מלחמת יום הכיפורים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ידיעה בעיתון "ידיעות אחרונות" בקשר למכתב של הרבי בו רמז על נצחון המלחמה.
שר הביטחון דאז משה דיין ולצידו (משמאל) ר' זלמן סטמבלר, חייל חסיד חב"ד, אומרים "לחיים" בזמן המלחמה
הרב מאיר פרידמן במבצע חנוכה בצידו המערבי של תעלת סואץ בזמן המלמה
חסיד חב"ד משמח יהודים במהלך המלחמה
חסידי חב"ד שומרים על נחלת הר חב"ד במהלך המלחמה

מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום הכיפורים, י' בתשרי תשל"ד בהתקפה של צבאות סוריה ומצרים על ישראל המלחמה הסתיימה רשמית ביום ל' תשרי תשל"ד, עם זאת בצד הסורי הסתיימה המלחמה בי' בסיוון תשל"ד.

ההכנות למלחמה[עריכה]

בערב חג השבועות תשל"ג יצא הרבי בקריאה לדאוג לכך שבחופשת הקיץ יקבל כל ילד יהודי חינוך תורני. הוא תבע, ביקש והתחנן לפעול עם ילדים בכל דרך אפשרית: בלימוד תורה, בנתינת צדקה, הוספה בקייטנות ובמחנות קיץ, ריכוזם ליד הכותל המערבי בימי הסליחות ובעשרת ימי תשובה, רישומם לחינוך על טהרת הקודש ועוד. כל זה כדי שיפעלו להשבית אויב ומתנקם כלשון הפסוק בתהילים פרק ח': "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז... להשבית אויב ומתנקם".

ערב "ימי בין המצרים" פנה הרבי במכתב לכל ילדי העולם וביקש להוסיף בתורה וצדקה בכדי להשבית גם את אותו אויב שהביאנו לימי בין המצרים ועודו מתנקם בעמינו עד היום הזה. את הוראתו הדחופה ביום ח"י אלול לרכז ילדים בכותל המערבי לתורה תפילה וצדקה סיים במלים: "ועל ידי שיסיימו את השנה באופן כזה ישביתו אויב ומתנקם... ויבוטלו כל הענינים הבלתי רצויים... וכל הקטרוגים שיכולים להיות... וכמו שכתוב ולא אבה ה' אלוקיך לשמוע אל בלעם... שיזרקו את השטן מבית דין של מעלה..."

ביום ו' תשרי ערך הרבי סיום על מסכת חלה והאריך אודות שייכותם של חלקים ממצרים ומסוריה לארץ ישראל... למחרת עמד שעות ארוכות וחילק מטבעות, לנתינת צדקה, לאלפי ילדים יהודים שהובאו לבית מדרשו לפי בקשתו.

המלחמה[עריכה]

ביום הכפורים קרוב לשעה 14:00, פתחו הכוחות המצריים והסורים בהתקפה, מפתיעה, ומתואמת מראש על כוחות צה"ל בדרום ובצפון.

למרות התחזיות הקודמות ישראל לא פתחה במלחמה, אלא גייסה את חיילי המילואים ברגע האחרון. את הסיבה הסבירה ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר: "כדי להראות לעולם שלא אנחנו התוקפנים".

בהזדמנות התבטא הרבי: "אילו פתחנו ראשונים במערכה היינו מנצחים תוך 42 שעות".

יום לאחר פרוץ המלחמה, רואיין הרבי על ידי העיתונאי גרשון יעקובסון ונשאל לתוצאות המלחמה, הרבי הפנה אותו הרבי למכתב כללי שכתב לפני יום כיפור ובו הסביר שתפילתה של חנה בספר שמואל א' כוללת את כל המלחמות שיהיו לעם ישראל עד לביאת המשיח ויסתיימו בנצחון ישראל ושהעיקר אצל יהודי מאז ומעולם זו האיכות, דרך התורה, שהיא המגבירה את האור ומגרשת את החושך. אז הבינו החסידים את שרשרת פעולת הרבי בקיץ האחרון וכן את סגנון סיום ברכתו בערב יום כיפור: "יהי רצון שהאיכות של עם ישראל תנצח את אויבי ישראל".

בשיחה שאמר הרבי בי"ג בתשרי, הסביר הרבי באופן נדיר כי יש מקרים של ניבא ולא ידע מה ניבא, והוסיף הרבי, "כל ההתעוררות של 'מפי עוללים ויונקים יסדת עוז' עליה עורר בחודשי הקיץ, היתה בשביל המלחמה".

הפעילות החבדי"ת במלחמה[עריכה]

מיד עם פרוץ המלחמה, יצא הרבי במבצע מיוחד, כשהוא מבקש להגיע לכל חיילי צה"ל ולהביא להם מסר של אמונה, תקווה וביטחון. ההוראה היתה גם לחלק לכל החיילים מטבעות לצדקה וכן להניח תפילין ולשמח את החיילים.

בהתוועדות ביום י"ט כסלו דיבר הרבי אודות המלחמה. באחת השיחות הסביר הרבי כי בכדי לנצח את האוייב, צריך נשק סודי; אלא שאם האויב מגלה את הנשק הסודי, אף הוא יכול להשתמש בו. ולכן צריכים להניח תפילין עם החיילים, זהו נשק שהאוייב לא מכיר ולא יכול לו, שכן בצד השני ישנם גויים, וגם אם יניחו תפילין, הרי אינם מקיימים בכך מצווה.

כיבוש דמשק[עריכה]

במשך המלחמה דחף הרבי את הממשלה לכבוש את דמשק ואף התבטא על כך בהתוועדות בשבת[1]:

"את דמשק היה אפשר לכבוש בו ביום שהתחילו את ההתקפה... או ביום המחרת. הסורים הרי ברחו, לא היו מגינים, ולא היה צבא שעמד נגדם, ואז לא היתה עיר הבירה... ואז סוריה היתה מסכימה מיד להסכם שלום.

ואז היו נפטרים מעוד חזית, היו משחררים 40,000 חיילים מהחזית הזו [=הצפונית]...

גם ושינגטון חיכתה שיכבשו את דמשק (לפחות ביום האחרון), למרות שמן השפה ולחוץ הם התנגדו לכך, הרי לאמיתו של דבר הם חיכו שיעמידום בפני עובדה מוגמרת.

שאלתי למה לא כבשו את דמשק וקיבלתי תשובה בסגנון הבא: "בגלל הימצאותם של צוקים וסלעים כאלה שקשה לכובשם", ומסגנון התשובה מוכח שהשאלה היתה שאלה-טענה חזקה וטובה!"

וכך מספר ההיסטורין אריה מורגנשטרן:

"ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה, בליל שמחת תורה תשל"ד - שלדידנו היה "יום טוב שני של גלויות" - הגענו מנחם לוין ואני אל בית מדרשו של הרבי בקראון הייטס לאחר סיום תפילת ערבית ולפני פתיחת ההיכל להקפות.

נעמדנו שנינו לצד הרבי ובמשך למעלה משעה, בטרם ההקפות, שוחח אתנו הרבי בזמן שהציבור כולו ניצב דומם ומשתהה לנוכח "עיכוב התפילה".

הרבי דיבר אתנו על משמעות המלחמה ובעיקר על חשיבות התקופה מבחינת תהליך הגאולה. מאחר שהייתי נתון בהתרגשות עצומה, אינני זוכר אם הרבי השתמש במושג "מלחמת גוג ומגוג", אבל זו הייתה רוח הדברים. הרבי שאל וחזר והִקשה בתקיפות רבה מדוע נעצרה המערכה הצבאית ברמת הגולן, ומדוע כוחות צה"ל, שכבר הדפו את הצבא הסורי, נמנעו מלהתקדם ולכבוש את דמשק. באותה שעה, יש לציין, נחלצו כוחות צה"ל ממצב המגננה ששקעו בו בראשית המלחמה, עברו למתקפה והגיעו כבר עד כדי כשלושים קילומטרים מן הבירה הסורית; מבחינה מעשית אפשר היה אפוא להמשיך את תנופת ההתקפה, לכבוש את דמשק ולהכריע בכך את גורל המלחמה. ניסינו לתרץ באוזני הרבי את המהלך ולתלותו בחשש שמא תממש רוסיה את אזהרותיה ותתערב במלחמה לצדה של דמשק אם תתקדם ישראל לעבר הבירה הסורית. מנגד, אמרנו כי נראה שישראל מבקשת לרכז כוחות גדולים דווקא בחזית הדרום כדי להדוף בצורה משמעותית ומכרעת את הצבא המצרי אל מעבר לתעלה. הרבי דחה את טענותינו אחת לאחת.

הוא טען שהכניסה לשטח מצרים היא טעות אסטרטגית, שכן היא כבר לא תוכל לשנות את מאזן הכוחות לטובת ישראל. הוא קבע כי הבעיה החמורה ביותר של מדינת ישראל היא דווקא המלחמה עם סוריה, וכי עד שזו לא תוכרע באופן מוחלט, לא תגיע אל סיומה מלחמתם של הערבים נגד עצם קיומה של מדינת ישראל.

משום שדמשק היא עיר היסטורית עתיקת יומין, אמר, היא מסמלת את יציבות העולם המוסלמי ולכן את האיום על עם ישראל. פגיעה בסמל כזה תערער עד היסוד את חוסנו הפנימי של העולם הערבי כולו. רוסיה, כך סבר, לא תממש את איומיה.

היא רק מדברת, אך לא תעשה דבר. יתר על כן, לדעתו, גם ההתנגדות האמריקנית להכרעת סוריה היא מן השפה ולחוץ, ולאמיתו של דבר ארצות-הברית משוועת לכך שישראל תעשה זאת. ובעניין מחיר הדמים שעלולה ישראל לשלם, הרבי טען כי אם לא נכריע את המערכה עכשיו, בשעת כושר זו, אזי בעתיד יישפך דם רב הרבה יותר, במלחמות הבאות שיכפו עלינו הערבים.

את אמירותיו הפוליטיות תיבל הרבי בציטטות מהמדרשים ומספרות הקבלה על כך שדמשק היא כקוץ בבשרה של ירושלים. הוא חזר כמה פעמים על דברי התלמוד הידועים על קיסרי, שאותה השווה לדמשק של היום, ועל ירושלים: "קסרי וירושלים. אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהן - אל תאמן. ישבו שתיהן - אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי - תאמן[2]". התקשיתי לעקוב אחר שטף המקורות והציטטות, אבל הרבי חזר כמה וכמה פעמים על המדרש הידוע כי "עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה, ושערי ירושלים עתידין להיות מגיעים עד דמשק[3]".

בתום השיחה ביקש מאתנו הרבי לשוב הביתה מיד לאחר ההקפות, לטלפן לארץ ולהעביר בשמו מסר דחוף, לראשי המדינה: עליהם להורות על כיבוש דמשק, בלי שום חשש מאיש. תחת הרושם הקשה של השיחה הבטחנו לרבי שנמלא את השליחות שהטיל עלינו. מנחם לוין הבטיח להביא את הדברים לידיעתה של ראש הממשלה גולדה מאיר, ואילו אני הבטחתי שאתקשר עם ראשי המפד"ל ואמסור להם את דבריו על כל פרטיהם.

באותו הלילה הצלחתי להשיג את חבר הכנסת זבולון המר, שנקרא לצאת מישיבת ועדת החוץ והביטחון שהתקיימה בתל אביב. חזרתי באוזניו על הדברים ומסרתי את דרישתו המפורשת של הרבי. כעבור מחצית השעה חזר אליי חבר הכנסת יצחק רפאל וביקש אף הוא לשמוע בדיוק מה אמר הרבי וכיצד הפריך את החששות מפני כישלונות ושפיכות דמים מיותרת. בתגובה לדבריי אישר יצחק רפאל כי שר הביטחון משה דיין אכן חושש ממעורבות רוסית ועל כן פקד על צה"ל שלא להתקדם אל מעבר לקווים שבהם החזיקה ישראל ערב מלחמת יום הכיפורים בחזית רמת הגולן."

בהזדמנות סיפר מר יוסף צ'חנובר איש מערכת הביטחון באותם ימים:

"היה זה במהלך הדיונים - יתכן עוד בחול המועד סוכות. קיבלתי שיחת טלפון מחו"ל, ומזכירו של הרבי הרב בנימין קליין היה על הקו. הוא אמר לי כי הרבי מאזין אף הוא לשיחתנו. הוא אמר כי הרבי מבקש שאגש לשר הביטחון משה דיין ואומר לו כי צריך לכבוש את דמשק! האמת, מאוד התלבטתי, חששתי מתגובת דיין ואז הרב קליין לחץ עלי כי זה רצון הרבי.

נכנסתי בהיסוס למשה דיין (אם כי חששתי מתגובתו), הוא שמע את הדברים והגיב: הרבי צודק, אבל אין לנו די כוח-אדם... החיילים צריכים להגן על תל-אביב!..."

תקופה לא ארוכה לאחר המלחמה, ביחידות של חבר הכנסת אברהם ורדיגר ורעייתו, שאלה האישה את הרבי: כיצד יכולה היתה ישראל - מדינה קטנה מוקפת שונאים כה רבים - להרשות לעצמה לכבוש את סוריה ולהחזיק בה?". הרבי הבהיר[4]:

"התכוונתי שייכנסו לדמשק, יוציאו משם את השבויים הישראלים ואת הפצועים וכל אלה שאנו יכולים ולכן גם צריכים להציל את חייהם, ומיד לצאת. לא התכוונתי שיתיישבו בדמשק."

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]


מלחמות ישראל
מלחמת השחרור (תש"ח-תש"ט) | מלחמת סיני (תשי"ז) | מלחמת ששת הימים (תשכ"ז) | מלחמת ההתשה (תשכ"ט-תש"ל) | מלחמת יום כיפור (תשל"ד)
| מלחמת לבנון הראשונה (תשמ"ב) | מלחמת המפרץ (תנש"א) | מלחמת לבנון השניה (תשס"ו)

הערות שוליים

  1. פרשת נח תשל"ד, שיחות קודש תשל"ד כרך א' עמ' 118
  2. תלמוד בבלי, מגילה דף ו' עמוד א'
  3. שיר השירים רבה, ז, י
  4. כפר חב"ד גיליון 722 עמ' 31