עמלק

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עמלק הינו מהעמים המתועבים ביותר בתורה. סיבת תיעובו מופיעה בתורה[1] "אשר קרך בדרך בצאתכם ממצרים ואתה עייף ויגע ולא ירא (- עמלק) אלוקים".

חז"ל מסבירים שכשבני ישראל יצאו ממצרים יראו מהם כל האומות כמוזכר בפסוק "שמעו עמים ירגזון"[2] וגו', וכשבא עמלק ונלחם עם ישראל גרם לכך שהיראה משמירת הקב"ה על בני ישראל פחתה.

והוא כמשל אמבטייה רותחת שהכל פוחדים להיכנס לתוכה עד שנכנס אחד לתוכה ונכווה, שלמרות שנכווה, בכל זאת קירר האמבטייה בפני הכל.[3]

מלחמה לה' בעמלק[עריכה]

על מלחמה זו נאמר בתורה ב' דברים:

א) הקב"ה מצווה למשה "מחה תמחה את זכר עמלק". מצווה זו הינה אחת מן המצוות התלויות בכניסת בני ישראל לארץ, כמו שאיתא הרמב"ם[4]: "ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ למנות להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה".

ב) "נשבע ה' שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק" ("כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור"), ובגאולה כשמלך המשיח ימחה את זרע עמלק נאמר: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

כשמונה שאול למלך על ישראל צווהו ה' על ידי שמואל הנביא להילחם בעמלק ולא להשאיר מהם עד אחד, אף את כל בהמותיהם צווה הקב"ה להרוג.

שאול נלחם בעמלק, אבל לא קיים את ציווי ה' בשלימות והשאיר בחיים את אגג מלך עמלק ומיטב הצאן (ברצותו להעלות גם אותם לקדושה). כאשר בא שמואל וראה זאת שיסף את ראשו של אגג.

על מקרה זה הוענש שאול בכך שנלקחה ממנו מלכותו וניתנה לדוד שהיתה בו קבלת עול - דוד עבדי.

בלילה זה שנשאר אגג בחיים, הביא לעולם בן שהיה להמשכו של עמלק בעולם, וממנו נולד לאחר מכן המן שרצה להשמיד את כל היהודים.

כשבא סנחריב ובלבל את האומות (שירגישו את שליטתו עליהם) אבדו עמים רבים, וגם עמלק איבד את זהותו, ועל כן עמלק קיים גם עתה אלא שאין לנו מידע מיהו, וכשנגאל בגאולה האמיתית והשלימה יוכר זרעו של עמלק ויוכרת.

עמלק בתורת החסידות[עריכה]

על פי תורת החסידות, עמלק הינו מציאות רוחנית נצחית, ככל סיפורי וציוויי התורה שנצחיים הם, והם הוראה לכל יהודי בכל מקום ובכל זמן.

עמלק הוא עצם מציאות הרע שבכל יהודי, המפריע ומנגד לכל דבר שבקדושה ללא שום סיבה.

בעוד ששאר המידות הרעות יכול האדם לגרשן מליבו על ידי עבודת התפילה, שבה נוכח האדם לדעת שהקב"ה הוא טוב, את עמלק אין האדם יכול ל"שכנע" בטובו של הקב"ה היות וטבעו הוא חוצפה והתנשאות ללא טעם וסיבה (וזוהי הסיבה לשנאה הגדולה שהייתה לחסידים על עמלק)[5].

בעוד שהקליפה בעמים האחרים היא מצד הסתר החיות אלוקית, שונה בכך עמלק שבחינת הדעת אינה מוסרת אצלו, יודע הוא את רבונו ומתכווין למרוד בו, מתוך חוצפה ועזות בלי שום טעם[6].

אשר על כן הדרך למלחמה הרוחנית בעמלק היא גם כן בדרך של חוצפה, חוצפה הבאה מצד עצם הטוב והקדושה שבכל אחד ואחת (עצם הנשמה).

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. סוף פרשת בשלח.
  2. שירת הים, בשלח.
  3. מובא ברש"י שם.
  4. הלכות מלכים פ"א ה"א
  5. עיין בערך זלמן זעזמער.
  6. אדמו"ר הצמח צדק, דרך מצוותיך, מצוות זכירת ומחיית עמלק.