שעת צלותא שעת קרבא: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " כמ"ש " ב־" כמו שכתוב ") |
כתית למאור (שיחה | תרומות) מ (החלפת טקסט – "תפלה" ב־"תפילה") |
||
| (9 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
שעת התפילה היא שעת המלחמה עם היצר. בזוהר נקראת שעה זו '''שעת צלותא שעת קרבא'''. | שעת התפילה היא שעת המלחמה עם היצר. בזוהר נקראת שעה זו '''שעת צלותא שעת קרבא'''. | ||
העבודה שבשעת התפילה, הוא ענין [[עבודה|עמל ויגיעה]] [[אתכפיא|לאכפייא]] ל[[סטרא אחרא]], ולאהפכא חשוכא כו' על ידי | העבודה שבשעת התפילה, הוא ענין [[עבודה|עמל ויגיעה]] [[אתכפיא|לאכפייא]] ל[[סטרא אחרא]], ולאהפכא חשוכא כו' על ידי התפילה והמצות כנ"ל. | ||
== העבודה שבששת ימי המעשה == | == העבודה שבששת ימי המעשה == | ||
עבודה זו היא דווקא בששת ימי המעשה, כמו שכתוב ששת ימים תעבוד, דהיינו כעין המלאכות הגשמיים, החורש והזורע והקוצר כו', כך הוא בעבודת ה' | עבודה זו היא דווקא בששת ימי המעשה, כמו שכתוב ששת ימים תעבוד, דהיינו כעין המלאכות הגשמיים, החורש והזורע והקוצר כו', כך הוא בעבודת ה' בתפילה בכל ששת ימי המעשה, שאז צריך להיות בחינת [[עבודה]] זו, ביגיעת ה[[נפש]] ויגיעת [[בשר]], להתבונן בגדולת ה', ולהוליד [[אהבה]] ו[[יראה]] לה', ולהוציא מלבו הרצונות זרות של [[נפש הבהמית]] עד שיהיה לו רק רצון אחד לאביו שבשמים, שכל זה הוא על ידי מלחמה גדולה עם היצר, וכמובא ב[[זוהר]]: שעת צלותא שעת קרבא. | ||
ענינה של מלחמה זו, היא על הנאמר בספרי | ענינה של מלחמה זו, היא על הנאמר בספרי{{הערה|1פרשת עקב}}, סמוך לפלטין שלך לא כבשת ואתה הולך ומכבש כו', וכך אם לא פעל להפך מדותיו הרעות ולהמשיך גילוי אלקות בקרבו על ידי התפילה, איך יוכל להמשיך גילוי אלקות בעולם, על כן צריך תחלה לכבוש גופו ו[[נפש הבהמית|נפשו הבהמית]] על ידי התפילה, וכמאמר חז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאלו קדוש שורה בתוך מיעיו שנאמר בקרבך קדוש, ולכן צריך עמל ויגיעות נפש כדי שיוכל להיות גילוי אלקות בנפש, ואחר כך ימשיך גילוי אלקות ב[[עולם]]. | ||
== הטעם לאיסור האכילה קודם התפילה == | == הטעם לאיסור האכילה קודם התפילה == | ||
מזה הטעם אסור לאכול קודם | מזה הטעם אסור לאכול קודם התפילה שאז עדיין ה[[נשמה]] באפו, ואיך יוכל לברר המאכל ולהעלותו עד אחר התפילה שאז מתפשטת ה[[נשמה]] בכל הגוף, ועל ידי כך יוכל אחר כך להעלות ה[[מאכל]] ולברר ה[[טוב]] מן ה[[רע]]. | ||
רק לאחר התפילה ינצח במלחמה זו של עבודת האכילה, שהיא גם כן | רק לאחר התפילה ינצח במלחמה זו של עבודת האכילה, שהיא גם כן נקראת מלחמה, כמו שאיתא בזוהר על פום חרבא ייכל נהמא, והיינו להלחם עם ה[[יצר הרע|יצר]] שלא יהיה האכילה בתאוה רק לשם שמים, ועל ידי זה מברר הטוב מן הרע. | ||
== העבודה ב[[שבת קודש]] == | == העבודה ב[[שבת קודש]] == | ||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
אך עבודה זו היא דוקא בששת ימי המעשה. | אך עבודה זו היא דוקא בששת ימי המעשה. | ||
אבל | אבל ב[[שבת]] הוא בחינת "בשנותו את טעמו ויגרשהו וילך", דאתהפכא חשוכא לנהורא, עד שהוא בחינת [[מנוחה]] ואין נמצא בו עמל כלל, כמו שכתוב כי בו שבת. | ||
== מקורות == | == מקורות == | ||
גרסה אחרונה מ־05:24, 22 ביולי 2020
שעת התפילה היא שעת המלחמה עם היצר. בזוהר נקראת שעה זו שעת צלותא שעת קרבא.
העבודה שבשעת התפילה, הוא ענין עמל ויגיעה לאכפייא לסטרא אחרא, ולאהפכא חשוכא כו' על ידי התפילה והמצות כנ"ל.
העבודה שבששת ימי המעשה[עריכה | עריכת קוד מקור]
עבודה זו היא דווקא בששת ימי המעשה, כמו שכתוב ששת ימים תעבוד, דהיינו כעין המלאכות הגשמיים, החורש והזורע והקוצר כו', כך הוא בעבודת ה' בתפילה בכל ששת ימי המעשה, שאז צריך להיות בחינת עבודה זו, ביגיעת הנפש ויגיעת בשר, להתבונן בגדולת ה', ולהוליד אהבה ויראה לה', ולהוציא מלבו הרצונות זרות של נפש הבהמית עד שיהיה לו רק רצון אחד לאביו שבשמים, שכל זה הוא על ידי מלחמה גדולה עם היצר, וכמובא בזוהר: שעת צלותא שעת קרבא.
ענינה של מלחמה זו, היא על הנאמר בספרי[1], סמוך לפלטין שלך לא כבשת ואתה הולך ומכבש כו', וכך אם לא פעל להפך מדותיו הרעות ולהמשיך גילוי אלקות בקרבו על ידי התפילה, איך יוכל להמשיך גילוי אלקות בעולם, על כן צריך תחלה לכבוש גופו ונפשו הבהמית על ידי התפילה, וכמאמר חז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאלו קדוש שורה בתוך מיעיו שנאמר בקרבך קדוש, ולכן צריך עמל ויגיעות נפש כדי שיוכל להיות גילוי אלקות בנפש, ואחר כך ימשיך גילוי אלקות בעולם.
הטעם לאיסור האכילה קודם התפילה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מזה הטעם אסור לאכול קודם התפילה שאז עדיין הנשמה באפו, ואיך יוכל לברר המאכל ולהעלותו עד אחר התפילה שאז מתפשטת הנשמה בכל הגוף, ועל ידי כך יוכל אחר כך להעלות המאכל ולברר הטוב מן הרע.
רק לאחר התפילה ינצח במלחמה זו של עבודת האכילה, שהיא גם כן נקראת מלחמה, כמו שאיתא בזוהר על פום חרבא ייכל נהמא, והיינו להלחם עם היצר שלא יהיה האכילה בתאוה רק לשם שמים, ועל ידי זה מברר הטוב מן הרע.
העבודה בשבת קודש[עריכה | עריכת קוד מקור]
אך עבודה זו היא דוקא בששת ימי המעשה.
אבל בשבת הוא בחינת "בשנותו את טעמו ויגרשהו וילך", דאתהפכא חשוכא לנהורא, עד שהוא בחינת מנוחה ואין נמצא בו עמל כלל, כמו שכתוב כי בו שבת.
מקורות[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ 1פרשת עקב