אשה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף נשים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אשה הוא כינוי המשמש לפעמים לאשת איש נשואה בלבד, אך משמש לרוב להגדרת כל המין הנשי. תפקידם הרוחני של הנשים הוא להיות מרכבה לספירת המלכות שענינה - לקבל את האור האלוקי ולגלותו בעולם באופן שיורגש גם במציאות העולם הגשמי.

האשה ביהדות ובחסידות[עריכה]

שלילת עבודה זרה[עריכה]

בחטא העגל לא הסכמו הנשים עם בעליהם שיקחו את נזמי הזהב ויעשו מהם את העגל[1] מבואר בחסידות[2] שטעותם של הגברים שהוטעו על ידי הערב רב הייתה שעזב ה' את הארץ, ומפני ששרש נפש האשה היא ממלכות שעניינה החיות האלוקית שמתלבשת ומחייה את הטבע לכן הרגישו בנפשן יותר מהגברים איך שהקב"ה הוא המנהיג הבלעדי בעולם ובצבא השמים ולכן לא טעו בעגל.

בחטא המרגלים לא השתתפו[עריכה]

אף בחטא המרגלים נשים לא השתתפו, כאשר הגברים אמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה, הנשים אמרו (בנות צפלחת) "תנו לנו אחוזה".

נשים דעתן קלה[עריכה]

אמרו חז"ל[3] "נשים דעתן קלה" - דהיינו שהכח הדומיננטי אצלן הוא רק מוח החכמה והבינה, ולא מוח הדעת[4]. במקומות אחרים מבואר שהמידות אצל האישה נמשכות רק מספירת הבינה שהיא בקו השמאל - קו הגבורות (ה' גבורות דאימא), ולא מספירת החכמה שהיא בקו הימין - קו החסדים (ה' גבורות דאבא), ולכן חלש אצלה כח הדעת, שהוא הכח לכלול שני קוים סותרים של חסד וגבורה[5]. זו גם הסיבה שאישה נוחה יותר להתפתות מהן ללאו ולהיפך, מפני שיש לה רק קו אחד, מבלי ההתכללות שבדעת[6]. עם זאת, אין הכוונה שלאישה אין דעת כלל, אלא רק שדעתה קלה - כלומר, בדעתה נרגשים בעיקר הגבורות ולא החסדים, ואינה מספיק חזקה כדי לכלול יחד חסד וגבורה, ולכן אינה יציבה לגמרי[7].

בעבודת השם, ישנם שני סוגי עבודה - "איש מזריע תחילה יולדת נקבה" ו"אישה מזרעת תחילה יולדת זכר"[8]: כאשר העבודה נעשית בכח ההשפעה מלמעלה, "אתערותא דלעילא" תחילה, התוצאה מכך היא עבודת השם לא יציבה באופן של "נקבה" שדעתה קלה, מבלי הקיום שנעשה על ידי הדעת; אך כאשר העבודה נעשית בכח עצמו, "אתערותא דלתתא" תחילה, מגיעים לעבודת השם של "זכר", כלומר עבודה יציבה ונצחית בכח הדעת[9].

מצוות תלמוד תורה[עריכה]

אדמו"ר הזקן פוסק[10] אשה אינה במצוות תלמוד תורה, ואם למדה תורה יש לה שכר אבל לא שכר גדול כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה, ואף על פי שיש לה שכר ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן, ואם מלמדה תורה שבעל פה הרי זה כאלו מלמדה תפלות, מפני שעל ידי זה נכנס בה ערמומית.

ומכל מקום גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן, כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם, וכל מצוות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים שהן מוזהרות בהן כאנשים.

ובימי חז"ל היה החכם דורש הלכות המצויות ורגילות וצריכות לכל אדם לידע אותן בלשון שמבינים הנשים ועמי הארץ מידי שבת בשבתו. ע"כ דבריו.

הרבי עורר פעמים רבות את לימוד התורה אצל נשים ופעם התבטא הרבי שההלכות שנשים חייבות בהן רבות כל כך שהלוואי שכל הגברים היו יודעים אותן.[דרוש מקור]

בנוגע לחיובן בתלמוד תורה, הורה הרבי להוסיף בשיעורי תורה, ולהתחיל בדברים שהלימוד בהם קל יותר כגון בעין יעקב (אגדות שבתורה).[11] כמו כן הרבי אף תיקן בלימוד הרמב"ם היומי שיעור מיוחד לנשים בספר המצוות.

הסביר הרבי, שחיובן של הנשים ללמוד תורה אף מעבר להלכות הצריכות להן[12] כי הקשר שלהן עם התורה הוא מהותי ודורש עיסוק בה. זוהי הסיבה לכך שגם נשים מברכות ברכות התורה בברכות השחר.

בימינו, כאשר נשים לומדות לימודי חול, עודד הרבי להרחיב ביותר את לימודי הקודש לנשים.[13] ואף יותר מכך, הרבי הסביר שיש ללמד נשים את הטעמים שמאחורי ההלכות עד ה"שקלא וטריא" (לימוד גמרא ממש!), לימוד שיש בו עונג. זאת משום שעדיף שה"ערמומית" שעשויה להתפתח בנשים תצמח מלימוד זה ויהיו לאישה כשרונות ברוח התורה הקדושה מאשר מהיחשפותה לתרבות הכללית.[14] הרבי מחדש שאישה שנהנית מלימוד התורה האמירה ש"...כאילו מלמדה תיפלות" כבר אינה חלה עליה! הזמנים השתנו והיום גם בנות, כמו הבנים, רוצות לדעת את הטעמים. עוד הוסיף כי מי שמלמד בתו רק את הרמה הפשוטה שבמקצועות הקודש-הוא זה שמלמדה תיפלות וכדי להיפטר מתיפלות זו חובה ללמד את הבנות בצורה מעמיקה ורחבה יותר.

אמירות כאלו הן מהפכה של ממש בעולם היהודי.

לימוד חסידות[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לימוד החסידות
מענה הרבי על לימוד חסידות לנשים ובנות: אודות לימוד תורת החסידות על ידי נשים ובנות - כיון שזהו לימוד המסביר אופן עבודת השם ומביא לאהבתו ויראתו הרי כל המחויב בעבודת השם שייך ללימוד זה

האדמו"ר הריי"צ החל בהפצת שיחותיו בשפת היידיש כדי שגם נשים ובנות תלמדנה את התורה שבעל פה בכלל ואת החסידות בפרט. הוא עודד את הנשים להפיץ את שיחותיו וללמד אותן לחברותיהן ומכרותיהן[15].

לימוד החסידות הוא חלק מחיובן של הנשים לפי שמצוות אלו אמונה בה', אחדות ה', ואהבת ה' ויראתו וכו' הן מצוות תמידיות שחובה על כל אחד ואחת מישראל לקיימם וממילא ללמדם. מסיבה זו ומסיבות נוספות פוסק הרבי כי חובה על נשים ללמוד חסידות. הרבי עודד זאת ואף האיר על מעלות מסוימות בלימוד חסידות אצל נשים יותר מהגברים.[16]

חיוב נשים במצוות[עריכה]

האשה חייבת בכל מצוות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצוות לא תעשה, ופטורה ממרבית המצוות שהזמן גרמא.

בברכות השחר שבתפילת שחרית הגבר מברך, לצדן של הברכות "ברוך שלא עשני גוי" ו"ברוך שלא עשני עבד", גם "ברוך שלא עשני אישה" (בעוד האישה מברכת "שעשני כרצונו" או, לפי מנהג חב"ד, לא מברכת כלל ברכה זו[17]). פרשנות מקובלת היא כי המצוות הרבות המוטלות על הגבר הוא הסיבה לברכה זו. ראיה לכך ניתן למצוא בתוספתא במסכת ברכות, שהוא אחד המקורות לברכה זו[18] שם רבי יהודה מציע לראשונה את הברכות: "שלש ברכות צריך לברך בכל יום: ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני אישה, [ברוך] שלא עשני בור. גוי - כל הגוים כאין נגדו, אישה - אין אישה חייבת במצות".

ישנם מצוות שקויימם בעיקר על ידי נשים, והם המצוות שמרזמות על העמודים שעליהם בית ישראל קיים, נרמז במילה הח"ן אותיות חנ"ה, חלה - מרמזת על כללת מצוות הכשרות, נדה - מרמז על כללות דיני טהרת המשפחה, והדלקת נרות שבת - מרמז על כללות קיום מצוות שבת, שלושת מצוות אלו הם יסודותיו של הבית היהודי.

יש מנהגים מיוחדים של נשים, כגון איסור מלאכה בראש חודש ועוד.

מצוות תפילין מובאת בתלמוד כמצוה שנשים פטורות ממנה‏‏[19], ואף אין זה מן הראוי שתקיים אותה[20]. בספרות חז"ל מסופר על מיכל בת שאול שהניחה תפילין ולא מיחו חכמים בידה‏‏[21].

צניעות וכבוד הציבור[עריכה]

מענה הרבי לאשה ששאלה על יציאה לעבודה: עיקר תפקיד בת ישראל נשואה – להיות עקרת הבית כדבעי, היינו הנהלת הבית בכלל, ובמיוחד גידול וחינוך הילדים, וזה מתאים גם כן למה שנאמר כל כבודה בת מלך פנימה.
בקושי התירו שתתעסק בעסק בחוץ – כשזהו בחינוך בני ישראל, כיון שלנשים יש רגש אמהי מיוחד לילדים, ובמילא השפעתם גדולה ועמוקה יותר,
או – בכדי לפטור הבעל (העוסק בהתמדה בלימוד התורה מדאגות פרנסה המוכרחת או – כשהתעסקות הבעל בפרנסת בני ביתו, למרות השתדלותו בזה כמו שנאמר: שארה כסותה לא יגרע, אינה מספיקה וזקוק לעזר אשתו בפרנסת הבית
.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צניעות

ישנם מספר תפקידים הקשורים במצוות, שנשים אינן יכולות למלא מנימוקי צניעות וכבוד הציבור.

אשה איננה יכולה לעלות לתורה בשל הנימוק ההלכתי של "כבוד הציבור" (תלמוד בבלי, מגילה כג). וכך כותב הרמב"ם: (משנה תורה, הלכות תפילה פרק יב הלכה יז) "אשה לא תקרא בתורה, מפני כבוד הציבור". כמו כן, אישה אינה יכולה להיות שליחת ציבור ולשמש כחזנית. במשנה (מסכת קידושין פרק ד י"ג) נאסר על אישה להיות מורה (מלמדת תינוקות), כדי שלא תגיע למפגש עם אבותיהם של התלמידים, מפגש שעלול להוביל לפריצות[22], עם זאת, הרבי עודד בדורנו עיסוק של נשים ובנות בתחום החינוך, והתבטא שהסיבה לכך היא מפני שלנשים יש רגש אימהי מיוחד לילדים, ובמילא השפעתם גדולה ועמוקה יותר[23].

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. ראה: מדרש תנחומא פרשת 'כי תשא', סימן י"ט. רבינו בחיי קהלת פרק ז. על הפסוק "אשה אחת באלף לא מצאתי". ועוד
  2. ספר המאמרים תר"ם חלק א דיבור המתחיל להבין ענין ראש חודש
  3. שבת לג, ב. קידושין פ, ב. ישנם הגורסים "קלות" - ראה לקוטי שיחות חלק י"ז ע' 149 הערה 14.
  4. עץ חיים שער מח פרק ב.
  5. עץ חיים שער הכללים פרק ז. אמרי בינה שער הק"ש סד, ד ואילך.
  6. אמרי בינה שם.
  7. לקוטי תורה חוקת ס, סע"ג ואילך.
  8. כלשון חז"ל ברכות ס, א.
  9. ראה לקוטי תורה ויקרא ב, ב ואילך. תזריע כ, א ואילך. שיר השירים כב, ב ואילך.
  10. פ"א מהלכות תלמוד תורה
  11. שלשלת היחס עמ' 35.
  12. חידושים ובאורים בש"ס, ירושלים תשל"ט, סימן כז, עמ' ריז-רכג; לקוטי שיחות, כרך יד, עמ' 44-37. שם, עמ' 155-148; חידושים ובאורים בש"ס, סימן ב, עמ' ג-יב
  13. עיין בשיחת הרבי עם האדמו"ר מבעלז, שיח שרפי קודש, עמ' 405 ואילך
  14. התוועדויות, תש"נ, כרך ג, עמ' 173. וראו גם למשל: אגרות קודש, כרך ז, עמ' 247 ; שם, כרך יד, עמ' 99. ראה גם את התיחסותו החיובית ללימודי גמרא של מבוגר עם נערה בת 11: אגרות קודש, כרך יד, עמ' 99.
  15. 1אגרות קודש של האדמו"ר הריי"צ, כרך ד', עמ' 13
  16. התוועדויות, תשמ"ח, חלק א, עמ' 228.
  17. בסידור אדמו"ר הזקן אין מופיע ברכה זו.
  18. ו' כ"ג
  19. ‏מסכת תפילין פרק ראשון, בבלי קידושין לד א‏
  20. מכיוון שצריך גוף נקי לקיום מצווה זו‏‏: "‏דלא הוי רשות משום דתפילין צריכין גוף נקי ונשים אין זריזות ליזהר" היינו מחמת שאין חייבות במצוות תפלין לא יראו לנכון להיזהר עליהם. - תוספות עירובין צו א‏
  21. בבלי עירובין צו א. המקרה מובא כמקרה קצה. ובנוסף ישנם כמה מקורות ‏כמו פסיקתא רבתי פכ"ב ‏שסוברים כי חכמים מיחו
  22. איסור דומה מוטל גם על גבר רווק. ספר המדע, הלכות תלמוד תורה, פרק ב, הלכה ד
  23. ראו בתצלום מענה הרבי המופיע בצד כותרת זו. התוועדויות תשמ"ו חלק ג' עמוד 617. לקוטי שיחות חלק ב' עמוד 319. התוועדויות תשמ"ט חלק ג' עמוד 211.