אבן

אבנים

אבן היא נברא גשמי מסוג הדומם, אחת מארבע קבוצות הבריאה העיקריות (דצח"מ). בדומה לכל הנבראים, גם באבן קיימת חיות רוחנית, כוח אלוקי מתמיד שמהווה, מקיים ומחיה אותה.

בתורת החסידות

בתורת החסידות, האבן משמשת כדוגמה נפוצה להמחשת מהותו של הדומם: דרגת קיום מצומצמת ומוגבלת ביותר, של עצם שאין בו סימני חיים נראים לעין.

למרות זאת, גם באבן קיימת נפש וחיות רוחנית שמקורה באלוקות. כוח זה מקיים ומחיה את האבן בכל רגע באופן תמידי. על פי הסבר זה, האבן היא התגלמות של אותיות הדיבור האלוקי, מאותם עשרה מאמרות אלוקיים שבאמצעותם נברא העולם יש מאין בששת ימי בריאה. הדיבור האלוקי שמקיים ומחיה את האבן הוא מצומצם ומוגבל ביותר. תרומתו לאבן מסתכמת בקיומה הבסיסי כגוף דומם, ללא גילויים נוספים של חיות כמו צמיחה או תחושה.

שם האבן

הכוח והאור אלוקי שמקיים ומחיה כל נברא, מתואר בדרך משל כדיבור של ההקדוש ברוך הוא. גם במקרה של האבן, שמה בלשון הקודש הוא - "אבן" - אותיות הקשורות לשם האלוקי ב"ן בתוספת האות "א" משם אלוקי אחר. צירוף האותיות הללו יוצר את המילה "אבן".

איתן שבנפש

בשל חוזקה וקשיותה האבן משמשת ככינוי לבחינת איתן שבנפש האלקית - תוקף וחוזק הנשמה.

מכיוון שהנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש, הרי עוצמתה היא למעלה מכל העולמות - גם מהמדריגות הגבוהות ביותר שבקדושה, וקל וחומר על הנבראים בעולם התחתון השרויים בחושך הקליפה, וכמו הנפש בהמית שבאדם ויצרו הרע, שאפילו מעט אור מהנפש אלוקית יכול לדחות הרבה חושך של הנפש הבהמית, וכפי שכתוב: "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך".

לפי זה, לכאורה היה צריך להיות שכל בני ישראל יהיו צדיקים, שהרי לכולם יש נפש אלוקית? אלא שלגבי קדושת נפש האלקית שבאדם, נתן הקדוש ברוך הוא רשות ויכולת לנפש הבהמית להתגבר כנגדה, כדי שהאדם יתעורר להתגבר עליה, להשפיל אותה ולהכניעה לרצון ה', וזאת על ידי התעוררות פנימית של נשמתו - בחינת יחידה שבנפש, שהיא איתנה, חזקה וקשה כאבן, ומבחינה זו יש בה הכוח לברר ולתקן את הנפש הבהמית.

וכפי ששיבח משה רבינו את בני ישראל בשעה שביקש מה' שיסלח להם על חטאם, ואמר: "כי עם קשה עורף הוא וסלחת", וזוהי מעלת הקשיות שבישראל.

ראו גם

• נחל איתן
• אבן (אות)

הערות שוליים

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")