ברוך הוא וברוך שמו
"ברוך הוא וברוך שמו" הם מילות דברי שבח שעונים אחר שמיעת שם ה'.
תוכן עניינים
מקור המנהג[עריכה]
במסכת יומא נאמר[1]: "תניא רבי אומר : "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו", אמר להם משה לישראל: בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה - אתם הבו גודל. חנניה בן אחי ר' יהושע אומר: "זכר צדיק לברכה", אמר להם נביא לישראל: בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים - אתם תנו ברכה".
בעקבות דברים אלו, הביא הרא"ש[2] את המנהג לענות את המילים "ברוך הוא וברוך שמו" אחר שמיעת שם ה' הנאמרת בכל ברכה: "ושמעתי מאבא מהאריז"ל שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ברוך הוא וברוך שמו, וזה הוא שאמר משה רבינו עליו השלום כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו, ועוד אפילו כשמזכיר לצדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה[3]".
בנו של הרא"ש - רבי יעקב בעל התורים, הביא את המנהג לספר ארבעה טורים, ובעקבות זאת פסק רבי יוסף קארו: "על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו"[4].
האחרונים הביאו מקור למנהג זה, אף מן המדרש.
בהלכה[עריכה]
מכיוון שזה לא תקנת חכמים אלא מנהג, אין אומרים אותה בכל מקום שאסור להפסיק לדבר של רשות. לכן בפסוקי דזמרה לא עונים "ברוך הוא וברוך שמו", אפילו אם עונים בו 'אמן'.
לדעת אדמו"ר הזקן אין עונים "ברוך הוא וברוך שמו" בין ברכת "ישתבח" לברכת "יוצא אור", אך יש כאלה שמתירים.
בכל ברכה שאדם שומע ומתכוון לצאת ידי חובה, כמו: קידוש, הבדלה, ברכת שופר ומגילה, אין עונים "ברוך הוא וברוך שמו", שהרי יש כאן הפסק בברכה ו"משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות". וצריך להזהיר זאת את הרבים שנכשלים בזה.
לדעת אדמו"ר הזקן, אם ענה "ברוך הוא וברוך שמו" בברכות אלו, יש ספק גם בדיעבד אם יצא ידי חובתו. אך לפי שאר הפוסקים אין להחמיר בדיעבד.
