הבדלים בין גרסאות בדף "שמואל ברזין"
מ (החלפת טקסט – "סיביר " ב־"סיביר ") |
(←משפחתו) |
||
| (19 גרסאות ביניים של 8 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | הרב '''שמואל (מולע) ברזין''' ([[א' אלול]] [[תרנ"ג]]-[[ט' תמוז]] [[תשל"ח]]) היה גביר חב"די ומפעילי המחתרת היהודית ב[[לנינגרד]] | + | הרב '''שמואל (מולע) ברזין''' ([[א' אלול]] [[תרנ"ג]] - [[ט' תמוז]] [[תשל"ח]]) היה גביר חב"די ומפעילי המחתרת היהודית ב[[לנינגרד]]. |
==תולדות חיים== | ==תולדות חיים== | ||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
בשנת [[תרע"ט]] [[נישואין|נשא]] את רעייתו קיילע לבית שפרנוב, וגם לאחר החתונה המשיך להתגורר בנעוועל שם נולדו לו חמישה ילדיו. | בשנת [[תרע"ט]] [[נישואין|נשא]] את רעייתו קיילע לבית שפרנוב, וגם לאחר החתונה המשיך להתגורר בנעוועל שם נולדו לו חמישה ילדיו. | ||
| − | על אף גילו הצעיר, זכה לקירובים רבים מרבותינו נשיאינו, הן מ[[אדמו"ר הרש"ב]] שהתבטא עליו "תהיה לו יראת שמים גם בלי שילמד בליובאוויטש", והן מ[[אדמו"ר הריי"צ]] שכיבד אותו כאשר הסב על שולחנו בשולחן [[ליל הסדר]] של שנת [[תרפ"ז]] לשתות את המרק מתוך הקערית של [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|בטעות שכחו מסדרי השולחן להניח כף על יד מקום ישיבתו של הרב ברזין, ולאחר שקערת המרק הסתובבה בין המסובים וכל אחד לקח לצלחתו האישית, הבחין [[אדמו"ר הריי"צ]] שהרב ברזין לא אוכל והורה לו לאכול מתוך הקערה המרכזית עצמה}}. | + | על אף גילו הצעיר, זכה לקירובים רבים מרבותינו נשיאינו, הן מ[[אדמו"ר הרש"ב]] שהתבטא עליו "תהיה לו [[יראת שמים]] גם בלי שילמד בליובאוויטש", והן מ[[אדמו"ר הריי"צ]] שכיבד אותו כאשר הסב על שולחנו בשולחן [[ליל הסדר]] של שנת [[תרפ"ז]] לשתות את המרק מתוך הקערית של [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|בטעות שכחו מסדרי השולחן להניח כף על יד מקום ישיבתו של הרב ברזין, ולאחר שקערת המרק הסתובבה בין המסובים וכל אחד לקח לצלחתו האישית, הבחין [[אדמו"ר הריי"צ]] שהרב ברזין לא אוכל והורה לו לאכול מתוך הקערה המרכזית עצמה}}. |
| − | בשנים שלאחר החתונה הסתעפו עסקיו של הרב ברזין והוא הצליח לרכוש בית גדול ומרווח באישור השלטונות. כאשר סגרו אנשי השלטונות את המקווה העירוני, הקים הרב ברזין בביתו מקווה מחתרתי, אותו תחזק יחד עם ידידו ר' [[געצל רובשקין]]. | + | בשנים שלאחר החתונה הסתעפו עסקיו של הרב ברזין והוא הצליח לרכוש בית גדול ומרווח באישור השלטונות. כאשר סגרו אנשי השלטונות את המקווה העירוני, הקים הרב ברזין בביתו [[מקווה]] מחתרתי, אותו תחזק יחד עם ידידו ר' [[געצל רובשקין]]. |
בשנת [[תרפ"ב]] כאשר הרב [[רפאל כהן]] התמנה לכהן כרבה של נעוועל ולא היה ביכולת הקהילה להעניק לו בית למגורים, התנדב הרב ברזין לחצות את ביתו לשניים, ולתת את חציו לרב. | בשנת [[תרפ"ב]] כאשר הרב [[רפאל כהן]] התמנה לכהן כרבה של נעוועל ולא היה ביכולת הקהילה להעניק לו בית למגורים, התנדב הרב ברזין לחצות את ביתו לשניים, ולתת את חציו לרב. | ||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
עם התגברות הגזירות והמעקבים שניהלו אנשי [[ק.ג.ב|הבולשת הרוסית]], עקרה משפחת ברזין לאחד מפרברי העיר [[לנינגרד]], שם הצליחו להיטמע בין ההמון מבלי לעורר חשדות, והתפרנסו מחקלאות. | עם התגברות הגזירות והמעקבים שניהלו אנשי [[ק.ג.ב|הבולשת הרוסית]], עקרה משפחת ברזין לאחד מפרברי העיר [[לנינגרד]], שם הצליחו להיטמע בין ההמון מבלי לעורר חשדות, והתפרנסו מחקלאות. | ||
| − | עם פרוץ [[מלחמת העולם | + | עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] עברו מהפרברים לעיר עצמה, כדי להקל על מאמצי ההישרדות. המצב הקשה נמשך שלוש שנים עד שב[[חודש אדר]] [[תש"ב]] הצליח לצאת יחד עם בני משפחתו מהעיר הנצורה, ונדד לעיירה ליבזיה שבגבול בין קזחסטן לרוסיה. שהותו בעיר לא נמשכה זמן ארוך, היות וכעבור זמן קצר גויס לעבודות שירות עבור הצבא הרוסי, ונדד יחד עם בתו גיטל לאה לעיירה צ'יליבינסק שבהרי אורל שם התמנה כעבור תקופה קצרה לראש הקהילה היהודית. |
כראש הקהילה, דאג לצרכים היהודיים של בני הקהילה, תפעל את [[בית הכנסת]] ומוסדות הקהילה, ומינה כרב את החסיד ר' [[לוי פרסמן]]. | כראש הקהילה, דאג לצרכים היהודיים של בני הקהילה, תפעל את [[בית הכנסת]] ומוסדות הקהילה, ומינה כרב את החסיד ר' [[לוי פרסמן]]. | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
בשנת [[תשכ"ט]] קיבלה משפחתו אישור יציאת מברית המועצות, והתיישבה ב[[כפר חב"ד]], כשלקראת [[חודש תשרי]] [[תשל"א]] [[נסיעה לרבי|נסע לרבי]] בפעם הראשונה. | בשנת [[תשכ"ט]] קיבלה משפחתו אישור יציאת מברית המועצות, והתיישבה ב[[כפר חב"ד]], כשלקראת [[חודש תשרי]] [[תשל"א]] [[נסיעה לרבי|נסע לרבי]] בפעם הראשונה. | ||
| − | בתקופת מגוריו | + | בתקופת מגוריו ב[[כפר חב"ד]] עסק ב[[מבצע תפילין]] בבסיס [[צה"ל]] בתל השומר, והיה מהפעילים הבולטים להקמת ה[[מקווה]] ובית הכנסת 'בית נחום יצחק'. |
נפטר בגיל 84 ב[[ט' תמוז]] [[תשל"ח]] ונטמן ב[[הר הזיתים]] שב[[ירושלים]]. | נפטר בגיל 84 ב[[ט' תמוז]] [[תשל"ח]] ונטמן ב[[הר הזיתים]] שב[[ירושלים]]. | ||
==משפחתו== | ==משפחתו== | ||
| − | |||
*גיסו, ר' מנחם מענדל סורין | *גיסו, ר' מנחם מענדל סורין | ||
| − | *בנו, ר' אהרן זליג ברזין - נעלם במהלך [[מלחמת העולם | + | *בנו, ר' אהרן זליג ברזין - נעלם במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] תוך כדי שירות בצבא רוסיה |
*בנו, ר' פרץ ברזין | *בנו, ר' פרץ ברזין | ||
*בנו, ר' [[יהודה אריה לייב ברזין]] - ממייסדי קהילת חב"ד ב[[רחובות]] | *בנו, ר' [[יהודה אריה לייב ברזין]] - ממייסדי קהילת חב"ד ב[[רחובות]] | ||
*בתו, מרת גיטה לאה | *בתו, מרת גיטה לאה | ||
| − | *בתו | + | *בתו מרת הינדה, רעיית ר' [[דובער פרוס]] |
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
| − | *[[תשורה]] משמחת ה[[נישואין]] של צאצאיו הת' מנחם מענדל ומרת אסתר פרוס, כ"ט | + | *[[תשורה]] משמחת ה[[נישואין]] של צאצאיו הת' מנחם מענדל ומרת אסתר פרוס, כ"ט [[סיוון]] תשס"ה |
| − | + | *[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=16738&CategoryID=2545 סיפור אודות ר' שמואל] {{חב"ד}} | |
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{מיון רגיל:ברזין, שמואל}} | {{מיון רגיל:ברזין, שמואל}} | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | ||
| − | [[קטגוריה:חסידים | + | [[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]] |
| − | [[קטגוריה | + | [[קטגוריה:אישים בפטרבורג]] |
| − | [[קטגוריה: | + | [[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]] |
[[קטגוריה:אישים הטמונים בהר הזיתים]] | [[קטגוריה:אישים הטמונים בהר הזיתים]] | ||
| + | [[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרנ"ג]] | ||
| + | [[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשל"ח]] | ||
גרסה אחרונה מ־10:15, 13 באפריל 2023
הרב שמואל (מולע) ברזין (א' אלול תרנ"ג - ט' תמוז תשל"ח) היה גביר חב"די ומפעילי המחתרת היהודית בלנינגרד.
תוכן עניינים
תולדות חיים[עריכה]
נולד בעיירה נעוועל בראש חודש אלול תרנ"ג כבן בכור לאביו הרב חיים ברזין ולאמו חווה.
כבר בצעירותו החל לסייע בפרנסת בני המשפחה, והיה משכים בבוקר לפני הלימודים לבצע משלוחים שונים עבור אנשי העיירה, כשאת התשלום עבור עבודתו היה מוסר להוריו.
כשהגיע לגיל בר מצווה, נשלח ללמוד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, אך נותר ללמוד שם רק שבועות ספורים כיון שהיה איסטניס ולא הסתדר בסביבה שלא הכיר.
בהמשך, למד תקופה קצרה בסניף הישיבה בויטבסק, ולאחר מכן נתבקש על ידי ראש הישיבה להצטרף לאחד מהיהודים האמידים שהגיעו לישיבה כדי למצוא בחור שילמד עם ילדיהם.
כאשר נפלה אמו למשכב, חזר לביתו שבנעוועל, ולאחר פטירתה החל לעזור לאביו בפרנסת המשפחה, ובגיל 16 פתח בעיירה יחד עם שותפים בני גילו בית מטבחיים ממנו התפרנס בכבוד.
בשנת תרע"ט נשא את רעייתו קיילע לבית שפרנוב, וגם לאחר החתונה המשיך להתגורר בנעוועל שם נולדו לו חמישה ילדיו.
על אף גילו הצעיר, זכה לקירובים רבים מרבותינו נשיאינו, הן מאדמו"ר הרש"ב שהתבטא עליו "תהיה לו יראת שמים גם בלי שילמד בליובאוויטש", והן מאדמו"ר הריי"צ שכיבד אותו כאשר הסב על שולחנו בשולחן ליל הסדר של שנת תרפ"ז לשתות את המרק מתוך הקערית של אדמו"ר הזקן[1].
בשנים שלאחר החתונה הסתעפו עסקיו של הרב ברזין והוא הצליח לרכוש בית גדול ומרווח באישור השלטונות. כאשר סגרו אנשי השלטונות את המקווה העירוני, הקים הרב ברזין בביתו מקווה מחתרתי, אותו תחזק יחד עם ידידו ר' געצל רובשקין.
בשנת תרפ"ב כאשר הרב רפאל כהן התמנה לכהן כרבה של נעוועל ולא היה ביכולת הקהילה להעניק לו בית למגורים, התנדב הרב ברזין לחצות את ביתו לשניים, ולתת את חציו לרב.
עם התגברות הגזירות והמעקבים שניהלו אנשי הבולשת הרוסית, עקרה משפחת ברזין לאחד מפרברי העיר לנינגרד, שם הצליחו להיטמע בין ההמון מבלי לעורר חשדות, והתפרנסו מחקלאות.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עברו מהפרברים לעיר עצמה, כדי להקל על מאמצי ההישרדות. המצב הקשה נמשך שלוש שנים עד שבחודש אדר תש"ב הצליח לצאת יחד עם בני משפחתו מהעיר הנצורה, ונדד לעיירה ליבזיה שבגבול בין קזחסטן לרוסיה. שהותו בעיר לא נמשכה זמן ארוך, היות וכעבור זמן קצר גויס לעבודות שירות עבור הצבא הרוסי, ונדד יחד עם בתו גיטל לאה לעיירה צ'יליבינסק שבהרי אורל שם התמנה כעבור תקופה קצרה לראש הקהילה היהודית.
כראש הקהילה, דאג לצרכים היהודיים של בני הקהילה, תפעל את בית הכנסת ומוסדות הקהילה, ומינה כרב את החסיד ר' לוי פרסמן.
בשנת תש"ה הסתיימה המלחמה והוא חזר יחד עם בני משפחתו לביתם שבפרברי לנינגרד. בשנת תש"ח נמצא בביתו החסיד ר' יונה פולטאבער. במוצאי שמחת תורה תש"ט נעצר על ידי אנשי הנ.ק.וו.ד. וישב במשך עשרה חודשים בבית הסוהר 'שפאלרקע' בו עונה ונחקר לעיתים תכופות בנסיון לחלץ מפיו שמות של חסידים נוספים שעסקו בהפעלת המחתרת היהודית ברוסיה.
לאחר שהחוקרים נוכחו שאין ביכולתם להוציא ממנו מידע נוסף, ערכו לו משפט בו נגזר עליו עשר שנות גלות בסיביר שם עבד בחטיבת עצים. לאחר שש שנות גלות בהם שמר בתוקף על יהדותו ונמנע מעבודה בשבתות ובמועדי ישראל, שוחרר לחופשי בעקבות מותו של סטאלין, ובשנת תשט"ז חזר לביתו ולמשפחתו, ושב לפעילות המחתרת בלנינגרד להחייאת היהדות.
בשנת תשכ"ט קיבלה משפחתו אישור יציאת מברית המועצות, והתיישבה בכפר חב"ד, כשלקראת חודש תשרי תשל"א נסע לרבי בפעם הראשונה.
בתקופת מגוריו בכפר חב"ד עסק במבצע תפילין בבסיס צה"ל בתל השומר, והיה מהפעילים הבולטים להקמת המקווה ובית הכנסת 'בית נחום יצחק'.
נפטר בגיל 84 בט' תמוז תשל"ח ונטמן בהר הזיתים שבירושלים.
משפחתו[עריכה]
- גיסו, ר' מנחם מענדל סורין
- בנו, ר' אהרן זליג ברזין - נעלם במהלך מלחמת העולם השנייה תוך כדי שירות בצבא רוסיה
- בנו, ר' פרץ ברזין
- בנו, ר' יהודה אריה לייב ברזין - ממייסדי קהילת חב"ד ברחובות
- בתו, מרת גיטה לאה
- בתו מרת הינדה, רעיית ר' דובער פרוס
לקריאה נוספת[עריכה]
- תשורה משמחת הנישואין של צאצאיו הת' מנחם מענדל ומרת אסתר פרוס, כ"ט סיוון תשס"ה
- סיפור אודות ר' שמואל
הערות שוליים
- ↑ בטעות שכחו מסדרי השולחן להניח כף על יד מקום ישיבתו של הרב ברזין, ולאחר שקערת המרק הסתובבה בין המסובים וכל אחד לקח לצלחתו האישית, הבחין אדמו"ר הריי"צ שהרב ברזין לא אוכל והורה לו לאכול מתוך הקערה המרכזית עצמה
