מזבח העולה

מזבח העולה שבעזרה

מזבח העולה הוא אחד מהכלים שהיו בבית המקדש, נקרא לעיתים מזבח החיצון, מזבח אדמה או המזבח (ולעיתים כונה גם מזבח הנחושת על שם המזבח הראשון). המזבח שימש להקרבת קרבנות, לניסוך היין והמים ועל דופנותיו זרקו את דם הקרבנות.

מיקום המזבח היה בדרום עזרת כהנים לפני ההיכל, כשחלקו הצפוני נמצא מול פתח האולם וההיכל. מיקום זה הינו מדויק ביותר ואינו משתנה.

הציווי בתורה

משה רבינו נצטווה לבנות את המזבח כחלק מהמשכן, כמסופר בפרשת תרומה:

וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים, חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׁלשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ.

וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו, וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחשֶׁת.

וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחשֶׁת, וְעָשִׂיתָ עַל הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחשֶׁת עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו.

וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה, וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ.

— ספר שמות פרק כז, פסוקים א-ב, ד-ה

עוד קודם לכן (בפרשת יתרו), מציינת התורה כללים בבניין המזבח:

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ..

וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית, כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלֲלֶהָ.

וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי, אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.

— ספר שמות פרק כ, פסוקים כ-כב

במנין המצוות

הרמב"ם אינו מונה במנין התרי"ג מצוות את בניית כלי המקדש. מכך הסיקו פרשני הרמב"ם כי לשיטתו - כפי שכתוב גם בספר החינוך - כי מצוות בניית כלי המקדש הם חלק ממצוות בניין הבית, אמנם הרמב"ן משיג על הרמב"ם וטוען שמצוות בניין הכלים אינם פרטים בבניין הבית אלא כל אחד מהם פרט במצוות שלהם מנורה במצוות הדלקת הנרות וכן המזבח במצוות הקרבנות, וגדר חיובם הוא כהכשר מצווה לאותם עבודות. אמנם בנוגע למזבח מסבירים הפרשנים כי לשיטת הרמב"ם שעיקר בניין הבית הוא להקריב קרבנות שוב יוצא שהמזבח הוא פרט בבניין הבית משום שבלעדיו יחסר כל תכליתו. אולם שניהם בדעה אחת שאינו נמנה במניין המצוות.

לעומתם הרב ירוחם פרעלא כותב כי לשיטת הרב סעדיה גאון בנין המזבח היא מצווה בפני עצמה.

תולדות המזבח

במשכן

ערך מורחב – מזבח הנחושת

עם הקמת המשכן, עשו בני ישראל, על פי ציווי, מזבח עצי שיטים המצופה נחושת, כדי להקריב עליו קרבנות. מזבח זה שימש (יחד עם שאר המשכן) עד הקמת בית המקדש בירושלים. לפי פשטות לשון הפסוק בתורה המובא לעיל, היה המזבח רבוע, אורכו ורוחבו היו חמש אמות וגובהו שלש אמות. אולם לפועל גובה המזבח שנוי במחלוקת תנאים (זבחים נט, ב-ס, א): לפי רבי יהודה - "דברים ככתבן" - כלומר: גובהו של המזבח לא היה אלא שלוש אמות בלבד, ואילו רבי יוסי סובר שגובהו של המזבח במשכן היה כגובהו של המזבח שהיה בבית המקדש - עשר אמות, ומה שנאמר "ושלש אמות קומתו" מתייחס רק לגובה החלק העליון של המזבח, ללא היסוד, הסובב והקרנות. בארבע פינות המזבח בלטו קרנות. בין הלוחות שהרכיבו את המזבח היה חלל, אותו מילאו באדמה בכל מקום שבו הציבו את המשכן.

מזבח זה שעשה משה נגנז יחד עם אוהל מועד שעשה משה.

במשכן שבנו ישראל בנוב וגבעון בנו מזבח עשוי מאבן, גם המזבח שהיה במשכן שילה היה מזבח אבנים. אלא שהיה מצופה נחושת^{[דרוש מקור: זכור לי הפירוש בתוספת ראיה שהרי שלמה העביר את מזבח הנחושת עכ"פ לשיטה אחת ובנה במקומה מזבח אבנים, ואם מזבח שילה מאבן מדוע לשיטתו נקראת מזבח הנחושת. (ורק לשיטה הב' נקרא מזבח הנחושת משום שעומד במקומה.]}

בבית המקדש הראשון

שלמה המלך בעת בניין בית המקדש הראשון בנה מזבח גדול יותר מהמזבח במשכן. מזבח זה היה עשוי אבן, עם זאת הוא מכונה "מזבח נחושת" בפסוק, משום שהוא נעשה כתחליף למזבח הנחושת שעשה משה במשכן. אולם יש מפרשים שעל אף שעיקרו נעשה מאבנים היה גם מצופה בארזים המצופים נחושת ועל שם כך היה נקרא גם הוא "מזבח הנחושת".

בספר דברי הימים מתואר שאורכו ורוחבו היו עשרים אמה, וגובהו - עשר אמות, אולם חז"ל במשנה הסבירו כי שטח זה של עשרים אמה אינו מתייחס אלא למקום המערכה - השטח הפנוי למערכת האש שעל המזבח, בעוד שהשטח הכולל של המזבח היה עשרים ושמונה אמה על עשרים ושמונה אמה.

אחז מלך יהודה הזיז את המזבח שעשה שלמה ממקומו, והציב במקומו מזבח גדול יותר בדמות מזבח שראה בדמשק.

בבית המקדש השני

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

כאשר שבו גולי בבל לירושלים והחלו לבנות מחדש את המקדש הם החלו ראשית לבנות את המזבח, צורתו של המזבח החדש שהקימו מפורטת במשנה במספר מקומות. מיקומו של המזבח נקבע על ידי אחד הנביאים שהיה בדורם של עולי בבל שהעיד על מקום המזבח, וכך התאפשרה בנייתו במקומו המדויק. גם לאחר שנעצרה הבניה בעקבות כתבי השטנה של צרי יהודה הוסיף המזבח לתפקד, על פי ההלכה הקובעת "שמקריבין אף על פי שאין בית". מאוחר יותר הושלמה בניית בית המקדש השני כולו.

במהלך כיבוש ארץ ישראל על ידי יוון ציווה אנטיוכוס להקריב על המזבח קרבנות לעבודה זרה, דבר שהוביל למרד החשמונאים ועלייתם לשלטון. לאחר טיהור המקדש בידי הכהנים ממשפחת חשמונאי הרסו הללו את המזבח הישן, בדרשם את הפסוק: "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי" "ולא שנשתקצו בעבודת אחרים", וגנזו את אבניו בלשכת החותמות שבבית המוקד. עם חורבן בית שני נהרס המזבח ופסקה עבודת הקרבנות במקדש.

המזבח היה בנוי מארבע שכבות בגדלים שונים ששיוו למזבח צורה מדורגת, וגובהם הכולל היה עשר אמות. בתחתית ניצב ה"יסוד" ששטח בסיסו היה 32x32 אמות וגובהו אמה, מעליו היו ה"סובב" שגובהו היה חמישה אמות ברוחב 30x30 אמות, וה"כרכוב" בגובה שלוש אמות ברוחב 28x28 אמות. בארבע פינותיו העליונות של הכרכוב בלטו ארבע "קרנות המזבח" - ריבועים בגודל של אמה על אמה וגובהם אמה. בצידו הדרומי של המזבח היה כבש מרכזי, שרוחבו שש עשרה אמות, ובאמצעותו עלו הכהנים לגג הכרכוב. לצידו היו שני כבשים קטנים, בהם נגשו הכהנים אל היסוד והסובב. ליד הקרן הדרומית-מערבית הוצבו 2 ספלים עליהם נוסכו ניסוך היין או ניסוך המים. על גג הכרכוב הונחו שלושה ציבורי עצים ("מערכות") שדלקה בהם "אש התמיד". במרכז גגו של המזבח עמד התפוח - מצבור דשן שהצטבר על המזבח.

דיני המזבח

בניית המזבח

נאמר בתורה: "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי", מכאן למדו חז"ל: שיבנו אותו מחובר לאדמה, שלא יבנוהו לא על גבי כיפין ולא על גבי מחילות.

מהפסוק:"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי" למדו חז"ל, שמכאן החובה לבנותה מאבנים, אולם חובה זו חלה רק בהגיעם לארץ ישראל ובעת בנין בית המקדש, ולשיטת רבי אליעזר בן יעקב מוזכר בתורה שלש פעמים המילה אבנים, לחייב כבר במשכן נוב וגבעון וכן במשכן שילה לבנות מזבח אבנים. אמנם במשכן במדבר היה עשוי המזבח עצים ונחושת אותם מלאו אדמה, וסיבת הדבר היה כי במדבר טלטלו את המזבח לכן צוו לעשותו באופן המתאים.

אבני המזבח כשאר אבני בניין בית המקדש עליהם להיות שלמים וחלקים ולא פגומים, כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הציפורן הרי זו פסולה לכבש ולמזבח, שנאמר:"אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה'". מלבד זאת, מהפסוק: "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ" למדו חז"ל:כי כל אבן שנגע בה הברזל, אף על פי שלא נפגמה, למרות שכשרה לבניין שאר הבית, פסולה היא לבנין הכבש והמזבח, והבונה אותה במזבח לוקה. ובשל כך היו מביאין אבני מזבח, מן בתולת הקרקע, חופרין עד שמגיעין למקום הניכר שאינו מקום עבודה, ובנין ומוציאין ממנו האבנים. או מן הים.

מדות המזבח

המזבח עם הסבר מידות

גובה כל המזבח 58 טפחים, אורכו ורחבו הם 32 אמה על 32 אמה (כ16 מטר).

לאחר גובה של אמה אחת, נהיה המזבח צר באמה אחת לכל צד, וממילא רוחבו התקצר ל30 אמות (כ15 מטר). השטח הרחב נקרא בשם יסוד המזבח.

לאחר גובה של חמש אמות נוספות, נהיה המזבח צר בעוד אמה אחת מכל צד, וממילא רוחבו התקצר ל28 אמות (כ14 מטר). השטח הרחב יותר נקרא בשם "הסובב".

בגובה המזבח, היה שטח בן אמה אחת מכל צד, שהוא היה השטח הריק שבין קרנות המזבח. נמצא ששטח המזבח הפנוי היה רק 26 אמות על 26 אמות (כ13 מטר).

אמה נוספת לכל צד, שימש לרגלי הכהנים בהליכתם על המזבח. נמצא שמקום המזבח הפנוי להקרבה, הנקרא בשם "המערכה" היה רק 24 אמות (12 מטר).

דיוק במדות ומקום המזבח

מדות המזבח מכוונות ביותר, וצורתו ידועה איש מאיש, ומזבח שבנו בני הגולה בבית המקדש השני כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו ואין להוסיף על מדתו ולא לגרוע ממנה. ושלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד העיד להן על מקום המזבח, ואחד העיד להן על מדותיו, ואחד העיד להן שמקריבין על המזבח הזה כל הקרבנות אף על פי שאין שם בית.

המזבח נחלק לשלש: יסוד, סובב ומערכה.

מקום המזבח

את מקומו של המזבח קבעו - לפי הרמב"ם - שני גורמים עיקריים. א. להיותו עיקר הבית (לשיטת הרמב"ם וכמה מהראשונים) מקומו נגזר ממקום הבית, שהוא בירושלים בהר המוריה, כדברי הפסוק:"וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה בִּירוּשָׁלִַם, בְּהַר הַמּוֹרִיָּה.. אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד, בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי".

ב. הגדרת מקומו מצד עצמו - מקום המזבח נגזר מצד הגדרתו כמזבח, עוד מימי אדם הראשון שבנה במקום זה את המזבח וקין והבל שהקריבו שם את קרבנותיהם, וכבר בתחילת הבריאה נקבע מקום זה לכפרת האדם, לכן מקום זה היה המקום שממנו נלקח העפר ונברא האדם. ולכן בכל הדורות במקום זה בנו את המזבח בימי נח ואברהם אבינו. ברמב"ם מובא, כי מקום המזבח הוא מקום עתיק יומין בקדושתו.

מיקום הכבש

הכבש מקומו בצידו הדרומי של מזבח העולה. תחילת שיפועו במרחק - אמה אחת מעמודי החצר, וראשו הגיע עד לגג המזבח.

רבובה

במערב כבש המזבח היה חלון קטן, אמה על אמה בשם "רבובה", ושם היו זורקים את פסולי חטאת העוף.

ענין המזבח

ענינו של מזבח הוא שעליו הקריבו את החלב והדם - דהיינו החלקים המובחרים - של הקרבן.

ועל פי הידוע שבשעת הקרבת הקרבן היו צריכים לחשוב שכל הענינים הנעשים בבהמה היו צריכים להעשות באדם המקריב, הרי מובן, שענין המזבח בעבודה בנפש האדם הוא - שעבוד כחותיו הנעלים, כמו השכל, לאלקות.

בפנימיות התורה

דרגתו של המזבח בעולמות היא בספירת המלכות, וכפי שישנם ב' שלבים בעבודת הבירורים: בירור ראשון - העלאה, ובירור שני - זיכוך, אשר נעשים על ידי ספירת המלכות והיסוד; כן הוא גם במזבח: המזבח מסמל את הכוח לבירור התחתון, והוא זה העושה את הבירור הראשון - העלאה מהקליפות אל מקום הקדושה. ולאחר מכן הכהנים הם העושים את הבירור השני - לברר את הרע הנעלם.

המזבח נקרא אשה, וכפי שהאשה עומדת בתשוקה לבעלה (כמו שכתוב "ואל אישך תשוקתך"), כך גם המזבח (ספירת המלכות) עומד בצמאון ל'בעל' (ז"א). דבר זה בא לידי ביטוי בכך שהמילים 'איש' ו'אשה' נקראים גם 'אש יו"ד' ו'אש ה"א' - שהמזבח עומד בתשוקה ובאש העולה מלמטה למעלה, והקב"ה נענה לתשוקה זו וממשיך את האש שלמעלה.

ולכן גם נאמר בגמרא ש"כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: "וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' .. על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך, אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך".

עניינו בעבודת ה' ראה בערך חיצוניות הלב.

אש המזבח רומזת על עבודת השם בדרך של אהבה כרשפי אש.

לקריאה נוספת

בהלכה

• הרמב"ם, משנה תורה, ספר עבודה הלכות בית הבחירה פרק ב.

בחסידות

• אדמו"ר המהר"ש, המשך וככה הגדול - תרל"ז פרקים סג-סד.
• הרב לוי יצחק שניאורסאהן, תורת לוי יצחק עמ' רכז ואילך.

קישורים חיצוניים

• כהוראתו הק' של הרבי: הלכות בית הבחירה - מידות המזבח