משתמש:אור וחיות/ראש השנה לאילנות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל

חמשה עשר בשבט הינו ראש השנה לאילנות.

מקור[עריכה]

חמישה עשר בשבט הוא "ראש השנה לאילנות" כדעת בית הלל. ועל פי מה שנאמר[1]:"כי האדם עץ השדה", מובן שיש לכך שייכות גם לענייני העבודה של האדם השייכים ל"עץ השדה" שבאדם. ומיום זה נמשכת חיות מחודשת על כל השנה, במיוחד בעניינים הנוגעים לפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והם מהווים מסר בעבודתו של היהודי.

יום זה הינו משמעותי לגבי פירות ארץ ישראל, והוא מהווה בעבורם את קו התפר בין שנה אחת לשנייה. כמו שנאמר[2]: "אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו, ואם תרם אינה תרומה… אחד בתשרי הוא ראש השנה למעשרות תבואה וקטניות וירקות, וט"ו בשבט הוא ראש השנה למעשרות האילן".

ביום זה אין מצווה מיוחדת המאפיינת אותו. אלא שנוהגים[3] "להרבות במיני פירות של אילנות" ומנהג זה התפשט במיוחד בדורות האחרונים[4], שמודים להקב"ה בברכה על הפירות לפני האכילה ולאחריה, שאכילת פירות איננה דבר המוכרח, אלא תוספת המורה על עניין התענוג. נהגו שגם חתן וכלה אינם צמים ביום זה. לגבי נטיעת עצים כותב הרבי[5]:

"בענין נטיעת עצים בט"ו בשבט, הנה אין לערב את זה במנהגי שולחן ערוך וכו', ויש להשמיטו מספר שצריך להיות שווה לכל נפש".

בחסידות חב"ד[עריכה]

הרבי בט"ו בשבט

בשנת תשמ"ז קרא הרבי לערוך כינוסים בט"ו בשבט לחיזוק והוספה בתורה, בתפילה ובפרט להתחזק בהליכה באורחותיו של בעל ההילולא דיו"ד שבט - אדמו"ר הריי"צ[6]. הרבי ציין למנהג לאכול ביום זה חרובים (מלבד שבעת המינים), להם שייכות מיוחדת לניסים "כסיפור הגמרא על רבי חנינא בן דוסא שדי לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, ובהמשך לזה מסופר על כמה וכמה ניסים שאירעו לו, בהיותו 'מלומד בניסים'"[7].

ביחידות כללית שנערכה בי"ג שבט תשמ"ז הרבי אמר שמנהג ישראל לאכול בט"ו שבט פירות טעימים, ולברך לפחות על פרי אחד שהחיינו[8].

ישנם הנוהגים לומר בט"ו בשבט קטעים מתנ"ך ומספר הזהר. הרבי כותב על כך:"לא ראיתי במדינותינו נוהגים כן"[9].

הרבי שולל את המנהג לטעת עצים בט"ו בשבט וכותב ש"זהו עניין חילוני לגמרי", ואין לערבו במנהגי שולחן ערוך. הרבי אךף מציין לגמרא[10] שאומרת שאין בעצי סרק משום יישוב ארץ ישראל.

במחיצת הרבי[עריכה]

לאורך השנים כאשר חל ט"ו בשבט בשבת, התוועד הרבי לכבוד התאריך, ההתוועדויות התקיימו בשנים: תשט"ז, תש"כ, תשכ"ב, תשכ"ג, תשכ"ו, תשל"ו, תש"מ, תשמ"ג, תשמ"ו, תשמ"ז, תשמ"ט, תש"נ.

בפעם הראשונה שנערכה התוועדות בט"ו בשבט כשהוא חל בימות החול היה בשנת תשל"א (בין מנחה לערבית), ולאחר מכן התקיימו התוועדויות בהזדמנויות הבאות; מוצאי ט"ו בשבט תשל"ב; מוצאי ט"ו בשבט תשל"ד; מוצאי ט"ו בשבט תשל"ה; מוצאי ט"ו בשבט תשל"ז; מוצאי ט"ו בשבט תשל"ח; ליל ט"ו בשבט תשל"ט; ליל ט"ו בשבט תשמ"א; ליל ט"ו בשבט תשמ"ב; ליל ט"ו בשבט תשד"מ; ליל ט"ו בשבט תשמ"ה; ליל ט"ו בשבט תשמ"ח (ובשנים שלאחר מכן בתקופה שכבר לא התקיימו התוועדויות בימות החול, אמר הרבי שיחות במועדים: יום א' ט"ז שבט תשמ"ט; יום א' י"ד שבט תשנ"ב לפני חלוקת הדולרים; ליל ט"ו בשבט תשנ"ב (בזאל הקטן); מוצאי ט"ו בשבט תשנ"ב).

לכבוד ט"ו שבט הוציא הרבי מאמרים מוגהים: ד"ה ארבעה ראשי שנים דט"ו בשבט תשל"א - קונטרס חמשה עשר בשבט תנש"א; ד"ה בחודש השלישי דט"ו בשבט תשל"ד (י"ל בקונטרס כ"ב שבט תש"נ); ד"ה הנני ממטיר דט"ו בשבט תשל"ז (י"ל בשעתו); ד"ה באתי לגני דט"ו בשבט תשל"ח (י"ל בקונטרס כ"ב שבט תשמ"ט)

בנוסף, בשנת תשל"ד הרבי ערך ביקור ב"מכון חנה" לאחר ההתועדות; ובט"ו בשבט תנש"א חילק הרבי שטר של חמש דולר לכל אחד מאלו שעברו לפניו לאחר אמירת השיחה.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. פ' שופטים כ, יט
  2. רמב"ם הלכות תרומות פ"ה
  3. מגן אברהם, או"ח סקל"א סקט"ז
  4. שיחת ט"ו בשבט תשמ"ב
  5. מכתב כ"א אייר תשי"ד
  6. שלשלת היחס עמ' (32)
  7. תלמוד בבלי, תענית כד, סוף עמוד ב'. ספר-השיחות תנש"א, חלק א' עמ' 300
  8. מנהג ישראל לאכול פירות טעימים בט"ו בשבט קובץ וידאו קישור לאתר חב"ד אינפו
  9. לקוטי-שיחות כרך לא עמ' 235
  10. תמיד כט ב