שלמה יהודה ליב אליעזרוב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב

הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב היה מעמודי התווך של הישוב החב"די בחברון. בין השאר יסד וניהל את ישיבות "מגן אבות (חברון)" ו"תורת אמת חברון", שימש כרבה של עדת האשכנזים בחברון ועדת הבוכרים בסמרקנד ובירושלים ופעל לרכישת חצר רומנו. בנוסף היה גם חבר ועד השחיטה של 'העדה החרדית'.

ברבות השנים שינה את שם משפחתו פעמיים. לאחר שנישא שינה ל'אשכנזי', שם נעוריה של רעייתו. כאשר כיהן כרבה של סמרקנד, ביקש להזדהות עם הקהילה הבוכרית המקומית, ובחר לו שם משפחה בוכרי - אליעזרוב - היינו בן אליעזר.

תולדות חיים[עריכה]

הרב אליעזרוב מלמד תורה את ילדי העדה הבוכרית בסמרקנד (הרב זבולון לביוב עומד שני משמאל)

הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב נולד בשנת תרכ"ג, בעיר יעקבשטאט שבלטביה, לאביו הרב אליעזר שמעון קזרנובסקי.

כבן עשר היה כאשר עלה עם משפחתו לארץ הקודש, בה השתקעו בעיר חברון ובה גם התגוררה אם סבתו - הרבנית מנוחה רחל סלונים, בת אדמו"ר האמצעי.

בהיותו כבן שבע-עשרה, ביום י"א בסיון תר"מ, נשא לאישה את הרבנית חנה ברכה אשכנזי, בתו של הרב דובער אשכנזי המכונה "בערל' קאליסקער". הרב בערל' היה 'חוזר' של אדמו"ר הצמח צדק ובן בית אצלו. כמו כן היה 'חוזר' אצל אדמו"ר המהר"ש וחברותא שלו. בשנת תרל"ג עלה לארץ הקודש בהוראת אדמו"ר המהר"ש והשתקע בחברון ועד מהרה נמנה על ראשי העדה החברונית.

לאחר נישואיו המשיך לשקוד וללמוד עם בן דוד אביו הרב שניאור זלמן סלונים, נין אדמו"ר האמצעי (מספר שנים לאחר מכן, זכה הרב סלונים ללמוד בצוותא עם אדמו"ר הרש"ב, ולאחר מכן כיהן 37 שנים כרב קהילת חב"ד בתל אביב-יפו). שני הצעירים שהיו גאונים בנגלה וחסידות, שקדו בלימודם יומם ולילה.

בשנים הבאות למד הרב אליעזרוב אצל הגאון החסיד הרב שמעון מנשה חייקין רבה של חברון בימים ההם ואצל הרב הגדול המקובל ר' אליהו מני. שניהם העניקו לו סמיכה לרבנות.

הדבר האחרון שלמד, בהיותו יושב אהל ותורתו אומנותו, הוא שחיטה ובדיקה. זאת סיים בתחלת שנת תרנ"ב. זמן קצר לפני זה עלה לארץ הקודש הרב דובער אפרת, שנתקבל אחר כך לרבה של חברון. וראשית פעולתו היתה לבחון את הרב שלמה יהודה ליב ולתת לו הודעה וקבלה.

ייסוד ישיבת 'מגן אבות'[עריכה]

בן 26 בלבד היה הרב שיל"א כאשר ייסד יחד עם גיסו הרב מנחם מענדל נאה (נשותיהם היו אחיות) וידידו וקרוב משפחתו הרב שניאור זלמן סלונים, את ישיבת 'מגן אבות' בחברון. השינויים שחלו בחברון בשנים ההן, דחפו את השלושה להקים את הישיבה. בתקופה שקדמה לייסוד הישיבה החלו בני נוער ללמוד בבתי ספר של ארגון 'כל ישראל חברים', שם לא חינכו את הנערים ברוח ישראל סבא.

בשנת תרמ"ט, אזרו עוז שלושת האברכים הצעירים והקימו את ישיבת 'מגן אבות' שכללה גם תלמוד תורה לילדים. מי שעמד בראש המייסדים היה הרב אליעזרוב.

בשנים אלו המשיך לפעול יחד עם גיסו (ולימים גם מחותנו) הרב מענדל נאה לטובת תושבי חברון. שני האברכים החב"דיים הצעירים, עשו רבות למען מוסדות החינוך והחסד בסיוע לכל אחד באשר הוא. חרף גילם הצעיר, עד מהרה נחשבו לחלק מהנהגת הקהילות היהודיות בעיר.

מינויו לרבה של חברון בעידוד הרבי הרש"ב[עריכה]

הרב אפרת כיהן כרבה של חברון בשנים אלו. בתחילת שנת תרס"ג בערך עזב את העיר והתיישב בירושלים. עם עזיבתו הוצע כי הרב אליעזרוב ימלא את מקומו, אך הוא סירב.

אחד מאלו שדחפו למינויו היה ה"שדי חמד" - הגאון הרב חיים חזקיהו מדיני. בשנים האחרונות כיהן הרב מדיני כרבה הספרדי של חברון, והוא שהכיר את הרב אליעזרוב כגאון בלימוד, וכאחד ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר שאף שהרב אליעזרוב יקבל את המינוי החשוב. רק לאחר שהרב אליעזרוב הביע את הסכמתו, שיגרו ה"שדי חמד" והרב אליעזרוב אגרת אל אדמו"ר הרש"ב, בה ביקשו את הסכמתו וברכתו למינוי.

הרבי הרש"ב שיגר את ברכתו ואישורו במברק חוזר. במקביל שלח הרבי אגרת ארוכה ל"שדי חמד" כי אכן הרב אליעזרוב מתאים להיות רבה של חברון: "הסכמתי אשר שאר בשרי, ידיד נפשי הרה"ג הרש"ל נ"י, יהיה רב בעיר הקודש חברון ת"ו. והאמת ניתן להודיע אשר גם מראשית כזאת נפשי אוותה שיהיה ש"ב הרש"ל נ"י רב בעיה"ק חברון ת"ו". באגרת מוסיף הרבי "ומצאתי אשר נאה לעיה"ק הנ"ל להיות לה לרב ש"ב הרב הרש"ל". הרבי אף הוסיף ואיחל כי בזכות מינוי זה יוטב מצב העיר: "ותקוותי שעל ידו יוטב אי"ה מצב העיר והתקווה קרובה לבוא אי"ה אל חפצי האמיתי".

הרבי הרש"ב מציין כי לכתחילה אמנם לא רצה להתערב במינוי לאחר שקיבל מכתבים מתושבי חברון שמבקשים לעצמם רב שאינו תושב העיר; אך לאחר שהתושבים הסכימו כי רוצים את הרב אליעזרוב, "שמחתי על זה באמת, והיה לי היום הזה ליום בשורה". (אגרות קודש שלו חלק א' אגרת קכד). אגרת מיוחדת שיגר הרבי הרש"ב אל הרב אליעזרוב עצמו, ובה כתב: "אני מסכים על זה בלב שלם ובנפש חפיצה, והנני מבקשו שיקבל עליו את הרבנות דעיר הקודש חברון... ותקותי אשר על ידו תתגדל ותתעלה אי"ה עיה"ק חברון ת"ו במצבה הרוחני והגשמי". (שם, אגרת קכה).

כשהתמנה, קיבל כתב הכתרה ממנהיגי הקהילה היהודית בחברון. על כתב ההכתרה הוסיף ה"שדי חמד" תוספת משלו ובה שבחים רבים על הרב החדש, ומביע את שמחתו על כך שהתמנה לרבה של חברון. גם הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר שהכירו טרם המינוי, שיגר לו מכתב ברכה מיוחד.

אדמו"ר הרש"ב רווה נחת מתפקידו כרב העדה האשכנזית בחברון, ומספר שנים אחר כך (תרס"ז) אף התבטא בביטויים מיוחדים אודות המינוי: "קיבל על עצמו רבנות חברון בדרך מסירות נפש, כי טוב טוב היה לו קודם שהיה לו פרנסה טובה אצל הספרדים, ועסק בתורה הרבה בלי שום בלבול אשר זה חפצו האמיתי, וקיבל עליו הרבנות רק באשר העמסתי עליו לטובת העיר, ורצונו הטוב לעשות תקנות טובות אם אך יתנו לו התוקף על זה" (אגרות קודש שלו חלק ד' אגרת קעד).

ראשית פעולתו כרב הייתה חיזוק מוסדות התורה והחסד שבעיר הקודש חברון. הצעד הראשון היה פתיחה מחודשת של ישיבת 'מגן אבות' שיסד ארבע עשרה שנים קודם לכן, תוך עידוד צעירים להצטרף ללומדים בה. הוא גם יצא בקריאה מיוחדת לעזרה כספית עליה חתם יחד עם ה"שדי חמד". בשנים הבאות הסכים הרבי הרש"ב לבקשתו, ו"מגן אבות" סונפה לישיבת 'תומכי תמימים' ליובאוויטש.

במקביל לעבודתו בישיבת 'מגן אבות', כיהן כראש ישיבת 'משרד שדי חמד' שהתקיימה בבית רומנו, מקום משכנו של ה"שדי חמד".

עם ה"שדי חמד"[עריכה]

כאמור, קשר ייחודי שרר בינו לבין רבה הספרדי של חברון ה"שדי חמד". הם נועדו יחדיו בתדירות גבוהה, וקיימו התייעצויות רבות בכל נושא שעמד על הפרק בענייני השעה של העיר. כמו כן דנו בענייני הלכה רבים שהגיעו לפתחם.

היכרותם של השניים החלה למעשה עוד בטרם התיישב ה"שדי חמד" בחברון. היה זה בתקופה בה כיהן ה"שדי חמד" ברבנות בעיירה קראסו-באזר שבחצי האי קרים באוקראינה, שם ישב על כס הרבנות במשך שלושים ושלוש שנים. בשנת תרנ"ג ביקר שם הרב אליעזרוב במסגרת נסיעותיו כשד"ר. את הביקור מזכיר ה"שדי חמד" בספרו 'פאת שדה' (כללים מערכת א' אות ט"ז): "איקלע לאיתרין [הגיע למקומנו], ידידי הרב הגדול חריף ובקי הוותיק וחסיד מוהר"ר שלמה ליב שד"ר מעיר הקודש חברון ת"ו".

בביקור זה, מסר הרב אליעזרוב ל"שדי חמד", את מכתבו של אחד הרבנים בארץ הקודש שערער על שם הספר "שדי חמד". החח"מ עמד מיד על טיבו של מביא המכתב ובאותו מעמד דן עמו על החששות שהעלה המערער במכתבו, כדבריו: "המתקתי סוד עם הרב השד"ר יצ"ו אחר שקרא לפני דברי המכתב, ולא ראינו דבר המכריח לשנות השם".

מאז עמדו בקשרי תורה וידידות מופלגים, וכאשר פרסם ה"שדי חמד" דברי תורה שקיבל מהרב אליעזרוב (ב'שדי חמד' כללים מערכת ח' כלל צ"ב ובעוד מקומות) הוא מציין: "קיבלתי מכתב מרבי רחמיאי הרב הגדול חריף ובקי בנם של קדושים מוהר"ר שלמה ליב בהרא"ש נכד בעל התניא שד"ר מעיר הקודש חברון". ובסיומו מוסיף: "ודבריו טובים ונכוחים". במקום אחר מתארו ה"שדי חמד" בכינויים "גאון חסיד ענוותן כהלל".

בעת שניסו אנשי "כל ישראל חברים" לייסד בית ספר משלהם בחברון, ובאו בהצעה שבבית ספרם ילמדו ילדי העניים מקצוע מפרנס, שלחו את אחד מאנשיהם לדבר על ליבו של ה"שדי חמד" שיסכים להקמת המוסד, אולם בשמעו שהרב אליעזרוב מתנגד בחריפות בגלל שבבית ספר זה לא ילמדו בדרך התורה והמצוות, אמר לרב אליעזרוב: "דעתי בטלה מפני אבק כבוד תורתו".

רבות עשו יחדיו למען חיזוק הקהילה בחברון ובכדי למנוע פרצות. יחד הוציאו קריאה מיוחדת לנדיבי חו"ל לסייע בעד קהילתם החשובה. קריאתם זו נתמכה גם על ידי האדמו"ר מלעלוב, ורבני בד"צ חסידים ירושלים.

כהונתם המשותפת ברבנות העיר חברון, נמשכה תקופה קצרה יחסית, כיון שה"שדי חמד" נפטר בכ"ד בכסלו תרס"ה. כממלא מקומו מונה החכם סלימאן מנחם מני, שלמד בצעירותו אצל הרב אליעזרוב, בעוד זה האחרון למד אצל אביו הרב אליהו מני.

ידידות מיוחדת שררה בין השניים, וכתבי האבא רבי אליהו מני הועברו אל הרב אליעזרוב בכדי לסדרם לדפוס. החיבור נקרא בשם "זכרונות אליהו", והרב אליעזרוב החל לסדרם בתוספת הערות רבות. מסיבות שאינן ידועות נפסקה המלאכה והחלק שכבר הוכן, נדפס בספרו של הרב אליעזרוב "שאילת שלמה".

גאונותו הגדולה היתה לשם דבר, והוא התכתב עם רבנים וגאונים בנושאים הלכתיים מורכבים. בין הרבנים עמם התכתב היה הגאון הצדיק בעל "לב העברי" (הרב אברהם לייב פרידמן מוורשה), ובחברון הרבה לדון בהלכה עם גיסו הרב מענדל נאה ועם הרבנים הספרדיים.

עומד בפרץ למען חינוך יהודי[עריכה]

בתקופה בה ישב על כסא הרבנות, החלו התנועות הלאומיות להפיץ את דעותיהם בקרב בית ישראל ויסדו אגודות וסניפים בכל מקום שבו היתה להם אחיזה. גם על חברון לא פסח גל זה. אגודת 'צעירי חברון' ניסתה לצוד ברשתה צעירים מבני העיר ולפתוח מוסד חינוך שלא ברוח מסורת ישראל. הרב אליעזרוב שחזה את הסכנה, התריע בריש גלי נגד מזימותיהם. אלה האחרונים השיבו נגדו מלחמה ובעיתונם 'השקפה' בעריכת מר אליעזר בן-יהודה שיצא בירושלים, ביזוהו ותקפוהו ללא הרף, אך הרב אליעזרוב לא חת מפניהם.

מעלעול בגיליונות 'ההשקפה' נראה כי התנועות הציוניות לקחו על עצמן להילחם בכל האמצעים בכדי להקים בית ספר של 'כל ישראל חברים' דווקא בחברון. בגיליונות רבים מהשנים הללו מופיעים מאמרים ארסיים נגד מנהיגי הקהילה החברונית ובהם הרב אליעזרוב, בגין סירובם להקים את בית הספר בחברון. אם לא די בכך, דאגו אנשי 'ההשקפה' לבזות ולהשמיץ את מעשי החסד המופלאים שנעשו בחברון עם יתומים ואלמנות, גלמודים ונזקקים.

אדמו"ר הרש"ב עודד את הרב אליעזרוב לעמוד על המשמר, והוא נחל הצלחה במאבקיו. עמידתו האיתנה יחד עם הרבנים הספרדיים, הצליחה להדוף את הניסיון וכל תקופת כהונתו לא היתה פרצה בחומת החינוך הטהור בחברון.

תורת אמת - חברון[עריכה]

הרב אליעזרוב נטל חלק בייסוד ואחזקת ישיבות 'תורת אמת' בחברון שבאה כהמשך לישיבת 'מגן אבות' אותה הקים וניהל. הקמת הישיבה בחברון באה לאחר תקופה ארוכה של פעולות הכנה שנעשו על ידי אדמו"ר הרש"ב ובנו אדמו"ר הריי"צ. בכדי להקל על ההכנות, שהה הרב אליעזרוב במשך שנתיים בליובאוויטש.

הרב אליעזר קרסיק, יו"ר אגו"ח בארץ הקודש, למד בתקופה ההיא ב'תומכי תמימים ליובאוויטש' וברשימה נדירה ולא מוכרת, העלה תיאור קצר על ההכנות להקמת הישיבה שהחלו עם הגעתו של הרב אליעזרוב בשנת עת"ר:

"... בא לליובאוויטש איש אחד מארץ ישראל, לבוש צבעונין עם הדרת פנים ושמו הרב שלמה ליב אליעזרוב הרב דחברון. כשבא הרב דחברון לליובאוויטש, ויצא הקול שאדמו"ר [הרש"ב] מתכונן לפתוח ישיבה בארץ ישראל, שמענו שהרבי עשה אסיפה במוסקבה מעשירי החסידים, כמו משפחות ברלין מריגא ומשפחות גורארי' מקרעמנצ'וג ועוד, וביקש מהם שיתנו יד לפתיחת הישיבה.

"אחר כך, שמענו שכבר קנו החדר הכי גדול ומפואר בחברון ובקרוב יפתחו הישיבה. אחרי שנים, סיפר אדמו"ר הריי"צ שבאסיפה הזו, העשירים ממשפחות ברלין מריגא לא נענו, כפי שדרש מהם אדמו"ר הרש"ב. ואז יצא הגביר ר' שמואל גורארי' בתוקף ואמר אני בעצמי אקנה הבית על שם הרבי וכתב תוך כדי דיבור, צ'ק על סך 25 אלף רובל ומסר להרבי.

"במשך זמן קצר יצא הדבר לפועל, ואדמו"ר הרש"ב ובנו [אדמו"ר הריי"צ] המנהל פועל של ישיבת תומכי תמימים, בחרו בהרב שלמה זלמן הבלין שיהיה המשפיע והמנהל של הישיבה בחברון. ונבחרו עוד שבעה בחורי חמד מהישיבה, שהסכימו מרצונם לנסוע למשך שנתיים לחברון, בכדי להוות היסוד מהגרעין של הישיבה בחברון, וכבר ניתן לה שם ישיבת "תורת אמת" ושילמדו בה בקביעות גם דא"ח כפי שנהוג בהישיבה בליובאוויטש".

בתחילת חודש חשוון תער"ב, יצאו הרב שלמה זלמן הבלין עם התמימים מליובאוויטש. את הוצאות אחזקתם בעיר נטל על עצמו אדמו"ר הרש"ב. הלימודים התקיימו בתחילה בבניין ישיבת 'מגן אבות' ולאחר זמן קצר עברו ל'בית רומנו'. הרבי הרש"ב ובנו הריי"צ עקבו בקפדנות אחר הנעשה בישיבת 'תורת אמת' בחברון; הם אף גייסו כספים עבורה, כפי שמתואר ברשימת הרב קרסיק: "במשך זמן קצר, אירגן האדמו"ר מליובאוויטש גביה מיוחדת על הישיבה החדשה בארץ ישראל הנקראת "תורת אמת" בכל רחבי רוסיה, כל התרומות נתקבלו בליובאוויטש ומליובאוויטש שלחו משכורת להפקידים בארץ ישראל, וכן ההחזקה של התלמידים. כי בינתיים נתרבו התלמידים מארץ ישראל גופא". הכספים הועברו לישיבה באמצעות, מנהיגי הקהילה החב"דית בחברון - הרב אליעזרוב והרב מענדל נאה.

תלמידי הישיבה החב"דיים הכניסו לחברון את החמימות החסידית והחיות המיוחדת שספגו בליובאוויטש. הם השפיעו על רבים ללמוד חסידות והפיחו רוח חיים יהודית-חסידית בקרב בני הקהילה.

במהלך שהותו בליובאוויטש הורהו אדמו"ר הרש"ב לחדש את המניין בבית כנסת "אברהם אבינו" - נחלת אדמו"ר האמצעי. בשבתו בליובאוויטש ערך רשימה של חשובי חסידי חב"ד שיקבעו שם את מקום תפילתם לצד סדרי לימוד חסידות. הרב אליעזרוב עצמו, כאשר שב לחברון, קבע את מקום תפילתו יחד עם המניין שחודש בהוראת הרבי הרש"ב.

בשנים אלו התעסק הרב אליעזרוב יחד עם גיסו הרב מענדל נאה והרב שלמה זלמן הבלין בנושא העברת נחלות אדמו"ר הרש"ב על שמו. אדמו"ר הרש"ב רכש בתים בחברון, אולם בגלל בעיה בחוק הם לא היו רשומים על שמו, ובתקופה זו ביקש הרש"ב להעביר את הבתים, ובהם בניין ישיבת 'תורת אמת', על שמו. לאחר מאמצים מרובים, הצליח הדבר לנחת רוחו של הרבי הרש"ב.

בימי מלחמת העולם הראשונה הסתיימה תקופת חברון של הרב אליעזרוב, כמו גם של קהילת חב"ד וגם של ישיבת 'תורת אמת' בחברון. הטורקים ששלטו בארץ, גירשו נתינים בעלי אזרחות רוסית שכן רוסיה הייתה באותה תקופה במצב מלחמה עם תורכיה. הרב אליעזרוב עצמו שהה בסמרקנד באותה עת, ואילו רעייתו בניו בנותיו, גיסו הרב מענדל נאה ובני משפחתו ורבים אחרים, גורשו למצרים שם התגוררו במחנות בתנאים לא פשוטים. הרב שלמה זלמן הבלין ותלמידי הישיבה שבו באותם ימים לליובאוויטש, וישיבת 'תורת אמת' נסגרה. עם סיום המלחמה נותרו חסידי חב"ד בודדים בחברון.

כששב הרב אליעזרוב משליחותו, התיישב בירושלים, ובמקומו מונה הרב יעקב יוסף סלונים לרב הקהילה האשכנזית בחברון.

'תורת אמת' - ירושלים[עריכה]

בתום המלחמה שהה הרב הבלין, מנהל וראש ישיבת 'תורת אמת' ברוסיה ואיש לא ידע אם ומתי ישוב לארץ הקודש. בחברון כבר לא היתה קהילה חב"דית, ומפאת כך, כמה מחשובי חסידי חב"ד בירושלים הקשורים לישיבת 'תורת אמת' בחברון, ביקשו להקים את הישיבה בירושלים. הרב משה יהודה לייב שפירא והרב חיים נאה (בנו של הרב מענדל) שיגרו מכתבים לחו"ל בכדי לגייס כספים עבור הקמת הישיבה. בהמשך הודיעם אדמו"ר הריי"צ, כי הרב שלמה זלמן הבלין ראש הישיבה, מתעתד לבוא לארץ ולפתוח את הישיבה. התוכניות אפוא בוטלו וכולם המתינו לבואו של הרב הבלין.

הרב הבלין הגיע לארץ הקודש ביום שישי ו' טבת תרפ"ב, ומיד נפגש עם הרב אליעזרוב בכדי לבדוק את האפשרות לחדש את הישיבה בחברון. לצערם נוכחו לדעת כי בעיר נותרו תשע משפחות חב"דיות בלבד, כאשר במקביל, בימי המלחמה, נפתח בית ספר 'ציוני' במקום, מה שחולל בעיה רוחנית קשה. בניין הישיבה לשעבר חולק לשלוש רשויות: בית המשפט, משטרה עירונית ובית הסוהר. מכיון שכך, הוחלט בהסכמת הרבי הריי"צ על פתיחת הישיבה בירושלים.

עם פתיחת הישיבה ביקש הרבי הריי"צ מהרב אליעזרוב והרב מנחם מענדל נאה לסייע לחידוש הישיבה ולהביא אליה תלמידים טובים. השניים פעלו למען הישיבה, ובד בבד פעלו באופנים שונים למען חסידי חב"ד בירושלים.

הרבי החל לכתוב אליו בקשר לחברת משניות בעל פה שהוקמה, בקשר לקריאה 'לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה', וכן בירור לגבי פטירת אביו הגאון המקובל הרב לוי יצחק שניאורסאהן. כמו כן ביקש הימנו להשיג אשרות לאמו הרבנית חנה. מפעם לפעם היו רבותינו נשיאינו מבקשים ממנו להעתיר בעדם במערת המכפלה, ובירושלים - בכותל המערבי ובקבר דוד המלך.

הרב שלמה יהודה ליב נפטר בירושלים בכ"ז טבת תשי"ב. בשנת תשמ"ז החליטה עיריית ירושלים לקרוא רחוב על שמו בעיר[1].

ספרו[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצונים[עריכה]

שניאור זלמן ברגר, עד כי יבוא שיל"א חלק ראשון מתוך סדרת כתבות ביוגרפיות, שבועון בית משיח גיליון 686, באתר חב"ד אינפו ח' אדר התשס"ט (04.03.2009)

{{{2}}}, באתר HebrewBooks

הערות שוליים