שבעת ימי אבלות
מנהג השבעה הוא אחד מדיני אבלות, החל על קרובי המשפחה מדרגה ראשונה של הנפטר, המחוייבים במשך שבעה ימים להישאר באותו בית ולקבל תנחומים, וכן חלים עליהם בימים אלו איסורים נוספים (ראו להלן). ימים אלו נספרים מאז שעת הקבורה, ואף אם הספיקו לשבת ולקבל תנחומים רק זמן מועט לפני שהחשיך - נחשב מקצת היום ככולו ועולה למנין שבעת ימי אבלות.
בשבת שבתוך שבעת ימי השבעה חלים דיני אבלות רק בדברים שבצנעה אך האבלים הולכים לבית הכנסת, וכן כאשר באמצע ימי השבעה חל חג, האבלות נעצרת ומתבטלת[1].
מקור המנהג[עריכה | עריכת קוד מקור]
המקור הראשון לניחום אבלים הוא במסכת סוטה[2], שם מסופר שלאחר פטירת אברהם אבינו הגיע הקב"ה לנחם את יצחק, כמו שכתוב: "ויהי אחר מות אברהם, ויברך אלקים את יצחק בנו"[3].
מקור התקנה הוא ממשה רבינו, שתיקן להם לישראל שלושה ימים לבכי ושבעה להספד.
הרמב"ם בהלכות אבלות[4] כותב שמצוות אבלות הינה מדרבנן, אך ישנם דעות אחרות[5] הסוברות שמצווה זו הינה מדאורייתא, ונכללת במצוות גמילות חסדים.
על אף שלכל הדעות זוהי מצווה, אין מברכים עליה מכיון שקיומה תלוי באבלים שצריכים להתנחם בדברים ששומעים, וכל מצווה שקיומה תלוי בידי אחרים אין מברכים עליה[6].
דינים ומנהגים[עריכה | עריכת קוד מקור]
שבעת ימי האבלות כרוכים בדינים ומנהגים רבים, חלקם מדברי סופרים, וחלקם לפי מנהגי חב"ד. להלן מצויינים המנהגים לפי סדר ימי השבעה, על פי המופיע בספרי חב"ד ועל פי הנהגות שנהגו רבותינו נשיאינו בעצמם בימי האבלות אחר קרוביהם. בהערות מובאים מקורות המנהגים ומקרים החורגים מהדין הפשוט.
בדיני אבלות ישנם פרטים נוספים רבים התלויים בגורמים שונים, עליהם יש לשאול רב מורה הוראה, אך ההוראה הכללית היא להקל[7] וכיון שזה על פי פסק דין התורה, אומרים שהקולא היא גם בנוגע לנשמת הנפטר למעלה[8].
הנחת תפילין ביום הראשון[עריכה | עריכת קוד מקור]
אף שבשולחן ערוך כתוב שאסור על האבל להניח תפילין ביום הקבורה[9], מנהג חב"ד להניח תפילין לאחר הקבורה אם עדיין לא שקעה השמש, ולהניח בלא ברכה[10], וכן מניחים תפילין דרבינו תם[11].
סעודת הבראה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הסעודה הראשונה שאוכל האבל לאחר הקבורה - אסורה להיות משלו, וידידיו ושכניו מביאים לו סעודה הקרויה סעודת הבראה[12]. בסעודה זו נוהגים לתת לאבל לאכול ביצים או תבשיל של עדשים, המסמלים את האבלות שהינה כגלגל החוזר בעולם.
ישיבה ושכיבה[עריכה | עריכת קוד מקור]
על האבלים לשבת על חפץ[13] או כסא שגובהו פחות משלושה טפחים (24 ס"מ).
באם בין האבלים ישנם כאלו שהישיבה על מקום נמוך קשה להם, יכולים לשבת על כסא רגיל.
אסור לשבת על הרצפה, אלא בהפסק של חפץ כל שהוא, אך לא בהפסק בגד המשמש כלבוש.
פתיחה בדברים[עריכה | עריכת קוד מקור]
אף שהאבל צריך לפתוח בדברים, אין הוא צריך לפתוח בדברים עם כל אחד ואחד מהמנחמים, אלא ברגע שפתח לאחד, אף שלאחר מכן מצטרפים אנשים נוספים לשיחה - אין הוא צריך לפתוח עמם בדברים ומותר להם להשתתף בשיחה[14].
נוסח הניחום[עריכה | עריכת קוד מקור]
לפני שהמנחמים נפטרים מלפני האבלים, אומרים להם (לכתחילה צריכים האבלים עצמם לשבת[15], אך אסור לומר להם לשבת[16]): "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים"[17], ועל המתנחמים להשיב אמן.
בדוחק, מותר לנחם את האבל גם בשבת, ומי שמנחם את האבל בשבת לא יאמר בנוסח הרגיל אלא יאמר: "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא".
איסורי הנאה ומלאכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
במשך שבעת ימי האבלות אסור לאבלים לעסוק במלאכה[18] ובמסחר, וכן אסורים בכתיבה[19], ואסורים לצאת מהבית בו יושבים ומקבלים תנחומים[20].
בנוסף לכך, אסורים בדברים המביאים להם הנאה, הכוללים את איסורי ההנאה שבתעניות[21], וכן אסורים להסתפר ולגלח את שערם, לגהץ את בגדיהם או ללבוש בגדים חדשים או לכבס את בגדיו, והגברים צריכים ללבוש את הבגד העליון שקרעו בזמן הקבורה במשך כל שבעת הימים.
כמו כן האבלים אסורים בכל דבר שמביא אותם לידי שמחה, ובשל כך אסורים אפילו להחזיק תינוק בידיהם.
תפילות בבית האבל[עריכה | עריכת קוד מקור]
נוהגים לסדר מניני תפילה בבית האבלים, והוא זכות לנשמת הנפטר. במקרה שיש מספר אבלים מעל גיל בר מצווה, מארגנים מנין נפרד לכל אחד.
את פרק המשניות 'איזהו מקומן' שקודם התפילה, מסיימים האבלים בלחש היות ואסור ללמוד בציבור, ואחד המתפללים אומר זאת בקול במקומם[22], וכן אין אומרים ברכת כהנים בחזרת הש"ץ, ולא תחנון ונפילת אפיים[23], והאבל לא יעלה לתורה, אפילו אם בטעות קראו לו.
בסיום התפילה ואמירת שיעור התהלים היומי (שגם אותו מסיימים האבלים בלחש[24]), מסיים אחד המתפללים את פרקי המשניות בקול והאבלים אומרים קדיש, ולאחר מכן אומרים המתפללים את מזמור מ"ט בתהלים והאבל אומר קדיש נוסף.
גם בתפילת מנחה נוהגים לומר את מזמור מ"ט.
לימוד תורה[עריכה | עריכת קוד מקור]
האבל אסור בלימוד תורה, ואיסור זה כולל גם קריאה בתורה בשעת התפילה ועליה לתורה[25], אך מותר לו ללמוד את ספר איוב, ואת נבואת ירמיהו על החורבן, וכן את הלכות אבלות בשולחן ערוך ואת פרק 'אלו מגלחין' שבמסכת מועד קטן, וגם זה מותר לו ללמוד רק לעצמו אך לא ללמד לאחרים[26].
מותר ללמוד חסידות - ספר המנהגים (ע"ז?) והחי יתן אל ליבו עמוד נב
והרבי אף הסביר את הטעם לכך שהיות וכתוב ש"אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו", וטעם איסור לימוד תורה באבלות היות שדברי התורה משמחים לב, אין סתירה בין איסור הלימוד לבין ההיתר ללמוד חסידות שהינה רזי תורה ונמסרת רק למי שלבו 'דואג בקרבו'[27].
הספדים[עריכה | עריכת קוד מקור]
על פי מנהג חב"ד, לא מספידים את הנפטר, אך בימי השבעה מספרים סיפורים ופתגמים אודות הנפטר.
אבלות בשבת[עריכה | עריכת קוד מקור]
בערב שבת מתפללים מנחה מוקדם ככל האפשר, ולאחר תפילת מנחה לא אומרים את פרק מט, ומזמן מנחה קטנה ואילך מותר להתחיל בהכנות לשבת, ומי שנוהג לטבול במקווה - יכול לטבול בערב שבת אף כשהוא אבל.
בשבת אסורים לנהוג במנהגי אבלות שבפרהסיא, ובשל כך מותר ללכת להתפלל בבית הכנסת, ללבוש בגדים מכובסים, ונשים מותרות להתאפר, ויש להיזהר מלהראות מנהגי אבלות ברבים.
מנהגי אבלות שבצנעה נותרים גם בשבת, והאבל אסור בלימוד תורה ובתשמיש.
סיום השבעה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ביום האחרון של השבעה נוהגים להתפלל מוקדם יותר משאר הימים[28].
לאחר התפילה יושבים האבלים, והמתפללים במניין יוצאים מהחדר וחוזרים ומנחמים אותם, ולאחר מכן גוערים בהם ומקימים אותם, אומרים "המקום יגדור פרצות עמו ישראל" ומברכים אותם באריכות ימים ושנים, ולאחר מכן נועצים מסמר ברצפה[29] במקום שישבו שבעה.
נוהגים לומר 'לחיים' בסיום השבעה[30].
אין נוהגים להקיף את הבית בו ישבו שבעה[31], ויש הנוהגים להיכנס לבית של גוי בסיום השבעה[32].
לאחר שקמים מהשבעה, בטלים דיני אבלות ומותר להתרחץ ולהחליף את הבגדים, ונוהגים לעלות אל הקבר ולומר שם פרקי תהלים[33] וקדיש.
בתורת רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- היות שעיקר מצוות הניחום הוא שדעתו של האבל תתיישב על ידי דברי הניחומים, ניתן לנחם גם על ידי מכתב[14]
אבלות אצל רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר הזקן[עריכה | עריכת קוד מקור]
לא ישב שבעה. אף שידע ברוח הקודש על פטירת אביו ר' ברוך ובנו ר' משה, לא רצה לשבת שבעה כדי שלא תיגרם קולא בעקבות שימוש ברוח הקודש.
אדמו"ר הצמח צדק[עריכה | עריכת קוד מקור]
ראה חיים עם אשה אשר אהבת, וביאור הרבי.
אדמו"ר הרש"ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
אבלות בערב חג, הספיק לשוחח בלי נעליים עם הרי"מ בזפלוב[דרושה הבהרה].
אדמו"ר הריי"צ[עריכה | עריכת קוד מקור]
אחר הרבנית שטערנא שרה[עריכה | עריכת קוד מקור]
אמו, הרבנית שטערנא שרה נפטרה בי"ג שבט תש"ב, בהיותו בשיקגו. מי שהתעסק עם סידורי הלוויה והקבורה היה חתנו, הרבי.
כאשר הגיע לניו יורק, נהג במנהגי השבעה.
הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
הפעם הראשונה שאמר קדיש במחיצת אדמו"ר הריי"צ היה בראש השנה, וגם הרבי וגם אדמו"ר הריי"צ הזילו דמעות.
- אביו, הרב לוי יצחק שניאורסון - כ' אב תש"ד
- חותנו, אדמו"ר הריי"צ - י' שבט תש"י
- אחיו, הרב ישראל אריה לייב שניאורסון - י"ג אייר תשי"ב
אמו, הרבנית חנה - ו' תשרי תשכ"ה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשבת שובה ו' בתשרי תשכ"ה נפטרה אמו של הרבי קרוב לסיום השבת. למרות הימים המעטים שישב הרבי 'שבעה' (עד ערב יום הכיפורים), באו לנחמו כמעט כל גדולי הרבנים והאדמו"רים בארה"ב. ביניהם: האדמו"ר מסאטמער, האדמו"ר מבובוב, האדמו"ר מפאפא, האדמו"ר מקופישניץ, האדמו"ר מסקולען, האדמו"ר מנובומינסק, האדמו"ר ממעליץ, האדמו"ר מסטריזוב, הגרי"ד הלוי סולובייצ'יק גאב"ד בוסטון, הגרי"י פיקארסקי, הגאון רבי יצחק הוטנר, הגאון רבי ישראל גוטסמן, הגאון רבי יצחק שארר, הגאון רבי חיים-צבי קרוגער, הגאון רבי שמחה עלבערג, האדמו"ר ממונקאטש, הגאון רבי מנשה קליין, ועוד. חלק מן הדברים שנאמרו באותם ביקורי ניחומים לוקטו וחוברו להם יחדיו בספר 'תורת-מנחם - מנחם-ציון'[34].
בעיתון 'פנים אל פנים', שהופיע לקראת שבת בראשית תשכ"ה, התפרסמו 13 מודעות תנחומים מטעם גופים ציבוריים ואישים פרטיים, ובהם הנהלת 'היכל שלמה' ירושלים, הרבנות הראשית והמועצה הדתית רחובות. עיריית בני-ברק. הסתדרות הפועלים החקלאיים - המרכז החקלאי. הנהלת המחלקה לעליית-הנוער. ההסתדרות הכללית, ועוד.
- רעייתו, הרבנית חיה מושקא - כ"ב שבט תשמ"ח
ניחום אבלים אצל רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאורך השנים, אירעו מספר הזדמנויות שהרבי הלך בעצמו לנחם אבלים[35]:
- הרב מנחם מענדל קונין, אחר פטירת זוגתו שרה רבקה - תחילת אלול תש"ג
- משפחת הכט, אחר פטירת אביהם ר' יהושע הכט[36] - תמוז תשי"ג
- האדמו"ר מסאטמר, אחר פטירת בתו חיה רוזה - י"ט חשון תשי"ד
- האדמו"ר מנובומינסק, אחר פטירת זוגתו אסתר רייזל - ט' טבת תשי"ד
- האדמו"ר מקופישניץ, אחר פטירת אחותו מרת חוה, אשת האדמו"ר מוויז'ניץ - י' אדר שני תשי"ד
- האדמו"ר מאמשינוב, אחר פטירת אביו האדמו"ר מאמשינוב - מנחם אב תשי"ד
- משפחת גורדון, אחר פטירת אמם מרת זישא, אשת הרב יוחנן גורדון - כ"ט תמוז תשי"ז
- האדמו"ר מקופישניץ, אחר פטירת אחיו ר' מרדכי שרגא - ג' מנחם אב תשי"ח
- משפחת בוטמן, אחר פטירת אמם מרת יהודית, אשת הרב שניאור זלמן בוטמן - כ"ג אדר תש"כ
- הרב שמריהו גוראריה, אחר פטירת אמו מרת שיינדל, אשת הרב מנחם מענדל גוראריה - כ"ה תשרי תש"ל
- הרב שמריהו גוראריה, אחר פטירת אחותו מרת סוניה, אשת הרב חיים יוסף רוזנבלום - י' אדר תשל"ד
לקריאה נוספת[37][עריכה | עריכת קוד מקור]
- ועד הנחות בלשון הקודש, תורת מנחם - מנחם ציון, קה"ת תשנ"ה
- היכל מנחם ירושלים, שלחן מנחם חלק ה' סימנים קנג-קנח
- יצחק דב אושפאל, דרכי חסד, ניו יורק תשל"ה
- לוי יצחק גרליק, הקיצו ורננו שוכני עפר
- ישראל גרנובטר, מעשה מלך, פרק כ"ו - שמחות ויארצייט
- משה צבי נאה, נחמו עמי
- שמעון גדסי, שמירת השמחות, עמוד 193-212, כפר חב"ד תשע"ד
- גבריאל ציננער, נטעי גבריאל הלכות אבלות
- איך לקיים אבלות - בשמחה?, לקט סיפורים על ניחום אבלים על ידי הרבי, שבועון בית משיח גליון י' מנחם אב תש"פ עמוד 28
| אבלות וימי זכרון | ||||
|---|---|---|---|---|
| אבלות וקבורה | אנינות · טהרה · תכריכים · הלוויה · קבורה · שבעה | |||
| ירושה והנצחה | צוואה · דייתיקי · ירושה · הנצחה · עילוי נשמה | |||
| שנה ראשונה וימי זכרון | שמועה רחוקה · הקמת מצבה · שלושים · י"ב חודש · סיום אמירת הקדיש · סיום השנה · יארצייט (יום זכרון) | |||
| מושגים קרובים | נר נשמה · הזכרת נשמות · הליכה לבית הקברות · השתטחות על קברי צדיקים · חברא קדישא · תחיית המתים · הי"ד | |||
| בתי עלמין | בית העלמין צפת · הר המנוחות · חלקת חב"ד הר הזיתים · בית העלמין מונטיפיורי · חלקת אנשי ליובאוויטש (ניו יורק) | |||
| ספרים וכותרים בנושא | מענה לשון · מסכת שמחות · תורת מנחם - מנחם ציון · מדריך - קיצור דיני שמחות · אסיף מנהגים והנהגות לחסידי חב"ד · שמירת השמחות | |||
הערות שוליים
- ↑ אך אם לא הספיקו להתחיל לשבת שבעה, וכן כאשר נפטר בחג ונטמן בחול המועד וכיוצא בזה - השבעה נדחית ויושבים שבעה ימים לאחר החג.
- ↑ דף יד.
- ↑ בראשית פרק כה פסוק י"א.
- ↑ פרק יד, הלכה א'.
- ↑ תלמידי רבינו יונה על מסכת ברכות, ריש פרק 'מי שמתו מוטל לפניו'.
- ↑ תולדות הרשב"א חלק א' סימן י"ח, אבודרהם שער ג.
- ↑ עירובין מו, א: "הלכה כדברי המקל באבל". הובא על ידי הרבי בנוגע להנחת תפילין לאחר הקבורה ביום הראשון של האבלות בלא ברכה (תורת מנחם מנחם ציון, ח"ב ע' 356).
- ↑ תורת מנחם מנחם ציון, ח"ב ע' 356, 371. וראה שם הביאור בזה.
- ↑ סימן שפח סעיף א. דין הנלמד מהפסוק 'פארך חבוש עליך'.
- ↑ מובא במעבר יבק מאמר שפת אמת פרק לד. וכן נהג אדמו"ר הריי"צ באבלות אחר אמו הרבנית שטערנא שרה. מדברי הרבי בניחום אבלים אצל משפחת גורדון, תורת מנחם מנחם ציון, ח"ב ע' 356.
- ↑ להרחבה בנושא, ראו חקרי מנהגים להרב אליהו יוחנן גוראריה חלק א'.
- ↑ לסעודה זו יש מספר יוצאים מן הכלל: א) כאשר הנפטר נקבר לאחר חצות של יום שישי שאסור לקבוע סעודה. ב) כאשר הנפטר הוא תינוק שלא מלאו לו שלושים יום. ג) כאשר האבל יושב בנידוי.
- ↑ כאשר הרבי היה באבלות, ישב על הארגז שישב בציבור בתשעה באב.
- ↑ 14.0 14.1 תשובות וביאורים, סימן רכא.
- ↑ ש"ך, שולחן ערוך סימן שפז סעיף קטן א.
- ↑ דרכי חסד סימן כה סעיף ב.
- ↑ ביאור הנוסח, ראו אגרות קודש חלק כ"ג עמוד רז. לקוטי שיחות חלק י' עמוד 209. תורת מנחם מנחם ציון חלק ב' עמוד 347. וראו עוד אודות נוסח זה בהערת הרב יששכר דב קלויזנר, בנוסח דניחום אבלים, הערות וביאורים גליון 1118 עמוד 135.
- ↑ אלא אם כן הם מוכרחים עד שלא יהיה להם מה לאכול אם לא יעסקו בכך, שאז מותר להם לעשות בדוחק בצנעה.
- ↑ למעט מה שהותר לכתוב בחול המועד.
- ↑ איסור היציאה הוא לצורך טיול ולצורך מסחר, אך במקרה הצורך מותר בשביל דברים אחרים.
- ↑ רחיצה של כל הגוף (את הפנים והידיים מותר לרחוץ במים קרים), סיכה, נעילת נעלי עור, ותשמיש המיטה.
- ↑ תורת מנחם חלק מא עמוד 44.
- ↑ גם במקרה שהתפילה בבית הנפטר מתקיימת שלא בנוכחות אחד האבלים.
- ↑ תורת מנחם רשימות היומן עמוד תיג. צדיק למלך חלק ז' עמוד 234.
- ↑ כך פסק ר"ת וכן נהג הרבי באבלות אחר קרוביו, בשונה מאדמו"ר הריי"צ שעלה לתורה, ואף בעליות שלא היה רגיל בהם שלא בזמן האבלות ועל כך כתב הרבי: "לא מצאתי טעם על זה, ובמילא לא מלאני ליבי לנהוג ככה" (אג"ק ח"ו ע' קד).
- ↑ לרב מורה הוראה שיושב שבעה מותר לענות באופן פרטי למי ששואל אותו.
- ↑ המלך במסיבו חלק ב' עמוד סא.
- ↑ אף שכתוב 'בהשכמה', לא נהג כך הרבי בסיום השבעה אחר הסתלקות הרבנית חיה מושקא, וכשנשאל על כך על ידי הרב גבריאל ציננער, השיב הרבי שזה לאו בדוקא היות וקשור עם טרחא דציבורא (נטעי גבריאל הלכות אבלות חלק א' עמוד תשמז.
- ↑ ספר המנהגים עמוד 77: "נועצים מסמר באבן פשוטה שאין שם כלי עליה במקום שישב שם האבל". אדמו"ר הריי"צ הורה שינעצו דווקא באבן ולא בברזל.
- ↑ כך שאל הרבי את חותנו בסיום השבעה, והסכים עמו, וכן נהג בעצמו לאחר סיום השבעה אחר הרבנית חיה מושקא, שהורה לערוך התוועדות בביתו הפרטי (יומן שנת הקהל תשמ"ח עמוד 171).
- ↑ בסיום השבעה אחר אמו הרבנית חנה הקיף הרבי את הבית, אך בשנת תשמ"ח בימי האבלות אחר רעייתו הרבנית חיה מושקא בירר הרבי את מקור המנהג, ומשלא מצא את מקורו לא הקיף את הבית בסיום השבעה.
- ↑ קובץ יגדיל תורה חלק א' עמוד כ"א בשם אדמו"ר הצמח צדק, שביאר את הטעם לכך שהשטן לא שולט בשתי אומות. וכן נהג הרבי בסיום השבעה אחר אמו בשנת תשכ"ה, שניגש לחנות של גוי וקנה מספר פריטים (אך יש הטוענים שהיה זה מכיון שהקימה הייתה בערב יום כיפור כאשר כל החנויות היהודיות סגורות).
- ↑ נוהגים לומר מזמורים: ל"ג, ט"ז, י"ז, ע"ב, צ"א, ק"ד, וק"ל, וכן לומר מתוך פרק קיט את קבוצות הפסוקים המתחילים באותיות שמו הפרטי של הנפטר וכן אותיות 'נשמה'.
- ↑ כרך ראשון, מנחם-אב עמוד 104.
- ↑ דברי הרבי במעמדים אלו נדפסו בספר תורת מנחם מנחם ציון חלק ב'.
- ↑ נפטר בכ"ב תמוז תשי"ג.
- ↑ כאשר ניגש רב ושאל את הרבי בנוגע לרצונו לערוך ספר על דיני אבלות, השיב לו הרבי: "אצלנו אין כותבים ספרים על אבלות, כתוב ספר על מועדים וימי שמחה". אך כאשר נשאלה אותה שאלה על ידי הרב גבריאל ציננער, השיב לו הרבי שזה נצרך, וכדאי לתרגם את הספר גם לאנגלית (שלחן מנחם ח"ד ע' רמד).