שיניים: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(15 גרסאות ביניים של 10 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{בעבודה}}
{{איברים}}
[[קובץ:שיניים.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|השיניים הקדמיות]]
[[קובץ:שיניים.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|השיניים הקדמיות]]
'''שיניים''' הם עצמים הקבועים ב[[פה]] ותפקידם הוא לטחון ולרסק את המאכל. השיניים משמשות גם להפקת חלק מצלילי הדיבור.
'''שיניים''' הן מבנים קשיחים הקבועים ב[[פה]]. השיניים משמשות לחיתוך ועיבוד המזון. השיניים משמשות גם להפקת חלק מצלילי הדיבור.


ל[[אדם (מין המדבר)|אדם]] יש 32 שיניים בפה כנגד [[ל"ב נתיבות חכמה]], מכיון שה[[חיך]] - שבו קבועות השיניים, הוא מקום התגלות ה[[חכמה]] בפרצוף [[אריך אנפין]] (לעומת ה[[גרון]] שהוא בחינת ה[[בינה]] דאריך אנפין).
==בחסידות==
==בחסידות==
אדמו"ר הזקן מפרש{{הערה|תורה אור ויחי מז, ג}} את הפסוק "לבן שינים מחלב" כי שינים הם הטוחנות את המאכל להיות מתעכל במעים שעל ידי יהי' מזון לגוף מה שאין כן כשלא ילעוס ויטחון המאכל בשיניו לא יבא לידי עכול כלל ולא יהיה לו למזון ולשובע. כך ברוחניות, כדי שיהי' מזון לרמ"ח אברין דמלכא שתהא נפשו מרכבה אליהם שיתאחד ממש עם הנפש, צריך האדם להקדים לכך את בחינת נשינים הטוחנות ומפררות, דהיינו לפרר ולברר כל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו ולדקדק ולפשפש בהן ולהיות ממארי דחושבנא לשקול כל דרכיו ולפלס מעגלותיו. (ענין זה נקרא בלשון הגמ' מדקדק במעשיו), כדי שעל ידי כן יהיה בבחינת עכול בנפש שהטוב יקבל למזון ולשובע והפסולת המעורב תערובת זר ופסולת ידחה לחוץ. וכן בענין בירורי המדות אוי"ר כל חד לפום מאי דמשער בלבי' ושוקל במאזני שכלו כיצד היא האהבה האמיתית לה'.
'''בעבודה:'''[[אדמו"ר הזקן]] מפרש{{הערה|[[תורה אור]] ויחי מז, ג.}} את הפסוק "לבן שינים מחלב" כי שינים הם הטוחנות את המאכל להיות מתעכל במעים שעל ידי יהי' מזון ל[[גוף]]. כמו שאם אין האדם טוחן ולועס המאכל בשיניו לא יבא המאכל לידי עכול כלל ולא יהיה לו למזון ולשובע. כך ברוחניות, כדי שיהי' מזון ל"[[רמ"ח אברין דמלכא]]", שתהא [[נפש]]ו [[מרכבה]] אליהם שיתאחד ממש עם הנפש, צריך האדם להקדים לכך את בחינת השינים הטוחנות ומפררות, דהיינו לפרר ולברר כל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו ולדקדק ולפשפש בהן, כדי שעל ידי כן יהיה בבחינת עכול בנפש, שהטוב יקבל למזון ולשובע והפסולת המעורב תערובת זר ופסולת ידחה לחוץ. וכן בענין בירורי המדות [[אהבה]] ו[[יראה]], כל אדם לפי שיעורו עליו לשקול במאזני שכלו כיצד היא האהבה האמיתית לה'.


ועל ידי זה יגיע לבחינת ומדרגת החלב. כמו שהחלב עד"מ מגדל את הולד להיות אבריו נגדלים. כך בחינת החלב של תורה מגדל את מדותיו אהוי"ר כו' להיות לו אהבה ויראה היותר גדולים בגדלות המוחין.
'''מספרן:''' מספר השיניים (32) הוא כנגד ל"ב נתיבות החכמה.
{{הערות שוליים|}}
 
{{הערות שוליים}}
{{אדם}}
[[קטגוריה:ערכים בחסידות]]
[[קטגוריה:אברי הגוף]]
[[קטגוריה:אברי הגוף]]

גרסה מ־21:58, 1 בספטמבר 2024

איברי גוף האדם
מושגים כלליים
ראשפניםנשימהדםגידיםורידי הדםעורקיםעצביםבשרעצמותעורשערות הראש והזקן
איברי הראש
גולגולתמצחמוחקרום שעל המוחאויר שבין המוח לגלגולתקרום שעל האוירשערות הראש והזקןזקןעינייםעפעפייםאוזנייםאףפהשפתייםלשוןחיךשינייםצואר - (קנה, ושט וורידים)עורףלחייםסנטר
איברי הגוף
בית החזהבית השחיבטןטבוראגןלבריאותכליותכיס המרהכבדקיבהאיברי הפסולתאיברי ההולדהסיומא דגופאיסוד דנוקבא
גפיים
כתפייםידייםרגלייםעקבאצבעותציפורניים
ראו גם
אשר יצרבריאות ורפואהאדם - מין המדבר (תבנית)
השיניים הקדמיות

שיניים הן מבנים קשיחים הקבועים בפה. השיניים משמשות לחיתוך ועיבוד המזון. השיניים משמשות גם להפקת חלק מצלילי הדיבור.

לאדם יש 32 שיניים בפה כנגד ל"ב נתיבות חכמה, מכיון שהחיך - שבו קבועות השיניים, הוא מקום התגלות החכמה בפרצוף אריך אנפין (לעומת הגרון שהוא בחינת הבינה דאריך אנפין).

בחסידות

בעבודה:אדמו"ר הזקן מפרש[1] את הפסוק "לבן שינים מחלב" כי שינים הם הטוחנות את המאכל להיות מתעכל במעים שעל ידי יהי' מזון לגוף. כמו שאם אין האדם טוחן ולועס המאכל בשיניו לא יבא המאכל לידי עכול כלל ולא יהיה לו למזון ולשובע. כך ברוחניות, כדי שיהי' מזון ל"רמ"ח אברין דמלכא", שתהא נפשו מרכבה אליהם שיתאחד ממש עם הנפש, צריך האדם להקדים לכך את בחינת השינים הטוחנות ומפררות, דהיינו לפרר ולברר כל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו ולדקדק ולפשפש בהן, כדי שעל ידי כן יהיה בבחינת עכול בנפש, שהטוב יקבל למזון ולשובע והפסולת המעורב תערובת זר ופסולת ידחה לחוץ. וכן בענין בירורי המדות אהבה ויראה, כל אדם לפי שיעורו עליו לשקול במאזני שכלו כיצד היא האהבה האמיתית לה'.

מספרן: מספר השיניים (32) הוא כנגד ל"ב נתיבות החכמה.

הערות שוליים

  1. תורה אור ויחי מז, ג.