הכנה לשבת
הכנה לשבת, נלמדת מהפסוק "והכינו את אשר יביאו".
בקרב החסידים ידוע כי ההכנה לשבת מתחילה מיום רביעי שלפניו.
אדמו"ר הרש"ב אמר: על שבת הוא אומר בזהר שממנו מתברכין כל הימים. כל הימים - כל ששת ימי השבוע, שעל זה נתן הקב"ה ברכה כללית "וברכך השם אלוקיך בכל אשר תעשה", זהו ברכת השבת מלפניו מאחריו, ההכנה לשבת הוא מיום רביעי, והאמירה היא "לכו נרננה" הקטנה, שהוא ג' פסוקים.[1]
ליל שישי עריכה
ליל שישי הוא כינוי ללילה שבין יום חמישי ליום שישי. על פי האר"י ז"ל בספרו שער הכוונות, קדושת שבת מתחילה בליל שישי, ולכן יש סגולה בלימוד בליל שישי לקבל את קדושת השבת. ולכן נהגו אצל חסידים לעסוק בתורה בליל שישי. היו תלמידים ששקדו על לימוד הגמרא והיו שלמדו את תורת החסידות.
על כך אמר אדמו"ר הריי"צ:
ביום רביעי מתחילים לחשוב מהיכן יקחו לשבת, הן בפשטות והן במה נעשה שבת - ברוחניות, - כל יהודי הוא הרי בשבת אחרת לגמרי - נהיה מרה שחורה. והעצה, "לכו נרננה", בטחון.
כשמגיע יום חמישי, מתקרב לשבת, ועדיין אין (כיצד לעשות את השבת), אזי זה לא נהיה "נרננה", מבינים שצריך לעשות משהו.
אזי כשיושבים בליל שישי ולומדים חסידות, אז "קולטים" ביום שישי ש"א-ל גדול גו' ומלך גדול גו'", ובזה עושה יהודי שבת[2].
בישיבות תומכי תמימים ובקהילות חב"ד מתקיימות בליל שישי התוועדויות חסידיות לאחר סדר הלימוד בתורת החסידות. מטרת הלימוד וההתוועדות בליל שישי היא הכנת הנפש במטען רוחני לקראת יום השבת קודש. בקבוצה ובישיבות נוספות בארץ הקודש ליל שישי מוקדש להפצת תורת החסידות בבתי כנסת שונים ברחבי ערים חרדיות בארץ ישראל וארצות הברית במסגרת יפוצו.
רבותינו נשיאנו היו מתחילים באמירת שניים מקרא ואחד תרגום בליל שישי. הם היו מעבירים פרשה או שניים ביום חמישי בלילה. ביום שישי אחר חצות היו מתחילים עוד הפעם מהתחלה ומעבירים את כל הסדרה עם ההפטרה[3].
סדר יום שישי עריכה
אדמו"ר הריי"צ התאונן על כך שבחלק מהישיבות התפשט היחס לימי שישי ושבת כיום חופש, ועורר על ניצול הזמן של ימים אלו[4], וגם הרבי הביע את תמיהתו על כך שיש רפיון וחלישות בסדר זה[5].
בשל היחס המיוחד שהעניקו רבותינו נשיאינו לסדרי הלימוד של יום שישי, נוהגים בישיבות חב"ד לכנות את סדרי הלימוד ביום שישי בשם 'הסדר של הרבי', ובישיבות רבות מתקיימים מבצעי עידוד מיוחדים לחיזוק ההשתתפות בהם בכמות ובאיכות.
ההכנות לשבת עריכה
על פי הלכה, מצווה להתכונן לשבת בכבוד ועונג. ואף על המכובדים ביותר להתכונן לשבת.
רבא מילח כוורי, רב חסדא מחתך ירקא דק דק, רבה ורב יוסף מבקעי אעא
— תלמוד בבלי, שבת, קמ, בתרגום: "...רבא היה מולח דגים, רב חסדא היה מחתך את הירק דק דק, רבה ורב יוסף היו מבקעים עצים..."
יש להכין בשר ויין לשבת, ואף מיני מתיקה.
הלכות ומנהגים עריכה
- אין לקיים סעודה גדולה מהשעה העשירית (הזמנית) מהזריחה.
- ישם להעביר את ה'שניים מקרא ואחד תרגום' - סדרה - של פרשת השבוע, ונוהגים לאמרה לאחר חצות היום של יום שישי[6].
- יש להתכונן גם בגופו של האדם - להתקלח, להתלבש וכו'.
- נוהגים ללכת ל'מבצעים' בערב שבת.
- אין להתחיל במלאכה כמו תספורת וכדו' ממנחה קטנה ואילך.
- "אנשי מעשה" נוהגים להתענות בערב שבת[7].
- לפי בית שמאי: אין לומר לגוי, או לגרום לכליו של האדם לעשות מלאכה בשבת גם אם יתחילו את מלאכתם קודם השקיעה.
הערות שוליים
- ↑ היום יום כ"ג כסלו.
- ↑ היום יום כ"ד כסלו.
- ↑ היום יום ד' טבת.
- ↑ אג"ק אדמו"ר הריי"צ ח"ג ע' שלו.
- ↑ אגרות קודש חלק י"א מכתב ג'תשח.
- ↑ לכתחילה היה הדין לומר גם את הרש"י אך אנחנו לומדים את הרש"י בחת"ת (חומש עם רש"י).
- ↑ אמנם צריך להתענות עד צאת הכוכבים ולא יוכל - בדיעבד כמובן - לקדש ולאכול לפני צאת הכוכבים (כמנהג הספרדים) אלא אם התנה על כך מראש. ואם היא תענית חלום - יתענה עד צאת הכוכבים גם אם מתנה.