הבדלים בין גרסאות בדף "תומכי תמימים כותאיס (גרוזיה)"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(21 גרסאות ביניים של 13 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
בשנת [[תרע"ו]] שלח כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]] את הרב [[שמואל לוויטין]] לגרוזיא על מנת ליסד שם ישיבה.
+
[[קובץ:תומכי תמימים כותאיס.jpg|ממוזער|חזית ישיבת תומכי תמימים בכותאיס, גרוזיה]]
 +
'''ישיבת תומכי תמימי כותאיס''' פעלה בכותאיס שב[[גרוזיה]] בתקופת הרדיפות של ה[[ק.ג.ב.]] אחרי יהודים שומרי תורה ומצוות בין השנים [[תרע"ו]]-[[תרצ"ג]], ונסגרה לאחר שהתגלתה על ידם. היא נפתחה שוב בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] בין השנים [[תרצ"ח|תרח"צ]]-[[תש"ה]], והוקמה שוב בשנת [[תשס"ה]] על ידי הרב [[אברהם מיכאלשווילי]].
  
הישיבה בכותאיס עשתה חיל, וכעבור שלוש שנים כבר נעשתה לישיבה מרכזית לערי גרוזיא.
+
==תולדות הישיבה==
 +
===תחת אימת המשטרה החשאית===
 +
בשנת [[תרע"ו]] שלח [[אדמו"ר הרש"ב]] את הרב [[שמואל לוויטין]] לגרוזיה על מנת לייסד שם ישיבה.
  
בשלהי חורף [[תרצ"א]], אז נסגרה [[תומכי תמימים וויטבסק|הישיבה הגדולה שבוויטעבסק]] עברו עיקרי הישיבות הח"בדיות – שעד אז היו מהן שנדדו ממקום למקום – להתקיים בערי גרוזיא וערי הקאווקאז. אט אט התאספו תלמידים רבים ללמוד בישיבה שבכותאיס.  
+
הישיבה בכותאיס עשתה חיל, וכעבור שלוש שנים כבר נעשתה לישיבה מרכזית לערי גרוזיה.
  
המשגיח בישיבה היה הרב [[מיכאל ליפסקר]] והמנהל והמורה ל[[דא"ח]] היה הרב [[שניאור זלמן לוויטין]].
+
בשלהי חורף [[תרצ"א]], אז נסגרה [[תומכי תמימים וויטבסק|הישיבה הגדולה שבוויטבסק]] עברו עיקרי הישיבות החב"דיות - שעד אז היו מהן שנדדו ממקום למקום - להתקיים בערי גרוזיה. אט אט התאספו תלמידים רבים ללמוד בישיבה שבכותאיס. מובא בספר "זכרונותי", כי רבי [[חיים מבריסק]] כה התפעל מהשינוי האדיר שחוללה החסידות במדינת גרוזיה, עד כי הוא חפץ לשלוח "אדם כמוהו בתורה ויראת-שמים" כדי להשתתף במהפך האדיר. לצערנו, תוכניתו לא יצאה לפועל במלואה.
 +
 
 +
ה[[משגיח]] בישיבה היה הרב [[מיכאל ליפסקר]] והמנהל והמורה ל[[דא"ח]] היה הרב [[שניאור זלמן לוויטין]]. לצידו בלטו גם הנהגת הרבנים הליטאים במדינה: האחד - הרב אברהם הלוי חוולס (חוולסהאן), מבחיר תלמידיו של רבי אלחנן ספקטור, בעיר הבירה טביליסי והגליל, והשני - הרב הענקין בעיר טצחינוואלי והגלילות. מדינת גרוזיה הייתה בין הבודדות בעולם כולו, אם לא היחידה, שהתקיימו יחסי אהבה, אחווה ורעות שלימה ואמיתית בין החסידים בין אלו שנמנו על גדולי הרבנים הליטאיים. בנוסף, הייתה חטיבת רבנים שלישית, והיא מחכמי גרוזיה שעלו ללמוד בישיבות שבירושלים, על מנת לחזור ולהביא מאורה וחידושיה האחרונים.
  
 
בערב חג הפסח [[תרצ"ג]] נאסרו חברי הנהלת הישיבה וגם הרבה מהתלמידים, והנותרים נאלצו לברוח במהירות מן המקום.
 
בערב חג הפסח [[תרצ"ג]] נאסרו חברי הנהלת הישיבה וגם הרבה מהתלמידים, והנותרים נאלצו לברוח במהירות מן המקום.
  
 +
===בתקופת השואה===
 
בסביבות חג הפסח [[תרח"צ]] נפתחה שוב הישיבה בכותאיס והיא המשיכה להתקיים בה עד שלהי שנת [[תש"ה]].
 
בסביבות חג הפסח [[תרח"צ]] נפתחה שוב הישיבה בכותאיס והיא המשיכה להתקיים בה עד שלהי שנת [[תש"ה]].
  
בין מנהלי הישיבה היו הרה"ת [[יוסף גולדברג]], הרה"ת [[משה מרוזוב]] והרה"ת [[שלום מענדל קלמנסון]].
+
בין מנהלי הישיבה היו הרב [[יוסף גולדברג]], הרב [[משה מרוזוב]] והרב [[שלום מענדל קלמנסון]].
 +
 
 +
כמו כן נוסדו מחלקות מישיבת תומכי-תמימים בערים: סוחום, סינאקי, קולאש, זוגדיד, פאטי, באטום, סוראם, טיפליס.
 +
 
 +
בשלהי שנת [[תש"ה]] נפתחה דרך הנסיעה מגרוזיה ל[[בוכרה]] ואז עברו אחרוני התלמידים ללמוד בישיבה המרכזית - [[תומכי תמימים סמרקנד]].
  
כמו כן נוסדו מחלקות מישיבת תומכי-תמימים בערים: סוחום, סינאקי, קולאש, זוגדיד, פאטי, באטום, סוראם, טיפליס.  
+
==הישיבה כיום==
 +
בשנים האחרונות שבה והוקמה בחזרה ישיבה בעיר, המיועדת לבחורים צעירים, בגילאי 19-25 בראשות הרב אברהם מיכאלשווילי.
  
בשלהי שנת [[תש"ה]] נפתחה דרך הנסיעה מגרוזיא לבוכארה ואז עברו אחרוני התלמידים ללמוד [[תומכי תמימים סמרקנד|בישיבה המרכזית בסמרקנד]].
+
==לקריאה נוספת==
 +
* [http://www.teshura.com/teshurapdf/Wilshanski-Rosenblat%20-%20Tammuz%2012%2C%205770.pdf '''מהו יהודי'''] - יומן שנכתב על ידי הרב [[רפאל וילשנסקי]] בתקופת לימודיו בישיבה בכותאיס בזמן [[מלחמת העולם השנייה]]{{PDF}} עמוד 98 ואילך
  
 +
{{תבנית:תומכי תמימים}}
  
 
[[קטגוריה:ישיבות חב"ד שנסגרו|כ]]
 
[[קטגוריה:ישיבות חב"ד שנסגרו|כ]]
[[קטגוריה:ישיבות חב"ד רוסיה|כ]]
+
[[קטגוריה:ישיבות חב"ד ברוסיה|כ]]

גרסה אחרונה מ־04:50, 9 ביוני 2022

חזית ישיבת תומכי תמימים בכותאיס, גרוזיה

ישיבת תומכי תמימי כותאיס פעלה בכותאיס שבגרוזיה בתקופת הרדיפות של הק.ג.ב. אחרי יהודים שומרי תורה ומצוות בין השנים תרע"ו-תרצ"ג, ונסגרה לאחר שהתגלתה על ידם. היא נפתחה שוב בתקופת מלחמת העולם השנייה בין השנים תרח"צ-תש"ה, והוקמה שוב בשנת תשס"ה על ידי הרב אברהם מיכאלשווילי.

תולדות הישיבה[עריכה]

תחת אימת המשטרה החשאית[עריכה]

בשנת תרע"ו שלח אדמו"ר הרש"ב את הרב שמואל לוויטין לגרוזיה על מנת לייסד שם ישיבה.

הישיבה בכותאיס עשתה חיל, וכעבור שלוש שנים כבר נעשתה לישיבה מרכזית לערי גרוזיה.

בשלהי חורף תרצ"א, אז נסגרה הישיבה הגדולה שבוויטבסק עברו עיקרי הישיבות החב"דיות - שעד אז היו מהן שנדדו ממקום למקום - להתקיים בערי גרוזיה. אט אט התאספו תלמידים רבים ללמוד בישיבה שבכותאיס. מובא בספר "זכרונותי", כי רבי חיים מבריסק כה התפעל מהשינוי האדיר שחוללה החסידות במדינת גרוזיה, עד כי הוא חפץ לשלוח "אדם כמוהו בתורה ויראת-שמים" כדי להשתתף במהפך האדיר. לצערנו, תוכניתו לא יצאה לפועל במלואה.

המשגיח בישיבה היה הרב מיכאל ליפסקר והמנהל והמורה לדא"ח היה הרב שניאור זלמן לוויטין. לצידו בלטו גם הנהגת הרבנים הליטאים במדינה: האחד - הרב אברהם הלוי חוולס (חוולסהאן), מבחיר תלמידיו של רבי אלחנן ספקטור, בעיר הבירה טביליסי והגליל, והשני - הרב הענקין בעיר טצחינוואלי והגלילות. מדינת גרוזיה הייתה בין הבודדות בעולם כולו, אם לא היחידה, שהתקיימו יחסי אהבה, אחווה ורעות שלימה ואמיתית בין החסידים בין אלו שנמנו על גדולי הרבנים הליטאיים. בנוסף, הייתה חטיבת רבנים שלישית, והיא מחכמי גרוזיה שעלו ללמוד בישיבות שבירושלים, על מנת לחזור ולהביא מאורה וחידושיה האחרונים.

בערב חג הפסח תרצ"ג נאסרו חברי הנהלת הישיבה וגם הרבה מהתלמידים, והנותרים נאלצו לברוח במהירות מן המקום.

בתקופת השואה[עריכה]

בסביבות חג הפסח תרח"צ נפתחה שוב הישיבה בכותאיס והיא המשיכה להתקיים בה עד שלהי שנת תש"ה.

בין מנהלי הישיבה היו הרב יוסף גולדברג, הרב משה מרוזוב והרב שלום מענדל קלמנסון.

כמו כן נוסדו מחלקות מישיבת תומכי-תמימים בערים: סוחום, סינאקי, קולאש, זוגדיד, פאטי, באטום, סוראם, טיפליס.

בשלהי שנת תש"ה נפתחה דרך הנסיעה מגרוזיה לבוכרה ואז עברו אחרוני התלמידים ללמוד בישיבה המרכזית - תומכי תמימים סמרקנד.

הישיבה כיום[עריכה]

בשנים האחרונות שבה והוקמה בחזרה ישיבה בעיר, המיועדת לבחורים צעירים, בגילאי 19-25 בראשות הרב אברהם מיכאלשווילי.

לקריאה נוספת[עריכה]