אהרן חזן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב אהרן חזן

הרב אהרן חזן (ט"ז שבט תער"ב-ד' אב תשס"ח) היה מראשי העוסקים בהפעלת המחתרת היהודית בטשקנט ובמקומות נוספים ברחבי ברית המועצות, ולאחר עלייתו ארצה נמנה על העוסקים ברשת מוסדות חדרי תורה אור ונמנה על זקני החסידים בקהילת חב"ד בבני ברק.

תולדות חיים[עריכה]

ילדותו[עריכה]

נולד בט"ז שבט שנת תרע"ב, בקרסנוסטב שבוואהלין לאביו הרב מרדכי חזן, מצאצאי הבעל-שם-טוב, שכיהן כרב העיירה.

רוב שנות ילדותו עברו עליו לאחר פרוץ המהפכה הקומוניסטית והוא חווה את רדיפותיה על בשרו, עוד בטרם נאלץ להתמודד עם חינוך ילדיו.

במשך כמה שנים ישב בבית ולמד תורה עם אביו, אז עדיין לא הוטלו עונשים חמורים כל כך על המסרבים לשלוח את ילדיהם לבית-הספר.

מאוחר יותר, בחורף תרפ"ח הצטרף ל'ישיבה קטנה' שהקימו חסידי חב"ד בזוויהל. בראשות הישיבה עמד הגאון החסיד הרב חיים שאול ברוק, לימים ראש ישיבת 'אחי תמימים' בתל אביב ואחר-כך בראשון לציון. הישיבה שכנה בבית-הכנסת הגדול. למרות הרדיפות מצד השלטונות המשיכה הישיבה להתקיים. בסופו של דבר, גורש הרב ברוק מהעיר ובהמשך אף נדון לתשעה חודשי עבודות-כפייה. אף-על-פי-כן, חרף כל הרדיפות, המשיכה הישיבה להתקיים במחתרת, בבית פרטי, והרב ברוק עצמו הוסיף למסור שיעורי תורה. בחורף תרצ"ז השתדך עם רעייתו מרת נחמה לאה, בתו של הרב זוסיא פרידמן שהיה רב העיר אודסה, מחשובי חסידי באיאן, וצאצא מהמגיד ממעזריטש ובנו ר' אברהם המלאך. קיבל "סמיכה" מר' חיים מבריסק. הרבי הריי"צ שלח אליו כמה מכתבים, בהם גם מכתב לרגל נישואי בנו. ר' זוסיא נפטר מספר שבועות לאחר שידוכי בתו עם ר' אהרן, בט' טבת תרצ"ז, קברו באודסה.

ייסוד החדרים בטשנקט[עריכה]

בתחילת קיץ תש"ד, ביקר אצלו אחד החסידים, ר' אלי ליפסקר שמו, ובקשו לייסד "חיידר" לילדי הפליטים בטשקנט. רבי אהרן הקים באותה תקופה ארבעה חדרים במקומות שונים בעיר. ה"חדרים" יצרו רשת מחתרתית של תורה. ברחוב אוקצ'י לימד ר' משה נתן גורליק, איש חב"ד; ר' זלמן לייב אסטולין, נכה מלחמה, לימד בסוצגורודיק על יד מפעל הטקסטיל; ר' אשר זעליג לימד ברחוב נובאיה. אחרי חג השבועות ארגן "חדר" נוסף ברחוב פרופסיוזני ובו לימד ר' משה ה"ליטוואק". לאחר שעזב את כהונתו, קבל ר' חיים בנימין ברוד את התפקיד על עצמו.

ההשגחה והתחזוקה היו באחריותו הבלעדית. הוא תכנן מה ילמדו התלמידים, בחן אותם, דאג שתהיה ארוחת צהרים כל יום, ושילם את שכר המלמדים וכן את דמי השכירות החודשיים עבור חדרי הלימוד. מטעמי בטחון, המלמדים לא ידעו אפילו מהיכן מגיע שכרם.

ההוצאות השוטפות של אחזקת ה"חדרים" הללו היו עצומות. משכורות המורים עצמן הסתכמו בעשרים אלף רובלים לחודש. באותו זמן, משכורת חודשית של פועל ברוסיה הייתה שבע מאות רובל לחודש. ארוחת הצהרים היומית והשכירות החודשית עבור ארבעת ה"חדרים" אף הן עלו עשרות אלפי רובלים. תקציב ענק זה אשר שולם בעיקרו על ידי כמה חסידי חב"ד אמידים, הפחית באופן משמעותי את הכנסתם. אולם מדי פעם הצליחו להשפיע על מכרים יהודים, גם כאלה הרחוקים משמירת מצוות, לתרום ביד נדיבה להחזקת ה"חדרים".

ה"חדרים" המשיכו להתקיים עד אלול תש"ו, כל זמן שהוא וחסידי חב"ד נשארו בטשקנט.

בשנת תש"ו עבר לגור ליד מוסקבה, ושם היה מהעומדים בראש המערכה על קיום היהדות. בהמשך קבע את מקום מגוריו בבולשבו, בבית בנה מקוה טהרה, וכן תנור מצות לפסח. ובשבועות שלפני פסח היה אופה בלילות אלפי ק"ג מצות ליהודים במוסקבה. בביתו נערכו תפילות בציבור בשבתות וחגים, שם נערכו התוועדויות חסידיות.

בארץ ישראל[עריכה]

כריכת הספר

בשנת תשכ"ו עלה הרב חזן לארץ ישראל עם כל משפחתו. מיד כשהגיע לארץ החל להקים תלמודי תורה לילדי ישראל שלמדו בבתי ספר ממלכתיים, ובהמשך אף עבד עם הארגונים פעילים, רמ"ת, חדרי תורה אור.

כאשר החלה העליה הגדולה מרוסיה בשנת תשכ"ט, נרתם הרב חזן בכל מרצו לקליטת העולים ובהמשך עשרות בשנים כיתת את רגליו מדרום הארץ לצפונה וביקר את העולים במרכזי הקליטה, ובבתים, והשפיע על מאות רבות של משפחות להכניס את ילדיהם למוסדות חינוך תורניים, ואף זכה להקים כמה מוסדות חינוך לידי העולים. כן דאג להכניס בבריתו של אברהם אבינו אלפי עולים. זכה הרב חזן להיות החלוץ בעריכת סדרי פסח ציבוריים לעולים החדשים מרוסיה.

ספרו "נגד הזרם" היה מחלוצי הספרות החרדית לתיאור המאבק היהודי בשלטון הקומוניסטי. בשנת תשס"ח, כחצי שנה לפני פטירתו, הוציא לאור את הספר בגירסה חדשה ומורחבת, תחת השם "המאבק והניצחון" - בו תיאר את מאבקו האישי בשלטונות הסובייטים.

בד' מנחם אב תשס"ח נסתלק לבית עולמו, ונטמן בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.

משפחתו[עריכה]

בניו
חתניו

לקריאה נוספת[עריכה]

  • אהרן חזן, המאבק והניצחון, תשס"ח; מהדורה נרחבת - תשס"ט

קישורים חיצוניים[עריכה]