ראובן דונין: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
 
(275 גרסאות ביניים של 85 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
החסיד המשפיע הרב ראובן דונין נולד בבית של שומרי מצוות. הוריו התגוררו בבני ברק. לימים הוא מצא לעצמו דרך בחיים, ממנה הגיע אל חיפה האדומה, שהיתה אז סמל של מפא”י על כל המשתמע: עבודה, חלוציות, חיים ללא עול תורה ומצוות וגם אנטי-דת.
{{לעריכה}}
[[קובץ:הרב ראובן דונין בהתוועדות חסידית.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב ראובן דונין בהתוועדות חסידית]]
הרב '''ראובן דונין''' ([[י"ז טבת]] [[תרצ"ד]] – [[י"א מנחם אב]] [[תשס"ב]]) היה טרקטוריסט ו[[משפיע]], שקירב מאות רבות של יהודים לשמירת תורה ומצוות ולדרכי [[חסידות חב"ד]].


ראובן עבד אז כטרקטוריסט, הוא הכשיר קרקעות לקראת בניית מאות שיכוני מגורים ברחבי הארץ. הוא סייע לבניית מפעלים, סלל שטחים לפרדסים ושדות, ובעצם עסק בכל עבודה מתבקשת. את לילותיו בילה עם חברים עד השעות הקטנות של הלילה; חיים ללא עול.
==תולדות חיים==
===נעוריו===
[[קובץ:108885.jpg |שמאל|ממוזער|200px|הרב ראובן דונין בצעירותו (שנת [[תשכ"ו]])]]
נולד ב[[י"ז טבת]] [[תרצ"ד]] ב[[חיפה]] לרב [[תנחום דונין]], שהיה דור שישי בחסידות חב"ד ותלמידו של הרב אריה לוין ולאמו מרת פייגא-רייזל. בצעירותו התגלתה אצל ראובן מחלת האסטמה ובעקבותיה נשלח בגיל צעיר ללמוד בפנימיית 'כפר עברי' של תנועת 'הפועל המזרחי הצעיר' בהרי [[ירושלים]]. אוכלוסיית הילדים בפנימייה והריחוק מהבית גרמו לראובן לרדת מן הדת ולהפסיק לשמור על [[תורה]] ומצוות. כשהתבגר התגלה אצלו כשרון בנהיגה ובשליטה על כלי רכב כבדים, והוא החל לעבוד כנהג שופל והתגורר בקיבוץ הדתי "לביא".


בשלב מסוים עבר אחיו הצעיר, הרב [[אברהם דונין]] יבדלחט”א, ללמוד בישיבת “[[תומכי תמימים]]” בלוד. באחד מפגישותיהם ביקש האח הצעיר מראובן שיסתכל בדף כלשהו שהביא. ראובן סירב, אולם לאחר תחנונים ניאות. כבר בהתחלה המילים תפסו את לבו “אור אין סוף” “יש מאין”, אלו היו המושגים שראה לראשונה והוא התחבר אליהם מהרגע הראשון.
כשאחיו הצעיר, הרב [[אברהם דונין]], עבר ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים לוד]] ביקש באחת מפגישותיהם מאחיו ראובן שיקרא קצת מתורת [[חסידות חב"ד]] שהביא איתו. תחילה סירב ראובן אך לאחר בקשות חוזרות החל לקרוא ולהתעניין והדברים מצאו חן בעיניו. ראובן, שמצידו כבר היה בתקופת חיפוש משמעות לחייו, העמיק את התעניינותו ביהדות ואף נסע ללמוד לתקופות קצרות לישיבות שונות. ראובן לא מצא בישיבות הללו את המשמעות אותה חיפש והוא חזר לעבודתו כטרקטוריסט במחצבה. באחד מימי שישי נסע ראובן באוטובוס מחיפה לנהריה על מנת לשבות בנהריה, במהלך הדרך נוצר קשר עם יהודי חסידי שהזמין אותו לשבת הבאה לכפר חב"ד. ראובן החליט שכבר באותה שבת הוא יסע לכפר חב"ד, וכך עשה.


המילים הללו הגיעו בזמן הנכון אל חייו, שכן אז החל להרגיש רוויה מעבודתו, מחלוציותו ומבילוייו. הוא הרגיש שהגיע הזמן לנסות אורח חיים שונה. בתחילה ביקר בישיבות שונות, בהן שהה תקופות קצרות, אך לא מצא בהן מרגוע לנפשו והוא חזר אל הטרקטורים והשופלים במחצבות בהן עבד. הכמיהה למשהו אחר, פנימי יותר, הלכה והעצימה, ובאחד הימים עזב את הטרקטור כמו שהוא, וחזר לבית הוריו “אני רוצה ללכת ללמוד בחב”ד” אמר לאביו, שלא אהב את הרעיון.
לאחר כמה ימים, בעקבות בקשת אביו, הוא החליט לנסות להתקבל לישיבה בלוד. כשהגיעו ראובן ואביו לישיבה, סירב ה[[משפיע]], הרב [[שלמה חיים קסלמן]], לקבל את ראובן לישיבה. ראובן מצידו הבטיח שהוא יסכים לבצע את כל מה שידרשו ממנו כדי להתקבל לישיבה, ולבסוף קיבלו הרב קסלמן והצמיד לו כ'חברותא' את הרב [[משה נפרסטק]] שישמש לו כמעין חונך.


לבסוף נסעו השניים לפרדס בלוד, שם שכנה הישיבה. המשפיע החסיד הרב שלמה חיים קסלמן נתן מבט בוחן בצעיר שנכנס ל’זאל’ עם מכנסי חאקי קצרים ובלורית גבוהה. ראובן חש כי זה רגע המבחן שלו, והוא הבטיח כי יעשה כל מה שיאמרו לו. הוא התקבל.
===אצל הרבי===
בשלב מסוים, הרגיש ראובן שהוא זקוק לחיזוק ביהדותו ולשם כך החליט לנסוע אל [[הרבי]]. ה[[משפיע]] הרב קסלמן התנה זאת בכך שר' ראובן יסיים ללמוד, ורק אז נתן אישור לנסיעה. ראובן גייס את הכסף הדרוש, באמצעות עבודה בטרקטור, ונסע לרבי למשך חצי שנה. בתקופה זו למד בישיבה ב-[[770]].


כמו זרם מים שוטף שפרץ סכר, כך הרגיש ראובן באותם ימים. הוא ישב ושקד בהתמדה בלימוד התורה. הוא הספיק ללמוד עוד דף גמרא ועוד דף; עוד מאמר חסידות ועוד מאמר. התמדתו היתה לשם דבר עד שהמשפיע העיר לו באחת ההתוועדויות שלא יקבל גאווה מהשגיו כיון שאין זה אלא ב”אתערותא דלעילא”...
כאשר נכנס ל[[יחידות]] אצל הרבי בפעם הראשונה, שאלו הרבי אם הוא מבין במכוניות וכעבור זמן קצר שאלו לשם מה נכנס ליחידות. ר' ראובן פרץ בבכי, והשיב שלא הגיע לאמריקה אלא כדי בשביל ללמוד בישיבה ב-770 ושהוא רוצה ללמוד כמו שצריך, הרבי ענה לו: "כיוון שהוציא עניניו אל הקדושה, אם כן, תשב ותלמד ובעוד כמה חודשים נתדבר". כאשר ביקש מהרבי דרך [[תשובה]], השיב לו הרבי: "קודם יעלה על דרך תורה ומצוות מתוך שמחה וטוב לבב, אחר כך נדבר על תשובה".
==הפגישה הראשונה עם הרבי==


בשלב מסויים, הרגיש כי ההתעוררות הנפשית העצומה שאחזה בו החלה להירגע. כמעט נעצרה, והוא ששמע רבות בישיבה על הרבי, רצה לנסוע לרבי כדי למלא את המצברים. ר’ שלמה חיים לא הסכים לכך בקלות, והוא שאל אותו אם כבר סיים ללמוד את כל הספרים, שהוא חושב שיש לו זכות לנסוע לרבי...
מאז זכה ר' ראובן ליחידויות נוספות רבות כשרבים מהן היו באופן לא רשמי. לפעמים עמד לאחר [[תפילת ערבית]] במקום בולט כדי שהרבי יבחין בו, והיה יוצר קשר עין עם הרבי. לעיתים כשהיה מבחין בכעין ניד ראש, או בזיק של הבנה בעיניו של הרבי, היה נכנס אל חדרו, שם היה מציע לפני הרבי שאלות שונות לגבי חייו או בסדר לימודו.


בסופו של דבר קיבל את האישור, גייס את הכסף בעבודתו בטרקטור, ויצא לדרך, לא לפני שכל בני הישיבה נסעו ללוותו לשדה התעופה בשירה ובריקודים סוערים.
ביחידויות הוא היה מזכיר לרבי על כך שהרבי אמר לו שהוא יורה לו דרך תשובה, ב[[ו' תשרי]] [[תשמ"ב]], הסביר לו הרבי לראשונה במהלך היחידות, את עניין התשובה.


הוא הגיע לקראון-הייטס ביום שישי קייצי, כאשר רוב התושבים היו מחוץ לעיר. הוא רצה מאד לראות את הרבי; מישהו יעץ לו לבוא למחרת, בשבת בבוקר. ואכן, למחרת הלך רגלית משכונת וויליאמסבורג עד קראון הייטס, וכך הגיע לתפילת שחרית. בראיון שהעניק לפני מספר שנים (כפר חב”ד, י”א ניסן תשנ”ב) סיפר על פגישתו הראשונה עם הרבי מלך המשיח: “עמדתי בין האנשים וראיתי ברור את כל ההנהגה. אני זוכר את הרושם שהרבי עשה עלי: כזה מין מלך, אריה; היה בו הוד, קדושה, אבל יחד עם זאת המראה היה פשוט אצילי... עטוף בטלית שלו, יושב לבד ליד השולחן - ולא יכולתי להסיר ממנו את העינים. אני זוכר שכמה פעמים המבטים שלנו נפגשו, והיום אני חושב שההתנהגות הזו שלי בעת התפילה לא היתה דבר נכון - כי באחת היחידויות עם הרבי, הרבה זמן אחרי-כן, כשהרבי הסביר לי איזה עניין, השתמש בדוגמא של מחשבות זרות בתפילה, וכשאמר את זה חייך אלי - והיתה לי הרגשה שהוא מדבר על הרגעים שבהם עמדתי כמין גולם, והבטתי בו בעת התפילה...”.
==השליחות בחיפה==
[[קובץ:ראובן הכתרת רבני קה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב דונין נואם בטקס הכתרת [[בית דין צדק קראון הייטס|רבני שכונת קראון הייטס]], [[חודש תמוז]] [[תשמ"ו]] ב{{ה|זאל הגדול}} ב-[[770]]]]
לאחר חצי שנה חזר הרב דונין לארץ, לא לפני שקיבל [[שליחות]] מהרבי להמשיך בעבודתו בטרקטור במקום "שיראו אותך מה שיותר אנשים", כיוון שאז יוכל להשפיע עליהם בענייני [[תורה]] ומצוות.


זו היתה הפגישה הראשונה של הרב דונין עם הרבי - פגישה שהובילה בעקבותיה פגישות רבות נוספות, בהן זכה מהרבי ליחס חם ומיוחד שרק חסידים מעטים זכו...
נישא עם רבקה לבית משפחת זוננפלד מירושלים. לאחר נישואיו התיישב ב[[חיפה]].


==היחידות הראשונה==
ביתו היה "[[בית חב"ד]]" אמיתי, עוד לפני שהמושג הזה הפך למוסד. ביתו שבשכונת ותיקי ההסתדרות בחיפה, היה פתוח לעשרות ומאות צעירים תושבי האזור שבאו לשוחח עמו בענייני אמונה וחסידות. רבים מ[[בעל תשובה|בעלי התשובה]] שעשו את צעדיהם הראשונים בעולמה של היהדות, היו מוצאים בביתו - ביתם; שם היו אוכלים, ישנים ולומדים, כאשר ה"עזר כנגדו", מרת רבקה, הייתה מקבלת את כולם במאור פנים ובסבלנות רבה.


חצי שנה שהה ר’ ראובן בבית חיינו, שם חש כפשוטו שזה המקום ממנו הוא יונק את חיותו: “ראיתי את הרבי יום-יום. וכשלא ראיתי אותו הזיתי אותו. הייתי נשכב בצהריים לנוח, והוא היה ישר מופיע. לא היה לי בעולם שום דבר חוץ מהרבי, מהלימוד ומהתפילה”, הוא מתאר.
בשעות הערב הוא היה מרבה לצאת לקיבוצים או לבסיסי צבא, שם היה משוחח בענייני השקפה וחסידות עם השומעים שהתלקטו סביבו. והוא, בשפה הפשוטה והישירה, מחוספסת, היה כובש את לבבות השומעים. הוא היה מדבר אליהם בגובה העיניים, ובעיקר - מתוך הלב.


אל היחידות הראשונה שלו נכנס כחודש ימים לאחר בואו לבית חיינו. וכך הוא מתאר את אותה יחידות ראשונית שהעמידה אותו על הרגליים: “ביחידות הראשונה נקשרתי אל הרבי. לא רק עכשיו - תמיד קשה לי לדבר על הנושא הזה . . גם אם אינני זוכר הכל בוודאות, דבר אחד אני יודע: כמו שהדף שאחי נתן לי עשה בי הרגשה שדבריו אמת, בפגישות עם הרבי קרה לי דבר הרבה יותר חזק. קרה שמה משהו שהיום אני חושב ששגיתי בו.
ואכן, השפעתו על הסביבה הייתה עצומה. במשך השנים קירבו ר' ראובן ורעייתו אלפי צעירים ליהדות. מאות מהם הפכו ל[[חסיד]]ים יראי שמים. הוא לא היסס מלהיכנס לשיחה גם עם ה"גרעינים הקשים" של השמאל. פעם אף הזמין לביתו קבוצה של צעירים מהליגה נגד כפייה דתית. היום חלקם הורים למשפחות חסידיות.


“הרבי פתאום שאל אותי אם אני מבין במכוניות - ברכב כבד - ואני בטפשותי התרגשתי ונבהלתי מהשאלה, כי זכרתי את מה שר’ שלמה חיים הסביר לי, שהדבר הראשון שזוכים לשמוע מהרבי ב”יחידות” הראשונה זה הדבר שנוגע לכל החיים. נבהלתי מזה שהרבי אומר לי כאילו היעוד שלי בחיים זה שאהיה מכונאי... אינני זוכר עם עניתי ומה עניתי, אני רק זוכר שכעבור זמן קצר הרבי שואל אותי למה ביקשתי להיכנס אליו ליחידות, ואני התחלתי לבכות. אני לא יודע למה. אני חושב שהרגשתי בצורך פנימי לפרוק את כל המטען שהצטבר אצלי כל חיי... ואז שאל אותי הרבי למה אני בוכה, וברגע הראשון לא ידעתי מה להגיד לו, אבל אז פתאום אמרתי שלא באתי לאמריקה אלא אליו לישיבה, והוספתי שהייתי רוצה ללמוד כמו שצריך וכו’. הרבי התבונן בי ואמר: “כיוון שהוציא עניניו אל הקדושה” והמתין כמה רגעים ואחר כך המשיך: “אם כן, תשב ותלמד ובעוד כמה חודשים נתדבר”.
מהפכת התשובה שחולל ר' ראובן מדהימה ומעוררת השתאות. הוא עצמו העיד באמת האופיינית לו כי "אינני יודע אם קירבנו מאות או אלפים. אני חושב שזה הגיע לממדים גדולים. אינני מנהל רישום. הם פזורים היום בכל קצווי תבל. אני יודע שבכל מקום בעולם יש [[בעל תשובה|בעלי תשובה]] שלנו".


“הרגשתי ששווה לחיות בשביל הבן-אדם הזה. הרגשתי שהמבט שלו יודע מה קורה עוד לפני הדיבור, וההרגשה הזו שהוא יודע הכל גמרה אותי. אחרי עשרות שנים זכיתי לשמוע מהרבי שליט”א שלא צריך לפרט את החטאים, אבל הנוכחות של הרבי עוררה בי צורך עז לפרט לפניו את כל תולדות חיי ולבקש דרך תשובה והדברים פרצו ממני. התוודתי על הכל וביקשתי בגמגום שהרבי יציע לי דרך תשובה ותיקון.
בבית משפחת דונין היה כיסא מפואר ומלכותי, מיוחד ושמור עבור הרבי. ר' ראובן לא ידע חכמות, ולאחר ששמע פעם מהרבי כי הוא יבוא יחד עם המשיח לארץ הקודש, שאלו האם יבוא גם לחיפה, והרבי השיב: אם ירצה השם, אבוא גם לחיפה, והוסיף: זה יכול להיות אפילו מחר...


“הרבי הניח לי לסיים, ואז אמר: “קודם כל יעלה על דרך התורה ומצוות בשמחה ובטוב לבב, ולאחר מכן נדבר על התשובה”.
כשר' ראובן חזר לחיפה, החליט שאם הרבי יבוא לעירו, בוודאי ירצה לבקר בביתו-בביתם, ועל כן צריך להכין לו כסא ראוי.


“לקח לי שנים להבין את הדברים האלה לעומק. מפעם לפעם הייתי מזכיר לו ביחידויות שהוא הבטיח שידבר איתי על תשובה, וכנראה שבכל אותן שנים לא הבנתי על מה אני בכלל מדבר ומה אני מבקש ממנו. אני חושב שרק כעבור עשרים וחמש שנה, ב”יחידות” שהייתי בשנת תשמ”ב, ביארצייט של הרבנית חנה אמו של הרבי, הרבי ראה שאני מוכן. הוא הסביר לי בפעם הראשונה את עניין התשובה...”.
ברבות השנים עזב ר' ראובן את עבודתו בטרקטור. אחת הפעולות הראשונות שר' ראובן היה עושה עם [[בעלי התשובה]] שהתקרבו היה לשלוח אותם אל הרבי, בהסבירו כי האור הגדול שם כבר יעשה את רוב העבודה, וכך אכן היה, כפי שמעידים תלמידיו הרבים.


==אהבת אב לבנו==
בשנים האחרונות עזב את חיפה והתגורר ב[[רחובות]], אך המשיך לעמוד בקשר הדוק עם העיר ותושביה, שרבים מהם נמנים על מכריו. הוא שימש כ[[משפיע]] ב[[תומכי תמימים רמת אביב|ישיבת חב"ד רמת אביב]].


זו היתה היחידות הראשונה של ראובן, ומאז זכה ליחידויות רבות, רבות מהן לא ‘רשמיות’. באותה תקופה, בשנת תשח”י, הוא היה נכנס פעמים רבות לרבי והיה מציע את ענייניו השונים. הוא חש קירבה מיוחדת אל הרבי, והרבי, כאב אל בנו, השיב לו אהבה יתירה. “איך ידעתי שאני יכול להכנס ככה לרבי? - כשהוא היה רואה אותי ברחוב או בפרוזדור, הוא פשוט נתן לי את ההרגשה הזו. הוא נתן לי להבין שאם אני רוצה אני יכול להכנס אליו עכשיו. למרות שזו היתה תופעה מאד נדירה, כי אף אחד לא היה נכנס אל הרבי סתם כך, מתי שרצה. אצלי משום מה זה היה מאד טבעי. כי הרגשתי שאם הוא בשבילי הכל, זה לא יכול להיות אחרת ואין בעיה לגשת אליו...”.
==פטירתו==
 
ב[[שבת]] האחרונה לחייו (שהיה גם יום השנה של זוגתו רבקה - נפטרה י"א מנחם אב תשנ"ה), בתאריך [[י"א מנחם אב]] [[תשס"ב]] שהה בחיפה לרגל ה[[עלייה לתורה]] של נכדו, בן לחתנו הרב [[ירון בר זוהר]]. לשבת זו הגיעו בני המשפחה מכל רחבי הארץ ומחו"ל.
לפעמים היה ראובן עומד לאחר תפילת ערבית במקום בולט כדי שהרבי יבחין בו, והיה יוצר קשר עין עם הרבי. לעתים היה מבחין בכעין ניד ראש, או בזיק של הבנה בעיניו של הרבי, ואז היה נכנס אל קודש הקודשים פנימה, שם היה מציע לפני הרבי שאלות שונות לגבי חייו, או בסדר הלימוד, ובכלל הרבי דאג לו כדאגת אב לנו.
 
בסיום אחת מאותן יחידויות אמר לו הרבי להזדרז כדי שיספיק להגיע לארוחת הערב בחדר האוכל של הישיבה. הוא השיב לרבי שמקסימום הוא יגיע לסוף הארוחה. “הרבי שאל אותי אז ‘אתה תאכל?’” - נזכר ראובן בערגה - “והשבתי לרבי בחיוב. והרבי חזר ואמר: ‘אני אשאל אותך מה אכלת!’.
 
“הזדרזתי ללכת לחדר האוכל וכיוון שידעתי שהרבי אמור לשאול אותי, השתדלתי לחטוף מה שיותר דברים, וחזרתי. בנתיים הרבי הלך לאמא שלו, ולאחר שחזר, ואני חזרתי מחדר האוכל, נפגשנו על המדרכה למטה. לפני שעלה במדרגות הבחין בי, נעצר ושאל: נו, אכלת? אני אומר לו: כן, והוא שואל אותי: מה אכלת? והתחלתי לפרט את הסוגים והכמויות, והרבי מאד חייך, ועשה ככה, תנועה בראש, ואמר: אם אתה אומר, מסתמא זו אמת. המשפט הזה היה כל כך חשוב לי, שנפלט לי מיד: רעבע, לך אני לא אשקר לעולם!...


“הרבי נכנס, ולאחר שנעלם מאחורי הדלת, המשכתי לעמוד שם עוד שעה ארוכה, מסתכל עליו ככה, בתחושת פרידה, כשפתאום נפתחה הדלת של 770, ומוטל’ חן ממש קפץ במדריגות החוצה והסתכל בשטח. כשראה אותי רץ לקראתי ושאל: תגיד לי את האמת: הרבי דיבר אתך או לא? - אמרתי לו שכן, והוא אמר שהיה בפנים ופתאום ראה את הרבי נכנס בפנים כל כך קורנות, בחיוך מפה לפה, שהוא הבין שקרה משהו בחוץ...
כדרכו מדי שבת, הוא [[התוועדות חסידית|התוועד]] ארוכות, ובשעה 5 אחה"צ, עם סיום ההתוועדות באולם ישיבת חב"ד, אמר לנוכחים כי הוא חש ברע והתמוטט. צוות של מד"א שהגיע למקום ניסה לבצע בו החייאה במשך 40 דקות אולם הוא השיב את נשמתו לבוראה.


“בכלל, זכיתי הרבה פעמים לראות את הרבי מחייך. כשאמרתי לך ששוה לחיות בשביל הבן-אדם הזה, התכוונתי לכך ממש. היתה לי מטרה ברורה לראות אותו מה שיותר ולראות אותו מחייך מה שיותר. ממש חייתי מהפגישות האלה ומהחיוכים האלה.
בהלווייתו שהתקיימה במוצאי-השבת השתתפו המונים, בהם: כל שלוחי הרבי מאזור הצפון, רבני ערים, מנהלי מוסדות, מאות ממקורביו ובני המשפחה. נטמן לצד רעייתו ב[[בית עלמין|בית העלמין]] בחיפה.


“פעם שאל אותי הרבי אם אני הולך לטייל. נדהמתי מהשאלה ולא הבנתי מה הוא מציע לי ומה רצונו שאעשה, ואז הוא שואל אותי איפה אני אוכל ואיפה אני ישן. באותם ימים הייתי ישן בטרוי והייתי אוכל ב-‏676. ואז הוא אומר לי: נו, אז זה יהיה הטיול שלך, והוסיף שכדאי שאצא לטייל קצת במשך היום, חצי שעה, רבע שעה.
==הפצת בשורת הגאולה והגואל==
[[קובץ:ראובן דונין.jpg|שמאל|ממוזער|250px| ר’ ראובן דונין בהתוועדות חסידית בחנוכה]]
בעשור האחרון, מאז החל [[מבצע משיח]] וביתר שאת, לאחר שהרבי עודד את שירת ה"{{יחי}}". ר' ראובן, כחסיד ומקושר בכל לבו ונפשו, ידע כי זהו רצונו האמיתי של הרבי, וכך אף היה מפרסם בכל מקום. הוא עצמו ענד על דש בגדו וכובעו סמל, דגלון קטן, של משיח. אם לא די בכך, הוא אף היה מסתובב עם שקית מלאה בסמלים שכאלה ומחלק לכל מי שרק קיבל על עצמו לענוד אותם. הוא הסביר זאת באומרו כי המילה "משיח" הכתובה על ה'דגלון' מסמלת את האמונה הטהורה בה מאמין כל יהודי ללא קשר לפרטים הנוספים. "[[משיח]] - בלי פשעטלאך וסיסמאות נוספות".


“טוב, הרבי אומר אז עושים. בדרך כלל הייתי חוזר בצהרים לזאל, אבל למחרת בצהרים החלטתי לצאת. עשיתי איזה סיבוב, וכשהתחלתי לחזור לכיוון הישיבה באיסטערן פארקויי, הרבי בדיוק חזר ברגל מאמא שלו, ובהשגחה פרטית ר’ ישראל דוכמן ז”ל הלך מאחוריו. הוא היה יהודי גברתן, והדבר היה נוח לי: הלכתי קצת מאחוריו מביט בגבו של הרבי, אלא שמהרבי אי אפשר להסתיר שום דבר... הרבי הסתובב פתאום בתנועה מהירה לכיוון שלי וחייך... כש[[ישראל דוכמן]] ראה את זה, פנה במהירות אחורנית ואמר לי ‘הי, דונין, אלי הרבי לא מחייך’...
ב[[כינוסי גאולה ומשיח - תשנ"ה|כינוס אדיר לקבלת פני משיח]] שהתקיים באולם הסינרמה ב[[כ"ב אדר א']] בשנת [[תשנ"ה]], הזמין ר' ראובן את הרבי אל המעמד הנאדר בקודש{{הערה|[http://hageula.com/vid/farbrengen/15849.htm הרב ראובן דונין מזמין את הרבי - הגאולה]}} ואף נשא דברים אחר כך בדבר האמונה ב[[נצחיות חייו של הרבי שליט"א מלך המשיח]].


==“אני יודע שבכל מקום בעולם יש בעלי תשובה שלנו...”==
==ספריו==
===שהרבי יחייך===
[[קובץ:ספר שהרבי יחייך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כריכת הספר 'שהרבי יחייך' ח”א מלוקט מדברי ראובן דונין]]
שני הכרכים 'שהרבי יחייך' נכתבו ונערכו על ידי חנוך שחר. הספרים הם ליקוט של דברים שאמר בהזדמנויות שונות, מחולקים לפי נושאים ומובאים מפי השומעים.


לאחר חצי שנה חזר הרב דונין לארץ, לא לפני שקיבל שליחות מהרבי להמשיך בעבודתו בטרקטור במקום “שיראו אותך מה שיותר אנשים”. ר’ ראובן עזב את בית חיינו בבכי של געגוע.
כרך ראשון של הספר "שהרבי יחייך" יצא לאור ליום היארצייט של שנת ה'תשע"א והופץ על ידי [[חב"ד שופ]]. מהדורה שנייה וכרך שני יצאו לאור ליום [[ה' טבת]] [[תשע"ו]], בהוצאת חיש.


מכאן ואילך החל בתקופה חדשה בחייו. בכל בוקר היה נוסע אל מחצבה באזור חיפה, שם היה עובד על הטרקטור שלו. הוא לא אהב את העבודה, ושאף לחזור לחיים החסידיים אותם הספיק להכיר כה מקרוב, אולם חזקה עליו בקשתו של הרבי לפעול במקום הזה.  
המפיץ, בעטיפת הספר הראשון, מתאר את הספר כ"מקבץ סיפורים ופנינים שמסופרים לראשונה מפי מושפעיו ומפיקי לקחו דבר בשם אומרו. באותנטיות, מבלי לגרוע מה"פלפל" האופייני לו מביא הספר את הסיפורים שנאספו בעבודת מחקר מקיפה ומעמיקה שארכה כחמש שנים, ומהווים נכס צאן ברזל הנותן הזדמנות גם למי שלא הכיר אותו פנים, לפגוש חסיד אמתי מסור בלב ובנפש לרבי ולהוראותיו שלא עשה מעולם הנחות לעצמו ולסובבים אותו והעמיד על הרגליים דור של מושפעים".


בתחילה הוא גם לא הבין מהי השליחות שיש לו בעבודת הטרקטור, אולם ברבות הימים למד כי דמותו של חב”דניק חבוש בכיפה, עטור בזקן ארוך, עובד בטרקטור במחצבה, עושה רושם עז על אלפי אנשים שעברו במקום. זו היתה אטרקציה אמיתית שדיברה אל אלפי אנשים. “פתאום שמתי לב שאנשים אומרים ‘כל הכבוד’ כשהיו רואים אותי עם הכיפה והזקן על הטרקטור. באוטובוס לעבודה אנשים היו מנסים להתקרב אלי, לשוחח אתי בענייני תורה ואמונה. רק אז הבנתי כמה הרבי צדק”.
===הטרקטוריסט של הרבי===
[[קובץ:טרקטוריסט.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כריכת הספר 'הטרקטוריסט של הרבי']]
'''הטרקטוריסט של הרבי - [[משפיע]] שסלל דרך''' הוא ספר המתאר את תולדות חייו, פועלו, משנתו ודרכיו של המשפיע הרב [[ראובן דונין]]. יצא לאור על ידי הוצאת מ. סופר הו"ל ב[[מגדל העמק]] בשנת [[תשס"ט]].


בין כה וכה הציעו לו לשידוך את מרת רבקה לבית זוננפלד מירושלים, והשניים הקימו את ביתם על אדני התורה והחסידות, לא לפני שזכו לשפע ברכות מהרבי.
הספר נכתב על ידי בנו הרב [[מנחם מענדל דונין]], נערך על ידי הרב [[ישראל אלפנביין]] בסיוע הרב [[אסף חנוך פרומר]].


ביתו היה בית חסידי לכל דבר, “בית חב”ד” אמיתי, עוד לפני שהמושג הזה הפך למוסד. ביתו שבשכונת ותיקי ההסתדרות בחיפה, היה פתוח לעשרות ומאות צעירים תושבי האזור שבאו לשוחח עמו בענייני אמונה וחסידות. רבים מבעלי התשובה שעשו את צעדיהם הראשונים בעולמה של היהדות, היו מוצאים בביתו - ביתם; שם היו אוכלים, ישנים ולומדים, כאשר ה”עזר כנגדו”, מרת רבקה ע”ה, היתה מקבלת את כולם במאור פנים ובסבלנות רבה. “הרבה חבר’ה מהצבא או מהקיבוץ שלא היה להם איפה להיות בשבילים הראשונים של התקרבותם ליהדות, היו גרים אצלנו בבית עד שהסתדרו מחדש בעולם היהדות”, הוא מספר.
==משפחתו==
רעייתו, מרת רבקה - נפטרה י"א מנחם אב תשנ"ה, בדיוק באותו יום נפטר גם ר' ראובן שבע שנים מאוחר יותר.


אם לאפיין את הבית שהיה מוקדש לרבי, הרי הסיפור הבא יחדד זאת: “כחצי שנה לאחר החתונה נסעתי שוב לרבי”, הוא מספר. “כשנכנסתי לרבי נתתי לו את מפתח הבית שבו גרתי עם אשתי. הרבי סובב את המפתח והכניס למגירה ואמר: אם כן, אני בעל הבית... לאחר שחזרנו לארץ שלחנו לו את ניירות החוזה של הבית, אבל הרבי החזיר לנו את הניירות והוסיף במכתב שלא הניירות קובעים, אלא ההנהגה שתהיה מתאימה לרצונו של זה שהבית שלו...”.
'''אחיו'''
* השליח הרב [[אברהם דונין]]


וכך אף כתב לו הרבי ביום ח’ תמוז תשכ”א: “במענה למכתבו מג’ תמוז מה שכתב על דבר העברת הבית על שמי וישלחו לו יפוי כוח.
;בניו
 
*הרב [[יוסף יצחק דונין]] - בעבר מנהל [[בית חב"ד חיפה]], כיום ב[[קראון הייטס]].
“הנה בעניינים כאלו, אינו נוגע כלל העברה רישמית שדורשת יפוי כוח, כי אם שיתנהג הבית באופן שרוצה זה שעל שמו רוצים להעבירו. זאת אומרת שישרה שם השלום והטוב, וכדברי רז”ל טוב לשמים וטוב לבריות, גם בין אדם לחבירו, בתוככי כללות הנהגה מתאימה להוראות תורתינו תורת חיים. והבטיחונו רז”ל, אשר השלום הוא כלי מחזיק ברכתו של הקב”ה, בגשמיות וברוחניות גם יחד...”.
*הרב [[שלום דוב בער דונין]] - [[שליח]] [[הרבי]] לנורט מיאמי ביץ פלורידה ב[[ארצות הברית]].
 
*הרב [[מנחם מענדל דונין]] סגן מנהל ב[[תלמוד תורה מגדל העמק]], לשעבר ראש ישיבת [[אור אבנר]]-חב"ד כפר סיטרין.
בבית משפחת דונין היה כסא מפואר ומלכותי, מיוחד ושמור עבור הרבי. ר’ ראובן לא ידע חוכמות, ולאחר ששמע פעם מהרבי כי הוא יבוא יחד עם המשיח לארץ הקודש, שאלו האם יבוא גם לחיפה, והרבי השיב: אם ירצה השם, אבוא גם לחיפה, והוסיף: זה יכול להיות אפילו מחר...
*הרב [[יהודה לייב דונין]] - שליח הרבי בשכונת אחוזה, [[חיפה]] ומיסד [[מכון להפצת תורת הגאולה]].
 
*הרב [[לוי שמעון דונין]] - מ[[שלוחי הרבי]] ב[[טקסס]].
כשר’ ראובן חזר לחיפה, החליט שאם הרבי יבוא לעירו, בוודאי ירצה לבקר בביתו-בביתם, ועל כן צריך להכין לו כסא ראוי...
*הרב שמואל דונין - [[קריית מלאכי]].
 
*הרב שניאור זלמן דונין - [[מגדל העמק]].
כזה היה ר’ ראובן, לא יודע חוכמות ופלפולים. הרבי אמר, וכך יהיה. הדמות החסידית החב”דית שהתגוררה באותם ימים בשכונה “אדומה” לא הפריעה לר’ ראובן. “לא היה זמן לבדוק אם ואיך מסתכלים עלינו, ולאידך ידענו שהרבי מעוניין שנגור דווקא במקום כזה כדי להשפיע בהופעתנו על מה שיותר יהודים רחוקים”.
 
בשעות הערב הוא היה מרבה לצאת לקיבוצים או לבסיסי צבא, שם היה משוחח בענייני השקפה וחסידות עם השומעים שהתלקטו סביבו. והוא, בשפה הפשוטה והישירה, מחוספסת, היה כובש את לבבות השומעים. הוא היה מדבר אליהם בגובה העיניים, ובעיקר - מתוך הלב. מעומק הלב.
 
ואכן, השפעתו על הסביבה היתה עצומה. במשך השנים קירבו ר’ ראובן ורעייתו אלפי צעירים ליהדות. מאות מהם הפכו לחסידים יראי שמים. הוא לא היסס מלהכנס לשיחה גם עם ה”גרעינים הקשים” של השמאל. פעם אף הזמין לביתו קבוצה של צעירים מהליגה לכפייה דתית. היום חלקם הורים למשפחות חסידיות...
 
מהפכת התשובה שחולל ר’ ראובן מדהימה ומעוררת השתאות. הוא עצמו העיד באמת האופיינית לו כי “אינני יודע אם קירבנו מאות או אלפים. אני חושב שזה הגיע לממדים גדולים. אינני מנהל רישום. הם פזורים היום בכל קצווי תבל. אני יודע שבכל מקום בעולם יש בעלי תשובה שלנו...”.
 
==מפיץ נאמן של בשורת הגאולה וזהות הגואל==
 
ברבות השנים עזב ר’ ראובן את עבודתו בטרקטור, אבל המשיך להעניק מהשפעתו הייחודית על הסביבה, כאשר עוד ועוד צעירים מגיעים אליו כדי לקבל מפיו תורה, השקפה, מוסר ודרך חיים. הוא שימש עבורם צינור שמקבל מהרבי מה”מ ומביא להם.  
 
אחד הפעולות הראשונות שר’ ראובן היה עושה עם בעלי התשובה שהתקרבו, לשלוח אותם אל הרבי, בהסבירו כי האור הגדול שם כבר יעשה את רוב העבודה, וכך אכן היה, כפי שמעידים תלמידיו הרבים.
 
הרבי היה אצלו מהות הכל. כל חייו סבבו סביב הרבי. זה היה הנושא העיקרי בהתוועדויותיו הרבות - ציות, קבלת עול, ביטול מוחלט, יחד עם נסיעה לרבי וקבלה פנימית אמיתית.
 
בשנים האחרונות עזב את חיפה והתגורר ברחובות, אך המשיך לעמוד בקשר הדוק עם העיר ותושביה, שרבים מהם נמנים על מכריו. הוא שימש כמשפיע בישיבת חב”ד בשכונת רמת אביב - ישיבה שנוסדה בשנים האחרונות ומשכה אליה צעירים רבים, אינטלגנטים, משכילים ש”ראו עולם” והספיקו להכיר גם מקומות רחוקים מיהדות, בלשון המעטה. ר’ ראובן התמסר אליהם באהבה ובחיבה אופיינית, ובשיחות ובהתוועדויות שקיים קירב רבים מהם אל היהדות ואל המאור שבה, תורת החסידות.
 
כדרכו בכל השנים, ר’ ראובן לא סלד מפשעטלך ומסברות עצמיות שמקורן בשכל העצמי. כך היה גם בעשור האחרון, מאז החל מבצע משיח, וביתר שאת, לאחר שהרבי עודד את שירת “יחי אדוננו”. ר’ ראובן, כחסיד ומקושר בכל לבו ונפשו, ידע כי זהו רצונו האמיתי של הרבי, וכך אף היה מפרסם בכל מקום. הוא עצמו ענד על דש בגדו וכובעו סמל, דגלון קטן, של משיח. אם לא די בכך, הוא אף היה מסתובב עם שקית מלאה בסמלים שכאלה ומחלק לכל מי שקיבל על עצמו לענוד אותם... הוא הסביר זאת באומרו כי המילה “משיח” הכתובה על הסמל מסמלת את עוצמת האמונה. משיח, בלי פשעטלרך וסיסמאות נוספות.
 
בכינוס הגדול לקבלת פני משיח שהתקיים בסינרמה בחודש אדר תשנ”ה, הזמין ר’ ראובן את הרבי אל המעמד הנאדר בקודש. וכך תיאר זאת אז כתב של “בית משיח”: “הרבי היה שם. זה בטוח. גם מי שלא הרגיש בכך בהתחלה, ללא ספק חש זאת כשהרה”ח המשפיע ר’ ראובן דונין הזמין את הרבי מה”מ בקול רוטט וחנוק מדמעות להשתתף עמנו בכינוס. ר’ ראובן הקרין פשטות אמיתית שזעקה מכל מילה שלו”...
 
 
==פטירתו==


בשבת האחרונה לחייו שהה בחיפה לרגל העליה לתורה של נכדו, בן לחתנו הרב ירון בר-זוהר. לשבת זו הגיעו בני המשפחה מכל רחבי הארץ ומחו”ל.  
;חתניו
*ר' [[ירון בר זוהר]] - סמנכ"ל עמותת נבואת הגאולה - חיפה
*ר' [[יוסף יצחק מוצ'קין]] - שליח הרבי ב[[מונטריאול]].
*ר' שמואל ספיר - באר שבע


כדרכו מדי שבת, הוא התוועד ארוכות, ובשעה 5 אחה”צ, עם סיום ההתוועדות באולם ישיבת חב”ד, אמר לנוכחים כי הוא חש ברע והתמוטט. צוות של מד”א שהגיע למקום ניסה לבצע בו החייאה במשך 40 דקות אולם הוא השיב את נשמתו לבוראה.
==תלמידיו==
*הרב [[יוסף מרטון]] - [[ירושלים]].
* [[חנוך שחר]] - [[צפת]].
* [[נפתלי דגן]]
*ר' [[אברהם זיגמן]]
*[[אמיר כהנא]]
*[[זוהר אייזנברג]]
*[[דורון שפי]]
*[[נתנאל סעדי]]


שבעת בניו וארבע בנותיו וחתניו, ועשרות נכדיו, הם התממשות הדברים שאמר לו הרבי מה”מ אין די לי שאתה חסיד ורעייתך - אף הילדים צריכים להיות חסידים שלי”.
==לקריאה נוספת==
*[[מנחם מענדל דונין]], [[ישראל אלפנביין]] ו[[אסף חנוך פרומר]], '''הטרקטוריסט של הרבי''', [[מגדל העמק]], [[תשס"ט]].
*חנוך שחר, '''[[שהרבי יחייך (ספר)|שהרבי יחייך]] - סיפורים ואמרות מראובן דונין''' צפת, [[תשע"א]].
*'''[[מקדש מלך (ספר)|מקדש מלך]] חלק א'''' - [[גוף כתב יד קודש|מענות]], [[אגרות קודש|מכתבים]] ו[[יחידות|יחידויות]] שזכה לקבל במהלך עבודתו בהפצת היהדות. מרדכי מנשה לאופר, [[הוצאת אש"ל]] [[כפר חב"ד]], [[תשנ"ז]].
*'''שליח ומשפיע עם דרך''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]]  ע' 57-62.
*'''המשפיע שהיה לנו אבא אוהב''', שניאור זלמן נוימן, שבועון [[בית משיח (שבועון)|בית משיח]] מס' 1323 עמוד 12-17.


בהלווייתו שהתקיימה במוצאי-השבת השתתפו המונים, בהם: כל שלוחי הרבי מה”מ מאזור הצפון, רבני ערים, מנהלי מוסדות, מאות ממקורביו ובני המשפחה. נטמן לצד רעייתו בבית העלמין בחיפה.
==קישורים חיצוניים==
*זלמן ליברמן, '''[https://col.org.il/news/144647 סרט ראשון מסוגו על המשפיע ר' ראובן דונין]''' {{COL}}{{וידאו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/php/audio.php?action=playsong&id=1632 התוועדות של הרב ראובן דונין] - התוועדות [[ערב שבת]] מברכים [[מנחם אב]] ב[[רמת אביב]] - {{שמע}} {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=425 נאום של הרב ראובן דונין] בכינוס ה'הקהל' הארצי, שאורגן על ידי '[[האגודה למען הגאולה האמתית והשלימה]]', ב[[כ"ב באדר א']] [[תשנ"ה]] בהיכל הסינרמה ב[[תל אביב]]. {{וידפו}}
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=30485 הנשמה שהרבי חצב במחצבה החיפאית], מנחם זיגלבוים, {{שבועון בית משיח}} {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=30467 לקט סיפורים מר' ראובן דונין] {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=40012 פרק מתוך הספר אודות הרב דונין 'הטרקטוריסט של הרבי'] {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=62990 מקבץ סיפורים מתוך הספר אודות הרב דונין "שהרבי יחייך"] {{אינפו}}
*[http://www.teshura.com/teshurapdf/Goldberg-Dunin%20-%20Marcheshvan%206%2C%205777.pdf מענות שקיבל מהרבי], בתוך [[תשורה]] מנישואי נכדתו, חשון תשע"ז {{PDF|}}
*'''[https://77012.blogspot.com/2024/02/blog-post_18.html עבדו את השם בשמחה: האזינו להתוועדות אותנטית עם הרב ראובן דונין]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}} {{אודיו}}


[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|ד]]
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:דונין, ראובן}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:משפיעים בקהילות חב"ד]]
[[קטגוריה:שלוחים בחיפה]]
[[קטגוריה:צוות ישיבת חב"ד רמת אביב]]
[[קטגוריה:משפיעים בישיבות]]
[[קטגוריה:בוגרי ישיבות הציונות הדתית]]
[[קטגוריה:משפחת דונין]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרצ"ד]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשס"ב]]

גרסה אחרונה מ־07:56, 15 באוגוסט 2024

ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עריכה
הרב ראובן דונין בהתוועדות חסידית

הרב ראובן דונין (י"ז טבת תרצ"ד – י"א מנחם אב תשס"ב) היה טרקטוריסט ומשפיע, שקירב מאות רבות של יהודים לשמירת תורה ומצוות ולדרכי חסידות חב"ד.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נעוריו[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב ראובן דונין בצעירותו (שנת תשכ"ו)

נולד בי"ז טבת תרצ"ד בחיפה לרב תנחום דונין, שהיה דור שישי בחסידות חב"ד ותלמידו של הרב אריה לוין ולאמו מרת פייגא-רייזל. בצעירותו התגלתה אצל ראובן מחלת האסטמה ובעקבותיה נשלח בגיל צעיר ללמוד בפנימיית 'כפר עברי' של תנועת 'הפועל המזרחי הצעיר' בהרי ירושלים. אוכלוסיית הילדים בפנימייה והריחוק מהבית גרמו לראובן לרדת מן הדת ולהפסיק לשמור על תורה ומצוות. כשהתבגר התגלה אצלו כשרון בנהיגה ובשליטה על כלי רכב כבדים, והוא החל לעבוד כנהג שופל והתגורר בקיבוץ הדתי "לביא".

כשאחיו הצעיר, הרב אברהם דונין, עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים לוד ביקש באחת מפגישותיהם מאחיו ראובן שיקרא קצת מתורת חסידות חב"ד שהביא איתו. תחילה סירב ראובן אך לאחר בקשות חוזרות החל לקרוא ולהתעניין והדברים מצאו חן בעיניו. ראובן, שמצידו כבר היה בתקופת חיפוש משמעות לחייו, העמיק את התעניינותו ביהדות ואף נסע ללמוד לתקופות קצרות לישיבות שונות. ראובן לא מצא בישיבות הללו את המשמעות אותה חיפש והוא חזר לעבודתו כטרקטוריסט במחצבה. באחד מימי שישי נסע ראובן באוטובוס מחיפה לנהריה על מנת לשבות בנהריה, במהלך הדרך נוצר קשר עם יהודי חסידי שהזמין אותו לשבת הבאה לכפר חב"ד. ראובן החליט שכבר באותה שבת הוא יסע לכפר חב"ד, וכך עשה.

לאחר כמה ימים, בעקבות בקשת אביו, הוא החליט לנסות להתקבל לישיבה בלוד. כשהגיעו ראובן ואביו לישיבה, סירב המשפיע, הרב שלמה חיים קסלמן, לקבל את ראובן לישיבה. ראובן מצידו הבטיח שהוא יסכים לבצע את כל מה שידרשו ממנו כדי להתקבל לישיבה, ולבסוף קיבלו הרב קסלמן והצמיד לו כ'חברותא' את הרב משה נפרסטק שישמש לו כמעין חונך.

אצל הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשלב מסוים, הרגיש ראובן שהוא זקוק לחיזוק ביהדותו ולשם כך החליט לנסוע אל הרבי. המשפיע הרב קסלמן התנה זאת בכך שר' ראובן יסיים ללמוד, ורק אז נתן אישור לנסיעה. ראובן גייס את הכסף הדרוש, באמצעות עבודה בטרקטור, ונסע לרבי למשך חצי שנה. בתקופה זו למד בישיבה ב-770.

כאשר נכנס ליחידות אצל הרבי בפעם הראשונה, שאלו הרבי אם הוא מבין במכוניות וכעבור זמן קצר שאלו לשם מה נכנס ליחידות. ר' ראובן פרץ בבכי, והשיב שלא הגיע לאמריקה אלא כדי בשביל ללמוד בישיבה ב-770 ושהוא רוצה ללמוד כמו שצריך, הרבי ענה לו: "כיוון שהוציא עניניו אל הקדושה, אם כן, תשב ותלמד ובעוד כמה חודשים נתדבר". כאשר ביקש מהרבי דרך תשובה, השיב לו הרבי: "קודם יעלה על דרך תורה ומצוות מתוך שמחה וטוב לבב, אחר כך נדבר על תשובה".

מאז זכה ר' ראובן ליחידויות נוספות רבות כשרבים מהן היו באופן לא רשמי. לפעמים עמד לאחר תפילת ערבית במקום בולט כדי שהרבי יבחין בו, והיה יוצר קשר עין עם הרבי. לעיתים כשהיה מבחין בכעין ניד ראש, או בזיק של הבנה בעיניו של הרבי, היה נכנס אל חדרו, שם היה מציע לפני הרבי שאלות שונות לגבי חייו או בסדר לימודו.

ביחידויות הוא היה מזכיר לרבי על כך שהרבי אמר לו שהוא יורה לו דרך תשובה, בו' תשרי תשמ"ב, הסביר לו הרבי לראשונה במהלך היחידות, את עניין התשובה.

השליחות בחיפה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב דונין נואם בטקס הכתרת רבני שכונת קראון הייטס, חודש תמוז תשמ"ו בזאל הגדול ב-770

לאחר חצי שנה חזר הרב דונין לארץ, לא לפני שקיבל שליחות מהרבי להמשיך בעבודתו בטרקטור במקום "שיראו אותך מה שיותר אנשים", כיוון שאז יוכל להשפיע עליהם בענייני תורה ומצוות.

נישא עם רבקה לבית משפחת זוננפלד מירושלים. לאחר נישואיו התיישב בחיפה.

ביתו היה "בית חב"ד" אמיתי, עוד לפני שהמושג הזה הפך למוסד. ביתו שבשכונת ותיקי ההסתדרות בחיפה, היה פתוח לעשרות ומאות צעירים תושבי האזור שבאו לשוחח עמו בענייני אמונה וחסידות. רבים מבעלי התשובה שעשו את צעדיהם הראשונים בעולמה של היהדות, היו מוצאים בביתו - ביתם; שם היו אוכלים, ישנים ולומדים, כאשר ה"עזר כנגדו", מרת רבקה, הייתה מקבלת את כולם במאור פנים ובסבלנות רבה.

בשעות הערב הוא היה מרבה לצאת לקיבוצים או לבסיסי צבא, שם היה משוחח בענייני השקפה וחסידות עם השומעים שהתלקטו סביבו. והוא, בשפה הפשוטה והישירה, מחוספסת, היה כובש את לבבות השומעים. הוא היה מדבר אליהם בגובה העיניים, ובעיקר - מתוך הלב.

ואכן, השפעתו על הסביבה הייתה עצומה. במשך השנים קירבו ר' ראובן ורעייתו אלפי צעירים ליהדות. מאות מהם הפכו לחסידים יראי שמים. הוא לא היסס מלהיכנס לשיחה גם עם ה"גרעינים הקשים" של השמאל. פעם אף הזמין לביתו קבוצה של צעירים מהליגה נגד כפייה דתית. היום חלקם הורים למשפחות חסידיות.

מהפכת התשובה שחולל ר' ראובן מדהימה ומעוררת השתאות. הוא עצמו העיד באמת האופיינית לו כי "אינני יודע אם קירבנו מאות או אלפים. אני חושב שזה הגיע לממדים גדולים. אינני מנהל רישום. הם פזורים היום בכל קצווי תבל. אני יודע שבכל מקום בעולם יש בעלי תשובה שלנו".

בבית משפחת דונין היה כיסא מפואר ומלכותי, מיוחד ושמור עבור הרבי. ר' ראובן לא ידע חכמות, ולאחר ששמע פעם מהרבי כי הוא יבוא יחד עם המשיח לארץ הקודש, שאלו האם יבוא גם לחיפה, והרבי השיב: אם ירצה השם, אבוא גם לחיפה, והוסיף: זה יכול להיות אפילו מחר...

כשר' ראובן חזר לחיפה, החליט שאם הרבי יבוא לעירו, בוודאי ירצה לבקר בביתו-בביתם, ועל כן צריך להכין לו כסא ראוי.

ברבות השנים עזב ר' ראובן את עבודתו בטרקטור. אחת הפעולות הראשונות שר' ראובן היה עושה עם בעלי התשובה שהתקרבו היה לשלוח אותם אל הרבי, בהסבירו כי האור הגדול שם כבר יעשה את רוב העבודה, וכך אכן היה, כפי שמעידים תלמידיו הרבים.

בשנים האחרונות עזב את חיפה והתגורר ברחובות, אך המשיך לעמוד בקשר הדוק עם העיר ותושביה, שרבים מהם נמנים על מכריו. הוא שימש כמשפיע בישיבת חב"ד רמת אביב.

פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשבת האחרונה לחייו (שהיה גם יום השנה של זוגתו רבקה - נפטרה י"א מנחם אב תשנ"ה), בתאריך י"א מנחם אב תשס"ב שהה בחיפה לרגל העלייה לתורה של נכדו, בן לחתנו הרב ירון בר זוהר. לשבת זו הגיעו בני המשפחה מכל רחבי הארץ ומחו"ל.

כדרכו מדי שבת, הוא התוועד ארוכות, ובשעה 5 אחה"צ, עם סיום ההתוועדות באולם ישיבת חב"ד, אמר לנוכחים כי הוא חש ברע והתמוטט. צוות של מד"א שהגיע למקום ניסה לבצע בו החייאה במשך 40 דקות אולם הוא השיב את נשמתו לבוראה.

בהלווייתו שהתקיימה במוצאי-השבת השתתפו המונים, בהם: כל שלוחי הרבי מאזור הצפון, רבני ערים, מנהלי מוסדות, מאות ממקורביו ובני המשפחה. נטמן לצד רעייתו בבית העלמין בחיפה.

הפצת בשורת הגאולה והגואל[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר’ ראובן דונין בהתוועדות חסידית בחנוכה

בעשור האחרון, מאז החל מבצע משיח וביתר שאת, לאחר שהרבי עודד את שירת ה"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד". ר' ראובן, כחסיד ומקושר בכל לבו ונפשו, ידע כי זהו רצונו האמיתי של הרבי, וכך אף היה מפרסם בכל מקום. הוא עצמו ענד על דש בגדו וכובעו סמל, דגלון קטן, של משיח. אם לא די בכך, הוא אף היה מסתובב עם שקית מלאה בסמלים שכאלה ומחלק לכל מי שרק קיבל על עצמו לענוד אותם. הוא הסביר זאת באומרו כי המילה "משיח" הכתובה על ה'דגלון' מסמלת את האמונה הטהורה בה מאמין כל יהודי ללא קשר לפרטים הנוספים. "משיח - בלי פשעטלאך וסיסמאות נוספות".

בכינוס אדיר לקבלת פני משיח שהתקיים באולם הסינרמה בכ"ב אדר א' בשנת תשנ"ה, הזמין ר' ראובן את הרבי אל המעמד הנאדר בקודש[1] ואף נשא דברים אחר כך בדבר האמונה בנצחיות חייו של הרבי שליט"א מלך המשיח.

ספריו[עריכה | עריכת קוד מקור]

שהרבי יחייך[עריכה | עריכת קוד מקור]

כריכת הספר 'שהרבי יחייך' ח”א מלוקט מדברי ראובן דונין

שני הכרכים 'שהרבי יחייך' נכתבו ונערכו על ידי חנוך שחר. הספרים הם ליקוט של דברים שאמר בהזדמנויות שונות, מחולקים לפי נושאים ומובאים מפי השומעים.

כרך ראשון של הספר "שהרבי יחייך" יצא לאור ליום היארצייט של שנת ה'תשע"א והופץ על ידי חב"ד שופ. מהדורה שנייה וכרך שני יצאו לאור ליום ה' טבת תשע"ו, בהוצאת חיש.

המפיץ, בעטיפת הספר הראשון, מתאר את הספר כ"מקבץ סיפורים ופנינים שמסופרים לראשונה מפי מושפעיו ומפיקי לקחו דבר בשם אומרו. באותנטיות, מבלי לגרוע מה"פלפל" האופייני לו מביא הספר את הסיפורים שנאספו בעבודת מחקר מקיפה ומעמיקה שארכה כחמש שנים, ומהווים נכס צאן ברזל הנותן הזדמנות גם למי שלא הכיר אותו פנים, לפגוש חסיד אמתי מסור בלב ובנפש לרבי ולהוראותיו שלא עשה מעולם הנחות לעצמו ולסובבים אותו והעמיד על הרגליים דור של מושפעים".

הטרקטוריסט של הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

כריכת הספר 'הטרקטוריסט של הרבי'

הטרקטוריסט של הרבי - משפיע שסלל דרך הוא ספר המתאר את תולדות חייו, פועלו, משנתו ודרכיו של המשפיע הרב ראובן דונין. יצא לאור על ידי הוצאת מ. סופר הו"ל במגדל העמק בשנת תשס"ט.

הספר נכתב על ידי בנו הרב מנחם מענדל דונין, נערך על ידי הרב ישראל אלפנביין בסיוע הרב אסף חנוך פרומר.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

רעייתו, מרת רבקה - נפטרה י"א מנחם אב תשנ"ה, בדיוק באותו יום נפטר גם ר' ראובן שבע שנים מאוחר יותר.

אחיו

בניו
חתניו

תלמידיו[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ↑ הרב ראובן דונין מזמין את הרבי - הגאולה
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=ראובן_דונין&oldid=708114"