מאת החזון איש וגיסו [[הסטייפלר]] ומאת ר' חיים נאה, כאשר כל אחד מגונן על עמדתו ותוקף את עמדת השני.
 
שיטת הרב נאה מבוססת על שיטת ה[[רמב"ם]] שאחריו נמשכו שאר הפוסקים הספרדים, כולל מרן ה[[שולחן ערוך]] והגאון [[החיד"א]], מנהג [[ירושלים]] ו"מנהג העולם" בלשון ה[[משנה ברורה]]{{הערה|בסימן רע"א סעיף יג.}}. הרמב"ם הציג את שיעורי הנפח ביחידות של מטבע הדרהם, והרב חיים נאה מצא שמשקלו הוא 3.2 גרם, ומשתיקת הפוסקים הסיק שזה היה משקלו גם בזמן הרמב"ם (שיעורי תורה, סימן א', סעיף ג). גם [[הרב עובדיה יוסף]] מצדד בשיטה זו, אם כי לדבריו שיעור הדרהם הוא 3 גרם בדיוק. מבין הרבנים שתמכו/תומכים בשיעורי ר' חיים נאה היו: הרב יוסף צבי דושינסקי גאב"ד ירושלים, הרב בענגיס גאב"ד ירושלים, הרב [[יצחק אייזיק הרצוג]] הרב הראשי לישראל, הרב [[צבי פסח פרנק]] רבה של ירושלים, הדיין הרב עובדיה הדאיה, [[קבלה|מקובל]] הרב [[שלום משאש]] רבה של קזבלנקה וירושלים, האדמו"ר [[הפני מנחם]] מגור, הרב [[שלמה זלמן אויערבך]], הרב [[מרדכי אליהו]] הראשון לציון, הרב [[עובדיה יוסף]] הראשון לציון{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=59676 הרב עובדיה יוסף מסביר את הדיוק שבשיעורי ר' חיים נאה] {{אינפו}}}}, הגאון הרב [[יוסף שלום אלישיב|שלום אלישיב]]{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=63113 מכתב שכתב הרב אלישיב אודות שיעור הרב חיים נאה]}}. ואילו הרבי לגבי השיעורים שלו אמר "אפשר לסמוך עליו"{{הערה|נודע בשיעורים פרק כד ושם מקורות לפוסקים התומכים בשיטת השיעורים הקטנים - שיעור ר' חיים נאה}}.
 
על שיעוריו חלק ה[[חזון איש]] אשר דגל במידות הגדולות, ועמו אחזו רבנים בודדים{{הערה|בעיקר מהציבור הליטאי}}. שיטת החזו"א מתבססת על מדידת ה[[נודע ביהודה]] שהוא לפי מדידת החזון איש 2.4 סנטימטרים. מסופר שהרב [[עובדיה יוסף]] בצעירותו נפגש עם ה"חזון איש" על מנת לשכנעו שר' חיים נאה צודק בנושא השיעורים, אך ה"חזון איש" לא קיבל את דבריו. בין השניים פרצה מחלוקת מורכבת במהלכה הוציאו השניים פסקים וביאורים בספרים, קונטרסים ומאמרים המבהירים את עמדותיהם{{הערה|נודע בשיעורים ע' 10}}. 
 
למרות המחלוקת, היו החזון איש ור' חיים נאה בקשר מכתבים ואף נפגשו. כמו כן היו ביניהם ביטויי הערכה; החזון איש כתב לר' חיים נאה: "כבוד ידיד נפשי שליט"א", ור' חיים נאה כתב לו "לכבוד הגאון פאר הדור צדיק יסוד עולם וכו' כבוד קדושת מו"ה אברהם ישעי' קרליץ שליט"א בעל חזון איש".
 
אולם ביומן הרב צבי הירש גאנזבורג (עמודים צ"ט -  ק') מובאת לשון חריפה של הרבי על סיבת קביעתו שיעורים אחרים.
 
=== חזית דתית ===
כאשר עלה על הפרק רעיון איחוד מפלגת [[אגודת ישראל]] עם המפד"ל התנגד לכך החזון איש והרבי היה בעד. חבר הכנסת מר שלמה לורנץ הגיע לרבי בשליחות החזון איש. בפגישה זו הסביר לו הרבי את עמדתו ונראה כי לורנץ השתכנע, אך החזון איש סרב וטען כי "אנחנו והמפד"ל איננו שווים בהשקפה". כלפי טענה זו תמה הרבי: "כנסת זו 'השקפה'?!"{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=44408 הרבי תמה: "כנסת זו 'השקפה'?!"] {{אינפו}}}}.
 
===ישוב על שמו===
בשנת [[תשי"ז]] חפצו תושבי ספריא א', יישוב ששכן בסמיכות לכפר חב"ד ושבו הייתה ממוקמת תחנת הרכבת של הכפר{{הערה|יישוב 'תוחלת' לימים. לא קיים כיום}}, לקרוא את שמו של יישובם על שם החזון איש במטרה לקנטר את תושבי הכפר במסגרת יחסיהם העכורים עם תושבי הכפר. בתחילה התקבלה בקשתם על ידי וועדת השמות ויצאה הודעה רשמית על שמו החדש של היישוב אלא שלאחר מכן נשלחו לוועדה מכתבים ותגובות כנגד הרעיון הן מ[[וועד כפר חב"ד]] והן ממשפחת החזון איש שהתנגדו לכך נמרצות משום שתושבי יישוב זה היו מאנשי [[המזרחי]] שמעולם לא היו קשורים אליו ועל כן קריאת שם זה ליישובם היא הטעיית דעת הקהל כאילו היו אנשי המזרחי מנאמניו. מכתבים אלו גרמו לועדת השמות להחליט על דיון חוזר בנושא שהתקיים ב[[כ"ד סיון]] תשי"ז. בדיון זה הופיע מר [[שניאור זלמן שז"ר]] ואמר כי באופן אישי מחובתו להעמיד את הועדה על הסערה אשר קמה מצד אחד - בחוג חסידי חב"ד, בהיות והחזון איש לא היה שייך מעולם לתנועה החסידית ככלל ולא לתנועת חב"ד בפרט, ומן הצד השני - בחוגי יורשיו הרוחניים ותלמידיו של החזון איש שכן לא היתה מעולם כל שייכות בין החזון איש ובין 'המזרחי' שעליו נמנים תושבי היישוב, ועל כן למען השכנת השלום יש לקבוע שם ניטרלי שאין בו כל התגרות בתנועת חב"ד ובכפר חב"ד וכן אין בו היתלות באילן שאינו שלו. עוד באותו דיון הוחלט פה אחד לשנות את שם היישוב לשם אחר.
 
במכתב מ[[ה' תמוז]] תשי"ז הודה הרבי לשז"ר על פעולתו זו כשכותב: "נודעתי על דבר השתדלותו בענין השמות לכפר חב"ד, ואשר השתדלותו הצליחה. ואף על פי שלמותר לומר תודה לכבודו בענין זה, אבל לא נצרך אלא להעדפה, ובעיקר רצוני להדגיש עוד הפעם מה ששמעתי מכבוד קדושת מורי וחמיכמה פעמים, אשר בשביל המסירות נפש של רבנו הזקן זכה אשר כל אלה העוסקים בעניני חסידות ידם על העליונה. וזה נותן לי תקוה נוספת אשר כבודו יכיר בכוחותיו ואפשרויותיו הכי נעלות וינצלם במדה הכי גדולה לטובת בני ישראל בכלל ובתוכם לטובת עדת החסידים ועניניהם אשר בארץ הקודש תבנה ותכונן ביחוד"{{הערה|[https://col.org.il/news/134766 כשהגאון הסטייפלר חבר לשז"ר נגד השם 'חזון איש' {{חב"ד און ליין}}]}}.
 
== משפחתו ==
*לחזון איש לא היו ילדים.
 
*אחיו הגדול היה הרב מאיר קרליץ אב"ד לכוביץ', מראשי ועד הישיבות וחבר מועצת גדולי התורה בארץ ישראל{{הערה|בניו היו הרב שמשון שלמה קרליץ אב"ד פתח תקווה, וחיים שאול קרליץ שייסד את "שארית ישראל", וחתנו היה הרב זלמן רוטברג ראש ישיבת בית מאיר}}
 
*אחות החזון איש הייתה נשואה לרב [[יעקב ישראל קנייבסקי]]{{הערה|בנם היה הרב [[חיים קנייבסקי]], וחתנם היה הרב שלמה ברמן מראשי ישיבת פוניבז'}}.
 
*אחות נוספת של החזון איש נישאה לרב שמואל גריינמן שהיה ממקורביו של החפץ חיים {{הערה|בנם היה הרב חיים גריינמן, וחתנם היה הרב ביינוש פינקל ראש ישיבת מיר}}
 
*אחות נוספת נישאה לרב נחום מאיר קרליץ{{הערה|שם משפחתו המקורי של הרב נחום מאיר היה ציבולניק, והוא שינהו לשם המשפחה של חותנו. בנם היה הרב [[נסים קרליץ]], שהיה מקורב לדודו}}.
 
*אחד מגיסיו של החזון איש, הרב שמואל אליהו קאהן אב"ד קרוגלה ואורצ'ה, היה מבית חב"די. בביוגרפיה "פאר הדור" (תולדות החזון איש) מסופר כי ר' שלום (אביו של ר' שמואל אליהו) היה "חסיד ליובאויצ'י מובהק המקושר לרבו האדמו"ר רבי שלום בער שניאורסון בכל נימי לבבו" {{הערה|פאר הדור, חלק א, עמ' קטז}}.
 
*גיס נוסף היה הרב אבא סוויאטיצקי אב"ד קוסובה וטיקטין{{הערה|בנו היה הרב חיים סוויאטיצקי ר"מ בישיבת תפארת ירושלים בארה"ב שבראשה עמד הרב [[משה פיינשטיין]]}}.
 
==לקריאה נוספת==
*[[חיים שאל]] עמוד 6 - תולדות הרב [[שאול ברוק]]
*[[המזכיר]] עמוד 117 - תולדות הרב [[יהודה לייב גרונר]]
*[[נודע בשיעורים]] פרק כד - תולדות הרב [[חיים נאה]]
 
==קישורים חיצוניים==
* [http://shturem.net/index.php?section=news&id=67837 כשהרבי הריי"צ שלח להתייעץ עם ה'חזון איש'] {{שטורעם}}
*'''[https://col.org.il/news/133101 הארכיון של הגר"י לנדא נפתח: הידידות עם ה'חזון איש' נחשפת]''' {{COL}}
 
{{סדרה|הקודם= הרב [[חיים עוזר גרודזינסקי]]|רשימה=מנהיג הציבור הליטאי|שנה=[[ט"ז תמוז]] [[תרצ"ג]] - [[ט"ו חשוון]] [[תשי"ד]]|הבא=[[יעקב ישראל קנייבסקי]]}}
 
{{אחרונים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:קרליץ, אברהם ישעיהו}}
[[קטגוריה:רבני ליטא]]
[[קטגוריה:אישים בבני ברק]]
[[קטגוריה:אחרונים]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין בבני ברק]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרל"ט]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשי"ד]]

גרסה אחרונה מ־13:41, 19 ביולי 2024

אברהם ישעיהו קרליץ

מנהיג רוחני ומחבר ספרים
החזון איש
לידה תרל"ט
קוסובה
פטירה ט"ו בחשוון תשי"ד
בני ברק
מקום פעילות בני ברק
השתייכות ליטא
חיבוריו חזון איש

הרב אברהם ישעיהו קרליץ (מכונה החזון איש, תרל"ט - ט"ו בחשוון תשי"ד) היה רב, פוסק וממנהיגי הציבור הליטאי ובתפקידו זה היו לו חיכוכים לא פעם עם חב"ד ובדרך כלל נמנע מלהזכיר את אדמו"רי חב"ד בספריו ומצד שני היו מקרים של שיתוף פעולה בינו לחסידי חב"ד.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בשנת תרל"ט לרב שמריהו יוסף קרליץ. אביו היה גאון וצדיק, שכל ימיו חי בהשראת ספרי השל"ה הקדוש וספר התניא[1] ורב בעיירה קוסובה. אמו ראשה לאה הייתה בתו של הרב שאול קצנלנבויגן. בקוסובה היה מתבודד בבית המדרש ולמד לבדו בהתמדה כשאיש אינו יודע את טיבו ושם גם פירסם את ספרו הראשון בעילום שם. היה גם מפרסם מאמרי עת בעלונים שונים שיצאו באותה עת, תחת שם הכותב "אי"ש החפץ בעילום שמו". הרב חיים עוזר גרודזינסקי הכירו והעריכו ואף הגיב על דבריו באותם עלונים.

הרב קרליץ החשיב את עצמו לתלמיד הגר"א בשיטת לימודו, הנהגותיו ופסיקותיו[2] התנגד ללימוד התניא ובדרך כלל לא הזכיר את אדמו"רי חב"ד בספריו ומצד שני נאבק בכל הקשור למקואות על פי שיטת חב"ד[3]. הרב נתן קמנצקי מראשי ישיבת איתרי סיפר כי החזון איש נהג ללבוש בגדי שבת ביום החרם שהטילו על החסידים[4] אך אחיינו הרב חיים קנייבסקי הכחיש את השמועה הזאת [5]. בשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל והיה מעורר על נושאים שונים בהלכה ומחה על פרצות שונות: נגד החולבים בשבת ונגד המוכרים את שדותיהם בשמיטה. כמה מפסקיו בהלכה נחשבים לחידוש על פני הפסקים המקובלים מרבני ארץ ישראל מדורי דורות, בנושאים: שמיטה, שיעורים, ברכות הנהנין ועוד.

דעתו של החזון איש, שראוי לחבוש פאה דווקא, כיון שהיא מכסה היטב את השיער[6]. כך נוהגים גם תלמידיו, ורוב בני משפחת קרליץ[7]. הרב חיים קניבסקי אף העיד שכך נהגה אשתו של החזון איש[8].

נפטר מהתקף לב בליל שבת, ט"ו בחשוון בשנת תשי"ד ונטמן בבני ברק.

קשריו עם חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

קבלה על שם החזון איש על תרומתו לישיבת אחי תמימים בתל אביב

החזון איש כמעט ולא היה בקשר עם חסידי חב"ד, מלבד הרב יעקב לנדא כיון שכיהן כרב בבני ברק בה התגורר החזון איש.

החזון איש לא נטל חלק באירועים חב"דיים.

היו מקרים נדירים בהם נרשם שיתוף פעולה כזה או אחר, בין החזון איש לחב"ד:

במכתב להרב אברהם גולדברג מציע אדמו"ר הריי"צ שיתייעץ, בדבר הצעת שידוך לבתו, עם "הרב הגאון בעל חזון איש שליט"א ויעשה כהוראתו ויהיה להצלחה ברוחניות ובגשמיות"[9].

בשנת תש"ה נכתבה קבלה על סכום של 10 לירות שנתרמו על ידי הרב קרליץ לישיבת חב"ד אחי תמימים תל אביב. תרומתו ניתנה לרב חיים שאול ברוק שביקרו על פי בקשת מחותנו הרב יצחק גרשטנקורן מייסד בני ברק. בביקור שאל החזון איש את הרב ברוק במה הוא מתעסק ולאחר שהרב ברוק השיב שהוא מלמד את התלמידים בישיבה בבוקר ובערב דא"ח ובמשך היום גמרא, הרהר החזון איש קצת ואחר כך והוציא מכיסו 10 לירות ונתנם לו כשאומר שרוצה שותפות במוסד כזה[10].

בניו של הגאון הרב ראובן טרופ, מספרים בהקדמה לספרו "בינת ראובן": "לפי עצתו של מרן החזון איש נענה אבינו להצעה לעמוד בראש ישיבת חב"ד בלוד. הוא נתקבל שם בכבוד מלכים וזכה להערצה עמוקה מצד ההנהלה והתלמידים, ברם מצבו [הבריאותי] הלך והחמיר ולא זכה לכהן בישיבה".

על הרב יחיאל צוקרוב, ראש ישיבת "אוהל משה", מגדולי תלמידי החכמים בבני ברק, מסופר: "לאחר שנועץ בחזו"א עבר ללמוד בישיבת חב"ד בת"א, בראשותו של הגה"ח ר' שאול ברוק. שנים רבות לאחר מכן, חב לו [לר' שאול] הכרת הטוב מרובה, וכן בקיאותו בספר התניא נזקפת לזכותו" [11].

על ספרו של חסיד חב"ד הרב ניסן טלושקין "טהרת המים", כתב החזון איש את הסכמתו, ואף התבטא כי "עבר על כל הספר והוא ספר טוב"[12].

קשר טוב במיוחד היה בין החזון איש לרב יעקב לנדא, רבה של בני ברק, חסיד חב"ד. הם נפגשו רבות, וכן התכתבו בענייני הלכה ובענייני ציבור. החזון איש גם כיבד בנוכחותו את חגיגת הבר מצווה של בנו של הרב יעקב לנדא, הרב אליהו לנדא. באחת מאגרותיו, החזו"א כותב להרב יעקב לנדא שיסייע לו בהשגת ספרו של ה"שארית יהודה", אחיו של אדמו"ר הזקן: "אתכבד לבקש מאת מעכ"ת שליט"א להשאילני ספר 'שארית יהודה' מאחיו של הגרש"ז [=הגאון רבי שניאור זלמן, אדה"ז] זצוק"ל. אם נמצא תחת ידו ימסרו נא להמוסר כתב זה"[13].

מסופר כי בהיותו בוילנא נודע לחזון איש כי משפחה השייכת לחסידות חב"ד הצליחה להשיג אתרוג קלבריה מהודר, והחזון איש "ביקש להדר במצוות וליטול גם אתרוג זה"[14]. (אם כי יש לציין שרבים סוברים שקלבריה הוא אתרוג מהודר ביותר, ובראש המצדדים מלבד חב"ד הוא החתם סופר).

ישנה עדות שהחזון איש שיבח מאוד את הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן, ופעמים רבות אמר לר' שמריהו גריינימן ללמוד הלכות תלמוד תורה של אדמו"ר הזקן[15].

לעומת זאת ר' חיים נאה קבל על החזון איש בספרו שיעור מקווה (עמוד פ"ב) על כך שבקונטרס השיעורים המודפס בספרו התבטא ביטוי מסוים כלפי אדה"ז.

מתנגד למקוואות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

החזון איש התנגד להקמת מקוואות חב"ד. הרב דוד חנזין, מתוקף היותו ממונה על המקוואות בפתח תקווה, דאג משנות הי' ובמשך עשרות שנים לבנות ולשפץ מקוואות רבים, ובייחוד שם דגש לבניית מקוואות בשיטת חב"ד למרות התנגדות מהחוגים הליטאים ובראשם החזון איש[16].

הרבי עודד את הרב חנזין במאבק למען המשך הקמת המקוואות החב"דיים באמצעות אגרות ואף התבטאויות נדירות בשיחות קודש, ואכן, בנחישות ראויה הצליח להקים מקוואות רבים בשיטת חב"ד.[17]

יחס מהרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

בי' אדר שני תשי"ד, חודשים ספורים אחר פטירת החזון איש, בניחום אבלים שערך הרבי אצל אצל האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל מקופיטשניץ נסובה השיחה אודות החזון איש. הרבי אמר שהחזון איש לא הביא שמחה ל[[בני ברק][18], אולם כאשר אחד החסידים החל לדבר נגדו, אמר הרבי ש"אין לדבר נגדו מאחר שהיה ירא שמים.". כשאחד מהנוכחים במעמד הוסיף שהיה למדן - העיר הרבי: "אבל גם לימודו היה ביראת שמים."[19]. הרב איסר פרנקל כתב ספר בשם 'יחידי סגולה' ותוכנו תולדותיהם והליכותיהם של 47 מגדולי ישראל. בספר הופיעו לצד פרק על אדמו"ר הריי"צ גם פרק על החזון איש ועל גדולים אחרים. במכתב שכתב לו הרבי בכ"ג מנחם אב תשט"ו העיר: "ועוד הערה קטנה, וגדולה בזה הנחיצות בדורנו אשר רבו השמים חשך לאור ואור לחשך וגו', כי בספרו מעורבים יחד יחידים מסוגים שונים וגם הפכים. ועל פי מליצת הזהר אשר קבורת משה היא בתורה ושאין קוברים זה אצל זה אלא אוהבים זה לזה, הנה גם בקו זה לא תמיד נשמר בספרו. והרי יש מקום לחלקם בחלקים שונים, אם מאיזה טעם שהוא רוצים לכתוב אודות כולם - או על כל פנים שבמאמר אחד למאמר הסמוך לו, לא יהיו האישים מנגדים אחד לחבירו, שכל זה נוגע ביותר כנ"ל - שיש להישמר שלא לגרום לטעות הקורא התמים לומר שכל הבאים בספר אחד שכנים הם גם בגדלותם וביראתם, ודי למבין ברמיזה"[20] ואכן נראה שהרב פרנקל הקשיב לעצת הרבי כי במהדורה השלישית של הספר שם את הפרק על אדמו"ר הריי"צ סמוך לפרק על האדמו"ר מהוסיאטין ואילו את הפרק על החזון איש שם אחרי שני רבנים אחרים, וכנראה כדי להפריד בין הפרקים, לאור הערת הרבי על כך [21].

במכתב לרב אהרן חיים צימרמן, בנושא קו התאריך[22] מזכיר הרבי את דעת החזון איש: "מה שכתב ליישב דברי החזון איש בפירוש דעת הרז"ה וכו', ובמסקנתו בשאלת קו התאריך, ונכנס בדיחוקים עצומים ואעפ"כ לא העלה תרופה, וכמו שכותב בכמה מקומות בספרו..."[23].

בעיתון "שערים"[24] כתב הרב משה מונק כי החקלאים בכפר חב"ד נוהגים בענייני המשק על פי פסקי החזו"א "לפי הוראת רבם האדמו"ר שליט"א"[25]. (אך הרה"ח ר' יעקב יהושע לאופר סיפר ששמע ממזכיר כפר חב"ד הרב יצחק מענדל ליס שכאשר סיפר לרבי שהם נוהגים כך הרבי הגיב בפליאה ומאז חדלו מכך).

בהתוועדות חג הפורים תשכ"ו נכח בן אחיו של החזון איש הרב שמריהו יוסף קרליץ[26] וישב על הבימה בסמיכות מקום לרבי[27] הרבי הורה לו לומר לחיים, וכן העניק לו חתיכת עוגה[28], כשהרבי אומר לו "תאמר במשפחה שהם יכולים לשלוח לפה את הספרים"[29] והובן[30] שהכוונה לספרי החזון איש אותם הוציאו בני המשפחה לאור[31]. בהמשך ההתוועדות אף מזג הרבי בעצמו לאחיין "לחיים" בעת שמזג לכל אלו שישבו על ידו[32].

כמו כן ידועה שיחת הרבי מפורים תשט"ז (תורת מנחם, חלק טז, עמ' 159-158[ סעיף לח]) שבה הרבי הסכים עם דברי ר' רפאל נחמן כהן בהתוועדות שגדול מסוים מקנא בתלמיד בתומכי תמימים שזכה ללמוד חסידות וביאר זאת (וידוע שהדברים נאמרו אודות החזון איש).

קו התאריך[עריכה | עריכת קוד מקור]

בימי מלחמת העולם השנייה כשפליטים רבים שהו בקובה שביפן הנמצאת מעבר לקו התאריך, התעוררה בעיה הלכתית בנוגע לחגיגת השבתות והחגים. השאלה נשאלה לגדולי ישראל ומהחזון איש הגיע תשובה שפסק כי יש לשמור על יום ראשון היפני כשבת היהודית. הצטרף לפסק גם הרב יצחק זאב סולובייצ'יק[33]. כעבור זמן הגיעו תשובות מגדולי ישראל אחרים שפסקו כי יש לשבות ביום השבת המקובל ביפן ולא ביום ראשון[34]. הרבי סבר ששיטתם של החזון איש והרב סולובייצ'יק בנוגע לקו התאריך דחוקה ביותר[35]. קבוצה מתלמידי ישיבת תומכי תמימים מפולין ששהתה במקום נהגה כפסק של רוב הרבנים, ותלמידי ישיבת מיר נהגה כחזון איש. כשהגיע יום כיפור היו שצמו יומיים רצופים, חסידי חב"ד קיבלו את יום רביעי כיום הכיפורים ואילו למחרת אכלו ל'שיעורין'. הרבי התייחס לכך בסעודה של מוצאי יום הכיפורים בשנת תשכ"א והזכיר כי ביפן נהגו חסידי חב"ד לחומרא ושבתו מעשיית מלאכה שני ימים וכן בנוגע ליום הכיפורים השתדלו לאכול ביום השני פחות מהשיעור[36].

מחלוקת השיעורים[עריכה | עריכת קוד מקור]

מכתב מאדמו"ר הריי"צ בו הוא מורה להתייעץ עם ה"חזון איש"

בראשית שנות השי"נים התעוררה מחלוקת הלכתית בין הרב ר' אברהם חיים נאה לבין החזון איש בנושא השיעור בתורה (כזית, כביצה וכו'). גדולי הרבנים בארץ ישראל ומחוצה לה סברו כמו ר' חיים נאה, נגד דעת החזון איש. ספרים וחוברות רבים יצאו מאת החזון איש וגיסו הסטייפלר ומאת ר' חיים נאה, כאשר כל אחד מגונן על עמדתו ותוקף את עמדת השני.

שיטת הרב נאה מבוססת על שיטת הרמב"ם שאחריו נמשכו שאר הפוסקים הספרדים, כולל מרן השולחן ערוך והגאון החיד"א, מנהג ירושלים ו"מנהג העולם" בלשון המשנה ברורה[37]. הרמב"ם הציג את שיעורי הנפח ביחידות של מטבע הדרהם, והרב חיים נאה מצא שמשקלו הוא 3.2 גרם, ומשתיקת הפוסקים הסיק שזה היה משקלו גם בזמן הרמב"ם (שיעורי תורה, סימן א', סעיף ג). גם הרב עובדיה יוסף מצדד בשיטה זו, אם כי לדבריו שיעור הדרהם הוא 3 גרם בדיוק. מבין הרבנים שתמכו/תומכים בשיעורי ר' חיים נאה היו: הרב יוסף צבי דושינסקי גאב"ד ירושלים, הרב בענגיס גאב"ד ירושלים, הרב יצחק אייזיק הרצוג הרב הראשי לישראל, הרב צבי פסח פרנק רבה של ירושלים, הדיין הרב עובדיה הדאיה, מקובל הרב שלום משאש רבה של קזבלנקה וירושלים, האדמו"ר הפני מנחם מגור, הרב שלמה זלמן אויערבך, הרב מרדכי אליהו הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף הראשון לציון[38], הגאון הרב שלום אלישיב[39]. ואילו הרבי לגבי השיעורים שלו אמר "אפשר לסמוך עליו"[40].

על שיעוריו חלק החזון איש אשר דגל במידות הגדולות, ועמו אחזו רבנים בודדים[41]. שיטת החזו"א מתבססת על מדידת הנודע ביהודה שהוא לפי מדידת החזון איש 2.4 סנטימטרים. מסופר שהרב עובדיה יוסף בצעירותו נפגש עם ה"חזון איש" על מנת לשכנעו שר' חיים נאה צודק בנושא השיעורים, אך ה"חזון איש" לא קיבל את דבריו. בין השניים פרצה מחלוקת מורכבת במהלכה הוציאו השניים פסקים וביאורים בספרים, קונטרסים ומאמרים המבהירים את עמדותיהם[42].

למרות המחלוקת, היו החזון איש ור' חיים נאה בקשר מכתבים ואף נפגשו. כמו כן היו ביניהם ביטויי הערכה; החזון איש כתב לר' חיים נאה: "כבוד ידיד נפשי שליט"א", ור' חיים נאה כתב לו "לכבוד הגאון פאר הדור צדיק יסוד עולם וכו' כבוד קדושת מו"ה אברהם ישעי' קרליץ שליט"א בעל חזון איש".

אולם ביומן הרב צבי הירש גאנזבורג (עמודים צ"ט - ק') מובאת לשון חריפה של הרבי על סיבת קביעתו שיעורים אחרים.

חזית דתית[עריכה | עריכת קוד מקור]

כאשר עלה על הפרק רעיון איחוד מפלגת אגודת ישראל עם המפד"ל התנגד לכך החזון איש והרבי היה בעד. חבר הכנסת מר שלמה לורנץ הגיע לרבי בשליחות החזון איש. בפגישה זו הסביר לו הרבי את עמדתו ונראה כי לורנץ השתכנע, אך החזון איש סרב וטען כי "אנחנו והמפד"ל איננו שווים בהשקפה". כלפי טענה זו תמה הרבי: "כנסת זו 'השקפה'?!"[43].

ישוב על שמו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תשי"ז חפצו תושבי ספריא א', יישוב ששכן בסמיכות לכפר חב"ד ושבו הייתה ממוקמת תחנת הרכבת של הכפר[44], לקרוא את שמו של יישובם על שם החזון איש במטרה לקנטר את תושבי הכפר במסגרת יחסיהם העכורים עם תושבי הכפר. בתחילה התקבלה בקשתם על ידי וועדת השמות ויצאה הודעה רשמית על שמו החדש של היישוב אלא שלאחר מכן נשלחו לוועדה מכתבים ותגובות כנגד הרעיון הן מוועד כפר חב"ד והן ממשפחת החזון איש שהתנגדו לכך נמרצות משום שתושבי יישוב זה היו מאנשי המזרחי שמעולם לא היו קשורים אליו ועל כן קריאת שם זה ליישובם היא הטעיית דעת הקהל כאילו היו אנשי המזרחי מנאמניו. מכתבים אלו גרמו לועדת השמות להחליט על דיון חוזר בנושא שהתקיים בכ"ד סיון תשי"ז. בדיון זה הופיע מר שניאור זלמן שז"ר ואמר כי באופן אישי מחובתו להעמיד את הועדה על הסערה אשר קמה מצד אחד - בחוג חסידי חב"ד, בהיות והחזון איש לא היה שייך מעולם לתנועה החסידית ככלל ולא לתנועת חב"ד בפרט, ומן הצד השני - בחוגי יורשיו הרוחניים ותלמידיו של החזון איש שכן לא היתה מעולם כל שייכות בין החזון איש ובין 'המזרחי' שעליו נמנים תושבי היישוב, ועל כן למען השכנת השלום יש לקבוע שם ניטרלי שאין בו כל התגרות בתנועת חב"ד ובכפר חב"ד וכן אין בו היתלות באילן שאינו שלו. עוד באותו דיון הוחלט פה אחד לשנות את שם היישוב לשם אחר.

במכתב מה' תמוז תשי"ז הודה הרבי לשז"ר על פעולתו זו כשכותב: "נודעתי על דבר השתדלותו בענין השמות לכפר חב"ד, ואשר השתדלותו הצליחה. ואף על פי שלמותר לומר תודה לכבודו בענין זה, אבל לא נצרך אלא להעדפה, ובעיקר רצוני להדגיש עוד הפעם מה ששמעתי מכבוד קדושת מורי וחמיכמה פעמים, אשר בשביל המסירות נפש של רבנו הזקן זכה אשר כל אלה העוסקים בעניני חסידות ידם על העליונה. וזה נותן לי תקוה נוספת אשר כבודו יכיר בכוחותיו ואפשרויותיו הכי נעלות וינצלם במדה הכי גדולה לטובת בני ישראל בכלל ובתוכם לטובת עדת החסידים ועניניהם אשר בארץ הקודש תבנה ותכונן ביחוד"[45].

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • לחזון איש לא היו ילדים.
  • אחיו הגדול היה הרב מאיר קרליץ אב"ד לכוביץ', מראשי ועד הישיבות וחבר מועצת גדולי התורה בארץ ישראל[46]
  • אחות נוספת של החזון איש נישאה לרב שמואל גריינמן שהיה ממקורביו של החפץ חיים [48]
  • אחות נוספת נישאה לרב נחום מאיר קרליץ[49].
  • אחד מגיסיו של החזון איש, הרב שמואל אליהו קאהן אב"ד קרוגלה ואורצ'ה, היה מבית חב"די. בביוגרפיה "פאר הדור" (תולדות החזון איש) מסופר כי ר' שלום (אביו של ר' שמואל אליהו) היה "חסיד ליובאויצ'י מובהק המקושר לרבו האדמו"ר רבי שלום בער שניאורסון בכל נימי לבבו" [50].
  • גיס נוסף היה הרב אבא סוויאטיצקי אב"ד קוסובה וטיקטין[51].

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הקודם:
הרב חיים עוזר גרודזינסקי 		מנהיג הציבור הליטאי
ט"ז תמוז תרצ"ג - ט"ו חשוון תשי"ד 		הבא:
יעקב ישראל קנייבסקי


אחרונים
חכמי יהדות אשכנז רבי משה איסרליש • רבי שלמה לוריא • רבי מרדכי יפה • רבי יהושע פלק כץ • רבי שמואל אליעזר איידלס • רבי יואל סירקיש • רבי שבתי כהן • רבי דוד הלוי סגל • רבי אברהם אבלי גומבינר • רבי יעקב יהושע פלק • רבי אריה לייב גינצבורג • רבי נתנאל וייל • רבי יוסף תאומים • רבי יחזקאל לנדא • הגאון מווילנא • אדמו"ר הזקן • רבי יהודה לייב מינוביץ' • רבי אריה לייב הלר • רבי יצחק מאיר אלתר • רבי אברהם דנציג • רבי יעקב לורברבוים • רבי עקיבא איגר • אדמו"ר האמצעי • החת"ם סופר • רבי נחמיה בירך מדוברובנה • אדמו"ר הצמח צדק • רבי שניאור זלמן פרדקין • רבי שלמה קלוגר • אדמו"ר המהר"ש • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין • רבי שלום מרדכי שבדרון • רבי ישראל מאיר הכהן • אדמו"ר הרש"ב • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי יוסף רוזין • אדמו"ר הריי"צ • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער לייבוביץ' • רבי אברהם ישעיהו קרליץ • רבי משה פיינשטיין • אדמו"ר שליט"א
חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד רבי שמואל די מדינה • רבי אברהם די בוטון • רבי יוסף קורקוס • רבי יהודה רוזאניס • רבי חיים בנבנישתי • רבי אפרים נבון • רבי שלום מזרחי שרעבי • רבי יחיא צאלח • רבי חיים יוסף דוד אזולאי • רבי מרדכי כרמי • רבי יום-טוב אלגאזי • רבי חיים פלאג'י • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדד
חכמי ארץ ישראל רבי דוד בן זמרא • רבי יוסף קארו • רבי משה מטראני • רבי בצלאל אשכנזי • רבי יוסף מטראני • רבי לוי בן חביב • הרב יוסף חיים זוננפלד • רבי אברהם יצחק קוק • הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יצחק אייזיק הרצוג • הרב צבי פסח פרנק • רבי שלמה זלמן אוירבך • רבי אליעזר יהודה וולדנברג • הרב מרדכי אליהו • הרב יוסף שלום אלישיב • הרב עובדיה יוסף • הרב שמואל וואזנר • הרב נסים קרליץ

הערות שוליים

  1. ↑ עדות ר' משה אילביצקי, המודיע, ערב שבועות תשמ"ז.
  2. ↑ 'החזון איש היה בדורותיו' ע' כ"ה.
  3. ↑ רבים השיב ליהדות וחסידות ע' 51. וראו דברי הרבי בקשר להתנגדות ללימוד החסידות, בהתוועדות פורים תשט"ז: גליון התקשרות מס' 690.
  4. ↑ על כך נכתב בספר החזון איש (בנימין בראון), עמוד 180: "הרב נתן קמנצקי אף מביא עדות שלפיה החזון איש המשיך לציין בלבוש חגיגי את יום השנה להטלת החרם על החסידים על ידי הגר"א, כמנהג קהילות אחדות בליטא, גם בשבתו בארץ ישראל" אך ראה לקמן שהרב חיים קנייבסקי הכחיש את השמיעה הזאת. הרב נתן קמינצקי בספר הנ"ל מביא באריכות את ההתנגדות של החזו"א ללימוד חסידות וקבלה, וגם מציין כי בספרי החזו"א ספרי אדמו"ר הזקן לא מצוטטים מכלי ראשון. אך ראה במאמרו של הרב יהושע ענבל בישורון כה' תשעד' שזו טעות והחזו"א בכורות כה' ב' מצטט מתוך "שו"ע של הגר"ז".
  5. ↑ דב אליאך, בסוד שיח עמוד 72
  6. ↑ ספר דינים והנהגות מהחזון איש, חלק ב' פרק ח' אות ט'
  7. ↑ ספר "נזר החיים" עמ' רי"ד, תשובות הגר"ח קניבסקי בשם החזון איש
  8. ↑ ספר אורחות רבנו הקהילות יעקב, חלק ג' אות ס"ג; "מאיר עוז", סימן ע"ה סעיף ב' אות ב'. וראו עוד בספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב): "הרה"ג רבי אליהו פרידמן זצ"ל הגיע פעם לבית רבינו (החזו"א)... היה תמוה אצלו שראה את הרבנית, אשת רבינו, הולכת עם פאה על ראשה, וכנער ירושלמי, היה הדבר אצלו לפלא. אמר לו רבינו: ראיתיך תמה... מה שלבשה אשתי - אין זה שיער עצמי אלא פאה, ובאזורים שלנו כך נהגו ללכת"
  9. ↑ מכתב היסטורי: הרבי הריי"צ מליובאוויטש המליץ לשמוע לחזון איש
  10. ↑ 'חיים שאל' ע' 6
  11. ↑ מתוך מאמר "איש המעלה", אוסף גליונות, גל' 91, ויקרא תשע"ט.
  12. ↑ במבוא לספר "טהרת מים" בהוצאה החדשה.
  13. ↑ הארכיון של הגר"י לנדא נפתח: הידידות עם ה'חזון איש' נחשפת, ז' אלול תשפ"א, באתר חב"ד און ליין. וראה גם בספר פאר הדור, חלק ב, עמ' ע, הערה 8
  14. ↑ "מרן החזון איש", עמ' 342.
  15. ↑ מעשה איש, חלק ג, עמ' צא, בשם בנו של ר' שמריהו, ר' ברוך.
  16. ↑ הרב אשכנזי ח"א ע' 24 וח"ב ע' 47, דוד עבדי ע' 104 ובנספח אגרות הרבי לרב חנזין
  17. ↑ מנחם זיגלבוים, דוד עבדי ע' 104, אגרות קודש ח"ה ע' שז
  18. ↑ וכידוע שתורת ודרך החסידות מביאה שמחה, לעומת דרך המוסר המביאה את האדם לעצבות
  19. ↑ ספר משבחי רבי, עמ' 126 - מיומנו של של הרב חיים יהודה קרינסקי
  20. ↑ אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך י"א עמוד שמ"ז, אגרת ג'תשלב
  21. ↑ ראה "יחידי סגולה" מהדורה שלישית שיצאה לאור בשנת תש"כ.
  22. ↑ המכתב כולל הערות מהרבי על ספר "אגן הסהר", של הרב צימרמן.
  23. ↑ אגרות קודש חלק כ"א, עמוד שיא.
  24. ↑ כ' סיוון תשכ"ט.
  25. ↑ מקדש מלך, חלק ד, עמ' תז, סימן יא, הערה 4.
  26. ↑ (קבע את מגוריו בקראון הייטס בשנת תשכ"ה ובה שהה שנה ויותר) והתפלל בישיבת 'נצח ישראל רמיילס' של הרב ישראל זאב גוסטמן והיה מקורב אליו
  27. ↑ בני המשפחה מספרים שאחרי שאביו נשאל ע"י אחד החסידים לשמו והוא השיב ששם משפחתו הוא קרליץ ולאחר שאותו חסיד דאג שהמסר יועבר לרבי, הרבי ביקש שיכבדו את קרליץ לשבת על בימת ההתוועדות. אולם ייתכן שהוא הוזמן לבימה עפ"י ועד המסדר ורק כך היה הדבר נראה מזווית מבטו
  28. ↑ הענקת העוגה על פי יומן ישראל יואל סוסובר, וכן הפרט שבהמשך מזג לו הרבי לחיים בעצמו
  29. ↑ במקור (באידיש): זאגט אין משפחה אז זיי קענען שיקען דא די ספרים
  30. ↑ כך על כל פנים הובן במשפחת הרב שמריהו יוסף קרליץ
  31. ↑ ספר 'המזכיר' ע' 117 ואילך - מפי בנו של בעל המעשה הרב יוסף קרליץ מלייקווד
  32. ↑ ר' שמואל קרליץ סיפר שאביו, הרב שמריהו יוסף, התפעל מאוד לראות שהרבי שתה הרבה משקה בהתוועדות ובכל זאת דיבר בלהט בעניני תורה ולמדנות בש"ס ובפוסקים שעות על גבי שעות. את התפעלותו מגדלותו וגאונותו של הרבי, הביע למחרת באוזני הרב ישראל זאב גוסטמן שהגיב שהרבי הוא יותר גדול מהגאון הרב שמעון שקופ. יומיים לאחר ההתוועדות, בי"ז אדר תשכ"ו, דיבר הרבי בחדרו עם המזכיר הרב יהודה לייב גרונר על כמה עניינים, ועל מה שמסר הריל"ג אודות התפעלותו של קרליץ שאמר שמעולם לא ראה צדיק כזה גדול ולמדן כזה גדול כמו הרבי, שאל הרבי את הרב גרונר: איפה הייתה 'לומדות' בהתוועדות? הרב גרונר אמר שאולי הכוונה למה שנאמר בענין שמיטין ויובלות והרבי הציע שאולי הכוונה למה שנאמר בעניין סמיכת פרשת זכור לפורים, והרב גרונר אמר שבכלל התפעל מזה שהרבי דיבר הרבה שעות וציטט מש"ס וראשונים ומזה הבין את למדנותו של הרבי
  33. ↑ כמקובל בידו פסקו של אביו מר' חיים סולובייצ'יק.
  34. ↑ בין הפוסקים: רבי אברהם מרדכי אלתר, הרב איסר זלמן מלצר, הרב צבי פסח פרנק (רבה של ירושלים) והרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי.
  35. ↑ אגרות קודש חלק כ"א אגרת ח'ס"ו.
  36. ↑ בית משיח עמ' 612. שאלה זו התעוררה שוב בעניין ספירת העומר, כאשר הרב בצלאל וילשנסקי נסע בחודש אייר תש"ט מפריז לאוסטרליה, ושאל את הרבי בקשר לספירת העומר - האם השתנתה לגביו הספירה, ומתי יחגוג את חג השבועות אותו צריך לחגוג ביום החמישים? על כך השיבו הרבי בפלפול ארוך המודפס באגרות קודש כרך ג' אגרת תצ"ד. בשנים מאוחרות יותר, המליץ הרבי בגלל הספיקות שבדבר, שלא לעבור את קו התאריך בימי ספירת העומר, וכאשר שלוחים נסעו למזרח, היו עוצרים בארץ הקודש, ורק אז היו ממשיכים הלאה.
  37. ↑ בסימן רע"א סעיף יג.
  38. ↑ הרב עובדיה יוסף מסביר את הדיוק שבשיעורי ר' חיים נאה
  39. ↑ מכתב שכתב הרב אלישיב אודות שיעור הרב חיים נאה
  40. ↑ נודע בשיעורים פרק כד ושם מקורות לפוסקים התומכים בשיטת השיעורים הקטנים - שיעור ר' חיים נאה
  41. ↑ בעיקר מהציבור הליטאי
  42. ↑ נודע בשיעורים ע' 10
  43. ↑ הרבי תמה: "כנסת זו 'השקפה'?!"
  44. ↑ יישוב 'תוחלת' לימים. לא קיים כיום
  45. ↑ כשהגאון הסטייפלר חבר לשז"ר נגד השם 'חזון איש'
  46. ↑ בניו היו הרב שמשון שלמה קרליץ אב"ד פתח תקווה, וחיים שאול קרליץ שייסד את "שארית ישראל", וחתנו היה הרב זלמן רוטברג ראש ישיבת בית מאיר
  47. ↑ בנם היה הרב חיים קנייבסקי, וחתנם היה הרב שלמה ברמן מראשי ישיבת פוניבז'
  48. ↑ בנם היה הרב חיים גריינמן, וחתנם היה הרב ביינוש פינקל ראש ישיבת מיר
  49. ↑ שם משפחתו המקורי של הרב נחום מאיר היה ציבולניק, והוא שינהו לשם המשפחה של חותנו. בנם היה הרב נסים קרליץ, שהיה מקורב לדודו
  50. ↑ פאר הדור, חלק א, עמ' קטז
  51. ↑ בנו היה הרב חיים סוויאטיצקי ר"מ בישיבת תפארת ירושלים בארה"ב שבראשה עמד הרב משה פיינשטיין
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=אברהם_ישעיהו_קרליץ&oldid=702999"