הפצת היהדות

הפצת היהדות הינו מונח שטבע הרבי, הכולל את שלל הפעולות להפצת היהדות וקירוב יהודים לשמירת תורה ומצוות.

בשונה מעבודת הפצת מעיינות החסידות אותה דורש הרבי בעיקר מאלו הנמנים על עדת החסידים וצאצאיהם, את העיסוק בהפצת היהדות דורש הרבי באלפי מכתבים ומאות שיחות מכל יהודי באשר הוא. עבודה זו הוגדרה על ידי הרבי כהצלת נפשות, שאין אף אחד שפטור ממנה.

רקע היסטורי

בשנים שאחרי השואה, מאות אלפי יהודים נדדו בכל רחבי העולם, והחלו להתיישב בקהילות חדשות במקומות שונים. מלבד אלפי קהילות שנכחדו ואבדו מהעולם, גם מנהיגי הקהילות שנותרו, החלו להתבסס במקומם החדש תוך גישה בדלנית ומסתגרת, שנועדה לשמור על המצב הקיים ולנסות להגן על בני הקהילה ממפגש ומהיחשפות עם הדעות השונות דוגמת הציונות והדמוקרטיה, שהלכו והתפשטו, וסחפו אחריהם צעירים רבים שנהרו אחרי עקרונות של חופש ושויון.

מצב זה גרם לכך שמליוני יהודים בכל רחבי העולם גדלו לתוך וואקום תרבותי, כאשר מצד אחד אנשי הציונות עוסקים בהפצת שיטתם בקרב הציבור ובני הנוער, ואילו שומרי התורה והמצוות הסתגרו והתבדלו בתוך הקהילות שהחלו להשתקם באותן שנים.

הראשון שפעל בכיוון ההפוך היה אדמו"ר הריי"צ ששלח עשרות חסידים לנדוד ברחבי ארצות הברית ולעסוק בקירוב יהודים לתורה ומצוות, ואף קרא לכל יהודי באשר הוא לעסוק בכך.

עם עלותו של הרבי לכס הנשיאות, החל במערכה נרחבת להשפיע על כמה שיותר יהודים שומרי תורה ומצוות שיפסיקו להתבדל ולדאוג רק לחינוך בני קהילותיהם, וינצלו את הכוחות העומדים לרשותם על מנת לעסוק בקירוב והפצת יהדות.

במסגרת זו, קרא הרבי לחסידי חב"ד לצאת למבצע מצה ומבצע ד' מינים, ועוד, כשבהמשך הצטרפו למבצעי מצוות אלו גם עשרת המבצעים והבתי חב"ד שהיוו את גולת הכותרת בפעילות החב"דית שמחוץ למסגרת הפנים-קהילתית.

חובת העבודה

לאורך השנים, ביאר הרבי בעשרות שיחות ומכתבים את ההכרח הגמור שישנו לעסוק בהפצת היהדות, היות והדבר הוא בבחינת פיקוח נפש ממש, וכך לדוגמה התבטא בשנת תשמ"ח:

מכיון שמדובר אודות מצב של פיקוח נפשות, רחמנא ליצלן - פיקוח נפשות ברוחניות, הקשור גם עם פיקוח נפשות בגשמיות - הרי צו השעה לפרסם ולהרעיש בכל מקום ומקום שחוב גמור על כל אחד ואחד לעסוק בהפצת התורה והיהדות חוצה!

— ספר השיחות תשמ"ח חלק ב' עמוד 488

ובמקום אחר הגדיר הרבי עיסוק זה בביטויים שונים כ"מצוה רבה ועיקרית" ושזוהי "מצווה מפורשת בתורת משה" ומי שלא עוסק בכך הרי "זוהי הנהגה של "חסיד שוטה". . היפך הדין, ובעניין חמור - פיקוח נפש".

כפועל יוצא מהאמור לעיל, פנה הרבי בתביעה נוקבת לכל יהודי באשר הוא שיעסוק גם הוא בהפצת היהדות, היות ואין אף אחד שפטור מעבודה זו, כולל תלמידי הישיבות שתורתם אומנותם, וכולל נשים וזקנים וילדים קטנים, בומיוחד על חסידי חב"ד.

אחד מהענינים אותם הדגיש הרבי פעמים רבות בהקשר זה, היא העובדה שאף שהתורה מגדירה את נח כ"צדיק תמים", הרי מכיון שלא התעסק עם אנשי דורו והתבודד בעבודת השם האישית שלו - נחשב לו הדבר לחטא עד כדי כך שמי המבול נקראים על שמו, וכן זה שהמצוה הראשונה המופיעה בתורה שבכתב היא מצות 'פרו ורבו', שענינה ברוחניות היא לקרב יהודים נוספים לשמירת תורה ומצות, דבר המורה על כך שעבודה זו היא עבודה עיקרית שקודמת לעבודה בענינים אחרים.

דרכי הפעולה

באופן כללי, קובע הרבי כי יש לפעול בהפצת היהדות רק על פי הוראותיו של נשיא הדור ובכוחו, וכן יש לייחס את מלוא המשמעות גם לפעולה בודדת, היות ולא ניתן לדעת מה פעולה מעשית בודדת משפיעה על יהודי, כיון שאחרי המעשים נמשכים הלבבות, וכאשר יהודי מקים מצוה מעשית ומתקשר לקב"ה, באופן ממילא גורר הדבר שהיהודי יתקרב יותר לתורה ומצוות, ובפרט שאפילו פעולה אחת בודדת יכולה להכריע את העולם לגאולה.

על מנת שההשפעה על הזולת תהיה בעלת משמעות עבורו ותפעל בו שינוי אמיתי, דורש הרבי שפעולות הקירוב יעשו באופן כזה שהדבר יגרום לו שמחה ותענוג, ושהוא ירגיש את הטוב טעם והתענוג שיש בשמירת תורה ומצוות.

הוראות שונות

בשיחות ומכתבי הרבי ובמענות השונים שהתפרסמו לאורך השנים, מופיעות אלפי הוראות פרטיות הנוגעות להפצת היהדות באופנים שונים, ולהלן מובאות ההוראות הכלליות של הרבי הנוגעות לכל הפעולות בהפצת היהדות:

הרבי מורה להקדים את הפעולה בהפצת החסידות להפצת היהדות, וכן להקדים את הפעילות עם בני הנוער על פני כל פעילות עם קהל יעד אחר, היות וכל פעולה קטנה איתם יש לה השפעה גדולה הרבה יותר, בדוגמת שתיל רך שנוטעים באדמה, שכל פעולה איתו יש לה השפעה משמעותית על העץ לכשיגדל.

גם בסדר ההשפעה עצמה כאשר פוגשים יהודי, מורה הרבי שיש להקדים ולדבר איתו על משיח, ועל עניני מציאות השם.

ככלל, מורה הרבי להימנע מוויכוחים בעת העיסוק בהפצת היהדות, הן מפני שהדבר גוזל זמן חשוב שיכולים לנצל אותו להחדרת תוכן, והן מכיון שהדבר אינו מביא תועלת היות והוא גורם לצד השני להתעורר במידת הנצחנות והדבר גורם לו שלא להבין ולקבל כלל, וכן להימנע מעשיית פשרות בעניני תורה ומצוות מתוך מטרה לקרב, אך אפשר להתחיל מהקל אל הכבד ולהתחשב במצב הרוחני של המושפעים.

הוראה כללית נוספת של הרבי היא בהעדפת הכמות על האיכות, היות וכמות מביאה במילא לאיכות.

הזכות והשכר

כבר בפי חסידים הראשונים היה מורגל לומר "קרב יהודי והשם יתברך יקרב אותך", והרבי ביאר על כך שזהו מפני גודל הזכות בהתעסקות עם בנו יחידו של הקב"ה, שהרי כל יהודי אצל הקב"ה הוא כמו בן יחיד.

במכתבי הרבי חוזר על עצמו פעמים רבות הביטוי שהוספה בהפצת היהדות היא צינור לברכת ה' ומוסיפה לעוסקים בה ברכות בכל המצטרך, ואף מביאה את האדם לידי שלימותו הרוחנית, ומוסיפה לו הצלחה בלימוד התורה שלו, ובעניני עבודת השם האישית שלו, מהווה תיקון על חטאות הנעורים, ויש בכוחה להציל מדינה של גהינום, והלשפיע לטובה על בני משפחתו של המתעסק בכך.

בנוסף, הרבי כותב שהעיסוק בהפצת היהדות היא סגולה לבנים ולפרנסה, ולכל המצטרך ליהודי בגשמיות וברוחניות.

ראו גם

• ופרצת
• עשרת המבצעים
• שליחות
• בתי חב"ד
• הפצת המעיינות

לקריאה נוספת

• הרב מנחם ברוד, הפצת היהדות
• הרב שלום דובער שוחט, שליחות כהלכתה