יצחק שפרינגר
הרה"ח ר' יצחק שפרינגר, (כ"א חשון תרצ"ב-כ"ז ניסן תשע"ג), היה שליח הרבי בבולטימור שם הפיץ את מעיינות תורת חסידות חב"ד וקירב מאות ליהדות ולחסידות. בהמשך נתמנה למשגיח ומשפיע בישיבת תומכי תמימים 770, והתמסר לחינוך והדרכת התלמידים במשך עשרות שנים.
היה חבר בהנהלת המטה העולמי להבאת המשיח, חבר בהנהלה הרוחנית של חיידר אור מנחם וישיבת תומכי תמימים קווינס, ובעוד ארגונים רבים אחרים.
תולדות חייו
נולד בכ"א חשון תרצ"ב לאביו הרב חיים שפרינגר בעיר ניסקו שבמחוז לבוב בגרמניה. אביו התעסק לפרנסתו בעבודת הפחחות.
במלחמת העולם השניה
כשהיה בן שבע פרצה מלחמת העולם השניה, ותוך זמן קצר הגיעו הגרמנים לעיירה ניסקו. הגרמנים דרשו מהיהודים את כל הזהב שברשותם, ולאחר שמילאו את מבוקשם דרשו מכולם לעזוב את השטח שבשליטתם ולעבור לצד הרוסי.
בשמחת תורה נאלצו הרוסים לסגת עמוק יותר לתוך שטח רוסיה, ובשל קדושת החג החליט אב המשפחה, ר' חיים, שהם ישארו עד למוצאי החג למרות הסכנה שבדבר. במוצאי החג ברחו לתוך שטחה של רוסיה, כשבדרכם הם חוצים נהר.
משפחת שפרינגר השתכנה בכפר אוז'רנה, וכפליטי מלחמה היה עליהם להירשם אצל השלטונות הרוסיים. במהלך הרישום נשאלו האם ברצונם לחזור לפולין בסיום המלחמה או להישאר ברוסיה. לאחר שהצהירו כי ברצונם לחזור התגלתה התרמית, ובליל שבת נשלחו כולם לגלות בסיביר. כשהגיעו לסיביר שוכנו במחנה עבודה, שם חויבו הגברים לעבוד בעבודת פרך במכרה זהב.
לבסוף התברר כי הגלות הצילה את חייהם, שכן זמן קצר לאחר עזיבתם את הכפר כבשו הגרמנים גם אותו והוציאו להורג את כל יהודי העיירה. בין ההרוגים היה דודו, אחי אמו של ר' איצ'ה.
בסיום המלחמה במסגרת ההסכם בין ממשלת פולין לממשלת רוסיה להשבת פליטי מלחמה, שוחררה המשפחה מהמחנה, אך בשל מגיפות שהשתוללו באותה עת בין הפליטים, החליטו לעצור בדרכם עד להחלשת המחלות. למרות היותם היהודים היחידים באזור שמרו על קיום תורה ומצוות. כעבור תקופה במקום חלה האב ונפטר.
תהליך ההתקרבות
כשהגיעו חזרה לפולין נכנסו הילדים ללמוד בישיבה ליטאית. באותה תקופה פגש האח יחזקאל תלמידים חב"דניקים, והושפע מהם רבות.
כשנוצרה האפשרות לתלמידי ישיבות לקבל אשרות כניסה לאנגליה, החליטה המשפחה להתפצל ואיצ'ה יחד עם אחיו יחזקאל נדדו לפראג מתוך מטרה להמשיך ללונדון. בפראג נכנסו לבית החיים בו קבור המהר"ל מפראג, ואחיו ר' יחזקאל הכניס פתק בו כתב שתי מילים בלבד: 'שנהיה חסידים'.
בדרכם לאנגליה הבריחו את הגבול לגרמניה, לשם הגיעו בראש השנה תש"ז. בעשרת ימי תשובה הגיעו למחנה הפליטים פאקינג, שם פגשו בקהילה החב"דית שנוצרה במקום, לאחר שברחו מרוסיה עם דרכונים מזוייפים של אזרחי פולין. כעבור מספר ימים במחנה נכנסו ללמוד בישיבת תומכי תמימים שנפתחה במקום.
כעבור תקופת לימודים בישיבה בפאקינג המשיכו יחזקאל ור' איצ'ה לעבר פריז, שם התאחדו עם בני משפחתם, האם והאח הגדול יעקב.
בצרפת שהתה המשפחה זמן קצר, והפליגו באוניה לכיוון ארץ הקודש, והיו מהמתיישבים הראשונים בכפר חב"ד. האחים יחזקאל ור' איצ'ה נכנסו ללמוד בישיבת אחי תמימים תל אביב.
אצל הרבי
בשנת תש"י כתב איצ'ה מכתב לרבי בו הוא מבקש אישור להגיע ל-770. במענה כתב לו הרבי: "מבקש רשות לבוא למוד בישיבת תומכי תמימים בארצות הברית, לדעתי כדאי שילמוד עוד משך זמן בישיבתו עתה. להשתדל להוסיף שקידה בלימודו בנגלה ודא"ח (חסידות) וכן בעבודת התפילה".
בשנת תשי"ג ביקש שוב אישור מהרבי, כשהפעם הוסיף במכתב כי "הנהלת הישיבה סבורה שאני מוכרח לנסוע לכ"ק אדמו"ר שליט"א". הפעם הרבי השיב לחיוב, כשהוא מוסיף להעיר בעדינות על ההגזמה ש"מוכרח" לנסוע.
אז החל ר' איצ'ה בהשגת אשרת כניסה לארצות הברית, ובערב שבת מברכים חודש ניסן בשנת תשי"ד הגיע בפעם הראשונה ל-770, וזכה לראשונה לראות את הרבי.
בליל הסדר השתתף יחד עם הבחורים בדירת הרבי הריי"צ, ובסיום הסדר ירדו למטה ומרוב התרגשות החלו לרקוד ב'הול' שבכניסה ל-770. כשהרבי חזר מללוות את אימו, הרבנית חנה, הצטרף הרבי למעגל הריקודים, כשבאמצעו תפס בר' איצ'ה וקרא לו: "שפרינגר, גייט ארויס פון די הגבלות!" (תרגום:שפירנגר, צא מההגבלות!). המקרה הזה נחרט אצל ר' איצ'ה באופן מיוחד[1].
באחת היחידויות של ר' איצ'ה אצל הרבי, שאל אותו הרבי אם הוא נוטל חלק בשיעורי לימדו הדת שמוסרים הבחורים לתלמידים יהודים הלומדים בבתי ספר עממיים, וכן שאל אותו הרבי אם הוא דובר אנגלית. מיד בסיום היחידות פנה ר' איצ'ה לחבר וביקשו שילמד אותו את שפת האנגלית. לימוד השפה עזר לו בהמשך בקירוב סטודנטים כשהיה בשליחות במרילנד, משם קירב ר' איצ'ה יהודים רבים שנהפכו ברבות הימים לחסידי חב"ד.
בשליחות בבולטימור
עוד בהיותו תמים קרא לו הרב חודקוב לחדר המזכירות, והודיע לו שהוא עתיד להישלח למילאנו, והוא מחכה לתשובתו. רגע אחרי שיצא מהמשרד עוד כשהוא מהרהר בהצעה, חזר חזרה והודיע מיד על הסכמתו. בפועל לא נשלח למילאנו, וכעבור תקופה נשלח לבולטימור.
באותה תקופה היו חסרים בארצות הברית כלי קודש, ומוסדות לא חב"דיים היו פונים למרכז לענייני חינוך בבקשה שישלחו אליהם רבנים, שוחטים ומלמדים לתלמודי תורה. בבולטימור היה קיים תלמוד תורה שהשתייך לחוג ההונגרים, "Aארית הפליטה", ומכיוון שהיה חסר להם מלמדים, פנו למרכז לענייני חינוך בבקשה לעזרה. הרב חודקוב הציע לר' איצ'ה לנסוע לשם להיות מלמד, וכשנתן את הסכמתו והרב חודקוב הכניס מכתב לרבי, הוציא הרבי מענה "סע ועשה קונטראקט (חוזה".
בשעות הבוקר היה מלמד בתלמוד תורה המקומי, ובשעות הערב קיים חוגי יהדות ושיעורים באוניברסיטה המקומית.
סכסוך עם הנהלת התלמוד תורה
כעבור תקופה שר' איצ'ה עבד בתלמוד תורה, התעורר סכסוך קטן בעקותיו עזב לבסוף את התלמוד תורה ופתח 'בית ליובאוויטש'.
בחגים ומועדים הקפיד ר' איצ'ה לנסוע ל-770, דבר שהכעיס את הנהלת התלמוד תורה. בנוסף, התבקש להשלים מניין 3 פעמים ביום, בעוד שבשעות המניינים הוא היה מוסר שיעורים באוניברסיטה.
בסוף השנה הראשונה כשחתמו על חוזה נוסף, הוסיפו מנהלי המוסד "ובמקום רינה שם תהא תפילה", כשבכוונתם שבחתימת החוזה הוא מתחייב להשלים מניין. ר' איצ'ה הגיע לרבי עם החוזה לאישור, והרבי הורה לו להוסיף את המילה "להשתדל" לפני השורה אותה הוסיפו. מנהלי המוסד לא הבינו את השינוי, והסכימו לחתום.
שנה לאחר מכן הם דרשו התחייבות ולא השתדלות, והרבי הורה לר' איצ'ה לא לחתום על חוזה חדש. בעקבות זאת פוטר, ומכיוון שזמנו התפנה משעות אחר הצהריים לכל היום, פתח יחד עם חבר 'בית ליובאוויטש', משם הרחיבו את הפעילות להפצת יהדות וספרי חסידות.
חתונתו
בראש חודש תמוז תשי"ט, נישא לרעייתו מרת איידל. קודם החתונה נכנס ליחידות אצל הרבי, וביקש שהרבי יהיה המסדר קידושין. הרבי ענה כי זה תלוי באבי הכלה. כלומר, באם הוא יקבל על עצמו לגדל זקן, בשביל שהרבי יהיה המסדר קידושין, היו שתי תנאים: 1. זקן. 2. פאה. כשאבי הכלה התעקש שלא לגדל זקן, כיוון שזקן מתאים רק לתלמידי חכמים, הודיע ר' איצ'ה לחמיו ש'אם הרבי לא מגיע לחופה, גם אני לא'.
לבסוף הסכים אבי הכלה לגדל זקן, והרבי היה המסדר קידושין. בסיום החופה ביקש ר' איצ'ה מהרבי ברכה לחיים חדשים. לאחר החתונה נכנס חמיו ליחידות אצל הרבי, ואמר שהחליט לגדל זקן רק כי הרבי ביקש. הרבי השיב לו, 'לא בגלל שאני ביקשתי, אלא כי כך כתוב בשולחן ערוך'.
בסיום השבע ברכות נסע חזרה לבולטימור, להמשך השליחות, שם היה עד שנת תשל"ב, וניסה להתפרנס ממכירת ספרי חסידות של המרכז לענייני חינוך. ההכנסות היו דלות, והמצב הכלכלי היה גרוע, ור' איצ'ה התעקש למרות הכול להישאר בשליחות. באחת היחידויות, בשנת תשל"ב הורה לו הרבי לחזור לשכונת קראון הייטס. השמועה אומרת שההוראה באה בעקבות כמה חסידים שהיו בביתו של ר' איצ'ה וראו את הדלות המחפירה, וסיפרו על כך לרבי.
כמשגיח בישיבה המרכזית
בתחילה כשהגיע לקראון הייטס, החל לעבוד כמלמד בחיידר המקומי, אוהלי תורה, ולאחר תקופה קצר קיבל הצעה לשמש כמשגיח בישיבה שהייתה אז ברחוב טרוי. בכ' חשוון התחיל לשמש כמשגיח בישיבה המרכזית, ב-770.
במקביל לתפקידו כמשגיח, החל ר' איצ'ה להתוועד עם תלמידי הישיבה. באחת היחידויות שאל את הרבי מה עליו לתבוע מהבחורים, והרבי ענה לו "די ערשטע זאך מאנען בא תלמידים איז שקידה והתמדה. און גיין העכער" (תרגום:הדבר הראשון אותו יש לתבוע מהתלמידים, הוא שקידה והתמדה, וללכת מחיל אל חיל). מאז אותה יחידות חזר ר' איצ'ה על המשפט ששמע מהרבי אלפי פעמים, בכל הזדמנות בה התוועד.
ר' איצ'ה שימש כמשגיח ומשפיע בישיבה, והבחורים אהבו אותו אהבת נפש. למרות ריבוי התלמידים בישיבה הוא הכיר את שמות כולם, והיה משוחח ומדריך באופן אישי כל אחד. בחורים שבאו בקשרי השידוכין היו זוכים לשיחה מיוחדת, בה היה מעניק צילום ממכתב של הרבי אודות הזמן שקודם החתונה "יקר מכל יקר".
הוא היה מעורב בחיי הבחורים, והיה מפקח רוחני על פעולותיהם, כמו על פעילות ועד חיילי בית דוד ואת"ה העולמי.
עסקנות ציבורית
במשך חייו הוא נשא במגוון תפקידים: מנכ"ל בדק הבית, יו"ר שופר אסוסיאיישן דאמריקה, חבר בועד למען שלימות העם והתנועה להסברה דתית בישראל, חבר בהנהלת המטה העולמי להבאת המשיח וחבר בהנהלת המטה העולמי להצלת העם והארץ. במסגרת תפקידיו פרסם מאות מודעות בעיתונות האמריקאית להזכיר ליהודים בניו יורק על חשיבות גיור כהלכה, ושלימות הארץ.
שופר אסוסיאיישן דאמריקה
ארגון שופר אסוסיאיישן דאמריקה הוקם בתקופת הגזירה של מיהו יהודי, אז זעק הרבי בכל שבוע על האסון שהגזירה עלולה להמית על היהודים בכל העולם. מכיוון שהרבי הורה שכל הפעילות בנושא לא תיעשה בשם חב"ד הקים ר' איצ'ה את הארגון 'שופר אסוסיאייישן', שתפקידו, כשופר, להרים קול זעקה.
כשהחלה פרשת הספרים בשנת תשמ"ה היה מאלו שחשפו את זהות הגנב יחד עם ר' חיים ברוך הלברשטם והספרן ר' יצחק וילהלם.
בשנת תשנ"ב היה ממארגני ריקודי השמחה ב770 וחבר הועד המייסד של הארגון המפקח עליהם - מטה שירה וזמרה לקבלת פני משיח.
מאז החל הרבי לעורר את להט האמונה בביאת המשיח, התעסק ר' איצ'ה בנושא בשיא הקאך.
בימי מלחמת המפרץ, בעקבות דברי העידוד של הרבי לתושבי ארץ הקודש, באופן של הבטחה, ובהדגשה שחלילה מלעזוב את הארץ, חשב ר' איצ'ה שכדאי היה לארגן צ'רטר מיוחד בהשתתפות עשרות חסידי חב"ד מהשכונה שיטוסו לארץ ישראל בימי המלחמה, על מנת להדגיש שאכן ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם.
על הצעה זו ענה הרבי:
לעשות תעמולה ככתוב בתורה דבנ"י דכאן, דעירו - והוא בראשם יוסיפו בתומ"צ בפשטות, ות"ח כשיודעיני כמה הוסיפו בפו"מ אזכיר עה"צ
בעקבות מענה הרבי, התחיל יחד עם עם ר' מנחם גרליצקי, בפעילות מאסיבית בנושא זה. הדפסת טפסים של החלטות טובות לאנ"ש ולאנשים בחוץ במגוון שפות: עברית, אנגלית, צרפתית, רוסית, פרסית ועוד. מידי שבוע היה מכניסי לרבי מאות טפסים. באותה תקופה קיבל עשרות מענות קודש. היות והרבי כתב "דבנ"י דכאן דעירו" - החל להתעסק גם עם שאר היהודים שבעיר ניו יורק.
פרסום משיח בעיתונות
החל משנת תשנ"ב ועד לשנים האחרונות הפיץ עשרות אלפי טפסים בעיתונות בהם קיבלו על-עצמם אנשים נשים וטף החלטות טובות על הוספה בתורה ובמצוות. בתחילה היתה הכותרת של הטפסים "תן יד לביאת המשיח", אך לאחר זמן שינה ל"תן יד למלך המשיח".
בחודש טבת תשנ"ג יצא ר' איצ'ה, במבצע פירסום זהותו של משיח, בקנה מידה עולמי. במסגרת המבצע, פרסם ר' איצ'ה בעיתון העולמי "ניו-יורק טיימס" ובעיתונים נוספים, סידרת מודעות ענק בהן התבשרו הקוראים כי הרבי מליובאוויטש הוא מלך המשיח, וכדי לקבל את פניו עליהם לקבל את מלכותו ולהוסיף במעשים טובים.
במשך החודשים שקדמו לפירסום המודעה, מאז תחילת שנת תשנ"ג, עודד הרבי כמעט מידי יום את שירת החסידים "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", יותר אנשים ביקשו מהרבי רשות לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח ולהחתים אנשים על כתב קבלת מלכותו, והרבי אישר זאת.
לאור העובדות הללו, שוחח ר' איצ'ה עם כמה מהפעילים הבולטים בפירסום ענייני הגאולה, והחליטו שמוכרחים להתחיל בפעולות עולמיות. כפירסום מודעה בעיתון "ניו-יורק טיימס" ובעיתונים נוספים. כל מי שעסק בפירסום ענייני גאולה ומשיח, היה בדעה שהגיע הזמן לפרסם את זהותו של המשיח. אבל, היו עסקנים שונים שערמו קשיים בפניהם. הם טענו בלהט שפירסום כזה עלול להזיק לתדמית של ליובאוויטש, עד כדי כך שיהודים עלולים להתרחק מליובאוויטש רח"ל. עסקנים אלו העלו גם סברא, שמכיוון שמדובר בפירסום בקנה מידה עולמי - אי אפשר לצאת לקמפיין כזה ללא רשות מפורשת מהרבי, בטענה, ש'"תשובותיו של הרבי לפרוייקטים אחרים, מקומיים - אינן יכולות להוות רשות לפרוייקט כזה, אשר יביא את המסר לעשרות מליוני אנשים בארה"ב". וכן שפירסום זה חודר לתחומי המקורבים שבשאר המדינות, ובכך תהווה למקורבים תהיות בפני השלוחים שבאשר המדינות. המסקנה הייתה לשאול את הרבי. אם הרבי יאשר את הפירסום, הרי זו תהיה ההוכחה הטובה ביותר שהרבי מעוניין בפירסום זהותו כמלך המשיח בקנה מידה עולמי, ולא זו בלבד, אלא שתהיה זו הוכחה גם שלדעת הרבי אין לחשוש כלל שפירסום זה ירחק יהודים מליובאוויטש.
לאחר הכנת המודעות כפי שהן היו אמורות להתפרסם - בשלושת השפות: לשון הקודש, אנגלית ואידיש - הוכסנו המודעות אל הרבי, כל מודעה בנפרד כשר' לייבל גרונר מקריא את הכותרות, תוך שהוא מציין גם שהכתובת למשלוח ההחלטות הינה ב-770 איסטערן פארקווי. הרבי הביט בכל המודעות, וונתן את הסכמתו לפירסומן.
על מנת להעיד זאת בשער בת רבים, ביקש הרב שניאור זלמן גוראריה מועד רבני ליובאוויטש הכללי, שהמזכיר הריל"ג יכתוב זאת, והוא אכן כתב לרב גורארי' תיאור מדויק על הסכמתו של הרבי לפירסום המודעה.
באותה תקופה, תבע א' מאנ"ש את הרב שפרינגר בבית משפט, בכך שאינו רשאי לפרסם מודעות בשמה של ליובאוויטש, והבלעדיות היחידה היא של הרבי. גזירה זו החזיקה כמה חודשים. באסיפת הרבנים שהתקיימה בחודש סיון תשנ"ג, תקפו רבני אנ"ש את אותם הלוחמים באלקי ישראל, בין היתר אמר ר' דוד פלדמן אשר ישנם המנסים לגרום ולקיים גזירה אשר "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל", הם אינם מאמינים כיום ברבי כלל. הוסיף ר' נחמן שפירא וסיפר על כל האישורים המפורשים שקיבל ר' איצה שפירנגר בעניין, ודרישתו של הרבי לפרסום משיח בעיתונות.
בעקבות גזירה זו, לא הוזכר שמו של הרבי, בקריאה לשמוע עשרת הדברות בחג השבועות, ועל כך יצא הזעם.
בי"א אלול תשנ"ג, הגיעה בשורה המשמחת, ובוטלה הגזירה, אשר שמו של הרבי מלך המשיח יותר לפרסום בעיתונות, ועדת החסידים צהלה ושמחה, כמפורט בארוכה ביומני התקופה.
בשנותיו האחרונות הרב שפרינגר גם הי' המפקח על פעילות ועד חיילי בית דוד ואת"ה 770.
|
פטירתו
במוצאי אחרון של פסח התוועד עם תלמידיו, תלמידי הישיבה המרכזית ב-770, ויומיים אחרי לקה באירוע מוחי, והובהל לבית הרפואה במצב קריטי. ביום ראשון כ"ז ניסן תשע"ג נפטר, והובא למנוחה בו ביום בחלקת חב"ד שבבית העלמין מונטיפיורי, ברובע קווינס שבניו יורק.
משפחתו
אחיו:
- הרב יחזקאל שפרינגר - כפר חב"ד.
- הרב יעקב שפרינגר (ז"ל) - כפר חב"ד.
בניו:
- הרב מנחם מענדל שפרינגר - שליח הרבי במילאנו, איטליה.
- הרב חיים שפרינגר - מורה בתלמוד תורה באהלי תורה, קראון הייטס.
- רבקה וולף (אשת ר' בנימין וולף - מנהל גשמי במוסד 'בית רבקה'), קראון הייטס.
- לאה קוגן (אשת ר' שמואל קוגן), קראון הייטס.
קישורים חיצוניים
- הרבי אישר לי לפרסם את זהות הגואל - ראיון עם הרב איצ'ה שפרינגער
- ה'קבוצה' התוועדה עם הרב שפרינגער -
- ההתוועדות המוקלטת האחרונה עם הרב שפרינגער - אתר 'הגאולה'.
- גלריית תמונות מהתוועדויות של הרב שפרינגער -
לקריאה נוספת
- פרוטוקול הרבנים מאסיפתם בסיון תשנ"ג.
- שבועון 'בית משיח' גליון 875 - כתבתו של ר' מנחם זיגלבוים, עמ' 22.