פנחס מנחם אלתר

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף הפני מנחם)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי פנחס מנחם אלתר בביקור אצל הרבי
בישיבת בית קל, תש"ן משמאל נראה ח"כ יעקב כץ (כצל'ה)

רבי פנחס מנחם אלתר (כ"א בתמוז ה'תרפ"ו - ט"ז באדר ה'תשנ"ו) ידוע בשם הפני מנחם על שם ספר ליקוט מתורתו, היה האדמו"ר השישי לבית גור. שימש כראש ישיבת שפת אמת בירושלים. לאחר פטירת אחיו רבי שמחה בונם אלתר מגור בתשנ"ב מילא את מקומו כאדמו"ר עד הסתלקותו בתשנ"ו.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד להאדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר מגור בעל ה"אמרי אמת" (האדמו"ר השלישי לבית גור) לעת זקנותו מזיווג שני. והוא אחיהם מאבא של רבי ישראל אלתר בעל ה"בית ישראל" ושל רבי שמחה בונים אלתר בעל ה"לב שמחה". כבר בעודו צעיר נחשב כעילוי והיו מקרים בהם אחיו הגדולים התיעצו בו. נודע בכח זכרונו, ולדבריו היה קולט מילים, ועל אף שלא הבין את משמעותן, היה מקטלג אותן במוחו, וכשגדל חזר עליהם, הבינן ועשה בהן שימוש. נמלט יחד עם אביו מאירופה בימי השואה, ויחד עלו לארץ ישראל והתגוררו בירושלים. גם לאחר נישואיו עם רעייתו ציפורה פייגא אלתר[1] התגורר סמוך לאביו.

עם פטירת אביו ירש את דירתו שהייתה מעל לבית מדרשו באותם הימים ושם גר עד סוף ימיו, בתחילה יחד עם אמו, בבית בו ממוקמת עד היום ישיבת שפת אמת. מונה לראשות הישיבה בשנת תשי"ז בידי אחיו, רבי ישראל אלתר שכיהן אז כאדמו"ר מגור. אחיו זה אף נכח בשיעור הראשון אותו מסר. עקב ענוותו וביטולו לאחיו הגדול לא התפרסם עד אז כתלמיד חכם, אך הצלחתו כראש ישיבה ורמתם הגבוהה של שיעוריו העלו את ההערכה כלפיו.

אחר הסתלקות אחיו הלב שמחה בז' תמוז תשנ"ב, הפך לממלא מקומו כאדמו"ר מגור[2].

הסתלק באור לט"ז באדר תשנ"ו לאחר ה"טיש" של חג הפורים, על פי עדות המשב"ק התבטא לפני פטירתו: "מיתת צדיקים מכפרת. כלל ישראל שרוי במצב קשה. צריך מסירות נפש בשביל כלל ישראל. אני רואה שכאן קשה לפעול מלמעלה אפשר הרבה יותר לפעול".

עמדותיו בנושאי שלימות הארץ ו"מיהו יהודי"[עריכה | עריכת קוד מקור]

האדמו"ר ה"פני מנחם" נעמד לצד הרבי בכל הנוגע לענייני שלימות הארץ ותיקון חוק "מיהו יהודי" בכל התוקף, והביא את דעתו על כך בפומבי פעמים רבות.

שלימות הארץ[עריכה | עריכת קוד מקור]

בנוגע לנושא שלימות הארץ אמר כי "ככל שמתקרבים יותר לערבים, השלום מתרחק יותר[3]". באותה הזדמנות ציטט את דבריו של רבי מנחם זמבא שאמר כי אסור למסור שטחים מארץ ישראל, והוסיף ש"רק מי שמסוגל לקרוא קרעים בתורתנו הקדושה מסוגל לקרוע קרעים מארצנו הקדושה".

כשביקש להיפגש עימו אחד מהפוליטיקאים שהיה מעורב בהסכמי אוסלו, סירב לפוגשו בטענה כי אינו יכול ללחוץ את היד שלחצה את ידו של צורר היהודים עראפת ימ"ש[3].

במחאה שפורסמה על ידי מועצת גדולי התורה מיום א' דחנוכה תשנ"ד תחת הכותרת "גילוי דעת", ונוסחה על ידי ה"פני מנחם", כתב האדמו"ר כי "אין לנהל מו"מ כל זמן שנשפך דם יהודים"[4].

לאחר התמנותו לאדמו"ר יזם שתצא משלחת מטעם מועצת גדולי התורה אל הרבי על מנת לשמוע היטב את דעתו הקדושה בעניינים העומדים על הפרק בארץ הקודש, אך תכנית זאת נגנזה לאחר כ"ז אדר ראשון תשנ"ב.

תיקון חוק "מיהו יהודי"[עריכה | עריכת קוד מקור]

האדמו"ר פעל רבות לתיקון החוק האומלל ודיבר על כך בפומבי פעמים רבות.

פעם התבטא בחריפות נגד מי שמתנגד לתיקון החוק האומלל, ואמר כי "מי שחושב לנצל כל במה כדי להדגיש דווקא מצוות מסויימות ולפסוח במיוחד על שני נושאים: ע"ז ומיסיון ו"מיהו יהודי" רק בגלל שפעם נגעה בזה חב"ד או הרבי מגור - הוא חותר תחת עצם קיומו של עם ישראל![3]".

באחת משנות הלמ"דים[5] התוועד הרבי התוועדות קצרה בה אמר מאמר חסידות ושתי שיחות קודש. אחת מהן הייתה חריפה בעניין 'מיהו יהודי', ונאמרה בכאב לב והיה מובן שהרבי מתכוון לחברי הכנסת של אגודת ישראל. שנים מאנ"ש[6] החליטו לגשת לביתו של רבי פנחס מנחם ולהשמיע לו קלטת מהשיחה. כאשר הגיעו לביתו סיפרו לו על השיחה בהציעם שיאזין לה בעצמו באמצעות "טייפ". האדמו"ר השיב בחיוב, והאזין בקשב רב לשיחה מתוך הקלטת. באמצע קם מכסאו והסתובב בחדרו לכאן ולכאן. כשקיבל שיחת טלפון ביקש לעצור את ה'טייפ' וכשסיים לשוחח, ביקש להפעיל שוב את המכשיר.

לאחר שסיים לשמוע את השיחה אמר שישוחח בעניין עוד באותו לילה עם הרב חודוקוב. אחר-כך ניגש לארון הספרים ואמר: יש לי חסידישע ספרים והצביע על תניא, ליקוטי תורה, תורת שמואל, ועוד. וכך נפרדו בלבביות. עם צאת השבת בניו יורק טלפנו החסידים למזכירות ומסרו דו"ח על כל הנ"ל. הרבי ביקש למסור לחסידים הנ"ל: "מדוע לא נתנו לו לשמוע את המאמר?".

למחרת טילפנו החסידים אליו ושאלו את רבי פנחס מנחם: מכיוון שהרבי אמר בהתוועדות גם מאמר חסידות, האם הוא מעוניין לשמוע את המאמר? הוא השיב בחיוב וקבע שיבואו למחרת בשעה 2 בצהריים. וכך היה, הוא האזין בכובד ראש למאמר החסידות. בסיום ביקש שכשהמאמר יופיע בדפוס להביא לו העתק אחד.

שבועיים לאחר מכן התקיימה התוועדות נוספת במתכונת דומה של מאמר ושתי שיחות, כששיחה אחת עסקה ב'מיהו יהודי'. שוב הגיעו אליו החסידים בתיאום טלפוני מראש והוא האזין לכל ההתוועדות.

קשריו עם הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

מכתב מהפני מנחם לרבי, כ' אייר תשל"ז

בראיון לעורך עיתון כפר חב"ד[3] התבטא במשפט נדיר ואמר "אוהב אני את הרבי מליובאוויטש אהבה עצמית".

בי"ג ניסן תשמ"ב כתב הרבי מכתב ברכה ל"פני מנחם", במענה על הודעתו על הולדת נכדו, ישראל אריה (בן ר' יעקב מאיר אלתר). ה"פני מנחם" גם כתב לרבי אודות אחת מכלותיו שעמדה ללדת באותם ימים וביקש ברכה עבורה, והרבי מברכהּ במכתבו [7].

בבחירות תשמ"ט הוביל[8] בברכת והכוונת אחיו רבי שמחה בונים אלתר[9] את העמידה למען כבודו של הרבי ושל חסידות חב"ד אל מול פרץ השנאה של מנגדי חב"ד במחיר פרידתם של חוג מסויים ממפלגת אגודת ישראל. לפני הבחירות הורה הרבי באופן חד פעמי לתמוך במפלגה, והמפלגה זכתה בניצחון סוחף[10].

לאחר כ"ז אדר ראשון תשנ"ב יזם האדמו"ר תפילות לשלומו של הרבי ואף הורה, יחד עם נשיא מועצת גדולי התורה האדמו"ר רבי משה יהושע הגר מויז'ניץ ושאר חברי נשיאות המועצת, לפרסם קריאה מטעם המועצת להתפלל לשלומו של הרבי.

ביקוריו ביחידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

האדמו"ר ה'פני מנחם' ביקר עשר פעמים אצל הרבי. באחד הביקורים בא עם בנו הרב שאול אלתר.

הפעם הראשונה בה ביקר אצל הרבי, היה ביום חמישי ד' אדר תשכ"ו, אז נכנס ליחידות יחד עם הרב נחמן אלבוים, וזכה ליחידות ארוכה של כחצי שעה שהחלה בשעה 10:15.

בשנת תשל"ט בא לרבי יחד עם מחותנו רבי מנשה קליין אב"ד אונגוואר. בשנת תשמ"ב בא לרבי לביקור. בתוך הדברים שידל הרבי את רבי פנחס מנחם לאסוף בעצמו כספים עבור מוסדותיו[11]. בנוסף דיברו על הצורך בהקמת מוסד "בית יעקב" ברוח החסידית, במצוות כתיבת ספר תורה בזמנינו ובחשיבות לקנות אות בספר תורה.

בשנת תשמ"ג בא ליחידות לרבי, ודיבר עמו בשיחה עמוקה על נצחיות התורה[12]. בהגיע זמן תפילת ערבית הרבי סיים את היחידות ויצא אל הזאל הקטן כשראה ה'פני מנחם' שהרבי נכנס לתפילת ערבית החליט אף הוא להיכנס פנימה ולהתפלל יחד עם הרבי. שליח הציבור החל את תפילתו ב'והוא רחום', אמירת קדיש וברכו וכו'. ולאחר אמירת ברכו הרבי פנה לשבת על הספסל הקבוע עליו היה יושב אלא שאז הבחין שה'פני מנחם' עומד. הרבי סימן לו שיתכבד לשבת, אך הוא סירב ענוותנותו וסימן לרבי בשתי ידיו שיואיל ליישב ולא יפציר בו לשבת כי נוח לו לעמוד. הרבי לא נענה לבקשתו והמשיך לעמוד בין הספסל והשולחן כאילו אומר לו שלא יתיישב עד אשר ישב גם הוא. כשהבין הפני מנחם שהרבי עומד וממתין לו, נכנע והסכים לשבת בספסל שגררו מחדר שני לעברו. רק לאחר שהתיישב הואיל גם הרבי לשבת והיה זה בסמיכות לסוף ברכת אהבת עולם[13].

בי"ג באדר א' תשד"מ, ביקר האדמו"ר אצל הרבי, והרבי עוררו ללמוד גם את המסכתות שאין עליהם גמרא במסגרת לימוד הדף היומי בירושלמי; לאחר שהמניחים הכניסו את הדברים להגהה, כתב הרבי בראש השיחה: "נזהרתי לדבר בתור הצעהושונה והפכה לפקודה וכו' וכו'!!"[14].

תקנת לימוד הרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעת שהתפרסמה תקנת הרבי ללימוד הרמב"ם היומי, בשנת תשד"מ, הסדיר ה"פני מנחם" את לימודו היומי מני אז בהתאם למחזור הלימוד של ג' פרקים ליום. מכיוון שהתעמק מאוד בלימודו, ובירר רבות את שיטות הראשונים והפוסקים והמסתעף להלכה, הרי שהתארך לימודו לעומת התקצרות הזמן, ולכן עבר ממסלול הלימוד של ג' פרקים שבו החל, למסלול הלימוד של פרק אחד ליום. כחלוף שנים, למד בכל יום את שלושת המסלולים ברמב"ם: ג' פרקים ליום, ועוד פרק מהמסלול של פרק ליום, וכן את המסלול של ספר המצוות לרמב"ם[15].

כששלחו לו ממזכירוּת הרבי את ספר מראי המקומות לרמב"ם, ובו מראי מקומות להלכות שנכתבו ברמב"ם ושלא הוזכרו מקורותיהם ב"כסף משנה", השיב ה"פני מנחם" באיגרת כי ציין לו "לפי מבט ראשון, כמה עשרות מראי מקומות נוספות שאולי אפשר לומר שכדאי להוסיפם", ושלח להם עשרות מראי מקומות נוספים. תלמידי ה"כולל" שערכו את הספר, השתוממו מגאונותו והודו לו על כך, ואף הוסיפו את רשימתו למהדורה המעודכנת של הספר [15]. במכתבו אודות ספר מראי המקומות לרמב"ם כותב ה"פני מנחם" לרבי: "אל הוד מעלת כבוד קדושת פאר מקדושים כו' מרן האדמו"ר מליובאביטש שליט"א, השי"ת יאריך ימיו עד התגלות משיח צדקנו בב"א... בהיותי בטוח שהוד מעכ"ק בתפילתו זוכר את כל בני ישראל לגמר חתימה טובה ולשנה טובה, שנה שבה יגאלנו השי"ת ויקבץ נדחי ישראל ברינה, הנני מרשה לי לברכו בגמר חתימה טובה ושנה טובה. בתודה קיבלתי את המראה מקומות של הרמב"ם, דבר נחוץ ונאה לכלל ישראל, אשר בלמדם את הרמב"ם ובפרט אלה הזריזים וממהרים שלומדים במסלול לשנה אחת ונחוץ להם לדעת מקור הדברים"..[16].

הרבי ענה ל"פני מנחם" על מכתבו [המכתב עצמו לא הגיע לידינו (לעת עתה), אך בטיוטה למכתב, כותב הרבי]: "הרה"ג הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ בנש"ק עוסק בצ"צ וכו'... בתשואות חן נתקבל... ותשואות חן על הבשורה הטובה שישלח כת"ר הערות (בטח גם - הארות) ותוספת מראי מקומות, והרי זכות הרבים הוא וכו' ובפני עצמו נשלח חוברת המילואים לספר המראי מקומות הראשונה - מכלל דמכינים שנייה וכו', ובפרט דקאתינן מיום חתונתו זה מתן תורה"[16].

האדמו"ר הקפיד להשתתף בכל אירועי סיומי הרמב"ם ונשא בהם דברים בשבח התקנה ומייסדה.

פעם[3] מחה בחריפות על ההתנגדות ללימוד הרמב"ם והתבטא כי "מי שה' נתן לו רעיון כזה של התנגדות ללימוד רמב"ם, או לסיום הרמב"ם או לאלה שלומדים רמב"ם - אני רואה בזה עונש על המלחמה נגד החסידות".

קשריו עם חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

האדמו"ר ה"פני מנחם" היה בקשרי ידידות חמים מאוד עם חסידי חב"ד במשך כל שנות הנהגתו ואף קודם לה, כשהוביל את הנהגת חסידות גור בעת חולשתו של אחיו האדמו"ר ה"לב שמחה", והשתתף באירועים חב"דיים רבים כסיומי הרמב"ם, חגיגות בר מצוה לילדי צ'רנוביל, ‏‏חידון תרי"ג מצוות באה"ק, ועוד.

פעם סיפר האדמו"ר כי ראש ישיבה מסויים המשתייך לחוג המתנגד לחב"ד אמר לו כי ה‏‏חרם שנעשה בזמן הגר"א ותלמידיו נגד החסידות, חל כיום רק על חב"ד. במענה לכך הגיב האדמו"ר כי זהו השבח הגדול ביותר ששמע על חב"ד[3]...

שבועון כפר חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

האדמו"ר רחש הערכה רבה לשבועון כפר חב"ד, אליו נהג להתראיין באופן נדיר ומיוחד בכל עת בה רצה להביע את דעתו בנושאים העומדים על הפרק. לאחר רצח יצחק רבין אמר כי "מכל העיתונים והדתיים, השבועון שהגיב על האירוע בצורה הכי מכובדת, מבלי להתבלבל, באופן של קידוש ה' - הוא כפר חב"ד[3]".

לאחר ראיון מיוחד שנערך עימו בשבועון בחודש אדר תשמ"ו, אמר בנו רבי יהודה אריה לייב אלתר כי לאביו היתה קורת רוח מרובה מהאופן בו נכתבו הדברים, הן בדברים שנאמרו מפורש והן בבין השורות[3].

על אחד מגליונות "כפר חב"ד" שכתב בחריפות ובלעג כלפי א' ממתנגדיו הגדולים של הרבי באותה התקופה, התבטא האדמו"ר על אותו גליון כי "כבר שנים לא בא כבושם הזה לבית ישראל[3]"...

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • ההלכה ברמב"ם והסיפור בנביא, שבועון בית משיח כ"ה תמוז תש"פ עמוד 18
  • אני אוהב את הרבי אהבה עצמית, שבועון כפר חב"ד 1898 עמוד 43
  • מכון באהלי צדיקים, ספר בסוד שיח ע' 60–70.
  • סקירה על סיומי הרמב"ם בגליון ובאותו הזמן, תמוז תשפ"ב.

קישורים חיצונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הקודם:
האדמו"ר רבי שמחה בונם אלתר מגור
אדמו"רי גור
כ"א תמוז תרפ"ו - ט"ז אדר תשנ"ו
הבא:
האדמו"ר רבי יעקב אריה אלתר מגור

הערות שוליים

  1. נפטרה י' סיון תשפ"ד
  2. ירחון המאור תמוז תשנ"ב
  3. לקפוץ מעלה אל: 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 שבועון כפר חב"ד גליון מספר 706, כ"ג אדר תשנ"ו - לאחר הסתלקותו של ה'פני מנחם'.
  4. מפי מקורבו הרב אבישי שטוקהמר, ששימש מזכיר מועצת גדולי התורה. נדפס בגליון כפר חב"ד הנ"ל, עמ' 32 ואילך.
  5. סיפור זה מאת מפי הרב ישראל צבי גליצנשטיין.
  6. הנ"ל עם ידידו הרב אליעזר ליכטנשטיין.
  7. מנחם משיב נפשי, חלק א, סימן מז
  8. יחד עם אחיינו רבי יעקב אריה אלתר - האדמו"ר מגור הנוכחי
  9. שכיהן אז אדמו"ר של חסידות גור אלא שלא חש בטוב וכמעט לא נראה לקהל
  10. כמעט 6 מנדטים
  11. התוועדויות תשמ"ב עמ' 676.
  12. וידאו מהפגישה, קובץ אהלי תורה.
  13. מפי הרב שמעון אייזנבך שנכח במקום.
  14. צילום ההגהה, בתקיית גוגל דרייב של אפליקציית מפתח.
  15. לקפוץ מעלה אל: 15.0 15.1 ספר "הפני מנחם", פרקי חיים, תורה-תפילה, תשע"ה, עמ' קטו, מפי בנו הגרד"ח אלטר
  16. לקפוץ מעלה אל: 16.0 16.1 מנחם משיב נפשי, עמ' 53
משובים קודמים
משוב על הערך