פרשת בלק

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־02:49, 27 באוקטובר 2020 מאת חלוקה בוט (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – " {{הערה|" ב־"{{הערה|")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת בלק היא הפרשה השביעית בספר במדבר (מפרק כ"ב פסוק ב' עד פרק כ"ה פסוק ט'). נקראת לעיתים יחד עם פרשת חוקת.

הפרשה בקצרה

הקדמה: פרשתנו נקראת בשם בלק והיא עוסקת בנביא בלעם שהיה נביא גוי. היא מתחילה היכן שהתסיימה הפרשה הקודמת, פרשת חוקת.

  • ראשון - עם ישראל סיים לנצח את שני המלכים ולכבוש את ארצם. כעת, בלק שהיה מלך בני מואב, שומע על הנצחונות של העם, מה שאומר סכנה למלכותו ולארצו. כיון שכך הוא שולח שליחים לבלעם, שהיה ידוע כנביא גוי, והוא מבקשו להגיע ולקלל את עם ישראל. בלעם שואל על כך את פי ה' והתשובה היא שאסור לו לקלל את העם.
  • שני - בלעם שולח את המסר עם השליחים לבלק, לפיו אין לו רשות מה' ללכת עימם. מיד לאחר מכן שולח בלק שליחים חשובים יותר לבלעם ומבטיח לו תשלום הגון. בלעם שוב שואל את פי ה' וכעת ה' אומר לו שהוא יכול ללכת עימם, אך עליו לדבר רק את הדברים אשר ה' ישים בפיו.
  • שלישי - בלעם חובש את אתונו ועושה זאת במוטיביציה גבוהה. בדרכו שולח ה' מלאך עם חרב שלופה והוא עומד בדרכה של האתון. רש"י אומר כי לחיות יש ראיה זכה יותר מאשר לאנשים, ולכן האתון יכלה לראות את המלאך בעוד בלעם לא ראה. התורה מתארת את מה שעובר על בלעם בנסותו לשכנע את האתון להמשיך בדרכה, ולבסוף ה' פותח את עיני בלעם והוא רואה את המלאך, דבר שמפיל עליו פחד והוא מציע לחזור בחזרה כלעומת שבא. אך המלאך אומר לו שהוא יכול ללכת אך עליו לזכור כי ברשותו לדבר רק את דבר ה' שישים בפיו.
  • רביעי - בלעם הולך עם בלק והם בונים שבעה מזבחות ומקריבים קרבנות לפני ה'. אך כאשר הוא פותח את פיו ה' שם בפיו ברכות לעם ישראל, באמרו שאינו יכול לקלל את העם שה' בעצמו לא מקלל, וכי עם ישראל הוא העם בו שורה השכינה. הוא מסיים באיחול לעצמו שיהיה כמו עם ישראל... בלק, ששכר את בלעם על מנת לקלל את ישראל, מתלונן, אך בלעם משיב לו שהוא יכול לומר רק את דבר ה'.
  • חמישי - כיון שבלעם לא קילל את העם עדיין, בלק לוקח את בלעם למקום אחר, והוא מקווה שלבעם יוכל לקלל את עם ישראל משם. שוב בנו שבעה מזבחות ושוב הקריבו קרבנות, בבקשה שיצליח לקלל את העם. אך שוב ה' שם בפיו דברי ברכה.
  • שישי - כיון שבעליה הקודמת בלעם לא קילל את ישראל, בלק מנסה שוב ולוקח אותו למקום אחר, לפסגת הר פעור, ושם הוא מקווה כי בלעם יוכל לקלל את העם. רש"י מסביר שבלק ידע שזה יהיה מקום בו יחטאו ישראל. בפעם השלישית הם בונים שבעה מזבחות ומקריבים קרבנות. ואז בלעם מתחיל ומברך את ישראל בפעם השלישית, והפעם עם ברכות מיוחדות "מה טובו אוהליך יעקב".
  • שביעי - בלעם מתחיל לומר נבואה אודות אחרית הימים וימות המשיח, כולל אחריתו של עמלק, ולאחר מכן הוא שב לביתו. בהמשך לנסיון הלא מוצלח של בלעם לקלל את העם, הגיעו נשים צעירות מואביות שפיתו את הגברים בעם ישראל לעבוד עבודה זרה. רש"י מסביר שהם עשו זאת בעצת בלעם. ה' כעס על עם ישראל וציוה על משה לתלות את אלו שחטאו. באותו שלב יצא יהודי בשם זמרי בן סלוא שלקח אישה מואביה איתה נאף. כשראה זאת פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן הגדול, הוא לקח חרב והרג את הנואף והנואפת בדרך ניסיתי.

בתורת החסידות

על הפסוק "דרך כוכב מיעקב" דורש[1] הרבי מליובאוויטשביאור, שהרי לבסוף נתברר שבר כוכבא לא היה משיח, ואיך יתכן שרבי עקיבא חשב שהוא "מלכא משיחא"? ויש לומר הביאור בזה בדרך החסידות: בנוגע לרבי עקיבא איתא בגמ' "מן שית מילי איעתר רבי עקיבא"[2] ופירש במגלה עמוקות "הוא סוד ו' . . לכן דרש רבי עקיבא בכל התורה ו', כמ"ש התוס' שרבי עקיבא הוא דרש ווי"ן"[3]. ועל אות וא"ו איתא בזוהר הקדוש[4] "דא אות אמת", שאמת הוא ספירת התפארת[5]. ועל ספירת התפארת מבואר שנקראת "אילנא דחיי", ונעלית היא מספירת המלכות שנקראת "אילנא דטוב ורע"[6]. ונמצא, שגדלה מעלת רבי עקיבא עד היותו בבחינת "אילנא דחיי" שלא שייך בו "טוב ורע". ועל כן הי' רבי עקיבא סובר שגילוי המשיח יהי' בדורו, כי מצד עצמו, סיים והשלים את עבודתו, והי' מוכן לגילוי המשיח. וזה שנתברר שבר כוכבא לא הי' משיח הוא מכיון שהדור כולו לא הי' ראוי לכך, כי אם רבי עקיבא לבדו.

קישורים חיצונים

הערות שוליים

  1. תורת מנחם ח"ח עמ' 157
  2. נדרים נ, א
  3. אופן עג
  4. זח"ג ב, א
  5. ראה לקו"ת ואתחנן ה, א ואילך
  6. ראה קונטרס עץ החיים פ"י