ברוך שאמר

ברוך שאמר, היא ברכה הנאמרת קודם אמירת פסוקי דזמרה.

תוכן אמירת ברוך שאמר

אמירה זו היא כעין התחלה לפסוקי דזמרה. שהרי תוכן אמירת פסוקי דזמרה, הוא על פי מאמר חז"ל מתחלה יסדר אדם שבחו של מקום, בגדולת ורוממות אין סוף ב"ה, לעורר התשוקה והצמאון בנפש הבהמית, להבונן בכבוד המלך, בסידור שבחיו, איך שהוא ברוך שאמר והיה העולם, דהיינו באמירה אחת ובמאמר אחד, וכמו שכתוב בזהר במחשבה אחד ברא את העולם, שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות וקורא הדורות מראש, וכולם נסקרים בסקירה אחת.

זהו גם המשך הברכה, יחיד חי העולמים מלך שבא לבאר ענין אחדות ה'. ועל זה אומר יחיד שפירושו, שהוא יתברך קיים לבדו בדיוק כמו קודם שנברא העולם, וכמו שאנו אומרים בתפילה אתה הוא עד שלא נברא ואתה הוא משנברא העולם ללא כל שינוי, וכמו שאומר הנביא אני ה' לא שניתי, שאף לאחר שנברא העולם אין עוד מלבדו, והביאור בזה הוא כיון שחי העולמים מלך היינו שחיות כל העולמות הרוחניים והעולם הגשמי , שהרי חיות כל העולמות "ואתה מחיה את כולם" אינו אלא מבחי' מלך - ספירת המלכות שהיא דרגה נחותה בו יתברך, והוא כמשל הדיבור באדם לגבי מהותו ועצמותו שאין לו ערך כלל ואם כן מובן איך שאין העולמות תופסים מקום כלל לגביו יתברך.

המשך הברכה אודות בגדולת ה' הוא משובח ומפואר עדי עד, פירוש למעלה עד אין קץ, ולמטה עד אין תכלית, בעילוי אחר עילוי עד אין קץ ותכלית, כמו שאומרים בתפילה: הכל ירוממוך סלה, וכל החיים יודוך סלה, וקדושים בכל יום יהללוך סלה, פי' סלה בלי הפסק עד רום המעלות.

השפעת ההתבוננות

בכח התבוננות זו, להפך את נפש הבהמית, שתתפעל מגדולת א"ס ב"ה ורוממותו, עד שתתלהט ותתלהב בתשוקה וצמאון לה' ולדבקה בו ית', עד שישוב ויתהפך כח המתאוה שבה לאהבת השם.