יציאת רוסיה תש"ו

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף הבריחה הגדולה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

Disambig RTL.svg.png המונח "הבריחה הגדולה" מפנה לכאן. לערך העוסק בבריחה הגדולה משכונת קראון הייטס, ראו הבריחה הגדולה מקראון הייטס.

תחנת הרכבת בלבוב (למברג) הסמוכה לגבול, ממנה יצאו רוב ה'עשאלונים'

ביציאת רוסיה תש"ו (נקראת גם 'יציאת פולין', ומכונה ה'עשאלונים') יצאו רובם של חסידי חב"ד שורדי מלחמת העולם השניה והשואה בברית המועצות - את גבולות ברית המועצות, באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים, ולאחר שהצליחו להבריח את הגבול נדדו עד שהגיעו למחנות העקורים באירופה. פרשה זו היוותה את סיום התקופה של רוסיה כמרכזה של חסידות חב"ד, ותחתיה הוקמו ביוזמת אדמו"ר הריי"צ מרכזים חב"דיים חלופיים בפריז, כפר חב"ד והרחבת הקהילה בקראון הייטס ובמקומות נוספים.

מבצע הבריחה נוהל במסירות נפש על ידי קבוצה של עסקנים חב"דיים שרובם נותרו בגבולות ברית המועצות ונעצרו על ידי אנשי הנ.ק.וו.ד. ונשלחו לגלות בסיביר למשך שנים ארוכות ומהם שנפטרו במאסר.

רקע[עריכה]

בזמן מלחמת העולם השנייה שהתרחשה בין שלהי שנת תרצ"ט- לקיץ תש"ה ברחו אזרחים פולניים רבים משטח ארצם שנכבש בידי הצבא הגרמני, והתפזרו ברחבי רוסיה. עם סיום המלחמה, החליטה הממשלה הרוסית לאשר את שובם של אזרחי פולין מגבולותיה, והעמידה לרשות אזרחי פולין רכבות משא ('עשאלונים') על מנת שיוכלו לחזור לגבולות ארצם, במסגרת אישורי היציאה שניתנו, ניתנה גם הרשות ל'איחוד משפחות' של אזרחים פולניים שהתחתנו עם אזרחים רוסיים, ולאשר את יציאתם יחדיו מגבולות רוסיה. אזרחים רוסיים רבים ניצלו את הפרצה שנוצרה, וניסו להבריח את הגבול באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים, דרך עיר המעבר לבוב.

בתחילה, הממשלה הרוסית העלימה עין ממבריחי הגבול, מפני שרצתה להעלים על כך שאזרחים פולניים רבים מתו בשטחה כתוצאה מהרעב הנוראי ששרר ברוסיה באותם שנים, והעדיפה למלא פנקסי רישום רבים של אזרחים פולניים ש'יצאו' כביכול משטחה.

התארגנות דרכי היציאה[עריכה]

עם הגעת השמועה על אפשרויות ההברחה, רצו החסידים לשאול את דעתו של אדמו"ר הריי"צ, שבאותה העת שהה בארצות הברית, אך מכיון שהפחד מהצנזורה הרוסית היה גדול והזמן דחק, הגיעו החסידים למסקנה שלא ניתן לחכות והושיבו בית דין שהורכב מעשרים ושלושה רבנים חסידיים ששהו באזור, על מנת שיפסקו האם החסידים צריכים לברוח או לא. בית הדין התאסף מספר פעמים במשך שלושה ימים, ושמע את חוות דעתם של אנשים שונים שהתעסקו עם הברחות הגבול, אך הגיעו למסקנה שהסכנה גדולה מידי והודיעו שאין להסתכן ולהבריח את הגבול.

למרות פסק הדין, היו חסידים שקיבלו ידיעות שהק.ג.ב בעקבותיהם, והגיעו למסקנה שאין להם מה להפסיד בשיקול של הברחת הגבול מול הגלייה לסיביר, והסתכנו בהברחת הגבול. השמועות על הצלחת בריחתם של החסידים עוררה תקוות מחודשות אצל אלו שנשארו בגבולות רוסיה, אך אז הגיעה שמועה שהרוסים מתחילים להגביר את המעקב והפיקוח על היוצאים.

על מנת לברר את נכונות השמועות ואת אפשרויות הברחת הגבול, נסע הרב יהודה לייב מוצקין ללבוב, וכשהגיע לשם, התברר לו ששוב ירד המחסום, והממשלה הרוסית הפסיקה את היתרי היציאה באמצעות דרכונים פולניים. באמצעות שוחד לפקידי השלטון ופעילות פוליטית רחבה במשרדי השלטון השונים - דבר שהיה כרוך בסכנת נפשות ממשית ובמסירות נפש עצומה - הצליח להביא שוב לידי כך שהגבולות ייפתחו למעבר 'אזרחי פולין', שלא היו אלא חסידי חב"ד שיצאו את גבולות רוסיה תחת זהות בדויה.

ראשי הוועד ופעולותיהם[עריכה]

לצורך כך הוקם ועד מיוחד, בו היו חברים:

פעילות הועד התחלקה למספר מישורים: עידוד אנ"ש ברוסיה להבריח את הגבולות, זיוף מסמכים, וגיוס כספים לשחד את הפקידים השונים, ולדאוג לכל שאר הפרטים הנצרכים, כגון דירות מסתור בלבוב עד לנסיעה, וקשר רציף עם אנ"ש שהגיעו ללבוב על מנת להבריח את הגבול.

הקבוצה הראשונה שאורגנה על ידי הועד יצאה בחודש סיון תש"ו, ורוב החסידים הבריחו את הגבול בחודשי הקיץ של אותה שנה. בחודשים אלול ותשרי נסעו קבוצות מעטות וקטנות, והמשטרה החשאית אסרה חלק מהפעילים בהברחת הגבול, ופעילות הועד הלכה ונתדלדלה, אך בחודש חשון תש"ז חזר הועד לפעולה, ובט' כסלו יצאה קבוצה נוספת, ובאמצעותה הבריחו את הגבול מאות חסידים, ובהמשך לבריחה מוצלחת זו, יצאו עוד שלוש קבוצות נוספות.

דעת הרבי הריי"צ על הבריחה[עריכה]

בראשית ההתארגנות, שלח הרב בנימין גורודצקי מסמרקנד מברק לחותנו הרב שמואל לויטין אשר שהה בניו יורק, בו ביקש לדעת את דעתו של אדמו"ר הריי"צ בנוגע לבריחתם של חסידי חב"ד מגבולות רוסיה.

מלבד הסכנה הרבה שהייתה כרוכה בבריחה המונית שכזו, היו גם חסידים שטענו כי אסור להפקיר את המערכה על שמירת הגחלת היהודית ברוסיה, ובאם החסידים ייברחו - הממשלה הקומוניסטית תכחיד לחלוטין את הפעילות היהודית בכל רחבי ברית המועצות.

בתחילה ענה אדמו"ר הריי"צ, שבהיות וזוהי שאלה כללית, צריך להמתין עד לבירור המצב.

לאחר שמספר חסידים הצליחו לעבור את הגבול ללא תקלות והגיעו למקום מבטחים, הם דיווחו על כך לאדמו"ר הריי"צ, ואז אישר אדמו"ר הריי"צ לחסידים להתעסק עם יציאה כללית מגבולות רוסיה, אך הציב תנאים שונים.

מימון הפעולות[עריכה]

בכדי לממן את הפעולות, היה צורך בסכומי כסף גדולים מאוד, ועם התארגנות היציאה בפועל, הוקם בעיר לבוב פעם נוספת בית דין של עשרים ושלושה רבנים מחשובי החסידים, והם פסקו שכל אחד שעובר את הגבול מוכרח להשאיר את כל רכושו לטובת פעולת ועד ההברחה.

בנוסף, הגביר החב"די הרב חייקל חנין הפקיד לפני יציאתו מרוסיה שני מליון רובל אצל ר' ניסן נמנוב לטובת תלמידי התמימים וצוות הישיבה, ועוד מספר מזוודות עמוסות בכסף פרטי שלו אצל ר' מענדל פוטרפס. כל הכסף שימש לצורכי ההצלה, השוחד ותעשיית הזיופים[1].

גם הרב ישראל נח בלניצקי ששימש כרואה חשבון במוסד ממשלתי, סייע במימון פעולות הבריחה על ידי שסיכן את נפשו, והעלים בגניבה סכומי כסף גדולים מהחשבון הממשלתי והעביר אותם לידי החסידים.

אופני הזיוף[עריכה]

בכדי לצייד את הבורחים בתעודות מזוייפות, התמקדו הפעולות בשלושה מישורים:

  • השגת תעודות זהות מקוריות של אזרחים פולניים שמתו בשטח רוסיה, התאמת התעודות לאנ"ש, ושינון פרטי התעודה לצורך ביקורת במעבר הגבולות.
  • יצירת תעודות מזוייפות עם שמות ופרטים בדויים.
  • נישואין פיקטיביים בין אזרחים פולניים לאזרחים רוסיים, ורישום אנשים כבני משפחה.

ה'עשאלונים'[עריכה]

תש"ו
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.
תש"ז

סגירת הגבולות ומאסר האחראים ברוסיה[עריכה]

עם סיום חודשי החורף של שנת תש"ז נסגרו כל הגבולות, וגם בערי גבול נוספות, כגון בראנוביץ ווילנא סגרה הבולשת את כל אפשרויות הבריחה.

במקביל, נפתחה חקירה מעמיקה על המארגנים הראשיים של הבריחה, וכל אנשי הועד שנותרו בגבולות רוסיה נאסרו תוך מספר שבועות, מלבד ר' מענדל פוטרפס, שנאסר רק בשעה שניסה להבריח בעצמו עם הרב שמואל נוטיק ואחרים את הגבול באמצעות דרכון פולני, בתחנת הרכבת בפרימישלאן.

החסידים שנאסרו, הודו במעשים המיוחסים להם, אך לא הפלילו חסידים נוספים, אלא רק כאלו שעזבו כבר את גבולות רוסיה, או שכבר נתפסו קודם לכן והוגלו לסיביר.

תיק לבוב[עריכה]

בשנים הבאות הק.ג.ב. ערך גלי מאסרים בכל רחבי ברית המועצות, וכך נאסרו עשרות חסידים הקשורים לתיק לבוב ועל רובם נגזר גלות. היו חסידים שכבר הוגלו והושבו לחקירות במרכז רוסיה, הם נחקרו בנושא תיק לבוב והושבו לגלות, כמו ר' מענדל פוטרפאס.

אודות פרשת תיק לבוב המאוחרת נכתב במספר מקומות[3] ובשנת תשפ"ג פורסמו באתרי חב"ד מסמכים מתוך תיק לבוב[4].

היציאה מצ'רנוביץ'[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היציאה מצ'רנוביץ'

"היציאה מצ'רנוביץ" הייתה בשנת תש"ט, בה ניסו לצאת חסידי חב"ד שלא הצליחו לצאת ב"יציאה הגדולה" דרך העיר צ'רנוביץ', יציאה זאת כשלה והסתיימה במעצר המארגנים והמוברחים.

מחנות עקורים באירופה[עריכה]

תלמידי סניף ישיבת תומכי תמימים במחנה המעבר בפוקינג

לאחר שהצליחו להבריח את הגבול באמצעים בלתי ליגאליים, שאפו חסידים רבים לעשות את דרכם לארצות הברית, על מנת להתאחד שוב עם הרבי, ולהסתופף במחיצתו. אך בינתיים התעכב הענין מכיון שלא היו ברשות אנ"ש אשרות כניסה לארצות הברית.

תחנות המעבר העיקריות בהם התרכזו החסידים בשעת המאמצים להשיג אישורי כניסה לארצות החופש, היו בערים לודז' (שבפולין) ופראג (שבצ'כיה).

בעקבות הוראתו של אדמו"ר הריי"צ להתמקם באזורים שהינם תחת שליטת ממשלת ארצות הברית, עשו חסידים רבים את דרכם לעבר מחנה העקורים בפאקינג, שהיה באותה שעה בשליטת הצבא האמריקאי, והמתינו שם תקופה ארוכה בהמתנה לדעת לאן וכיצד ימשיכו.

בתקופת פוקינג, נשלח אליהם באופן מיוחד חתנו של אדמו"ר הריי"צ הרב שמריהו גוראריה, שעודד את רוחם, והביא להם דרישת שלום מהרבי, וכן הרב בנימין אליהו גורודצקי שכבר נסע לארצות הברית ושב כמנהל לשכת הפליטים האירופאית והחל לפעול למען החסידים.

בהיות שהפעולות להשגת אישורי כניסה המוניים לגבולות ארצות הברית נכשלו, הורה הרבי הריי"צ לרכז את המאמצים בהעברת כל משפחות החסידים לפריז.

קבוצות קטנות יותר התרכזו במחנות הפליטים: 'עבענזע' 'זלאצבורג' 'וגשייד' 'שטייער' ו'האליין' שבאוסטריה, בפריז שבצרפת, ובאנטוורפן שבבלגיה.

פעילות רוחנית רבה בוצעה במחנות לפי הוראות רבותינו. במחנה פוקינג הוקמו מוסדות חינוך חב"דיים - ישיבת תומכי תמימים ובית רבקה, וסניפים קטנים של תומכי תמימים ובית רבקה הוקמו בעוד מחנות עקורים. אדמו"ר הריי"צ והרבי היו בקשר עם החסידים במחנות העקורים וסייעו להם רבות בגשמיות וברוחניות, באמצעות הוראות והכוונה, וגם שלחו אליהם שליחים ומשלוחים[5].

בין אלו שפעלו במחנות, היה הרב זלמן לוין, שפעל במחנה באיטליה, יחד עם הרב יעקב פלס ור' זושא הפרטיזן. הם השתדלו לקבל מקום מתאים לבית הכנסת, אירגנו תפילות, שיעורי תורה, פעילויות עם הילדים במקום וכל דבר שהיה אפשרי לדאוג במקום.

לאחר שהות מספר שנים במחנות העקורים, המשיכו רבים את נסיעתם לארץ הקודש (שקיבלה באותה שעה הכרה רשמית מאומות העולם), ובשנת תש"ט הורה אדמו"ר הריי"צ להקים עבורם את כפר חב"ד.

תיעוד מפורט על כל הנעשה במחנות העקורים, פורסם בספר היציאה מרוסיה (ספר) מאת הרב אליהו מטוסוב והרב שניאור זלמן ברגר[6].

הרבי מבקר את אנ"ש בפריז[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביקור הרבי בפריז
תצלום מההתוועדות הראשונה של הרבי בעת ביקורו בפריז בשנת תש"ז

אמו של הרבי, הרבנית חנה, הייתה אף היא בין החסידים שהבריחו את גבולות רוסיה בשנת תש"ו ונדדה יחד עם חסידים נוספים עד שהגיעה לפריז.

בכ"ה אד"ר תש"ז, נסע הרבי לפריז לשהות יחד עם אמו, ולקחת אותה יחד עמו לארצות הברית. במשך החודשיים בהם שהה הרבי בפאריז, עודד הרבי את רוחם של החסידים שהגיעו לשם מרוסיה, התוועד איתם, ודרש מהם להשתדל ככל יכולתם לקשר יהודים נוספים לרבי.


לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. זכרונות ר' חייקל חאנין פורסמו בהרחבה בסדרת כתבות בשבועון בית משיח
  2. בשביל לבלבל את העוקבים אחריהם
  3. שניאור זלמן ברגר, תולדות חב"ד בפטרבורג פרק תיק לבוב. מנחם זיגלבוים, סוערות בדממה - ובו פרקים גם על אסירות שנאסרו בתיק לבוב
  4. חב"ד און ליין, אנש
  5. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ואגרות קודש הרבי משנים אלו
  6. ספר חדש היציאה מרוסיה מתעד את היציאה מרוסיה הסובייטית וקהילות חב"ד במחנות העקורים