הבדלים בין גרסאות בדף "פרשת נח"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (new key for Category:פרשות חומש בראשית: "א02" using HotCat)
שורה 41: שורה 41:
 
[[קטגוריה:פרשות השבוע|א02]]
 
[[קטגוריה:פרשות השבוע|א02]]
 
[[קטגוריה:פרשת נח]]
 
[[קטגוריה:פרשת נח]]
[[קטגוריה:פרשות חומש בראשית]]
+
[[קטגוריה:פרשות חומש בראשית|א02]]

גרסה מ־14:12, 9 בנובמבר 2020

פרשת נח היא הפרשה השניה בספר בראשית (מפרק ו' פסוק ט' עד פרק י"א פסוק ל"ב).

הפרשה בקצרה

הקדמה: בפרשת בראשית מתוארת בריאת העולם וכל אשר בו וכן האדם ואשתו וההיסטוריה של עשרת הדורות הראשונים בעולם, עד זמנו של נח. כאשר העולם החל להתמלא במעשים רעים, הקב"ה רצה להשמידו רק נח מצא חן בעיני ה'. בפרשת נח התורה ממשיכה עם סיפורו של נח. ה' אומר לנח שהוא יביא מבול כדי להשמיד כל נפש חיה, אך נח ומשפחתו ישרדו.

  • ראשון - ה' נותן לנח ציווי מפורט כיצד לבנות תיבה, וכן להכניס אליה זוג מכל מין חי על האדמה. רש"י כותב שבניית התיבה ארכה מאה ועשרים שנים, זאת על מנת שאנשי דורו יראו אותו בונה את תיבת הענק וישאלו על כך. אז יענה להם שהקב"ה עומד להביא מבול, וכך תהיה להם האפשרות לחזור בתשובה.
  • שני - נח ממשיך בהכנות למבול. הוא לוקח שבעה זוגות חיות מכל החיות הטהורות וזוג אחד מכל החיות הטמאות. רש"י מציין לעובדה כי נח ידע להבדיל בין החיות הטהורות לטמאות עוד קודם שניתנה התורה, ומכאן שלמד תורה עוד קודם לכן. ביום י"ז במנחם אב בשנת א'תרנ"ו לבריאה, החל המבול ונח, משפחתו וכן שאר החיות היו בתיבה.
  • שלישי - תיאור המבול: הגשם ירד במשך ארבעים יום וארבעים לילה, והמים כיסו את ראשי ההרים הגבוהים ביותר. המים כיסו את הארץ במשך מאה וחמישים ימים, ובאותו זמן הושמדו כל החיות והיצורים שהיו בעולם (לבד מאלו שהיו בתיבה, ומהדגים כמובן). בסופו של דבר, החלו המים לשקוע, והתיבה נחה על הרי אררט.
  • רביעי - ה' אומר לנח לצאת מן התיבה עם אשתו ובניו ונשותיהם. הם ושאר החיות שבתיבה. משיצא, בנה נח מזבח והקריב עליו קרבנות לה'. הקב"ה נשבע שלא ישוב להשמיד את העולם כיצד שהשמיד את דור המבול. הקב"ה בירך את נח ובניו - שם חם ויפת, בברכת "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה". באותה עת נתן הקב"ה לבני האדם את הרשות לאכול בשר (קודם לכן היה הדבר אסור). יחד עם כך ציוה הקב"ה את האיסור לרצוח. אלו הם שתי מצוות מתוך שבע מצוות בני נח, בהן מחוייבים כל בני האדם בעולם, ללא הבדל דת וגזע. שבע המצוות הן: א. להאמין בא-ל אחד - לא לעבודה עבודה זרה. ב. לכבד את הקב"ה - לא להשתמש בשמו לשוא. ג. לכבד את מין האדם - לא לרצוח. ד. לכבד את המשפחה - האיסור של גילוי עריות. ה. לכבד את זכותו של האחר - לא לגנוב. ו. ליצור מערכת משפט. ז. לכבד את הבריאה - שלא לאכול בשר מחיה בעודה בחיים.
  • חמישי - הבטחת הקב"ה שלא יביא מבול נוסף על הארץ וסימן לכך: הקשת בענן (ישנה ברכה מיוחדת אותה אומרים כאשר רואים קשת).
  • שישי - פרשת שיכרות נח, קללת חם וברכת שם ויפת וסיפור לידת האומות לאחר המבול.
  • שביעי - סיפורו של מגדל בבל: בני האדם התחילו לבנות מגדל גבוה, על מנת להגיע לשמים ולהלחם בה'. כאשר ראה ה' שבני האדם דוברים שפה אחת ומשתמשים באותה אחדות כדי להלחם בו, החליט לבלבל אותם על ידי שיצר שפות רבות, ומכאן השם "בבל". בהמשך מסופר על תרח, אביו של אברהם אבינו, וכן על אברם - שיהפוך מאוחר יותר לאברהם. אנו אף קוראים על חתונתם של אברם ושרי.

בתורת החסידות

הרבי מביא בלקוטי שיחות[1] כמה מפרשים[2] שמקשים מניין לקחה היונה את עלה הזית, ואיך נשאר אילן או עשב בציורם לאחרי המבול. עוד הקשו, מדוע הוצרך הכתוב לפרט שבפי היונה היה "עלה זית" – וכי מה זה משנה איזה עלה? וגם בעצם הענין תמוה, למה באמת הביאה היונה עלה של זית דוקא, ולא של אילן אחר?

בדרך הפשט מבואר שבדברי חז"ל מבואר שהזית הוא אילן חזק ביותר[3]. ומסתבר, שאף שבכללות לא נשארו האילנות בציורם לאחר הגשם הגדול במשך ארבעים יום רצופים, ולאחר סיום הגשם היו האילנות מכוסים במים עמוקים במשך כמה וכמה חדשים, אעפ"כ נשארו כמה עצי זית, בהיותם עצים חזקים במיוחד. אמנם, אף שנשארו עצי זית – הרי לא מסתבר כלל שהעלים המחוברים לעץ נשארו בצורתם לאחר שהיו מכוסים ושרויים במים כמה חדשים רצופים! וזהו שהוכיח נח מזה שהביאה לו היונה "עלה זית" אשר "קלו המים מעל הארץ" ואשר כעבור זמן קצר יהיה מקום לנוח על הארץ, כי ראה שהביאה לו עלה חדש, ומזה הבין שכבר עבר זמן מספיק מאז שעץ הזית התגלה מכיסוי המים והתחיל להצמיח, עד שצמח עלה זה.

ומעתה מיושב גם מה שמדגיש הפסוק שהיונה הביאה דוקא "עלה זית" – כי אילנות אחרים נשחתו לגמרי על ידי המבול, ולא יכלה היונה להביא מהם עלים חדשים, ודוקא עץ הזית, בהיותו חזק ביותר, נשאר בקיומו והתחיל להצמיח בהקדם עלים חדשים.

ראו גם

קישורים חיצונים

הערות שוליים

  1. חלק י' עמ' 30 ואילך
  2. בחיי, רמב"ן ועוד
  3. תוספתא ב"מ פ"ב, ח. ובהנסמן בצפע"נ עה"ת כאן