פרשת פינחס

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמל חבדפדיה.png ערך זה דורש הקשר חב"די: בדף זה חסר מידע שמבהיר את ההקשר או נקודת המבט של חסידות חב"ד לבין נשוא הערך
אתם מוזמנים לסייע על ידי הוספת פרטים אנציקלופדיים רלוונטים. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

פרשת פינחס היא הפרשה השמינית בספר במדבר (מפרק כ"ה פסוק י' עד פרק ל' פסוק א').

שם הפרשה[עריכה]

בהלכה ישנם חילוקי דעות האם לכתוב את שם הפרשה מלא (פינחס) או חסר (פנחס); בפועל בתורה כתוב שמו של פנחס מלא, וכך נפסק להלכה[1]; למרות שרבים כותבים את שם הפרשה חסר[2] וכן בש"ס ובכמה מקומות[3].

הפרשה בקצרה[עריכה]

הקדמה: בשבוע שעבר קראנו פרשת בלק והיא מסתיימת עם סיפור בנות מואב שפיתו את היהודים לעבוד לפסליהם. בתוך כך, אחד מנשיאי העם לקח אישה מדיינית ונאף איתה. פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן לקח חרב בידו ובאופן ניסי הרג את שניהם במכה אחת.

  • ראשון - הפרשה מתחילה בהמשך הסיפור, כאשר הקב"ה משבח את פנחס על מעשהו. התורה מגלה מי היה הנואף, אדם בשם זמרי, כאשר שם הנואפת כזבי בת נשיא מדין. הקב"ה מצווה את העם להציק ולהטריד את המדיינים. בסיום מצווה הקב"ה על מניין בני ישראל כדי לדעת כמה נותרו מהם לאחר המגיפה שפקדה את העם כתוצאה מהחטא עם בנות מואב.
  • שני - מתחילה עם שמותיהם של כל המשפחות ומנינם. רש"י מציין כי כל שם משפחה קיבל בתחילתו את האות ה"א ובסוף את האות יו"ד, וזהו בעצם שמו של הקב"ה, ובכך הקב"ה בעצמו מעיד על שבחם של כל משפחות עם ישראל.
  • שלישי - בסיום מנין העם מצווה משה לחלק את ארץ ישראל בירושה לפי גודלו של כל שבט. למרות שהגודל של כל נחלה מתחלק לפי גודל השבט, אך המיקום בארץ עצמה נפל לפי גורל. התורה מספרת כי כל היהודים שנספרו בספירה הקודמת לפני חטא המרגלים מתו במדבר, למעט יהושע בן נון וכלב בן יפונה. הנשים לא מתו באותו עוון, כיון שהן לא האמינו למרגלים. בסיום הגיעו בנות צלפחד למשה בטענה שאביהם מת במדבר בחטאו, ללא קשור לחטא המרגלים ולא הותיר בנים. לכן, לפי החוק שנקבע לעיל לא תקבל משפחתו בארץ ישראל.
  • רביעי - התורה ממשיכה בסיפור בנות צלפחד, כאשר הקב"ה אומר שאכן טענתם צודקת ולכן באם מת אדם ללא בנים, הרי שהנחלה תעבור לבנותיו. לאחר מכן ממשיכה התורה בפירוט דיני ירושה. אחר כך אומר הקב"ה אומר למשה לעלות לראש ההר לראות את הארץ אליה הולכים בני ישראל ולאחר מכן - מודיע הקב"ה - משה רבינו יסתלק מן העולם מבלי להכנס לארץ, זאת בשל פרשית מי מריבה (עליה סופר בפרשת חוקת) ובהמשך הקב"ה ממנה את יהושע לרשת את מקומו של משה רבינו.
  • חמישי - אנו קוראים את הציווי על הקרבת הקרבנות היומיים - קרבן התמיד, אחד בבוקר ואחד בין הערביים. אלו פסוקים אותם אנו אומרים פעמיים ביום בתפילת השחר ובתפילת המנחה. כמו כן מתואר קרבן מוסף של שבת וכן קרבן מוסף של ראש חודש, וגם פסוקים אלו אנו קוראים בתפילת מוסף של שבת ושל ראש חודש. הקריאה בתפילה של פסוקים אלו הינה במקום הקרבת הקרבנות בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו.
  • שביעי - אנו קוראים על חג הסוכות ובו סדר אחר של הקרבת הקרבנות מידי יום. ביום הראשון מקריבים שלושה עשר פרים, ביום השני שניים עשר וכך יורד בכל יום אחד, כאשר בסך הכל מקריבים שבעים פרים. רש"י מציין כי זהו כנגד שבעים אומות העולם, כאשר הקרבנות מגינים על אותם האומות, אך האומות לא העריכו זאת והחריבו את בית המקדש. בהמשך לתיאור אודות חג הסוכות, העלייה ממשיכה בדינים של שמיני עצרת, שהינו היום טוב האחרון בסיום החגים.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. בנוגע לשמות גיטין - שמות גיטין להבית שמואל ערך פנחס.
  2. עדות המהרש"ל.
  3. על פי מכתב הרבי - אגרות קודש חלק כ"ב עמ' ע"ח.