שלמה קרליבך
ר' שלמה קרליבך (י"ח בטבת תרפ"ה - ט"ז בחשוון תשנ"ה) היה מנהיג דתי, זמר ומלחין מפורסם. קירב יהודים רבים ליהדות, אך לצד זאת ספג ביקורת מרבנים ואדמו"רים רבים - וביניהם הרבי - על כך שלצורך פעולות הקירוב היה מקל בהלכות מסויימות.
תולדות חיים
שלמה קרליבך נולד (עם אחיו התאום ר' אליהו חיים קרליבך), בברלין, גרמניה בי"ח בטבת תרפ"ה, לאביו ר' נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאמו פסיה. לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזבה משפחתו את גרמניה, ולאחר שהות קצרה בעיר באדן שליד העיר קרלסרוהה (גרמניה), הגיעה ב-תרצ"ט לניו יורק, שם התמנה אביו לרבה של קהילה מקומית במנהטן. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי ובאוניברסיטת קולומביה. הוא נחשב לעילוי יוצא דופן וכבר בגילו הצעיר (14) בלט בין תלמידי ישיבת תורה ודעת שהיו מבוגרים יותר. רבותיו, צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה. בעת לימודיו הוסמך לרבנות, התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כחזן בימים הנוראים. באותה תקופה התקרב יחד עם אחיו הרב אליהו חיים קרליבך לחסידות חב"ד.
בראשית שנות היו"דים נשלח על ידי הרבי הריי"צ ולאחר מכן הרבי, על מנת להפיץ יהדות וחסידות ברחבי ארצות הברית. במשך תקופה ממושכת פעל בשליחות הרבי.
אט אט, החל לאמץ לעצמו הנהגה של גמישות בעקרונות ההלכה, ופריצת גדרי הצניעות, במחשבה שכך יקל עליו להתחבר ללבבות היהודים ולקרבם ליהדות. שיטה זו הייתה רחוקה ואף מנוגדת משיטת הרבי, ולבסוף נותק הקשר בינו לחב"ד - והחל להפיץ יהדות בדרך משלו, כשהוא משתמש בשירה וניגון בגיטרה ככלי לסחוף את הקהל אחריו.
קרליבך החל מסתובב ברחבי ארצות הברית - הוא הופיע במועדונים, ערך קונצרטים ונפגש עם זמרים אמריקאיים. הופעתו הפשטנית, כשהוא מגודל שער ומנגן בגיטרה, סגנון שיריו והתנהגותו הלבבית התקבלה באהדה על ידי יהודים רבים, בהם צעירים "היפים", והוא הצליח לסחוף אחריו קהל מעריצים גדול. אמנם בחוגים החרדיים (ובראשם חב"ד, כדלקמן) נחשב שנוי במחלוקת, עקב דרכו לפרוץ את גדרי ההלכה.
קרליבך הופיע גם בארץ ישראל, שם חדר סגנון שירתו בעיקר בציבור הדתי לאומי. בסוף שנות השלטון הקומוניסטי ותחילת התפרקות ברית המועצות, הופיע גם שם.
בשנת תשכ"ח הקימו נאמניו את היישוב "מבוא מודיעים"[1] על יד לטרון. קרליבך בנה שם את ביתו וחילק את זמנו בין המגורים במושב וביתו בארצות הברית.
הרבי דחף את קרליבך להתחתן, ובהזדמנות מסויימת, כשעבר בחלוקת כוס של ברכה אמר לו הרבי שצריך להתחתן, והיה נראה על פניו של הרבי אי שביעות רצון. בגיל 48 התחתן עם מרת נעילה (גליק) מטורונטו. לבני הזוג נולדו שתי בנות - נשמה ונדרה.
קשריו עם חב"ד
עם אדמו"ר הריי"צ
בסביבות שנת תרצ"א כשאדמו"ר הריי"צ היה בווינה לצורכי רפואה, הביא ר' נפתלי קרליבך את שני ילדיו, התאומים שלמה ואליהו חיים קרליבך, לקבל ברכה מאדמו"ר הריי"צ. הרבי אמר להם "שתהיו חסידישע יידן (חסידים), ולא תהיו ילדים נוסח גרמניה, שתישנו עם טלית קטן, ותעבדו את ה' בשמחה", הרבי עמד באותה עת בפתח הדלת[2].
בשנת ת"ש, עם הגעתו של האדמו"ר הריי"צ לניו יורק, הגיע ר' נפתלי קרליבך עם שני בניו לקבל ברכה פעם נוספת, אדמו"ר הריי"צ אמר אז שהוא הכיר אותם מאז פגישתם האחרונה[3]. קרליבך התחיל אז ללמוד בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, אך הוא נהג להגיע מהישיבה עם אחיו, אליהו חיים ל-770, ולעיתים היו נשארים לכמה ימים, עד שאביהם היה דואג להחזירם. מצידם, תמיד ביקשו שינתן להם יום נוסף[4].
בי"ט כסלו תש"י ביקש אדמו"ר הריי"צ משלמה קרליבך וחברו, זלמן שלומי שכטר[5] לצאת לקמפוסים על מנת לקרב סטודנטים ליהדות ולחסידות. לקראת חג החנוכה באותה שנה, השניים ארגנו מסיבת חנוכה באונברסיטה בריינדס. הם הצטיידו ב-13 זוגות תפילין והתוועדו ושרו עם הסטודנטים במשך שעות[6][7].
בהזדמנות מסויימת, כששאלו את שלמה קרליבך מי הם הרבי'ס שלו, הוא ענה: הרבי בנגלה הוא פלוני בנגינה פלוני והרבי בחסידות הוא האדמו"ר הריי"צ.
עם הרבי
כבר לפני קבלת הנשיאות של הרבי, כששלמה קרליבך היה מגיע מלייקווד ל-770, היה נכנס לרבי ומדבר איתו בלימוד[8]. הרבי רצה לדעת מה לומדים בישיבה. הרבי אף דחף אותו בשנת תשי"א לקבל סמיכה לרבנות בכדי שתהיה לו יותר השפעה, ואכן הוא הוסמך על ידי הרב יצחק הוטנר, שהיה אז ראש ישיבת רבינו חיים ברלין.
הרבי היה שולח אותו לתלמידי הישיבות, על מנת שידבר איתם בלימוד ובחסידות. הרבי אף דחף אותו לקרב את בני הנוער ליהדות. כששלמה הביע את רצונו לשבת וללמוד במקום מלאכת הקירוב, הגיב הרבי שיפסיק לחשוב כל-כך הרבה על עצמו. באותם שנים הוא הביא קבוצה גדולה של סטודנטים לרבי והרבי אף אמר שיחה מיוחדת בפניהם[9].
בראיונות עימו סיפר קרליבך שבתחילה היה עוסק בקירוב תלמידי ישיבות לחסידות. כאשר העלה בפני הרבי את הרעיון לקרב סטודנטים, הרבי אמר לו שצריך לחשוב על כך[10], אך קרליבך ביקש להתחיל בפעילות עם הסטודנטים באופן מיידי, וכבר למחרת אכן התחיל בכך[11].
קרליבך סיפר בהזדמנות[2]: "כשהתחלתי לקרב יהודים, הייתי בבעיה, ודיברתי על כך עם הרבי. אמרתי לרבי כי יום אחד היה לי מאה אנשים שבאו ללמוד ולשיר איתי, אבל כשאמרתי להם שנשים וגברים חייבים לשבת בנפרד, איבדתי 90 אנשים, וכשאמרתי להם שנשים אינם יכולות לשיר, איבדתי עוד 9, אז האדם אחד שנשאר הרגיש אידיוט. אז במקום לבלות שעתיים עם אנשים שרצו לדעת משהו על היהדות, בזבזתי את הזמן שלי על אחד. הבה נניח כי זה מאוד חשוב כי גברים ונשים אסורים לשבת יחד. ובכל זאת, זה כמו מניקור ליהדות, מה שהופך את זה למשהו יפה, אבל אם האדם עובר התקף לב לא נותנים לו מניקור. ככה אני לא יכול לקרב יהודים!"
"הרבי אז אמר לי כי הוא לא יכול לתת לי לעשות את זה בדרך שלי. אבל מצד השני הוא גם לא יכול לא לתת לי לא לעשות את זה בדרך שלי. לכן אם אני רוצה לעשות את זה לבד, שה' יהיה איתי. אז נפרדנו"... סיים קרליבך.
בהזדמנות אחרת סיפר, כי הוא בא לרבי וסיפר לו שבסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות פגיעה זו היא חוזרת בה, ושוב לא תתקרב ליהדות.
הרבי הגיב לשמע הסיפור, על-פי הכתוב במשנה[12] "אהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". רואים מכך, כי אין לקרב את התורה אל הבריות, על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות לתורה; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים לתורה כלל. תורה אשר איננה כמותה עם כל התרי"ג איברין ושס"ה גידין שבה; הכנעה גמורה לתורה - אין זה תורה כלל. זה דבר טוב ויפה, נחמד מאוד אפילו; אבל אין זה תורה. לכן יש לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה - לקרב אותם אל התורה. קרליבך אמר על כך כי "מאז נפרדו דרכינו... הבנתי כי דרכינו שונות".[13].
יחס הרבי אליו
באגרות קודש מופיע מכתב בו מגדיר הרבי את התנהגותו כמנוגדת להלכה ולשיטת החסידות:
"במ"ש [במה שכתב] שהספק בעיניו מהו היחס שלי להנהגת פלוני אשר מאסף הוא וכו', - לפלא וגם לצער שחושד אותי בכגון דא, כוונתי בהנוגע לענין אשר פס"ד [פסק דין] מפורש הוא בשו"ע [שולחן ערוך] , קול באשה וכו' או תערובות וכו', ומה שמגדיל עוד יותר הפלא, שהרי כתבתי והדגשתי כ"פ [כמה פעמים], שזהו מנקודות היסוד בתורת ה' ומצותיו, וביחוד תורת החסידות המבארת, שצ"ל [שצריך להיות] אהבת הבריות ומקרבן לתורה, ולא ח"ו [חס ושלום] לקרב את התורה ומשנה אותה כמתאים אליהם, ועוד הוספתי, שבכלל פס"ד [פסק דין] שבתורה הרי זה רצונו של הקב"ה, [והרי מפורש זה בתוה"ק [בתורתנו הקדוש] וביחוד בתורת חב"ד בכו"כ [בכמה וכמה] מקומות], ומובן וגם פשוט שאין לבו"ד [לבשר ודם] לעשות מסחר ח"ו ברצונו של הקב"ה וכו'."[14].
ברשימת חלוקת דולרים מכ"ו מרחשוון תשנ"ב מופיע כך: אשה אחת אמרה לרבי, שר' שלמה קרליבך שיחי' שולח דרישת שלום ומבקש ברכה עבורו ומשפחתו. הרבי: איפה הוא עכשיו? הנ"ל: הוא בטורונטו בדרך לוינה, ומשם לגרמניה ואחר כך לישראל, ויחזור בעוד שלושה שבועות. הרבי: מה השייכות שלך איתו? הנ"ל: אני חלק מבית הכנסת שלו "קהילת יעקב". הרבי: (דולר נוסף) לתת צדקה עבורו שיצליח בהפצת היהדות מתוך בריאות הנכונה ומתוך פרנסה טובה.
יחסו לליובאוויטש
לאחד ששאל אותו כי שמע שסילקו אותו מליובאוויטש, ענה: "מען האט מיר ארויסגעווארפן, אבער איך האב זיך ניט ארויסגעווארפן" (חב"ד סילקו אותי, אבל אני מעולם לא הסתלקתי)[15][16], כמו כן התבטא פעם כי 'ליובאוויטשער הייתי וליובאוויטשער אשאר!'[17][18].
הוא מצידו המשיך לכבד את הרבי וחסידי חב"ד. וכן המשיך לבוא כל השנים להתוועדויות של הרבי ולעמוד מאחור כדי לא לבלוט יותר מדאי. והמשיך ללמוד חסידות, מאמרים ושיחות של הרבי. כשהיה מגיע לסינסינטי להופעה והיה נאלץ להשאר לשהות בשבת בבית מלון (ללא מנין) היה מגיע בערב שבת לבית חב"ד ושאל ספרים. תמיד היו אלו ספרי חסידות ולרוב היה זה אחד מספריו של הרבי, כמו ספר המאמרים, ולקוטי שיחות[19]. בכיסו שכן מאמר ושיחה שיצאו אז, היו לו כל השיחות ומאמרים של הרבי עד האחרון שבאחרון. כמו כן היה שולח את מושפעיו לבתי חב"ד בעולם[20].
אחיו, ר' אליהו חיים קרליבך דאג להזכירו בספר החסידים.
בראיון עם עיתון 'שעה טובה' שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו התבטא על הרבי: "הרבי הנוכחי הוא גם כן גאון עצום ונורא. הרבי הוא גם עמוק וגם בקיא עד לב השמים. ממש כל מילה מהתורה מאירה לפני עיניו הקדושות"[21].
בימיו האחרונים הופיע באחת מישיבות חב"ד, ואמר: "שהוא מתחרט שהלך נגד הוראת הרבי".
פעם התבטא בכאב כשדיבר על מצב הנוער של היום: "איך זה שיותר אנשים מכירים יותר את מרטין לותר קינג מ[להבדיל] הרבי?".
פטירתו
קרליבך נפטר בט"ז בחשוון תשנ"ה מהתקף לב, במטוס שהיה בעיצומה של המראה. בלילה שלפני הנסיעה ישב והתוועד במשך הלילה עם התמימים של ישיבת חב"ד במנצ'סטר[22].
במסע הלוייתו שרו המלוים חלק מפזמוניו וניגוניו. קרליבך נפטר ללא פרוטה, למרות שהופעותיו הניבו לו פרנסה בשפע, כיוון שפיזר כספו לצדקה ללא חישוב ביד נדיבה מעבר לרגיל, עד כדי שתלמידיו נאלצו לקבץ תרומות כדי לארגן את מסע הלוויתו.
נטמן (למחרת, י"ז בחשוון) בהר המנוחות בירושלים. על מצבתו נכתב "נאמן ביתו של אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זיע"א".
שירת קרליבך
שלמה קרליבך הוא בין האומנים הבולטים במוזיקה החסידית. שיריו התקבלו בציבור הדתי, וחלק גדול מהציבור החרדי והם מושרים בבתי כנסיות מסביב לעולם. בין היתר, הלחין קרליבך מנגינות לקטעי תפילה שהתקבלו במקומות מסוימים והם ידועים כ"נוסח קרליבך".
שנים מלחניו (דומים אבל שונים) של קרליבך התקבלו בחסידות חב"ד, אחד מהם על המילים "מקימי מעפר דל" מושר בחב"ד עם המילים "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח אני מאמין, ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו", והשני על המילים "ישמחו במלכותך . . אידעלאך שרייט שבת" מושר בחב"ד עם המילים "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, אידעלאך שרייט עד מתי", והרבי אף עודד את שירתו[23].
ההסתייגות משמיעת שיריו
כאשר הרב שליאמע, המנהל בבית רבקה בצרפת, שאל את הרבי ביחידות האם מותר לשמוע התקליטים של שלמה קרליבך? ענה הרבי (התוכן לא הלשון): הרי יש מספיק מוזיקה יהודית בלעדיו.[דרוש מקור]
כשרצו השלוחים באוסטרליה לארגן ערב עם מוזיקה יהודית, ביקש המזכיר חודקוב כמה וכמה פעמים לוודא שלא ישירו שם שירים של שלמה קרליבך[24][25].
כאשר צא"ח ארגנו ערב חב"ד, ביקש הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב מר' אפרים וולף שלא יתן למנגנים יד חופשית (לבחור שירים) כדי שלא ינגנו שירי קרליבך.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ בשנת תשד"מ, לאחר פטירתו של רבי מאיר קאליש - האדמו"ר מאמשינוב - הוחלף שמו של היישוב ל"מאור מודיעים", אך שם זה לא התקבל בוועדת השמות של המדינה.
- ↑ 2.0 2.1 מתוך ראיון עם מגזין 'תיקון', Michael Lerner, "Practical wisdom from Shlomo Carlebach", Tikkun Magazine, Sept/Oct 1997, vol. 12, issue 5, pp. 53-56.
- ↑ מסופר, כי כאשר הגיעו האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך לאדמו"ר הריי"צ, אמרו לו ביחידות שהם רוצים לברך 'שהחיינו' על שזכו להכיר את החסידות. אדמו"ר הריי"צ שלל זאת מכל וכל, ולאחר שיצאו אמר לר' אליהו סימפסון כי הוא חושש שאצל האח השני - שלמה, תהיה זו ברכה לבטלה... (מפי השמועה). אולי יש רמז לשמועה באגרות קודש של הרבי הריי"צ שם הרבי עונה לאחים קרליבך שכתבו לו ברכת שהחיינו, ש"יהי רצון שלא תהא זו ברכה לבטלה"
- ↑ מתוך סרט על דמותו.
- ↑ יהודי שהתקרב לחב"ד בשנות הארבעים. הוסמך לרבנות בשנת תש"ז בעת לימודו בתומכי תמימים המרכזית 770, בעל כשרון גדול ואישיות כריזמטית מושכת, הוציא ספרים רבים הבנויים על מודל החסידות. בתחילת שנות החמישים התרחק מהדת ויצר לעצמו תנועה חדשה. הוא נחשב מיוצרי 'התחדשות יהודית'.
- ↑ יוטא הלברשטם-מנדלבום, הרבי מקרן הרחוב (תרגום מאנגלית דוד הלל), תש"ע, הוצאת רשימו עמ' 23-35.
- ↑ Yaakov Ariel, "Hasidism in the Age of Aquarius: The House of Love and Prayer in San Francisco, 1967–1977," Religion and American Culture, Summer 2003, Vol. 13, no. 2, pp. 139–165.
- ↑ יש אומרים שהיה זה בהוראת אדמו"ר הריי"צ.
- ↑ תורת מנחם התוועדויות, חלק ו' תשי"ב, כרך ג', עמ' 174
- ↑ מתוך ראיון משודר ברדיו ערוץ 7, שקטעים ממנו שוכתבו ופורסמו בכתבה בעיתון בשעה טובה, ופורסמו לאחמ"כ באתר שטורעם
- ↑ מתוך ראיון של קרליבך לערוץ הרדיו 'קול ישראל' המצוטט בערך 'שלמה קרליבך' בויקיפדיה
- ↑ אבות א יב.
- ↑ מפי הרב יוסף יצחק פלטיאל.
- ↑ חלק י"ט אגרת ז'ר. (באגרת לא מופיע שמו של קרליבך, אך בפרסומים חב"דיים שונים נכתב כי היא עוסקת בו לדוגמה: שבועון בית משיח גיליון 307 עמ' 52)
- ↑ אמר זאת לר' נחמן הולצברג בעת שנפגש עמו בירושלים בשנת תשכ"א.
- ↑ בראיון עם עיתון 'שעה טובה' שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו.
- ↑ מפי אחד מחשובי אנ"ש.
- ↑ פעם התבטא: "אני תמיד ליד הרבי, הרבי ב-770 ואני ב747 (ר' שלמה הרבה לסוע במטוסי בואינג 747 ברחבי העולם)
- ↑ (מפי שליח הרבי לסינסינטי, הרב שלום בער קלמנסון).
- ↑ בכתבה בעיתון 'הארץ' שבועיים לפני שנפטר אמר לאחד שנסע ללמוד חודשיים בנפאל, שלא ישכח שיש בית חב"ד בקטמנדו, והמשיך בחיוך: "אתה יודע כי כאשר קולומבוס גילה את אמריקה, הוא גילה כי חב"ד כבר היה שם?"...
- ↑ עיתון 'שעה טובה'.
- ↑ מפי אחד התמימים שהשתתף בההתוועדות.
- ↑ לדוגמה במוצאי שבת שובה תשמ"ח
- ↑ ימי תמימים.
- ↑ מפי השמועה מספרים שפעם החלו לשיר ניגון שלו ב-770 מול הרבי, והרבי אמר שהשיר 'לא מקדושה'
