חב"דפדיה:היום יום/ניסן

ניסן
א' ניסן	ראש חודש. כל החדש אין אומרים תחנון. אחר אמירת ה'נשיא' אומרים "יהי רצון" הנדפס בסידור תורה אור, וגם כהנים ולוים אומרים אותו. אבי אדמו"ר ציוה לגיסו הרמ"ה הכהן לאמר ה"יהי רצון" שאחר ה'נשיא', ואמר לו כי אפילו כהן ולוי צריך לאמרו, כי זה שייך לעיבור.	עריכה - תבנית - שיחה
ב' ניסן	הילולא של כ"ק אבי אדמו"ר. נסתלק אור ליום א', ב' ניסן שנת תר"ף בראסטאב. ושם מנוחתו כבוד. מאמר הראשון אשר אמרו ברבים, אחרי הסתלקות אביו: ביום השני דחג הסוכות תרמ"ג, ומתחיל "כתר יתנו לך" כו'. מאמר - ברבים - האחרון בהיותו בעלמא דין: בסעודת פורים תר"ף, ומתחיל "ראשית גוים עמלק גו' קץ שם לחשך".	עריכה - תבנית - שיחה
ג' ניסן	משיעורי אבי אדמו"ר: בכל יום פרשת חומש עם פירוש רש"י. אמירת תנ"ך בעל פה: קאפיט'ל (פרק) אחד מתורה וכן מכתובים. פרק אחד משניות. שיעור גמרא לעיוני ב' דפים לשבוע, שיעור למיגרס ג' דפים ליום. שיעור בירושלמי. גם שיעור - לא בכל יום - בפוסקים. במשך השנה היה מסיים כל המדרש רבה: לווה בסדרות הארוכות ופורע בקצרות.	עריכה - תבנית - שיחה
ד' ניסן	עבודת בעלי עסקים מתחלקת לשני סעיפים עיקרים: א) העבודה עם עצמו. בעת עסקו ממש בשעה הפנויה, בישבו בחנות וכדומה, ילמוד משנה משניות פרק תניא, ויהי לו איזה דברי תורה, כמו חומש משניות תניא, שיהיה בקי בהם בעל פה, למען שיוכל לחזור עליהם בהלכו ברחוב, בשוק וכדומה. ב)העבודה עם זולתו. בעת הדבור בעניני עסק יסבב הדבור לספר איזה סיפור תוכני, ולמצוא עילה וסיבה לעורר על דבר למוד וכיוצא בזה.	עריכה - תבנית - שיחה
ה' ניסן	ב"רצה" דברכת המזון אומרים "בעל הישועות" - בי"ת דגושה "ובעל הנחמות" - בי"ת רפויה. אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר במאמר רז"ל "לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו", כבוד יש בו שני פירושים: לשון כבדא כמרז"ל "כבד לב פרעה - נעשה לבו בכבד". ולשון כבוד, גילוי אור מקיף נעלה. וזהו: "לא מקומו של אדם מכבדו" כלומר מקררו, אלא "אדם מכבד את מקומו", שניתן לו כח ועוז להאיר את מקומו באור תורה ועבודה. כשם דבירידת הנשמה בגוף משביעים אותו תהא צדיק, דשבועה זו הוא ענין השובע בכחות נעלים שתוכל להשלים כונת ירידתה, הנה כן הוא בכל אדם ואדם במקום שהוא.	עריכה - תבנית - שיחה
ו' ניסן	הנסיון הראה, אשר כשממעטים בחקירות, ועובדים בסדר ובתוקף, על פי הנעימות של תורה, ימין מקרבת ושמאל דוחה, אזי פועלים בודאי, ובפרט בענינים העיקרים מעיקרי הדת.	עריכה - תבנית - שיחה
ז' ניסן	נוסח "ויהי בנסוע": "וכרצון כל עמך בית ישראל". כינוי משפחה של רבינו הזקן: ברוכאוויטש. כינוי משפחה של בנו אדמו"ר האמצעי: שניאורי. כינוי משפחה של הצמח צדק: שניאורסאהן.	עריכה - תבנית - שיחה
ח' ניסן	כל נשמה יש לה עבודה פרטית במוחין ומדות כפי טבעה וענינה. וכתיב "מאויבי תחכמני", מההטיות הרעות שמרגיש במדותיו הטבעיות, מזה מתחכם ויודע איך לכלכל תקון מדותיו ושעבוד הכחות שלו בעבודת השם יתברך.	עריכה - תבנית - שיחה
ט' ניסן	ניט הייזער און געלד איז דער אידישער רייכטום. דער אידישער אייביקער רייכטום איז, אז מען איז אידען וואס היטען אפ תורה און מצות און מ'בריינגט אויף דער וועלט קינדער און אייניקלאך וואס היטען אפ תורה און מצות. תרגום מאידיש: לא בתים וכסף הוא העושר היהודי. העושר היהודי הנצחי הוא, שאנו יהודים השומרים תורה ומצוות ומביאים לעולם ילדים ונכדים השומרים תורה ומצוות.	עריכה - תבנית - שיחה
י' ניסן	בדבר התעמולה בענין טהרת המשפחה במושבו, יתבונן בזה: אילו יצוייר, אשר ה' אנה לידו להציל מושב יהודים מכליון, רחמנא ליצלן, הנה בטח היה מוסר נפשו על זה, והיה מהלל ומשבח את השם יתברך, על גודל החסד לזכותו בזכות גדול כזה. ויותר מכן היא תעמולה זו, שהיא הצלת נפשות ממש.	עריכה - תבנית - שיחה
י"א ניסן	ביום ההולדת, על האדם להתבודד, ולהעלות זכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תקון ותשובה ישוב ויתקנם. ביום ההולדת: ממכתב י"ט תמוז ת"ש, אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ה' עמוד קו.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ב ניסן	מזמן יציאת מצרים נקראו בני ישראל צבאות השם. ההפרש בין עבדים - שנקראו כן בני ישראל - וצבאות הוא: עבד עושה עבודת רבו - ובזה כמה דרגות נוקב מרגליות, עושה שאר מלאכות, עושה מלאכות פשוטות - ויש בזה יגיעה ועמל רב, אבל אין זה ענין של מסירת נפש. צבא הם במלחמת תנופה, ועומדים על משמרתם בתכלית התוקף מבלי התפעל מהמנגד ושונא, ועבודתם זו אינה ענין של השגה, כי הם מתנהגים על פי הוראת מצביאם. והנה נשמות ישראל במצרים היו בתכלית השפלות בעינוים קשים ומרים, ועם זה לא שינו שמם ולשונם ולבושיהם, ועמדו על משמרתם בתכלית החוזק, כי ידעו שהקדוש ברוך הוא הבטיח לגאול אותם, והמתנהג בזה במצב זה הוא מצבא ה', דה' עוזרו בדרך מלמעלה מן הטבע.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ג ניסן	הילולא של כ"ק הצמח צדק. נסתלק שנת תרכ"ו בליובאוויטש, ושם מנוחת כבודו. מספורי אבי אדוני זקני מורי ורבי: הצמח צדק התחיל לכתוב נגלה ודא"ח בהיותו בן שתים עשרה שנה.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ד ניסן	בבית רבינו נוהגים שלא לעשות את הרב למורשה, אלא למכור לו את החמץ ובערב קבלן. באפית השמורה ערב פסח אחר חצות, היה אבי אדמו"ר נוכח, ואומר גם כן הלל, והיה מפסיק - גם באמצע פרק - להורות בהנוגע להלישה, אפיה וכהאי גוונא.	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ו ניסן	א' דחג המצות. למרור וחזרת - הן חריין והן סלט. 'קידוש' בעמידה. "הא לחמא" - הה"א בציירי. בברכת אכילת מרור מכוונים גם על מרור שבכורך. בסדר הראשון היה אבי אדמו"ר מקצר בכדי לאכול האפיקומן לפני חצות, אבל בשני היה מאריך. מתחיל לפני שעה ט' וגומרו בשעה ג'-ד' אחר חצות, והיה מאריך בביאור ההגדה. אדמו"ר הזקן אמר: " שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון לא נמצא templatedata תקין מיכלא דמהימנותא" - לילה הראשון. " שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון לא נמצא templatedata תקין מיכלא דאסותא" - לילה השני. אז די רפואה בריינגט די אמונה, וואס ער זאגט א דאנק דיר ג-ט פאר מיין רפואה, איז ער דאך געווען קראנק. אבער אז די אמונה בריינגט די רפואה, איז מען לכתחילה ניט קראנק (= כשהרפואה מביאה את האמונה, שמודה לאלוקים על רפואתו, הרי היה חולה. אבל כשהאמונה מביאה את הרפואה, אזי לכתחילה לא חולים).	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ז ניסן	ב' דחג המצות. אחד לעומר. ליל ב' דחג המצות קריאת שמע שעל המטה כמו בכל יום טוב. גם מי שאין לו אב, רחמנא ליצלן, אומר לפני "מה נשתנה" "טאטע איך וועל בא דיר פרעגען פיר קשיות" (= אבא אני רוצה לשאול אותך ארבע קושיות). וסמוכות לזה, שגם מי שאין לו אב ואם, רחמנא ליצלן, צריך לומר בברכת המזון: "הרחמן הוא יברך את אבי מורי כו' אמי מורתי כו'".	עריכה - תבנית - שיחה
י"ז ניסן	שני לעומר "הרי זה משובח" - "זה", מורה על מדריגה דקדושה, "הנה אלקינו זה" - "וכל המרבה כו'" זה שלו הוא משובח.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ח ניסן	שלשה לעומר שנת תר"ח אמר הצמח צדק מאמר על פסוק "אם כסף תלוה" גו' 'כסף' הוא הנשמה, על שם שהיא תמיד בכוסף ותשוקה לעלות למעלה, וכדכתיב "רוח האדם היא העולה למעלה", דאדם הם נשמות ישראל, "אתם קרוים אדם", והנשמה נתונה בהלואה להאדם, וכתיב "ימים יוצרו" גו', דיש מספר קבוע כו', וחסר יומא חדא חסר לבושא חדא.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ט ניסן	ארבעה לעומר. "גם בשמחה ובצהלה". "שלום עליכם", "אשת חיל", "מזמור לדוד", "דא היא סעודתא", "ויתן לך" אומרים בלחש. פעם פירש אבי אדמו"ר: "מה נשתנה הלילה - גלות שנמשל ללילה - הזה - האחרון - מכל הלילות - גליות שקדמוהו. שבכל הלילות אין אנו מטבילין - לשון מירוק נקיון וטהרה - אפילו פעם אחת - לא נגמר המירוק בהם, כי הרי היה אחריהם עוד גלות - הלילה הזה שתי פעמים - מירוק גוף וגילוי הנפש. שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ או מצה - היינו כי גם אחר הגלות, העבודה היא מצד נפש האלקית, מצה ביטול, ומצד נפש הבהמית, חמץ ישות. - הלילה הזה - אחר גלות האחרון - כולו מצה - שיועבר רוח הטומאה. שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות - כל המקנא פניו מוריקות, ובכל הגליות הרבה בחינת בקנאה: קנאת סופרים והדומה - הלילה הזה - אחר גלות האחרון - כולו מרור - קנאה היותר גדולה, על דרך מאמר רבותינו זכרונם לברכה כל צדיק נכווה מחופתו של חברו. שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובים - כל הגילוים שעל ידי הגליות - אוכלין - בחינת התענוג, ויש התפשטות התענוג ותענוג העצמי ויש מי שמגיע בעבודתו להתפשטות התענוג ויש לתענוג העצמי - הלילה הזה - אחר גלות האחרון - כולנו מסובין - שכל ישראל יגיעו לבחינת תענוג העצמי.	עריכה - תבנית - שיחה
כ' ניסן	חמשה לעומר פעם נכנס כבוד קדושת הר' חיים אברהם (בן רבינו הזקן) אל אדמו"ר האמצעי בחג הפסח לאמר "גוט יום טוב". וסיפר אז - הר' חיים אברהם - שרבינו הזקן אמר: פסח דארף איינער דעם אנדערען ניט מכבד זיין באכילה ושתיה, אבער נעמען אליין מעג מען (פסח לא צריך לכבד אחד את השני באכילה ושתיה, אבל לקחת לבד מותר).	עריכה - תבנית - שיחה
כ"א ניסן	שביעי של פסח, ששה לעומר אין ליובאוויטש פלעגט מען זיין אויף שביעי של פסח - אויך שבועות און הושענא רבה. אז איך בין אלט געווען ניין יאהר האב איך זיך שוין ניט געלייגט שלאפען שביעי של פסח - מ'דארף לערנען א גאנצע נאכט. תרגום מאידיש: בליובאוויטש נהגו להישאר ער בשביעי של פסח - גם בשבועות והושענא רבה. כשהייתי בן תשע שנים כבר לא הלכתי לישון בשביעי של פסח - צריכים ללמוד כל הלילה.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ב ניסן	אחרון של פסח, שבעה לעומר. ביום מהדרים: לקדש, אחר כך מתפללים תפילת המנחה, ואחר זה סעודת יום טוב. הבעל שם טוב היה אוכל ג' סעודות באחרון של פסח. סעודת אחרון של פסח היתה נקראת - אצל הבעל שם טוב - משיח'ס סעודה. אחרון של פסח איז משיח'ס סעודה, ווייל אחרון של פסח איז מאיר גילוי הארת המשיח (= סעודת משיח. אחרון של פסח הוא סעודת משיח, כיון שבאחרון של פסח מאיר גילוי הארת משיח). בשנת תרס"ו התחיל הסדר, אשר תלמידי תומכי תמימים יאכלו יחד בחג הפסח בהיכל הלימוד והיה אז ש"י (310) תלמידים וח"י (18) שלחנות. סעודת אחרון של פסח אכל אבי אדמו"ר ביחד עם התלמידים, וציווה לתת לכל תלמיד ד' כוסות. ואמר אז: דאס איז סעודת משיח (= זהו סעודת משיח).	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ג ניסן	אסרו חג, שמונה לעומר עס איז פאראן דער ענין וואס אחרון של פסח איז דער גילוי פון משיח, וואס איז שייך לכל ישראל. פסח איז דאך דער מדלג און ליל שמורים, און בכלל הערט זיך חרות'דיק, און נאכדעם פאלט מען אריין אין וועלט, איז דאס איז דער גילוי פון משיח, דער תוקף וואס עס גיט אז מ'זאל קענען געהן אין וועלט. תרגום מאידיש: ישנו העניין שאחרון של פסח הוא גילוי של משיח, השייך לכל ישראל. פסח הוא הרי המדלג וליל שימורים, ובכלל נשמע באופן של חירות, ואחרי זה נופלים אל העולם, זהו גילוי של משיח, התוקף שניתן שנוכל ללכת בעולם.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ד ניסן	תשעה לעומר. נוהגים שאין מברכים "שהחיינו" בימי ספירת העומר. לא טוב האבען מיר אלע. שעיר לעזאזל איז געווען אן עבודה אין בית המקדש. וויבאלד א נברא איז דא לא טוב, דארף מען עס אוועקשיקען אין ארץ גזרה. תרגום מאידיש: לא טוב יש לכולנו. שעיר לעזאזל היה עבודה בבית המקדש. כיון שנברא יש בו לא טוב, צריכים לשולחו לארץ גזירה.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ה ניסן	עשרה לעומר העבודה היא בכל אדם לפי מהותו ומעלתו. מי שיש בידו לנקוב מרגליות או ללטוש אבנים טובות ועוסק בעבודת מלאכת אפית לחם - ומובן דוגמת כל זה בעבודה - הגם שהיא עבודה ומלאכה הנצרכת במאד, בכל זה לחטא יחשב לאיש ההוא.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ו ניסן	יא לעומר. מברכים ראש חודש אייר. אמירת כל התהלים בהשכמה. יום התועדות. הפטורה: "הלא כבני כושיים". משיחת אבי אדמו"ר: חסידות מאנט אז "ורחץ את בשרו במים ולבשם". ד. ה. די השכלה פון חסידות מוז אויסוואשען דעם בשר, און אראפשוויינקען דעם את בשרו, את הטפל לבשרו, די אלע רגילות'ן, וועלכע בשר מאכט, און דאן קען מען ערשט אנטאן די בגדי קודש. מחשבת ודיבור חסידות והנהגתם של חסידים בהתבוננות קודם התפלה בגדי קודש הם, דאס איז בגדים וועלכע מען האט געגעבען מן הקדש, אבער דער ורחץ במים את בשרו דאס דארף מען אליין. לבושי הנפש דאס גיט מען מלמעלה, אבער אפוואשען דעם טפל וואס ווערט פון בשריות און דעם בשר אליין מאכען פאר א בשר קדש, דאס איז נאר בכח עצמו. און דאס מאנט חסידות, און אויף דעם האט רבינו הגדול געהאט מסירות נפש. ער האט געעפענט דעם צנור פון מסירת נפש אויף עבודת ה' בתפלה, זיין צוגעבונדען צו עצמות אין סוף, חסידות שטעלט אוועק א חסיד פנים אל פנים צו עצמות אין סוף. תרגום מאידיש: משיחת אבי אדמו"ר: חסידות תובעת "ורחץ את בשרו במים ולבשם". זאת אומרת, ההשכלה של חסידות מוכרחת 'לכבס' את הבשר, ולשטוף את בשרו, את הטפל לבשרו, את כל הרגילויות, שבשר עושה, ורק אז ניתן ללבוש בגדי קודש. מחשבת ודיבור חסידות והנהגתם של חסידים בהתבוננות קודם התפלה בגדי קדש הם, הם הבגדים שניתנו מן הקדש, אבל ה"ורחץ במים את בשרו" זה צריך לבד. לבושי הנפש נותנים מלמעלה, אבל לשטוף את הטפל הנוצר מבשריות ואת הבשר עצמו לעשות לבשר קודש, זהו רק בכח עצמו. וזה דורשת חסידות, ועל זה היה לרבינו הגדול מסירות נפש. הוא פתח את הצינור של מסירות נפש על עבודת ה' בתפלה, להיות מחובר לעצמות אין סוף חסידות מעמידה את החסיד פנים אל פנים לעצמות אין סוף.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ז ניסן	יב לעומר דברים המותרים אם עושה אותם להנאתו הם רע גמור כמו שכתב רבינו נ"ע (תניא פרק ז'). לפי דקדש עצמך במותר לך. צריך להכניס קדושה בדברים המותרים שיהיה בהם תכלית של תורה ומצוות יראת שמים ומידות טובות.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ח ניסן	יג לעומר החסידים שאלו את אדמו"ר הזקן: איזה עבודה נעלית יותר, אהבת ה' או אהבת ישראל? ויען: אהבת ה' ואהבת ישראל שתיהן כאחת חקוקות בנשמתו רוחו ונפשו של כל אחד מישראל. ומקרא מלא דיבר הכתוב "אהבתי אתכם אמר ה'", הרי דגדולה אהבת ישראל, דאוהב מה שהאהוב אוהב.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ט ניסן	יד לעומר הקדמת הלקוטי תורה על ג' פרשיות "להבין ענין נפש האלוקית, הנה כתיב לא תאכלו" הוא מאמר שאמרו רבינו הזקן לפני הצמח צדק, וחזרו הצמח צדק לפניו, ויאמר רבינו הזקן: נו, הטעמה? ויכתוב הצמח צדק הנחה עם הגהות במוקף. רבינו הגיה ההנחה, ויצוו להכניס ההגהות בפנים המאמר. על פי הצעת אבי אדמו"ר בחרו במאמר זה בתור הקדמה להליקוטי תורה.	עריכה - תבנית - שיחה
ל' ניסן	ראש חודש, טו לעמר ההתוועדות דסעודה שלישית, שבת מברכים, ויומי דפגרא - בראשי חדשים ומועדי אנ"ש - צריכים להתקיים בבית הכנסת. ההתוועדות דמלוה מלכה - אצל אנ"ש שי' בבתיהם הפרטים.	עריכה - תבנית - שיחה