מנחם מענדל פוטרפס
| הרב מנחם מענדל פוטרפס | |
|---|---|
[[קובץ: |250px]]בהתוועדות חסידית | |
| לידה | כ' בתשרי תרס"ח |
| פטירה | ד' בתמוז תשנ"ה |
| השתייכות | חסיד חב"ד |
| רבותיו | כ"ק אדמו"ר הרש"ב, כ"ק אדמו"ר הריי"צ וכ"ק אדמו"ר שליט"א |
הרב מנחם מענדל פוטרפס (ידוע גם בכינויו: ר' מענדל. כ' תשרי תרס"ח - ד' תמוז תשנ"ה) היה חסיד ומקושר לרבותינו נשיאינו, איש מסירות נפש, הקים מוסדות רבים מאחורי מסך הברזל, ומשנת תשל"ג שימש כמשפיע ומחנך בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד.
הפך למושג ולסמל עוד בחייו, ניהל במסירות נפש את הישיבות המחתרתיות על אף רדיפות אנשי הנ.ק.וו.ד, פיקד וניהל על מבצע 'יציאת רוסיה תש"ו' בתום מלחמת העולם השנייה, וישב שנים ארוכות בגלות קשה בסיביר. לאחר יציאתו מרוסיה, ייסד מוסדות חינוך על טהרת הקודש בלונדון, ובשנת תשל"א מונה בהוראת הרבי לשמש כמשפיע המרכזי של ישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד, וזכה להעמיד דורות של תמימים מקושרים ומסורים בלב ונפש לרבי.
תולדות חיים
ר' מענדל נולד בכ' תשרי תרס"ח[1] בעיירה פלעשניץ ברוסיה הלבנה, לאביו ר' מנחם מענדל ולאמו מריאשא (בת משפחת סגלוביץ ואימא למשפחת קוגל), הוא היה ילד רביעי אחרי שתי בנות ואח אחד. אביו נפטר זמן קצר לפני לידתו במגיפת הטיפוס, ואמו קראה לו על שמו. את ילדותו בילה ר' מענדל אצל סבתו רחל-לאה מנעוועל, היא הייתה אחייניתו של החסיד המפורסם ר' חנוך הענדל קוגל. סיפורים רבים מהלכים אודות הנהגתה החסידית והידורה במצוות.
הסבתא רחל לאה הייתה ידידת נעורים של הרבנית שטערנא שרה, בהגיעה לליובאוויטש הייתה מבקרת בבית הרבנית, שם היו משוחחות בסיפורי חב"ד ומנהגי החסידים. בתרע"ה כשמלאו לנכדה שבע שנים הביאה אותו סבתו יחד עמה בנסיעתה לרבי. ובנסיעה זו זכה להיכנס ליחידות לראשונה בחייו, לאור בקשתה של הסבתא מהרבנית כי תבקש מבעלה כ"ק אדמו"ר הרש"ב שיקבל אותו ליחידות. לאחר החגים אכן נכנסה עם הילד לחדר בעלה ואמרה: "ער איז א נאמען נאך זיין פאטער, ער איז רחל לאה'ס אן אייניקל, נעם אים אויף יחידות און בענטש אים"! (תרגום מיידיש: הוא נקרא על שם אביו, והוא הנכד של רחל לאה. קבל אותו ליחידות וברך אותו). והרבי נתן לו ברכה ליראת שמים ומתוך אריכות ימים ושנים.
מעתה, הפך הדבר למנהג תדיר יותר. כמעט מידי שנה, לקחתו עמה בנסיעותיה לרבי. בחודש תשרי תר"פ כשמלאו לו 12 שנים היה הפעם האחרונה בה זכה לשהות אצל הרבי הרש"ב.
לימודיו בישיבה
בסוף שנת תר"פ התקבל לישיבת תומכי תמימים בעיר קרמנצ'ג שם למד עד שנת תרפ"ד, בשנה זו הבולשת הסובייטית חשפה את הישיבות המחתרתיות והוא נאלץ לברוח. שנה לאחר מכן החל ללמוד בישיבות מחתרתיות בחרקוב, וויטבסק ונעוויל עד שנת תרפ"ט, אז נסגרו גם ישיבות אלו, והתלמידים הרבים נאלצו להתפזר בין הישיבות המחתרתיות השונות.
ברבות הימים תיאר המשפיע את זיכרונותיו מימים אלו: כל ליל שישי היה מוקדש כולו ללימוד. היו תלמידים ששקדו על לימוד הגמרא והיו שלמדו את תורת החסידות; הוא עצמו היה מקדיש לילה זה ללימוד הגמרא.
הוא אהב במיוחד את ההתוועדויות הרבות שם היו מתוועדים טובי המשפיעים בדור ההוא כמו הרב התמים זלמן משה היצחקי הרב התמים יצחק הורביץ (איצ'ה דער מתמיד), הרב התמים יחזקאל (חאטשע) פייגין, ועוד.
בשנת תרפ"ט לאחר שכאמור נסגרה הישיבה בה למד עבר הוא לוויטבסק שם למד בישיבה המקומית שהתנהלה גם היא בתנאי מחתרת. כשנה לאחר מכן נקרא הוא לשמש כמשגיח ומשפיע לתלמידי התמימים בישיבה המחתרתית ביקטרינוסלב. בזכרונותיו מהתקופה ההיא הוא מציין את הדרת הכבוד שהיה לבחורי הישיבה כלפי רב העיר הרב הגאון רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של כ"ק אדמו"ר שליט"א.
ר' מענדל נסע אל ביתו אמו שבחרקוב, והחל לטפל בשידוכי שתי אחיותיו המבוגרות ממנו, במטרה להשיאן למובחרים שבקרב התמימים. חפצו עלה בידו, וזמן קצר לאחר מכן, נישאה אחותו הבכירה להרב בן ציון שם טוב, ואחותו הצעירה נישאה להרב יהושע שניאור זלמן סרברנסקי.
באותה תקופה הציעו גם לו עצמו שידוכים מכובדים. הוא ריכז מספר הצעות, ודיווח אודותם לכ"ק אדמו"ר הריי"צ, ששהה אז בפולין, וביקש את הדרכתו וברכתו. מענה הרבי היה: "הצעת קאראלעוויץ נכונה" - הכוונה הייתה לרב בן ציון רובינסון, אשר התגורר בקאראלעוויץ והוא אשר הציע לר' מענדל את בתו.
הוא נסע אפוא לקאראלעוויץ, והגיע לעיר לקראת שבת קודש. לאחר התפילה השתתף בהתוועדות שהתקיימה ונטל משקה ביד רחבה עד שכתוצאה מכך בסיום ההתוועדות - נפל תחת השולחן ונרדם. כשהתעורר, והוא עדיין מתחת לשולחן, הייתה השעה אחר חצות הלילה במוצאי-שבת, ולפתע שמע את ר' בן ציון אומר לזוגתו: "נראה, שהבחור הזה הוא "א אמת'ר חסידישער בחור" (בחור חסידי אמיתי), שהרי בא "להתראות", ולמרות זאת לקח משקה, התוועד ונמצא כעת היכן שנמצא... הרי זה סימן, שהינו בחור חסידי אמיתי. אנו צריכים לעשות כל מאמץ בכדי שישאר כאן ויגמור איתנו את השידוך".
ואכן, השידוך יצא לפועל בשעה טובה ומוצלחת, והחתונה התקיימה בעיירה של הכלה, ביום שלישי י' בתמוז ה'תרצ"ג.
אחרי חתונתו, נשאר זמן קצר אצל אמו בחרקוב, ולאחר מכן נסע יחד עם רעייתו לעיר יגורובסק. (עיר זו הייתה מרוחקת ממוסקבה במרחק של כ - 100 ק"מ). למרות שפרש זמנית מעיסוקיו בישיבות, לטובת ענייניו המשפחתיים, כבר הכירו הממונים על הרשת הכלל ארצית של ישיבות תומכי תמימים המחתרתיות ברחבי רוסיה, בכשרונותיו ומסירותו וראו בו כמי שמתאים ביותר לפעול להצלת הישיבות. מבחינה הפיננסית - תמיכה במשפחות האסירים - שחירפו את נפשם למען התורה ומצוותיה, אחזקת הישיבות המחתרתיות, מימון המעברים הקבועים של הישיבות, כמו גם סכומים נכבדים ששולמו כדמי "לא יחרץ" - הטילו על המארגנים עול כספי כבד והוא נבחר להיות אחד מאלה, שהוטל עליהם להשיג את המימון הדרוש.
הוא קיבל על עצמו את התפקיד, ולצורך זה נכנס לעולם העסקים. שבמסגרתו גרף רווחים נאים, אך עם זאת. הוא עצמו ובני ביתו הסתפקו בלחם צר ומים לחץ, ואת רוב המוחלט של הרווחים מסר לתומכי תמימים. כמו כן כל אימת, שעסקני אנ"ש נצרכו בסכום כסף גדול ל"פדיון שבויים", פנו הם אל ר' מענדל, אף כאשר סכום המבוקש לא נמצא בידו היה לווה את סכום הכסף ומעבירו לידיהם.
ר' מענדל, שכאמור המשיך בתפקיד זה בהצלחה רבה - הצליח לזמן מה לנהל את חייו על מי מנוחות, אך כשהנאצים ימ"ש הגיעו לרוסיה, ברח עם בני משפחתו ממוסקבה, ולאחר נדודים רבים הגיע לעיר סמרקנד, שם היה מראשי העסקנים שפעלו למען הישיבה המקומית. שם פגש ברבים מאנ"ש ופליטי פולין שהגיעו לפניו, ועוד אחרים רבים שהוסיפו להגיע מידי יום ביומו ביחד עם ילדיהם. שמע פעולותיו התפרסם עד מהרה בקרב החסידים ורבים בקשו את עזרתו - והוא עשה כל שביכולתו להטבת מצבם.
בד בבד נטל חלק פעיל ביסוד "חדרים". החל משלהי החורף של שנת ה'תש"ג, בעיצומה של המלחמה האכזרית, ניהל את ישיבת "תומכי תמימים", שהכילה במשך הזמן מאות תלמידים, כאשר המנהל הכללי היה ידידו, הרב יונה כהן מפולטבה.
תקופת לבוב וגלות סיביר
| ערך מורחב – יציאת רוסיה תש"ו |
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה אישרה הממשלה הרוסית את חזרתם של נתיני פולין שברחו לגבולותיה בזמן המלחמה, והעמידה לרשותם רכבות משא, ואזרחים רוסיים רבים ניצלו את הפרצה שנוצרה, וניסו להבריח את הגבול באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים, דרך עיר המעבר לבוב. חסידי חב"ד המתינו לקבלת תשובתו של אדמו"ר הריי"צ האם להסתכן ולהבריח את הגבול בצורה לא חוקית, וכאשר התקבל האישור רק מעטים מהם הספיקו לנצל אפשרות זו לפני שהממשלה הרוסית החליטה להפסיק את האישורים.
בעקבות פעולתו של ר' יהודה לייב מוצקין ששיחד פקידי שלטון בכירים תוך סכנת נפשות ממשית, נפתח הגבול מחדש ולצורך כך הוקם ועד מיוחד, בו היו חברים ר' מענדל ועסקנים נוספים. פעילות הועד התחלקה למספר מישורים: עידוד אנ"ש ברוסיה להבריח את הגבולות, זיוף מסמכים, וגיוס כספים לשחד את הפקידים השונים, ולדאוג לכל שאר הפרטים הנצרכים, כגון דירות מסתור בלבוב עד לנסיעה, וקשר רציף עם אנ"ש שהגיעו ללבוב על מנת להבריח את הגבול.
ר' מענדל עצמו לא הצטרף למשפחתו בבריחה על אף שידע כי אנשי המשטרה החשאית עלו על עקבותיו ותוך זמן קצר עלולים לאסור אותו. הוא נותר ברוסיה והמשיך לעסוק בפעולות ההברחה, עד שנאסר[2] והוגלה למשך כ-10 שנים לסיביר. בתקופת גלותו שהה יחד עם החסיד המשפיע ר' אשר ששנוקין עד שהשתחררו (תשכ"ד).
גם לאחר ששוחרר ממחנה העבודה בסיביר נותר בגבולות ברית המועצות, ורק בשנת תשכ"ד קיבל אישור יציאה מרוסיה והיגר ללונדון שם התגורר בנו ר' בערל פוטרפס, ותוך זמן קצר הפך לאחד מחשובי העסקנים והמשפיעים בקהילת חב"ד המקומית, ועסק בהקמת מוסדות חינוך על טהרת הקודש במקום.
לאחר פטירת הרב שלמה חיים קסלמן בשנת תשל"א, הורה הרבי לר' מענדל שיעבור לכפר חב"ד ויתמנה כממלא מקומו בתפקיד המשפיע המרכזי של ישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד, ועם מינויו לתפקיד בשנת תשל"ג רשם פרק חדש בהיסטוריה של ישיבות תומכי תמימים בארץ הקודש, והתייחד בדרכו החינוכית והיה למשפיע נערץ על התמימים ואנ"ש.
עסקנות
בשנים הבאות, הפך ר' מענדל שהיה בד בבד עם תפקידו בישיבה גם המשפיע הראשי בארץ הקודש לאחד מראשי העסקנים החב"דיים, ופעל נמרצות למען כפר חב"ד ובפרט למען ישיבת תומכי תמימים ובית רבקה כפר חב"ד בה היה חבר הנהלה. ייסד את חיידר אידיש בכפר חב"ד. בשנת תשל"ד קיבל מכתב בו כתב לו הרבי ברכה (תוכן) "בעבודת הקודש בתומכי תמימים ובכפר חב"ד", כש(גם) בו ראה כהסכמה מהרבי להתעסק בענייני הכפר[3].
כשהרה"ח ר' גרשון דובער ( בורקע ) שיף חזר מחצרות קודשינו אם הוראה ברורה להקים ולייסד מוסד לעולים שהגיעו מרוסיא עמד לימינו לעזר ולאחיסמך והתמנה להיות חבר הנהלה במוסדות ישיבת הבוכרים עד יומו האחרון
כמו כן היה מאלו שעשו רבות למען שלוחי הרבי לארץ הקודש. בין היתר היה נוסע לארצות הברית לגיוס כספים עם השד"ר הרב שמואל דוד רייטשיק.
ר' מענדל היה מנושאי הדגל של פרסום בשורת הגאולה וזהות הגואל.
גם לאחר ג' תמוז תשנ"ד המשיך הוא לעודד את הנסיעה וההתקשרות לרבי. לאחר ג' תמוז כשהחל ההעלם והסתר ונוצרו חילוקי דעות בחב"ד שאלו את ר' מענדל איזה צד צודק, ר' מענדל ענה ש"איפה שהשמחה - שם נמצאת האמת". פעם אחת, כשרצו לתרום שלט 'יחי' לקירות הזאל בישיבה בכפר חב"ד[4], שאלו את ר' מענדל האם להוסיף לפני 'ובקרוב נזכה ליחי…' וכדומה מפני חילוקי הדעות וכיוצא בזה, ענה: "לא! לא להוסיף, לא לגרוע ולא לשנות!"[5].
פטירתו
לקראת חודש תשרי תשנ"ה היה בדרכו לנסוע לרבי, כשעצר לתחנת ביניים בעיר לונדון כדי לאסוף כספים לתומכי תמימים, חש שלא בטוב, ונשאר שם אצל בנו עד לפטירתו, בד' תמוז תשנ"ה, ושם מנוחתו כבוד.
לאחר פטירתו, פורסמו בשבועון בית משיח, מספר סדרות של זכרונות וסיפורים הקשורים בדמותו החסידית על ידי הרב חיים לוי יצחק גינזבורג.
כמה שנים לאחר מכן יצא לאור על ידי ר' אליהו וולף ספר בשם ר' מענדל שבחלקו התבסס גם על כתבות אלו. גם הרב גינזבורג עצמו הוציא ספר בשם המשפיע ובו סיפורים לדמותו של ר' מענדל וסיפורים מפיו. כמו כן בסדרת הספרים שכתב הרב גינזבורג בשם פניני התניא, הכניס סיפורים ומשלים רבים מפיו של ר' מנדל.
משפחתו
- סבו - הרב חיים פוטרפס
- רעייתו מרת לאה - נפטרה בה' בכסלו תשס"ג טמונה בבית החיים בלונדון. בת ר' בן ציון רובינסון, משפחה חסידי חב"ד בעלי מסירות נפש
- אחיו הצייר החסידי הרב הענדל ליברמן
- גיסיו
- גיסו הרב יהושע שניאור זלמן סרברנסקי
- גיסו הרב בן ציון שמטוב
- גיסו הרב יהושע קארף
- ילדיו
לר' מענדל היו ששה ילדים ארבעה מהם נפטרו בילדותם, בימים הקשים ברוסיה הסובייטית:
- בתו, מרת דאברושא אשת הרב חיים שמואל מנחם מענדל ליברוב. נהרגה בתאונה דרכים בשנת תשל"א, בהשאירה 11 יתומים. ר' מענדל ורעייתו התמסרו לגידול ילדיה.
- בנו, הרב שלום דובער (בער'ל) פוטרפס - בעבר חבר הנהלת מוסדות חב"ד בלונדון, עבר בשנת תשס"ח ל קראון הייטס.
- בנו, לייבל - נפטר בילדותו.
- בנו, אברהם - נפטר בילדותו.
- בתו, רחל - נפטרה בילדותה.
- בתו, אלטע - נפטרה בילדותה.
לקריאה נוספת
- ר' מענדל - תולדות אמרות וסיפורים. מאת אליהו וולף ורעיתו דינה (א. ד. פייגלסון). בהוצאת אש"ל - כפר חב"ד (תשנ"ט).
- המשפיע - סיפוריו של ר' מענדל. מאת הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, הוצאת ופרצת.
- יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בארץ הקודש, בהוצאת חזק, תשע"ב
- צבי הירש רודרמן, המשפיע ר' מענדל, דיסק צפיה (36 דקות) ובו תיעוד מאורחות חייו: תפילה, אמרות והדרכות, הוצאת היכל מנחם, ד' תמוז תשס"ז (במלאת 12 להסתלקותו של ר' מענדל).
- גם יראה וגם חכמה - דמותו של המשפיע הרמ"מ פוטרפס זצ"ל, שבועון כפר חב"ד גליון 674.
- ר' מענדל - ספר קומיקס על תולדות חייו וסיפוריו המסעירים [הוצאת אורות]
- איש מסירות הנפש, השמחה והאמונה, הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, הרב ישראל יצחק זלמנוב, ספר דמותו של חסיד ע' 121-132.
- זלמן רודרמן, ספר חסידים אנשי מעשה, ע' 203-215.
קישורים חיצוניים
- הרבי מספר על ר' מענדל
- ר' מענדל מתוועד ב-770
- המכתב נשלח בכוח המחשבה - ראיון עם הרב יוסף יצחק ליברוב בתוכנית 'המפגש שלי' של חברת jem
- ר' מענדל מכריז "יחי" כנס חיזוק, ניסן תשנ"ד
- מ. פריד, "ר' מענדל מטרפד את האסיפה...", אתר הגאולה
- מיכל וישצקי מספר על ר' מענדל, באתר col.
- תמונות מחייו של ר'מענדל
- ר' מענדל פעל למען קיומו של מעמד הסאטלייט ל'קבלת מלכותו של הרבי כמשיח' בי' בשבט תשנ"ג, כמתואר בקובץ העובדות שמאחורי הסאטלייט עמודים 69 - 70.
- The Chosid Who Would Not Be a “Tzaddik in Peltz" (החסיד שלא היה צדיק בפרווה- באנגלית)
- המשפיע - ר' מענדל, בתוך גליון קרוב אליך שבת פרשת ויגש תשפ"א
- האיש שלא נכנע: קורות חייו הסוערים של המשפיע ר' מענדל פוטרפס - חלק ראשון • חלק שני • חלק שלישי
- תזכיר סודי חושף תמונת ר' מענדל פוטרפס בכלא
הערות שוליים
- ↑ ישנה מחלוקת האם שנת הלידה תרס"ח או תרס"ז. המחלוקת מתבססת על מקורות לשני הצדדים
- ↑ תזכיר סודי חושף תמונת ר' מענדל פוטרפס בכלא
- ↑ ימי תמימים חלק ו' ע' 304
- ↑ השלט היה תלוי עשור שנים על קירות הזאל.
- ↑ הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, משיח עכשיו חלק ד', בהקדמה.