יששכר דב גורביץ': הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| (191 גרסאות ביניים של 28 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{דמות | |||
|שם=הרב יששכר דוב גורביץ | |||
|תמונה=יששכר דב גורביץ.jpeg | |||
|תאריך לידה=[[תרע"ז]] | |||
|תאריך פטירה=[[ט"ו ניסן]] [[תשס"ח]] | |||
|תפקידים נופי=מנהל מוסד [[בית רבקה]] ב[[צרפת]] | |||
|מקום פעילות=[[רוסיה]], [[צרפת]] | |||
|השתייכות=[[חב"ד]] | |||
}} | |||
[[קובץ:הרב גורביץ מקבל פני אחיו.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יששכר דוב גורביץ' מקבל את פני אחיו יצחק, בתחנת הרכבת]] | [[קובץ:הרב גורביץ מקבל פני אחיו.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יששכר דוב גורביץ' מקבל את פני אחיו יצחק, בתחנת הרכבת]] | ||
הרב '''יששכר דב גורביץ'''' (שמו המדוייק והמלא '''ישכר דוב | הרב '''יששכר דב גורביץ'''' (שמו המדוייק והמלא '''ישכר דוב הלוי הורוויץ'''. היה ידוע ומוכר כ'''ר' בערל גורעוויטש''') ([[תרע"ז]] - [[ט"ו ניסן]] [[תשס"ח]]) היה [[חסיד]]ם של [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]], לימד תורה במחתרת ב[[ברית המועצות]] ונאסר על כך. לאחר צאתו משם, ניהל יותר מיובל שנים את המוסד [[בית רבקה]] ב[[צרפת]] ושימש כ[[משפיע]] [[אנ"ש]] בקהילה. | ||
== | ==תולדות חיים== | ||
===לידתו וצעירותו=== | |||
[[קובץ:הרב גורביץ מניח תפילין ליהודי.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הרב גורביץ' (משמאל) בצעירותו, מניח [[תפילין]] ל[[יהודי]]]] | [[קובץ:הרב גורביץ מניח תפילין ליהודי.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הרב גורביץ' (משמאל) בצעירותו, מניח [[תפילין]] ל[[יהודי]]]] | ||
הרב גורביץ' נולד | הרב גורביץ' נולד בחודש [[מר חשון]] [[תרע"ז]] בעיר [[ז'לובין]] שב[[רוסיה הלבנה]] לאביו לרב שלום גורביץ', חסיד [[קאפוסט]] ומצאצאי [[השל"ה]] ולאמו מרת מינא (לבית חייקין). אביו היה [[מלמד תינוקות|מלמד]] בכיתה הגבוהה ב[[תלמוד תורה]] בעיר, לקראת המעבר ל[[ישיבה|ישיבת]] [[תומכי תמימים ליובאוויטש|תומכי תמימים בליובאוויטש]], ונרצח על ידי הנאצים בעיר [[הומיל]] בשנת [[תש"ב]]. | ||
בבחרותו נשלח הרב | בבחרותו נשלח הרב גורביץ' ללמוד בישיבת תומכי תמימים, שהתקיימה אז במחתרת ונדדה ממקום למקום. מקיץ שנת [[תרצ"ג]] עד לקיץ שנת [[תרצ"ד]], נדדה הישיבה לנובוזיבקוב, כאן למד אצל הרב [[שלמה יוסף זווין]] שכיהן כ[[רב]] העיר ולימד במקביל בסניף תומכי תמימים המחתרתי שבעירו - [[תומכי תמימים נובוזיבקוב]]. הרב זווין אף דאג להם ל[[מעות חיטים]] בכתבו: "ארבעה מתומכי תמימים דהאידנה נמצאים בכאן ולמה יגרעו?"{{הערה|מכתבו מיום ג' ל[[פרשת משפטים]] שנת [[תרצ"ד]]. מופיע ב"[[תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית]]", עמוד ש"ד.}}. ב[[ל"ג בעומר]] תרצ"ד עברה הישיבה לעיר קרולביץ, שם למדו עד אמצע חורף [[תרצ"ו]]{{הערה|"[[תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית]]", עמוד שכ"ד.}}. | ||
נראה כי בין לבין הספיק הרב גורביץ' ללמוד גם בסניף [[תומכי תמימים]] ב[[מלחובקה]]{{הערה|כך לפי "תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית", עמוד ש"ב.}}. כך במשך כעשר שנים למד ונדד הרב גורביץ' בסניפים מחתרתיים שונים של תומכי תמימים. | |||
הרב גורביץ' הצטיין בלימודי ה[[נגלה]] וה[[חסידות]] ואף בהנהגתו החסידית. עדות לכך נמצא בדו"ח ששלחה הנהלת הישיבה, בשנת [[תרצ" | הרב גורביץ' הצטיין בלימודי ה[[נגלה]] וה[[חסידות]] ואף בהנהגתו החסידית. עדות לכך נמצא בדו"ח ששלחה הנהלת הישיבה, בשנת [[תרצ"ג]] אל [[אדמו"ר הריי"צ]] (ששהה באותה עת ב[[ריגה]]). בדו"ח מופיעה הערכה קצרה על כל תלמיד וליד שמו של התמים גורביץ' מופיעה המילה: "יקר"{{הערה|הדו"ח מופיע בספר "[[תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית]]", עמוד רצ"ז.}}. | ||
===בישיבה המחרתית והמאסר הראשון=== | |||
=== | |||
{{חלונית | {{חלונית | ||
|כותרת = קטע מיומנו של הרב גורביץ' על מאסרו | |כותרת = קטע מיומנו של הרב גורביץ' על מאסרו | ||
|תוכן = "מהחינוך ומהשפעת הרביים הקדושים, וכן | |תוכן = "מהחינוך ומהשפעת הרביים הקדושים, וכן מהדוגמה שקיבלנו אנחנו הקטנים, הבחורים, התלמידים, לא היה לנו רגש שאנחנו בעלי מסירות נפש עבור התורה והיהדות, רק זה היה כמו דבר שבלתי אפשרי אחרת. ולא היה לנו חשבון שאנחנו סובלים עבור קיום התורה, אלא להפך, שזה מגיע לנו, בחינת אם בטלת מהתורה - יש לך בטלים הרבה. וכנראה לא שמרנו הזמן היקר, נכשלנו בביטול תורה, לא היינו מרוצים באכילת לחם לבדו והלכנו לשוק לבקש עוד דבר, כמו דג מלוח או ריבה וכדומה, ועוד חטאים מעין זה. החלטנו שבאם נזכה לצאת לחירות, נשמח אם יהיה לנו אפילו רק לחם לשובע, ולא נבטל אף רגע לבטלה ונלמד בשמחה. כהמשך להחלטה הזו, לא אכלתי אפילו רק הלחם בבית האסורים, והיה נשאר כמעט כל יום ממנו. איני יודע באיזה חשבון עשיתי זאת. חשבתי למה צריכים בכלל לאכול. צריכים להרגיל את הגוף בלי אכילה. עד שנחלשתי מאוד..." | ||
|מקור=מתוך כתב ידו של הרב גורביץ' | |מקור=מתוך כתב ידו של הרב גורביץ' | ||
}} | }} | ||
בשנת [[תרצ"ח]] כיהן הרב גורביץ', אז בחור בן עשרים ואחת, כ[[מגיד שיעור]] ב[[חסידות]] לקבוצת נערים כבני שלושה עשרה, בסניף [[תומכי תמימים ברדיצ'ב]]. ראש הישיבה והאחראי עליה היה הרב [[משה רובינסון]]. בתאריך [[כ"ד בטבת]], באמצע [[התוועדות]], פשטה המשטרה החשאית (ה[[נ.ק.וו.ד.]]) על מחבואם בבית הכנסת, וכל הצוות ותלמידי הישיבה נאסרו ועונו בחקירות. לאחר מכן נשלחו התלמידים הצעירים לבית יתומים קומוניסטי, ממנו ברחו לאחר זמן קצר. הרב גורביץ', לעומתם, יחד עם הרב רובינסון ועוד שני בחורים בוגרים, הושבו במאסר קשה. במהלכם, נחקר הרב גורביץ', הוכה והורעב, תוך שהוא שומר במסירות נפש על יהדותו. סוהריו נהגו לומר לו: "אנחנו נטחן את בשרך עד שיהיה ממך קציצות"{{הערה|1=תיאור מפורט על מאסרו, ראו [http://www.teshura.com/teshurapdf/Mishulovin-Gorowitz%20-%20Marcheshvan%2013%2C%205777.pdf תשורה]}}. עקב מצבו הרפואי שהחל להתדרדר, הועבר הרב גורביץ' לבית הרפואה בכלא. בשלב מסוים חלה הפחתה בחומרת היחס לאסירים ובערב יום [[י"ט בכסלו]] [[תרצ"ט]] שוחרר מן המאסר. | |||
בתקופה שלאחר מכן המשיך בלימודיו ב[[מוסקבה]], אך גם שם רדפה אותו המשטרה החשאית והוא שוב נעצר לחקירה ממושכת וקשה למשך כמה ימים. לבסוף חוקריו שחררוהו ודרשו ממנו לשמש כמלשין בקרב חסידי ליובאוויטש בעיר. הוא יידע את ידידיו החסידים על כך, והם יעצו לו לברוח ממוסקבה שכן לדעתם בכך שאינו משתף פעולה עם ה[[נ.ק.וו.ד.]] הוא מעמיד עצמו בסכנה. מסיבה זו נמלט לעיר מולדתו ז'לובין, וכאשר חיפשו אותו גם שם, המשיך לברוח לבברויסק. | |||
עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] גויס לצבא האדום, שם שירת בחזית, נפצע בקרבות ורק ב[[נס]] נשאר בחיים. לאחר תום המלחמה קבעו הרשויות כי הוא חייב לשרת שנתיים נוספות. בהשתדלותם של בני משפחת ר' [[יעקב יוסף רסקין]] ערק מהצבא והם השתדלו להשיג עבורו ניירות כיסוי. בשנת [[תש"ה]] עבר ל[[סמרקנד]] כדי לשהות במחיצת החסידים שגרו שם. ביום [[ט"ו במנחם אב]] שנת [[תש"ו]], [[נישואים|נשא]] לאשה את רעייתו, מרת חנה בת ר' [[שמואל פבזנר]] (פעווזנער) מ[[קלימוביץ']], מצאצאי ר' [[מרדכי (אח אדמו"ר הזקן)|מרדכי]], אחיו של [[אדמו"ר הזקן]]. | |||
===ניסיון הבריחה והמאסר השני=== | |||
[[קובץ:תחנת רכבת לבוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תחנת הרכבת בלבוב (למברג) הסמוכה לגבול, ממנה יצאו רוב ה'עשאלונים']] | |||
לאחר חתונתם, יצאו בני הזוג גורביץ' לעיר הגבול [[לבוב]], על מנת להבריח את הגבול ולצאת מ[[רוסיה]] (במסגרת הסכם החזרת פליטים בין רוסיה לפולין. ה"[[עשאלונים]]"). הם שילמו עבור דרכונים פולנים, אך לפועל סידרו דרכון רק עבור אשתו ואילו לו הובטח שיקבל דרכון תוך כדי נסיעה. יום [[ט' בכסלו]] [[תש"ז]] היה תאריך יציאת הרכבת, ולרוע המזל בוצעה בדיקת דרכונים מיד עם הכניסה לרכבת. הרב גורביץ' נתפס ללא מסמכים והורד על ידי החיילים מהרכבת, באשמת ניסיון בריחה מרוסיה. בכך, הופרד מאשתו חמישה חודשים בלבד לאחר חתונתם. [[רב|הרבנים]] ששהו ברכבת – הרב [[שמריהו ששונקין]], הרב [[בצלאל וילשאנסקי]], והרב [[זלמן שמעון דבורקין]] – שקלו לסדר על המקום [[גט]] על תנאי, מחשש שהזוג הצעיר לעולם לא ייפגש שוב. אך למעשה, עקב לחץ הזמן לא בוצע הדבר והרעיה המשיכה לפולין בעוד בעלה צפוי לעונש מאסר שסופו לא ידוע. | |||
כשהגיעה מרת חנה לפולין, רצתה לשוב לרוסיה כדי לעמוד לצד בעלה במאסר, לסייע לשחרורו ולהיות לעזרתו לאחר השחרור. משפחתה התנגדה לכך בתוקף והוחלט לשאול את דעתו של [[אדמו"ר הריי"צ]] (ששהה ב[[ארצות הברית]]). מרת חנה שיגרה ל[[רבי]] מכתב באמצעות נוסע ל[[ניו יורק]]. תשובת הרבי הייתה (התוכן): "וואס דארף זי פארן אאין, אז ער וועט קומען א הער" [=מדוע היא צריכה לנסוע לשם, כאשר הוא זה שיגיע לפה]. המשפחה ראתה בדברי הרבי הבטחה שהבעל יצליח לצאת מרוסיה בקרוב. מאז קיבלה וקיימה על עצמה רעייתו לצום כל יום שני וחמישי עד שבעלה יחזור{{הערה|פרטי המעשה מופיעים ב[[שבועון כפר חב"ד]], גיליון 1394; ותשורה שמופיע ב"קישורים חיצונים".}}. | |||
כשנה וחצי היה הרב גורביץ' במחנה עבודה, תוך שהוא שומר בחירוף נפש על [[יהדות]]ו{{הערה|וכך מתאר הרב גורביץ' ברשימותיו את המאסר: "בימי הפסח הייתי רעב מאוד. כך עבר החג ברעב ובמצוק, ובעיקר העדר השתייה שהציקני מאוד. לא שתיתי, כי המים הובאו לאסירים באותם כלים שהובא בהם המרק. לאחר העברת המרק, לא הקפידו לנקות אותם ובמים נראו פירורים. לפי ידיעתי, היו אלה שרידי קטניות. התאפקתי עד אחרון של פסח, יום השמיני ולא שתיתי. באותו יום פגשתי אחד נושא שני כלים עם מים. היה קשה לי להוסיף ולסבול, ונזכרתי אז את ששמעתי פעם ש[[אדמו"ר הרש"ב]] התבטא באחרון של פסח "ב"ה שנפטרנו מאיסור 'משהו' בפסח" מזה הערכתי כי יכולים להקל בספק כזה. סימנתי לאיש אפוא שייתן לי לשתות ורווח לי".}}. מי שסייעה בידו ושלחה לו חבילות מזון ותפילין, הייתה מרת [[שרה קצנלבויגן]], שאף שיחדה פקידים ופעלה שיעלימו את התיק שלו כדי שלא יישלח לסיביר. הכספים הגיעו למרת קצנלבויגן, מ[[אדמו"ר הריי''ץ]] ומהלוואות שלקחו עליהם החסידים שהצליחו להבריח את הגבול מחוץ לברית המועצות{{הערה|שלום דובער פרידלנד, "פעילות חוצה גבולות", עמוד 258. בשעת מעשה נאמר לו כי פעולה זו התאפשרה הודות לסכומי כסף שאסף גיסו ר' ישראל פבזנר שעדיין היה ברוסיה, ואולם לפי מסמכים שנתגלו לאחרונה נודע כי הסכום הגיע מ[[אדמו"ר הריי''ץ]] ומהלוואות שלקחו עליהם החסידים שהיו עימו ברכבת והצליחו לעבור את הגבול לפולין. הכסף הוברח לתוככי ברית המועצות לידי מרת קצנלבויגן על מנת לפדותו.}}. במהלך המאסר הצליח להניח תפילין במצבים מסוכנים ועשה תחבולות רבות כדי שלא לחלל את השבת. עמידתו על עקרונותיו ונאמנותו לדתו, הרשימו את אחד ממפקדי המחנה שהיה יהודי והתפעל מן העובדה שסרב לעבוד בשבת למרות הסכנה שבכך, והוא שהמליץ למנותו לשומר על המחסנים. בכך נפטר רשמית וכחוק מלעשות מלאכות עבודה בשבת. | |||
===השחרור מהכלא ומברית המועצות=== | |||
[[קובץ:מכתב אדמורייץ לרב גורביץ.png|שמאל|ממוזער|250px|מכתב מענה מ[[אדמו"ר הריי"צ]] על בשורת יציאתו מרוסיה של הרב גורביץ' ובואו ללודז']] | [[קובץ:מכתב אדמורייץ לרב גורביץ.png|שמאל|ממוזער|250px|מכתב מענה מ[[אדמו"ר הריי"צ]] על בשורת יציאתו מרוסיה של הרב גורביץ' ובואו ללודז']] | ||
בהזדמנות מאוחרת יותר הגיע סכום נוסף כדי לפדותו לגמרי מן השביה, אך כשהגיעה אליו הידיעה, עמד על כך שבסכום זה יפדו קודם את מרת ציפא קוזלינר (אשת הרב [[חיים זלמן קוזלינר]] שהיה מזכירו של [[אדמו"ר הריי"צ]]), שהייתה בשביה במחנה הנשים המקביל ונשפטה לעשר שנים (בעוד שהוא נשפט רק לשנתיים){{הערה|בשגם שהרי לפי ההלכה עקב היותה אשה (ומבוגרת ממנו), יש לה דין קדימה בפדיון שבויים.}}. בסופו של דבר בזכות ויתורו זה, זכה לצאת מעבר למסך הברזל (כדלהלן). | |||
כעבור שנה וחצי שוחרר מהמאסר והועבר לגבול הרוסי, שם הניחו אותו בעיר בריסק שבצד הפולני והורו לו "לך לאן שאתה רוצה"{{הערה|1=שבועיים לפני כן חלם הרב גורביץ' שהוא נמצא בחדר עם [[אדמו"ר הרש"ב]] ובנו [[אדמו"ר הריי"צ]] "והנה האחד מתכונן לצאת מהחדר, אמרתי "רבי, איר לאזט מיר איבער?! (=אתם עוזבים אותי?!)" וענה: לא, אני הנני חוזר תכף, וכך היה, הוא תכף חזר וכשנכנס כל החדר הבהיק ונעשה כולו אור ואני אמרתי בקול רם מהתפעלות "רבי העלפט מיר" (=רבי עיזרו לי). ומתוך זה נתעוררתי, והיה לי הרגש שזה רמז והכנה לישועה"}}. הרקע לשחרור היה הסכם בין רוסיה לפולין, כי אותם שנאסרו על הברחת הגבול ולא היה להם דרכון רוסי ואף לא פולני – ישוחררו ויעברו לפולין{{הערה|מהלך השחרור היה רצוף ניסים והשגחות פרטיות. ראו קישור ל"תשורה" המופיע ב"קישורים חיצוניים".}}. היה זה הסכם שהגיונו לא ברור והתבטל כעבור זמן קצר, אך הרב גורביץ' הספיק להשתחרר בזכותו. הסכם זה חל על אסירים בלבד, ולכן אילו לא היה ממליץ על שחרור מרת קוזלינר לפניו (כדלעיל), לא היה חל עליו הסכם השחרור בין רוסיה לפולין והיה נשאר מעוכב יציאה בברית המועצות. | |||
על קורותיו ומסכת תלאותיו ועינוייו במאסר התקשה הרב גורביץ' לדבר במשך שנים רבות, ורק לאחר עידוד מ[[הרבי]] והבנה שסיפור הדברים יביא תועלת לדור הצעיר, נחלץ לפרסם ואף לכתוב בתקציר על פרשת חייו ומאסרו מאחורי מסך הברזל (ראו מסגרת){{הערה|[[שבועון כפר חב"ד]], גיליון 1280}}. | |||
===המסע לצרפת=== | |||
[[קובץ:הרב גורביץ רוקד עם ר' ניסן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב גורביץ' בריקוד חסידי עם ה[[משפיע]] ר' [[ניסן נמנוב]] בצרפת]] | |||
הרב גורביץ' הגיע לקרקוב ומשם המשיך ל[[לודז']]. בלודז' הפנה אותו אחד מאנ"ש לתמים פייבל גרינר שנתן לו את כתובתו של הרב [[יצחק גולדין]] מפריז. הרב גורביץ' הבריק לרב גולדין מברק-בקשה שימסור לרעייתו שהוא בחיים ושנמצא בפולין ובדעתו להשיג מסמכים כדי להגיע לגרמניה ומשם לצרפת. לדברי מרת גורביץ', היא התגוררה במלון שבו אוכסנו הפליטים בעזרת ארגון ה[[ג'וינט]] והרב גולדין התגורר קומה אחת מעליה. מידי הזדמנות היה הרב גולדין מעודד את רוחה שבעלה ישוב ולמעשה הוא זה שזכה לבשר לה את הבשורה הטובה על שחרור בעלה. | |||
ב[[חודש ניסן]] [[תש"ח]] הבריח הרב גורביץ' את הגבול הפולני לצ'כוסלובקיה אל העיר פראג, שם סודר לו דרכון רשמי של פליט. עקב בעיות כלכליות וסכסוכים גיאופוליטיים{{הערה|המעבר מפראג לצרפת, היה דרך טריטוריה גרמנית שהייתה בשליטת הבריטים. ממשלת בריטניה, שהייתה בסכסוך עם היישוב היהודי בארץ ישראל, לא הייתה מאפשרת ליהודים שרצו לנסוע לצרפת, לעבור בתחום שיפוטה, מחשש שמא הם מעוניינים להמשיך לעלות לארץ ישראל.}}, נאלץ לנדוד ולהתעכב באוסטריה וגרמניה עד שלאחר תלאות הגיע ב[[חודש אדר]] [[תש"ט]], לפריז שבצרפת. שם שב והתאחד עם רעייתו והמשפחה. בשנים הבאות עסק בהוראה ב[[תלמוד תורה]]. | |||
[[ | |||
===השליחות בבית רבקה=== | |||
[[קובץ:הרב גורביץ'.jpg|ממוזער|שמאל|250px|הרב גורביץ' בשיחה עם תלמידי ישיבת [[ברינוא]] ב[[נאות דשא]]]] | [[קובץ:הרב גורביץ'.jpg|ממוזער|שמאל|250px|הרב גורביץ' בשיחה עם תלמידי ישיבת [[ברינוא]] ב[[נאות דשא]]]] | ||
בסביבות שנת [[תשי"ג]], מונה, בברכת [[הרבי]], למנהל בית ספר לבנות "[[בית רבקה]]" בעיירה יֶר הסמוכה לפריז. בתפקיד זה כיהן במשך למעלה מחמישים שנה. תחילה כמנהל כללי של מוסדות התיכון והסמינר. בתקופה זו ביסס את רוח המקום והיה הדמות הרוחנית הדומיננטית במוסד. לאחר מכן, עקב התרחבות המוסד, דאג באופן אישי, יחד עם הרב [[בנימין אליהו גורודצקי]] בא כח הרבי לאירופה וצפון אפריקה, לאתר ולמנות מנהלי משנה כאשר הוא מתמקד בניהול בית הספר התיכון. | |||
מדי שבוע יצא לעיר פריז, שם זכה לקרב משפחות יהודיות רבות שהתרים לטובת "[[בית רבקה]]" והשפיע עליהם בענייני יהדות, משפחות אלו נקשרו אליו בעבותות אהבה. כמעט מידי שנה יצא גם למסע גיוס משאבים עבור המוסד המתפתח בארצות [[אירופה]], [[ארצות הברית]] ו[[קנדה]]. | |||
במהלך עבודתו קיבל למעלה ממאה [[אגרות קודש]] מהרבי ובהן הוראות והדרכות רבות במגוון נושאי חינוך, כגון: העסקת התלמידות בימי [[ימי החופש|חופשת הקיץ]], סדר הלימוד ב[[תניא]] עם התלמידות המבוגרות, בחירת מקצועות מתאימות ללימוד, הגדלת מספר התלמידות, להמנע ככל האפשר מהוצאת תלמידה מהמוסד גם במצב קיצוני, בחירת מחנכים מתאימים, ועוד. חלק ממכתבים אלו נדפסו בסדרת [[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]]. | |||
אלפי תלמידות קיבלו את [[חינוך|חינוכן]] אצל הרב גורביץ'. | אלפי תלמידות קיבלו את [[חינוך|חינוכן]] אצל הרב גורביץ'. רבות מהן היו ילידות [[מרוקו]] שנשלחו לצרפת ללא הוריהם, והרב גורביץ' דאג לכל מחוסרן, ב[[גשמיות]] וב[[רוחניות]]. היו כאלו שהוא אף חיתן ופעל לכיסוי הוצאות [[חתונה|חתונתן]]. מגורי הרב גורביץ' ורעייתו היו בכל השנים בתוך מתחם [[בית רבקה]] וביתם היה פתוח תמיד לכל מי שהייתה זקוקה לייעוץ או כל דבר אחר, מדי פעם אף פונו מיטות הילדים לטובת תלמידות שנזקקו למקום לינה. | ||
באחת השנים ענה הרבי לשאלת הרב גורביץ' ב[[יחידות]], ששליחותו העיקרית (ה"זהיר טפי" שלו) היא לעסוק בחינוך התלמידות וניהול מוסד בית רבקה. בעקבות כך התמיד הרב גורביץ' בעבודת הניהול במשרה מלאה | באחת השנים ענה הרבי לשאלת הרב גורביץ' ב[[יחידות]], ששליחותו העיקרית (ה"זהיר טפי" שלו) היא לעסוק בחינוך התלמידות וניהול מוסד בית רבקה. בעקבות כך התמיד הרב גורביץ' בעבודת הניהול במשרה מלאה עד הגיעו לגיל שמונים ויותר. רק בגיל מופלג זה החל להפחית משעות העבודה והאציל את רוב סמכויותיו ותפקידיו, כאשר עד ימים ספורים לפני פטירתו היה מעורה ומשפיע על הנעשה במוסד. | ||
===פטירתו=== | ===פטירתו ודמותו=== | ||
לקראת חג הפסח הגיע לביקור בעיר ליאון שב[[צרפת]], שם מכהנים שנים מבניו בשליחות. ביום | לקראת חג הפסח הגיע לביקור בעיר ליאון שב[[צרפת]], שם מכהנים שנים מבניו בשליחות. ביום שבת, ערב [[חג הפסח]], לאחר שסיים לקרוא את [[ספר התהלים]] בפעם הרביעית, יצא לטבול ב[[מקווה]] לקראת התקדש החג (בפעם השניה באותו יום). בהיותו במקווה התמוטט ומצבו החל להתדרדר. למחרת, ביום ראשון של [[פסח]] [[ט"ו ניסן]] - נלקח לבית עולמו. בן תשעים ואחת שנים היה הרב גורביץ' בפטירתו והוא הובא ב[[חול המועד]] למנוחות, לצד רעייתו, בהר הזיתים ב[[ירושלים]]. | ||
משפחתו ומכריו מספרים על אישיות שבלטו בה | משפחתו ומכריו מספרים על אישיות שבלטו בה תכונות ייחודיות: היה מנצל כל רגע מזמנו באופן קפדני. ברגעיו הפנויים ב[[בית רבקה]], היה לומד בעצמו או פועל עם מקורבים. מדי בוקר לפני התפילה למד שיעור חסידות, ומדי ערב הייתה לו חברותא ב[[ישיבה|ישיבת]] [[תומכי תמימים]] בעיירה הסמוכה [[ברינוא]] ללימוד [[גמרא]] ו[[שולחן ערוך]]. זאת בנוסף על הקפדתו היתרה על שיעורי [[חת"ת]] ו[[רמב"ם]] יומיים. כמו גם לימוד קטע מהספרים [[כתר שם טוב]] לה[[הבעל שם טוב|בעש"ט]] ו[[מגיד דבריו ליעקב]] להרב ה[[מגיד ממזריטש]] טרם עלותו על יצועו. נהג בפשטות ובצניעות. התמסר לעזרת נצרכים ונזהר לדבר רק טוב על הזולת. היה ידוע כאיש אמת בתכלית, ישר וישיר, שגם דייק לרשום בפנקס מיוחד שנשא עמו כל פרוטה שהשתמש בה וחשש כי היא מקופת המוסד. הרבה לעסוק בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין אנ"ש. הקפיד מאוד על [[תפילה]] בציבור, ובשבתות וחגים צעד כמה קילומטרים לעיירה הסמוכה [[ברינוא]], גם בימי מזג האוויר קשה, כדי להתפלל במנין. היה [[מקושר]] לרבי והתמסר לענייניו, בהם גם לעידוד הצפייה ל[[גאולה]] ו[[משיח]]. | ||
==משפחתו== | ==משפחתו== | ||
'''רעייתו''': מרת חנה גורביץ'. נפטרה בערב [[ראש חודש]] [[אייר]] בשנת [[תש"ס]] | '''רעייתו''': מרת חנה גורביץ'. נפטרה בערב [[ראש חודש]] [[אייר]] בשנת [[תש"ס]] בגיל שבעים וארבע. | ||
'''בניו''': | '''בניו''': | ||
* הרב [[שמואל גורביץ (ליאון)|שמואל גורביץ]] - [[שליח]] [[הרבי]] לליאון, [[צרפת]]. | * הרב [[שמואל גורביץ (ליאון)|שמואל גורביץ]] - [[שליח]] [[הרבי]] לליאון, [[צרפת]]. | ||
* הרב [[יוסף יצחק גורביץ]] - [[משפיע]] בישיבת [[תומכי תמימים מגדל העמק]]. | * הרב [[יוסף יצחק גורביץ]] - מ[[שלוחי הרבי לארץ הקודש]] ו[[משפיע]] בישיבת [[תומכי תמימים מגדל העמק]]. | ||
* הרב [[מנחם מענדל גורביץ' (ברינואה)|מנחם מענדל גורביץ]] - חבר הנהלת ישיבת [[תומכי תמימים ברינוא]] ב[[צרפת]]. | * הרב [[מנחם מענדל גורביץ' (ברינואה)|מנחם מענדל גורביץ]] - חבר הנהלת ישיבת [[תומכי תמימים ברינוא]] ב[[צרפת]]. | ||
* הרב שלום גורביץ - שליח הרבי לליאון, [[צרפת]]. | * הרב שלום גורביץ - שליח הרבי לליאון, [[צרפת]]. | ||
| שורה 60: | שורה 89: | ||
'''בנותיו''': | '''בנותיו''': | ||
* גברת רסקין - אשת הרב [[שלמה רסקין]], | * גברת רסקין - אשת הרב [[שלמה רסקין (צפת)|שלמה רסקין]], יו"ר מוסדות [[בית חנה (צפת)|בית חנה]] ב[[צפת]], וחבר הנהלת קהילת [[חב"ד]] ב[[צפת]]. | ||
* גברת ליברמן - אשת הרב [[יעקב שלמה ליברמן]], מ[[שלוחי הרבי לארץ הקודש]] ומנהל [[רשת גני חב"ד]] ב[[ארץ הקודש]]. | * גברת ליברמן - אשת הרב [[יעקב שלמה ליברמן]], מ[[שלוחי הרבי לארץ הקודש]] ומנהל [[רשת גני חב"ד]] ב[[ארץ הקודש]]. | ||
* גברת שפרינגר - אשת הרב יוסף יצחק שפרינגר, [[כפר חב"ד]]. | * גברת שפרינגר - אשת הרב יוסף יצחק שפרינגר, [[כפר חב"ד]]. | ||
* גברת בידרמן - אשת הרב [[יעקב יצחק בידרמן]] - שליח הרבי לוינה, אוסטריה. | * גברת בידרמן - אשת הרב [[יעקב יצחק בידרמן]] - שליח הרבי לוינה, אוסטריה. | ||
* גברת פינסון - אשת הרב נחום פינסון - [[ | * גברת פינסון - אשת הרב נחום פינסון - שליח הרבי ל[[בית רבקה]], [[צרפת]]. | ||
* גברת אברהמ'ס - אשת הרב מענדל אברהמ'ס - [[משפיע]] שיעור ב' ישבה קטנה - [[תומכי תמימים ברינוא]]. | * גברת אברהמ'ס - אשת הרב מענדל אברהמ'ס - [[משפיע]] שיעור ב' ישבה קטנה - [[תומכי תמימים ברינוא]]. | ||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
*יהודה טייכער, '''באחרית ימיו חש סיפוק משני דברים''', כתבה בתוך [[שבועון כפר חב"ד]], גליון 1280. | *יהודה טייכער, '''באחרית ימיו חש סיפוק משני דברים''', כתבה בתוך [[שבועון כפר חב"ד]], גליון 1280. | ||
*שלום דובער פרידנלד, '''פעילות חוצה גבולות''', היציאה הגדולה - תש"ז{{הערה|מידע ספציפי על הרב גורביץ' ניתן למצוא בעמודים: 111, 114, 116, 117, 152, 167, 183, 186, 189, 232, 233, 246, 247, 253, 256-262, 266-269, 399, 410.}}. | |||
*'''אוצר ביעֶר''', שבועון בית משיח ג' אדר תש"פ עמוד 30 | |||
*זלמן רודרמן, ספר '''חסידים אנשי מעשה''', ע' 231-237. | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
*{{אוצר החכמה|[[שניאור זלמן רודרמן]]|'''ר' בער'ל – חסיד ומחנך'''|635109|ספר ביוגרפיה, תש"פ}} | |||
*'''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Mishulovin-Gorowitz%20-%20Marcheshvan%2013%2C%205777.pdf תשורת נישואי גורביץ'-מישולובין - יומנים חיים ממסכת מאסרו והצלתו של הרב גורביץ בצירוף מכתבי הרבי אליו]'''{{PDF}} | *'''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Mishulovin-Gorowitz%20-%20Marcheshvan%2013%2C%205777.pdf תשורת נישואי גורביץ'-מישולובין - יומנים חיים ממסכת מאסרו והצלתו של הרב גורביץ בצירוף מכתבי הרבי אליו]'''{{PDF}} | ||
*'''[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=37634 זיידע שלא היה סמל ולא דיוקן אלא שהיה עצמו]''' - מכתב שכתב | *'''[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=37634 זיידע שלא היה סמל ולא דיוקן אלא שהיה עצמו]''' - מכתב שכתב חתנו הרב יעקב בידרמן לילדיו, לאחר פטירתו של חמיו. | ||
*'''[http://shturem.net/index.php?section=news&id=47413 תשורה משמחת חתונת בידרמן-דייטש]''' - | *'''[http://shturem.net/index.php?section=news&id=47413 תשורה משמחת חתונת בידרמן-דייטש]''' - כולל קובץ מכתבים ששיגר הרבי לסב החתן (אבי אמו) הרה"ח ר' יששכר דב גורביץ' ע"ה מצרפת | ||
*'''[http://www.shturem.net/index.php?section=multimedia&id=815 זכרונות מאיש מס"נ וחינוך]''' - שיחה עם בנו, המשפיע ר' יוסף יצחק גורביץ' עקב פטירת אביו. {{אודיו}} | |||
*'''[https://col.org.il/news/123349 הצצה לספר החדש: פרקי חייו של הרה"ח ר' בערל ע"ה גורביץ']''' {{COL}} | |||
*משה לאופר, '''[http://chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=16253&CategoryID=2497 ניצוצות מהוראות הרבי אליו]''', בתוך גליון התקשרות שבת פרשת אמור ה'תש"פ | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{מיון רגיל:גורביץ, יששכר דב}} | {{מיון רגיל:גורביץ, יששכר דב}} | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | ||
[[קטגוריה:חסידים | [[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]] | ||
[[קטגוריה:חסידים שנאסרו | [[קטגוריה:אישים בפריז]] | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:חסידים שנאסרו בברית המועצות]] | ||
[[קטגוריה:משפחת פבזנר]] | |||
[[קטגוריה:משפחת גורביץ]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרע"ז]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשס"ח]] | |||
גרסה אחרונה מ־06:42, 17 ביוני 2024
| הרב יששכר דוב גורביץ | |
|---|---|
| |
| לידה | תרע"ז |
| פטירה | ט"ו ניסן תשס"ח |
| מקום פעילות | רוסיה, צרפת |
| השתייכות | חב"ד |
הרב יששכר דב גורביץ' (שמו המדוייק והמלא ישכר דוב הלוי הורוויץ. היה ידוע ומוכר כר' בערל גורעוויטש) (תרע"ז - ט"ו ניסן תשס"ח) היה חסידם של אדמו"ר הריי"צ והרבי, לימד תורה במחתרת בברית המועצות ונאסר על כך. לאחר צאתו משם, ניהל יותר מיובל שנים את המוסד בית רבקה בצרפת ושימש כמשפיע אנ"ש בקהילה.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
לידתו וצעירותו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרב גורביץ' נולד בחודש מר חשון תרע"ז בעיר ז'לובין שברוסיה הלבנה לאביו לרב שלום גורביץ', חסיד קאפוסט ומצאצאי השל"ה ולאמו מרת מינא (לבית חייקין). אביו היה מלמד בכיתה הגבוהה בתלמוד תורה בעיר, לקראת המעבר לישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, ונרצח על ידי הנאצים בעיר הומיל בשנת תש"ב.
בבחרותו נשלח הרב גורביץ' ללמוד בישיבת תומכי תמימים, שהתקיימה אז במחתרת ונדדה ממקום למקום. מקיץ שנת תרצ"ג עד לקיץ שנת תרצ"ד, נדדה הישיבה לנובוזיבקוב, כאן למד אצל הרב שלמה יוסף זווין שכיהן כרב העיר ולימד במקביל בסניף תומכי תמימים המחתרתי שבעירו - תומכי תמימים נובוזיבקוב. הרב זווין אף דאג להם למעות חיטים בכתבו: "ארבעה מתומכי תמימים דהאידנה נמצאים בכאן ולמה יגרעו?"[1]. בל"ג בעומר תרצ"ד עברה הישיבה לעיר קרולביץ, שם למדו עד אמצע חורף תרצ"ו[2]. נראה כי בין לבין הספיק הרב גורביץ' ללמוד גם בסניף תומכי תמימים במלחובקה[3]. כך במשך כעשר שנים למד ונדד הרב גורביץ' בסניפים מחתרתיים שונים של תומכי תמימים.
הרב גורביץ' הצטיין בלימודי הנגלה והחסידות ואף בהנהגתו החסידית. עדות לכך נמצא בדו"ח ששלחה הנהלת הישיבה, בשנת תרצ"ג אל אדמו"ר הריי"צ (ששהה באותה עת בריגה). בדו"ח מופיעה הערכה קצרה על כל תלמיד וליד שמו של התמים גורביץ' מופיעה המילה: "יקר"[4].
בישיבה המחרתית והמאסר הראשון[עריכה | עריכת קוד מקור]
קטע מיומנו של הרב גורביץ' על מאסרו
|
|---|
|
"מהחינוך ומהשפעת הרביים הקדושים, וכן מהדוגמה שקיבלנו אנחנו הקטנים, הבחורים, התלמידים, לא היה לנו רגש שאנחנו בעלי מסירות נפש עבור התורה והיהדות, רק זה היה כמו דבר שבלתי אפשרי אחרת. ולא היה לנו חשבון שאנחנו סובלים עבור קיום התורה, אלא להפך, שזה מגיע לנו, בחינת אם בטלת מהתורה - יש לך בטלים הרבה. וכנראה לא שמרנו הזמן היקר, נכשלנו בביטול תורה, לא היינו מרוצים באכילת לחם לבדו והלכנו לשוק לבקש עוד דבר, כמו דג מלוח או ריבה וכדומה, ועוד חטאים מעין זה. החלטנו שבאם נזכה לצאת לחירות, נשמח אם יהיה לנו אפילו רק לחם לשובע, ולא נבטל אף רגע לבטלה ונלמד בשמחה. כהמשך להחלטה הזו, לא אכלתי אפילו רק הלחם בבית האסורים, והיה נשאר כמעט כל יום ממנו. איני יודע באיזה חשבון עשיתי זאת. חשבתי למה צריכים בכלל לאכול. צריכים להרגיל את הגוף בלי אכילה. עד שנחלשתי מאוד..." |
| מתוך כתב ידו של הרב גורביץ' |
בשנת תרצ"ח כיהן הרב גורביץ', אז בחור בן עשרים ואחת, כמגיד שיעור בחסידות לקבוצת נערים כבני שלושה עשרה, בסניף תומכי תמימים ברדיצ'ב. ראש הישיבה והאחראי עליה היה הרב משה רובינסון. בתאריך כ"ד בטבת, באמצע התוועדות, פשטה המשטרה החשאית (הנ.ק.וו.ד.) על מחבואם בבית הכנסת, וכל הצוות ותלמידי הישיבה נאסרו ועונו בחקירות. לאחר מכן נשלחו התלמידים הצעירים לבית יתומים קומוניסטי, ממנו ברחו לאחר זמן קצר. הרב גורביץ', לעומתם, יחד עם הרב רובינסון ועוד שני בחורים בוגרים, הושבו במאסר קשה. במהלכם, נחקר הרב גורביץ', הוכה והורעב, תוך שהוא שומר במסירות נפש על יהדותו. סוהריו נהגו לומר לו: "אנחנו נטחן את בשרך עד שיהיה ממך קציצות"[5]. עקב מצבו הרפואי שהחל להתדרדר, הועבר הרב גורביץ' לבית הרפואה בכלא. בשלב מסוים חלה הפחתה בחומרת היחס לאסירים ובערב יום י"ט בכסלו תרצ"ט שוחרר מן המאסר.
בתקופה שלאחר מכן המשיך בלימודיו במוסקבה, אך גם שם רדפה אותו המשטרה החשאית והוא שוב נעצר לחקירה ממושכת וקשה למשך כמה ימים. לבסוף חוקריו שחררוהו ודרשו ממנו לשמש כמלשין בקרב חסידי ליובאוויטש בעיר. הוא יידע את ידידיו החסידים על כך, והם יעצו לו לברוח ממוסקבה שכן לדעתם בכך שאינו משתף פעולה עם הנ.ק.וו.ד. הוא מעמיד עצמו בסכנה. מסיבה זו נמלט לעיר מולדתו ז'לובין, וכאשר חיפשו אותו גם שם, המשיך לברוח לבברויסק.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס לצבא האדום, שם שירת בחזית, נפצע בקרבות ורק בנס נשאר בחיים. לאחר תום המלחמה קבעו הרשויות כי הוא חייב לשרת שנתיים נוספות. בהשתדלותם של בני משפחת ר' יעקב יוסף רסקין ערק מהצבא והם השתדלו להשיג עבורו ניירות כיסוי. בשנת תש"ה עבר לסמרקנד כדי לשהות במחיצת החסידים שגרו שם. ביום ט"ו במנחם אב שנת תש"ו, נשא לאשה את רעייתו, מרת חנה בת ר' שמואל פבזנר (פעווזנער) מקלימוביץ', מצאצאי ר' מרדכי, אחיו של אדמו"ר הזקן.
ניסיון הבריחה והמאסר השני[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר חתונתם, יצאו בני הזוג גורביץ' לעיר הגבול לבוב, על מנת להבריח את הגבול ולצאת מרוסיה (במסגרת הסכם החזרת פליטים בין רוסיה לפולין. ה"עשאלונים"). הם שילמו עבור דרכונים פולנים, אך לפועל סידרו דרכון רק עבור אשתו ואילו לו הובטח שיקבל דרכון תוך כדי נסיעה. יום ט' בכסלו תש"ז היה תאריך יציאת הרכבת, ולרוע המזל בוצעה בדיקת דרכונים מיד עם הכניסה לרכבת. הרב גורביץ' נתפס ללא מסמכים והורד על ידי החיילים מהרכבת, באשמת ניסיון בריחה מרוסיה. בכך, הופרד מאשתו חמישה חודשים בלבד לאחר חתונתם. הרבנים ששהו ברכבת – הרב שמריהו ששונקין, הרב בצלאל וילשאנסקי, והרב זלמן שמעון דבורקין – שקלו לסדר על המקום גט על תנאי, מחשש שהזוג הצעיר לעולם לא ייפגש שוב. אך למעשה, עקב לחץ הזמן לא בוצע הדבר והרעיה המשיכה לפולין בעוד בעלה צפוי לעונש מאסר שסופו לא ידוע.
כשהגיעה מרת חנה לפולין, רצתה לשוב לרוסיה כדי לעמוד לצד בעלה במאסר, לסייע לשחרורו ולהיות לעזרתו לאחר השחרור. משפחתה התנגדה לכך בתוקף והוחלט לשאול את דעתו של אדמו"ר הריי"צ (ששהה בארצות הברית). מרת חנה שיגרה לרבי מכתב באמצעות נוסע לניו יורק. תשובת הרבי הייתה (התוכן): "וואס דארף זי פארן אאין, אז ער וועט קומען א הער" [=מדוע היא צריכה לנסוע לשם, כאשר הוא זה שיגיע לפה]. המשפחה ראתה בדברי הרבי הבטחה שהבעל יצליח לצאת מרוסיה בקרוב. מאז קיבלה וקיימה על עצמה רעייתו לצום כל יום שני וחמישי עד שבעלה יחזור[6].
כשנה וחצי היה הרב גורביץ' במחנה עבודה, תוך שהוא שומר בחירוף נפש על יהדותו[7]. מי שסייעה בידו ושלחה לו חבילות מזון ותפילין, הייתה מרת שרה קצנלבויגן, שאף שיחדה פקידים ופעלה שיעלימו את התיק שלו כדי שלא יישלח לסיביר. הכספים הגיעו למרת קצנלבויגן, מאדמו"ר הריי''ץ ומהלוואות שלקחו עליהם החסידים שהצליחו להבריח את הגבול מחוץ לברית המועצות[8]. במהלך המאסר הצליח להניח תפילין במצבים מסוכנים ועשה תחבולות רבות כדי שלא לחלל את השבת. עמידתו על עקרונותיו ונאמנותו לדתו, הרשימו את אחד ממפקדי המחנה שהיה יהודי והתפעל מן העובדה שסרב לעבוד בשבת למרות הסכנה שבכך, והוא שהמליץ למנותו לשומר על המחסנים. בכך נפטר רשמית וכחוק מלעשות מלאכות עבודה בשבת.
השחרור מהכלא ומברית המועצות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בהזדמנות מאוחרת יותר הגיע סכום נוסף כדי לפדותו לגמרי מן השביה, אך כשהגיעה אליו הידיעה, עמד על כך שבסכום זה יפדו קודם את מרת ציפא קוזלינר (אשת הרב חיים זלמן קוזלינר שהיה מזכירו של אדמו"ר הריי"צ), שהייתה בשביה במחנה הנשים המקביל ונשפטה לעשר שנים (בעוד שהוא נשפט רק לשנתיים)[9]. בסופו של דבר בזכות ויתורו זה, זכה לצאת מעבר למסך הברזל (כדלהלן).
כעבור שנה וחצי שוחרר מהמאסר והועבר לגבול הרוסי, שם הניחו אותו בעיר בריסק שבצד הפולני והורו לו "לך לאן שאתה רוצה"[10]. הרקע לשחרור היה הסכם בין רוסיה לפולין, כי אותם שנאסרו על הברחת הגבול ולא היה להם דרכון רוסי ואף לא פולני – ישוחררו ויעברו לפולין[11]. היה זה הסכם שהגיונו לא ברור והתבטל כעבור זמן קצר, אך הרב גורביץ' הספיק להשתחרר בזכותו. הסכם זה חל על אסירים בלבד, ולכן אילו לא היה ממליץ על שחרור מרת קוזלינר לפניו (כדלעיל), לא היה חל עליו הסכם השחרור בין רוסיה לפולין והיה נשאר מעוכב יציאה בברית המועצות.
על קורותיו ומסכת תלאותיו ועינוייו במאסר התקשה הרב גורביץ' לדבר במשך שנים רבות, ורק לאחר עידוד מהרבי והבנה שסיפור הדברים יביא תועלת לדור הצעיר, נחלץ לפרסם ואף לכתוב בתקציר על פרשת חייו ומאסרו מאחורי מסך הברזל (ראו מסגרת)[12].
המסע לצרפת[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרב גורביץ' הגיע לקרקוב ומשם המשיך ללודז'. בלודז' הפנה אותו אחד מאנ"ש לתמים פייבל גרינר שנתן לו את כתובתו של הרב יצחק גולדין מפריז. הרב גורביץ' הבריק לרב גולדין מברק-בקשה שימסור לרעייתו שהוא בחיים ושנמצא בפולין ובדעתו להשיג מסמכים כדי להגיע לגרמניה ומשם לצרפת. לדברי מרת גורביץ', היא התגוררה במלון שבו אוכסנו הפליטים בעזרת ארגון הג'וינט והרב גולדין התגורר קומה אחת מעליה. מידי הזדמנות היה הרב גולדין מעודד את רוחה שבעלה ישוב ולמעשה הוא זה שזכה לבשר לה את הבשורה הטובה על שחרור בעלה.
בחודש ניסן תש"ח הבריח הרב גורביץ' את הגבול הפולני לצ'כוסלובקיה אל העיר פראג, שם סודר לו דרכון רשמי של פליט. עקב בעיות כלכליות וסכסוכים גיאופוליטיים[13], נאלץ לנדוד ולהתעכב באוסטריה וגרמניה עד שלאחר תלאות הגיע בחודש אדר תש"ט, לפריז שבצרפת. שם שב והתאחד עם רעייתו והמשפחה. בשנים הבאות עסק בהוראה בתלמוד תורה.
השליחות בבית רבקה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בסביבות שנת תשי"ג, מונה, בברכת הרבי, למנהל בית ספר לבנות "בית רבקה" בעיירה יֶר הסמוכה לפריז. בתפקיד זה כיהן במשך למעלה מחמישים שנה. תחילה כמנהל כללי של מוסדות התיכון והסמינר. בתקופה זו ביסס את רוח המקום והיה הדמות הרוחנית הדומיננטית במוסד. לאחר מכן, עקב התרחבות המוסד, דאג באופן אישי, יחד עם הרב בנימין אליהו גורודצקי בא כח הרבי לאירופה וצפון אפריקה, לאתר ולמנות מנהלי משנה כאשר הוא מתמקד בניהול בית הספר התיכון.
מדי שבוע יצא לעיר פריז, שם זכה לקרב משפחות יהודיות רבות שהתרים לטובת "בית רבקה" והשפיע עליהם בענייני יהדות, משפחות אלו נקשרו אליו בעבותות אהבה. כמעט מידי שנה יצא גם למסע גיוס משאבים עבור המוסד המתפתח בארצות אירופה, ארצות הברית וקנדה.
במהלך עבודתו קיבל למעלה ממאה אגרות קודש מהרבי ובהן הוראות והדרכות רבות במגוון נושאי חינוך, כגון: העסקת התלמידות בימי חופשת הקיץ, סדר הלימוד בתניא עם התלמידות המבוגרות, בחירת מקצועות מתאימות ללימוד, הגדלת מספר התלמידות, להמנע ככל האפשר מהוצאת תלמידה מהמוסד גם במצב קיצוני, בחירת מחנכים מתאימים, ועוד. חלק ממכתבים אלו נדפסו בסדרת אגרות קודש.
אלפי תלמידות קיבלו את חינוכן אצל הרב גורביץ'. רבות מהן היו ילידות מרוקו שנשלחו לצרפת ללא הוריהם, והרב גורביץ' דאג לכל מחוסרן, בגשמיות וברוחניות. היו כאלו שהוא אף חיתן ופעל לכיסוי הוצאות חתונתן. מגורי הרב גורביץ' ורעייתו היו בכל השנים בתוך מתחם בית רבקה וביתם היה פתוח תמיד לכל מי שהייתה זקוקה לייעוץ או כל דבר אחר, מדי פעם אף פונו מיטות הילדים לטובת תלמידות שנזקקו למקום לינה.
באחת השנים ענה הרבי לשאלת הרב גורביץ' ביחידות, ששליחותו העיקרית (ה"זהיר טפי" שלו) היא לעסוק בחינוך התלמידות וניהול מוסד בית רבקה. בעקבות כך התמיד הרב גורביץ' בעבודת הניהול במשרה מלאה עד הגיעו לגיל שמונים ויותר. רק בגיל מופלג זה החל להפחית משעות העבודה והאציל את רוב סמכויותיו ותפקידיו, כאשר עד ימים ספורים לפני פטירתו היה מעורה ומשפיע על הנעשה במוסד.
פטירתו ודמותו[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקראת חג הפסח הגיע לביקור בעיר ליאון שבצרפת, שם מכהנים שנים מבניו בשליחות. ביום שבת, ערב חג הפסח, לאחר שסיים לקרוא את ספר התהלים בפעם הרביעית, יצא לטבול במקווה לקראת התקדש החג (בפעם השניה באותו יום). בהיותו במקווה התמוטט ומצבו החל להתדרדר. למחרת, ביום ראשון של פסח ט"ו ניסן - נלקח לבית עולמו. בן תשעים ואחת שנים היה הרב גורביץ' בפטירתו והוא הובא בחול המועד למנוחות, לצד רעייתו, בהר הזיתים בירושלים.
משפחתו ומכריו מספרים על אישיות שבלטו בה תכונות ייחודיות: היה מנצל כל רגע מזמנו באופן קפדני. ברגעיו הפנויים בבית רבקה, היה לומד בעצמו או פועל עם מקורבים. מדי בוקר לפני התפילה למד שיעור חסידות, ומדי ערב הייתה לו חברותא בישיבת תומכי תמימים בעיירה הסמוכה ברינוא ללימוד גמרא ושולחן ערוך. זאת בנוסף על הקפדתו היתרה על שיעורי חת"ת ורמב"ם יומיים. כמו גם לימוד קטע מהספרים כתר שם טוב להבעש"ט ומגיד דבריו ליעקב להרב המגיד ממזריטש טרם עלותו על יצועו. נהג בפשטות ובצניעות. התמסר לעזרת נצרכים ונזהר לדבר רק טוב על הזולת. היה ידוע כאיש אמת בתכלית, ישר וישיר, שגם דייק לרשום בפנקס מיוחד שנשא עמו כל פרוטה שהשתמש בה וחשש כי היא מקופת המוסד. הרבה לעסוק בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין אנ"ש. הקפיד מאוד על תפילה בציבור, ובשבתות וחגים צעד כמה קילומטרים לעיירה הסמוכה ברינוא, גם בימי מזג האוויר קשה, כדי להתפלל במנין. היה מקושר לרבי והתמסר לענייניו, בהם גם לעידוד הצפייה לגאולה ומשיח.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
רעייתו: מרת חנה גורביץ'. נפטרה בערב ראש חודש אייר בשנת תש"ס בגיל שבעים וארבע.
בניו:
- הרב שמואל גורביץ - שליח הרבי לליאון, צרפת.
- הרב יוסף יצחק גורביץ - משלוחי הרבי לארץ הקודש ומשפיע בישיבת תומכי תמימים מגדל העמק.
- הרב מנחם מענדל גורביץ - חבר הנהלת ישיבת תומכי תמימים ברינוא בצרפת.
- הרב שלום גורביץ - שליח הרבי לליאון, צרפת.
- הרב פסח גורביץ - עובד בישיבת תומכי תמימים ברינוא בצרפת.
- הרב שניאור זלמן גורביץ - שליח הרבי לפרנקפורט דמיין, גרמניה.
בנותיו:
- גברת רסקין - אשת הרב שלמה רסקין, יו"ר מוסדות בית חנה בצפת, וחבר הנהלת קהילת חב"ד בצפת.
- גברת ליברמן - אשת הרב יעקב שלמה ליברמן, משלוחי הרבי לארץ הקודש ומנהל רשת גני חב"ד בארץ הקודש.
- גברת שפרינגר - אשת הרב יוסף יצחק שפרינגר, כפר חב"ד.
- גברת בידרמן - אשת הרב יעקב יצחק בידרמן - שליח הרבי לוינה, אוסטריה.
- גברת פינסון - אשת הרב נחום פינסון - שליח הרבי לבית רבקה, צרפת.
- גברת אברהמ'ס - אשת הרב מענדל אברהמ'ס - משפיע שיעור ב' ישבה קטנה - תומכי תמימים ברינוא.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- יהודה טייכער, באחרית ימיו חש סיפוק משני דברים, כתבה בתוך שבועון כפר חב"ד, גליון 1280.
- שלום דובער פרידנלד, פעילות חוצה גבולות, היציאה הגדולה - תש"ז[14].
- אוצר ביעֶר, שבועון בית משיח ג' אדר תש"פ עמוד 30
- זלמן רודרמן, ספר חסידים אנשי מעשה, ע' 231-237.
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שניאור זלמן רודרמן, ר' בער'ל – חסיד ומחנך, ספר ביוגרפיה, תש"פ, באתר אוצר החכמה
- תשורת נישואי גורביץ'-מישולובין - יומנים חיים ממסכת מאסרו והצלתו של הרב גורביץ בצירוף מכתבי הרבי אליו
- זיידע שלא היה סמל ולא דיוקן אלא שהיה עצמו - מכתב שכתב חתנו הרב יעקב בידרמן לילדיו, לאחר פטירתו של חמיו.
- תשורה משמחת חתונת בידרמן-דייטש - כולל קובץ מכתבים ששיגר הרבי לסב החתן (אבי אמו) הרה"ח ר' יששכר דב גורביץ' ע"ה מצרפת
- זכרונות מאיש מס"נ וחינוך - שיחה עם בנו, המשפיע ר' יוסף יצחק גורביץ' עקב פטירת אביו.
- הצצה לספר החדש: פרקי חייו של הרה"ח ר' בערל ע"ה גורביץ'
- משה לאופר, ניצוצות מהוראות הרבי אליו, בתוך גליון התקשרות שבת פרשת אמור ה'תש"פ
הערות שוליים
- ↑ מכתבו מיום ג' לפרשת משפטים שנת תרצ"ד. מופיע ב"תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית", עמוד ש"ד.
- ↑ "תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית", עמוד שכ"ד.
- ↑ כך לפי "תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית", עמוד ש"ב.
- ↑ הדו"ח מופיע בספר "תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית", עמוד רצ"ז.
- ↑ תיאור מפורט על מאסרו, ראו תשורה
- ↑ פרטי המעשה מופיעים בשבועון כפר חב"ד, גיליון 1394; ותשורה שמופיע ב"קישורים חיצונים".
- ↑ וכך מתאר הרב גורביץ' ברשימותיו את המאסר: "בימי הפסח הייתי רעב מאוד. כך עבר החג ברעב ובמצוק, ובעיקר העדר השתייה שהציקני מאוד. לא שתיתי, כי המים הובאו לאסירים באותם כלים שהובא בהם המרק. לאחר העברת המרק, לא הקפידו לנקות אותם ובמים נראו פירורים. לפי ידיעתי, היו אלה שרידי קטניות. התאפקתי עד אחרון של פסח, יום השמיני ולא שתיתי. באותו יום פגשתי אחד נושא שני כלים עם מים. היה קשה לי להוסיף ולסבול, ונזכרתי אז את ששמעתי פעם שאדמו"ר הרש"ב התבטא באחרון של פסח "ב"ה שנפטרנו מאיסור 'משהו' בפסח" מזה הערכתי כי יכולים להקל בספק כזה. סימנתי לאיש אפוא שייתן לי לשתות ורווח לי".
- ↑ שלום דובער פרידלנד, "פעילות חוצה גבולות", עמוד 258. בשעת מעשה נאמר לו כי פעולה זו התאפשרה הודות לסכומי כסף שאסף גיסו ר' ישראל פבזנר שעדיין היה ברוסיה, ואולם לפי מסמכים שנתגלו לאחרונה נודע כי הסכום הגיע מאדמו"ר הריי''ץ ומהלוואות שלקחו עליהם החסידים שהיו עימו ברכבת והצליחו לעבור את הגבול לפולין. הכסף הוברח לתוככי ברית המועצות לידי מרת קצנלבויגן על מנת לפדותו.
- ↑ בשגם שהרי לפי ההלכה עקב היותה אשה (ומבוגרת ממנו), יש לה דין קדימה בפדיון שבויים.
- ↑ שבועיים לפני כן חלם הרב גורביץ' שהוא נמצא בחדר עם אדמו"ר הרש"ב ובנו אדמו"ר הריי"צ "והנה האחד מתכונן לצאת מהחדר, אמרתי "רבי, איר לאזט מיר איבער?! (=אתם עוזבים אותי?!)" וענה: לא, אני הנני חוזר תכף, וכך היה, הוא תכף חזר וכשנכנס כל החדר הבהיק ונעשה כולו אור ואני אמרתי בקול רם מהתפעלות "רבי העלפט מיר" (=רבי עיזרו לי). ומתוך זה נתעוררתי, והיה לי הרגש שזה רמז והכנה לישועה"
- ↑ מהלך השחרור היה רצוף ניסים והשגחות פרטיות. ראו קישור ל"תשורה" המופיע ב"קישורים חיצוניים".
- ↑ שבועון כפר חב"ד, גיליון 1280
- ↑ המעבר מפראג לצרפת, היה דרך טריטוריה גרמנית שהייתה בשליטת הבריטים. ממשלת בריטניה, שהייתה בסכסוך עם היישוב היהודי בארץ ישראל, לא הייתה מאפשרת ליהודים שרצו לנסוע לצרפת, לעבור בתחום שיפוטה, מחשש שמא הם מעוניינים להמשיך לעלות לארץ ישראל.
- ↑ מידע ספציפי על הרב גורביץ' ניתן למצוא בעמודים: 111, 114, 116, 117, 152, 167, 183, 186, 189, 232, 233, 246, 247, 253, 256-262, 266-269, 399, 410.