שלום משאש
הרב שלום משאש (כ"ב שבט תרס"ט - י' ניסן תשס"ג) היה רבה של קזבלנקה, מרוקו ולאחר מכן של ירושלים.
תוכן עניינים
תולדות חיים
הרב משאש נולד בכ"ב בשבט בשנת תרס"ט לאביו הרב מימון משאש, בעיר מקנס במרוקו, שהייתה אחת ממרכזי התורה של מרוקו ונקרא על שם סבו שלום. הרב משאש החל ללמוד תורה מגיל צעיר, כשרבו המובהק היה הרב יצחק אסבאג. בצעירותו נחשב כתלמיד חרוץ, כשבהמשך נחשב לפוסק בגיל צעיר; כך חלק מספרו מזרח שמ"ש נכתב בהיותו בגיל 17. מגיל צעיר החל בניהול בית הספר "תלמוד תורה", שבעיר מקנס. הרב משאש חלה במחלת הטיפוס, ולאחר שנרפא מהמחלה, בשנת תש"ד, הקים את ישיבת "כתר תורה" במקנס.
בגיל 39 קיבל רשות להיות דיין בקזבלנקה, לאחר שעמד בבחינה בהצלחה; 13 שנה אחר כך בגיל 52 נבחר לכהן כרב ראשי וראש אבות בתי הדין בקזבלנקה; בהמשך כיהן כרב הראשי של מרוקו. לאחר ניסיונות שונים להביאו לחיפה, כרב ראשי, עלה הרב משאש לארץ הקודש בשנת תשל"ח, לכהן כרב הראשי של ירושלים. ובתפקיד זה כיהן עד לפטירתו, ב שבת הגדול י' ניסן תשס"ג בגיל 94.
מחזק את חסידי חב"ד בקזבלנקה
הרב שאיפשר לחב"ד להתפתח בקזבלנקה היה הרב שלום משאש. הוא מספר שבראשית דרכם של אנשי חב"ד בקזבלנקה, אנשים נמנעו מלהתפלל עימם עד כדי כך, שלא היה להם מספיק אנשים למניין. עוד סיפר כי אנשי קזבלנקה לא נהגו כבוד ברב שלמה מטוסוב. עמידתו של הרב משאש לצידם של אנשי חב"ד ותמיכתו בפעולותיהם נתנו לגיטימציה לחב"ד לפעול בקזבלנקה. הרש"מ היה מגיע לכל אותם האירועים שנערכו על ידי חב"ד ולעיתים אף היה דורש בהם דברי תורה. הרב הגדיר את אחד הטקסים שבו השתתף כדומה "למראות אלוקים".
קשרים חמים עם הרב שלום משאש יצרו גם יתר שליחי חב"ד כדוגמת הרב יהודה לייב רסקין. הרב שלום משאש מעיד שהיו לו קשרים אישיים עמוקים שהגיעו לרמת דאגה אישית מצד הרבי לכל אחד מבני משפחתו.
יוצא לעזרת הרבי
בשעה שהרבי ביקש את עזרתו במרוקו, הרב שלום משאש יצא "בקול קורא" בשם הרבי להדליק נר שבת - לכל בת[דרוש מקור]. בין הרבי והרב משאש אף נערכה פגישה בניו יורק.
כאשר הרב שלום משאש רצה לעלות לארץ ישראל, כתב גם לו הרבי מכתב ובו הפציר בו שלא לעזוב את מרוקו ולהמשיך להנהיג את קהילתו[1].בפועל בהמשך עלה לארץ ובא לכהן כרבה של ירושלים לבקשת הרב עובדיה יוסף[2]
רוח אפינו משיח ה'
רבי שלום התבטא: הרבי הגיע לכל מקום נידח בעולם שאין בו אפילו ריח תורה, והקים שם עולה של תורה. כך גם היה במרוקו, בשלושים השנים שזכיתי לכהן כרבה הראשי. הוא שלח לשם את שליחיו המסורים והקים חיי יהדות לתפארת. אין לתאר את אהבתו הגדולה לכל יהודי. גם במישור האישי שררו ביני לבינו יחסי אהבה עמוקים שהגיעו לרמת דאגה אישית מצידו לכל אחד ואחד מבני המשפחה. כשאני רואה את פעליו בעולם, אין לי ספק שהוא ממש חי בתוכנו. הגאון הגדול והקדוש… צדיק אחד בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, רוח אפינו משיח ה'… חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם… אין לו אח ורע ולא ממלא מקום.[דרוש מקור]
בענין לבוש הופעה נכרית
חיזק את חב"ד וכל הקהילות המיקלות בנוגע למנהגם להקל על הנשים הנשואות בלבישת פאה נכרית ברשות הרבים כמו שכתב בתשובותיו, וכתב שאדרבא נשים יהודיות עדיף לכתחילה שילבשו פאה נכרית שיראו יפות ולא כעורות שלא נבראה אשה אלא ליופי, וכל אלו הגברים שצועקים נגד לבישת הפאה עתידים ליתן את הדין לפני הקב"ה על כפירתם ביופי שנתן השם לנשים ואם יש להם בעיה בכך שישמרו הם את עיניהם, ובדיעבד יש לאשה נשואה ללבוש מטפחת.
לקריאה נוספת
- שניאור זלמן ברגר, חב"ד במרוקו, תיעוד פעולות חב"ד במרוקו, חשוון ה'תשע"ז. פרק מא, ובפרקים העוסקים בקזבלנקה.
קישורים חיצוניים
- שניאור זלמן ברגר, מאחורי הקלעים של פגישת הרב משאש עם הרבי,
- עלון בית משיח 411 מתוך שמן ששון מחבריך
- הרב יעקב חביב, הקשר בין הרבי והרב מאשאש, כ"ו ניסן ה'תשע"ח
| הקודם: - |
רבה הספרדי של ירושלים תשל"ח - י' ניסן תשס"ג |
הבא: הרב משה שלמה עמאר |
