קשת

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף הקשת)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קשת בענן

הקשת, היא תופעת טבע אופטית, הנוצרת כתוצאה משבירה, נפיצה והחזרה של קרני אור המגיעות ממקום אחד. בדרך כלל הכוונה היא לקשת הנובעת משבירת אור השמש. לאחר המבול הקב"ה נשבע לנח שהוא לא יביא מבול שוב לכל העולם, והאות שהוא נתן לכך היא - הקשת בענן.

היווצרותה[עריכה]

הקשת נוצרת כאשר קרן אור פוגעת במקום בו נמצאות טיפות מים רבות בעלות צורה דומה, הן גורמות להיווצרות מראה זה - בכיוון הנגדי ממקור האור. מקור קרני האור יכול להיות השמש, הירח או כל מקור אור מלאכותי בעל ספקטרום רציף. מכיוון שהעין האנושית מתקשה בהבחנה בין צבעים באור חלש, נתפסת קשת הירח כקשת לבנה.

טיפות המים עשויות להיות טיפות גשם או טיפות מים אחרות שמתפזרות באוויר ומקורן למשל במפלי מים או במזרקות. הקשת הנפוצה ביותר נראית בימים בעלי ראות טובה, כאשר יורד גשם עדין, והשמש גלויה. הקשת נראית בכיוון המנוגד לכיוון בו נמצאת השמש, ולכן קל יותר לראות קשת מרהיבה בבוקר או בערב, כאשר השמש נמוכה. ניתן ליצור אפקט קשת באופן יזום באמצעות ריסוס טיפות מים באוויר ביום שמש.

רבינו בחיי[1] מבאר, שהקשת מורכבת משלושה צבעים: אדום, ירוק ואדום הנוטה לשחור (סגול). והסיבה שזה נוטה לאדום הוא - מכיוון שהמים יש בהם מיסוד העפר, וכמו שכאשר אש שורפת עץ אף שהיא עצמה לבנה - היא נראית אדומה, כך גם אור השמש שעובר דרך הטיפות נראה נוטה כאדום.

אות הברית[עריכה]

וַיֹּאמֶר אֱלֹקים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹקים וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל-נֹחַ זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.
פרשת נח ט, יב-יז

לאחר המבול הקב"ה נשבע לנח ששוב הוא לא יביא מבול לעולם, והאות לכך תהיה הקשת. מפשטות לשון הכתוב מובן שהקשת הינה דבר חדש, שנתחדש לאחר המבול.

אבל הרמב"ן[2] מבאר שאי אפשר לומר שהקשת היא דבר מחודש - וכמו שכתבו גם הפילוסופים היוונים, כיוון "שמלהט השמש באוויר הלח יהיה הקשת בתולדה", ולמשל "בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת". אלא הוא מבאר שהפסוק אומר רק ש"את קשתי נתתי", ולא "אני נותן" - להורות שאין זה דבר שנתחדש כעת, אלא דבר שתמיד היה, אלא שכעת הוא יסמל שלום. והסיבה שהקשת מסמלת שלום היא: שכפי שדרכם של לוחמים, שכאשר הם קוראים לאויב לשלום - הם הופכים את הקשת, להורות שהם לא ישליכו עליהם עוד חיצים. וכן הקשת שבענן, מכוונת כלפי מעלה, ולא כלפי בני האדם.

אמנם, האברבנאל דוחה את דבריו[3], כיוון שאות "אי אפשר שתהיה כי אם בהתחדש שום דבר שיהיה משם והלאה לאות". ומביא[4] את ביאורו של הר"ן: שבעצם הקשת היא אכן תופעת טבע שהיתה מאז בריאת העולם, אולם היא הייתה נראת רק באוויר הלח, אך היא לא הייתה יכולה להיראות בעננים, מכיוון שהעננים היו "חזקים מן הערפיליות" - שקרני השמש לא היו יכולים להפריד בין חלקי העננים מכיוון שהיווצרות העננים היא מ"אד העולה מן הארץ"[5], לכן היו האדים העולים מן הארץ שמנים וגסים מאד מפאת חוזק הארץ. אמנם לאחר המבול הקב"ה ריחם על בני האדם, ושינה את טבעם של העננים - שיהיו יותר "דקים", ועל ידי כך תוכל להיראות גם בהם הקשת. והיינו, שהחידוש שנעשה על ידי המבול הוא - שהקשת ש"נתתי" (- שכבר נבראה) תהיה בעננים גם כן.

אך הוא דוחה חלק מפירוש זה, כיוון שאי אפשר להבחין אם הקשת היא באוויר הלח או בענן, וממילא אין אפשרות לדעת האם זוהי הקשת שהיא סימן, או לא; ולכן מוכרחים לומר שהקשת לא הייתה יכולה להיראות גם באוויר. אלא, שאף שהקשת היא נברא שהיה מששת ימי בראשית, היא מאלו שנבראו "בערב שבת בין השמשות"[6]. וקבוצת נבראים זו לא נבראה אז בפועל, אלא כל אחד ממנה נברא בפועל בשעתו (כמו שהאיל של אברהם נברא בפועל בשעת העקידה), וכך גם הקשת לא הייתה בפועל בעולם. אך לאחר המבול הקב"ה "דקדק" את האדים העולים מן הארץ, שתוכל להיראות בהם השמש. וכוונת הפסוק "את קשתי נתתי" היא: שהשמש שמכונה "קשת", המוציאה קרני אור המכונים "חיצים", כמו שאומר הפסוק[7] - "לאור חציך יהלכו". והיא תתחיל להיראות מעבר לעננים.

ראיית הקשת[עריכה]

הגמרא[8] אומרת ש"אמר רבי אלכסנדרי: אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הקשת בענן, צריך שיפול על פניו; שנאמר[9] "כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' ואראה ואפול על פני"", שמכיוון שהקשת היא כמראה כבוד השכינה, על האדם להשתחוות לה' בראותו את הקשת. אך בארץ ישראל קיללו את מי שיעשה כך, מכיוון שזה נראה כמשתחווה לקשת. ומסיקה הגמרא שצריך לברך על כך, ומביאה ב' אופנים: א. "ברוך זוכר הברית". ב. רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: "נאמן בבריתו וקיים במאמרו". ורב פפא הכריע לומר את שניהם, וכן הוא גם להלכה - שאומרים:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹכֵר הַבְּרִית וְנֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ:

אמנם ישנם המסתפקים אם גם כיום ניתן לברך בשם ומלכות על ראיית הקשת, אולם למעשה, הרבי מציין בספרו היום יום[10] ש"מברכים ברכת הקשת, ולא כיש מפקפקים בזה".

המשנה אומרת[11] ש"כל שלא חס על כבוד קונו - ראוי לו שלא בא לעולם". ומבארת הגמרא[12] שהכוונה היא למסתכל בקשת, מכיוון שכתוב[9] "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'". ומוסיפה הגמרא שמי שמסתכל בקשת "עיניו כהות", כיוון שהוא מסתכל בכבוד ה'. וכן נפסק גם להלכה - שאין להסתכל הרבה על הקשת[13].

הרמב"ן מבאר את טעם הדבר על פי דברי המדרש[14] שה"קשת" נקראת כך כיוון שהיא "דבר שהוא מוקש לי" - לקב"ה, ומבהיר המדרש מיד שאין הכוונה ממש, אלא שזהו כמו הדמיון בין ה"קש" שעל הפרי לפרי עצמו. וממשיך המדרש ונותן משל מאדם שכעס על בנו, ורצה לשפוך עליו "סולת רותח", ונתן אותה בסוף על עבדו. ועל כן מובן - שהקשת היא מידת הדין של למעלה שהיא קשה, ועל כן אין להסתכל בה.

אמנם, המאירי[15] מבאר שמדובר באדם החוקר בענייני הקשת המוזכרת בפסוק[9].

דורות שלא נראתה בהם הקשת[עריכה]

המדרש אומר[16], שהסיבה שהפסוק אומר שהקשת תהיה ל"דרת" עולם בכתיב חסר היא: מכיוון שיהיו שני דורות שבהם לא יצטרכו לקשת; "אמר רבי יודן: פרט לדורו של חזקיהו ולדורו של אנשי כנסת הגדולה. רבי חזקיה: מוציא דורן של אנשי כנסת הגדולה ומביא דורו של רבי שמעון בן יוחאי". הגמרא אומרת[17] שגם בדורו של רבי יהושע בן לוי היא לא נראתה. וטעם הדבר: מכיוון שזכותם הגינה על אנשי דורם[18].

ה"כלי יקר"[19] מקשה על פי זה, על הביאור של האברבנאל בנוגע להיווצרות הקשת, שאם היא יכלה להיווצר רק לאחר המבול מפני שהאוויר הזדכך, משמע שבדורותיהם האוויר התעבה, ולאחר מותם שב והזדכך? אלא הוא מבאר: שבדורות שבהם לא היו צדיקים, האנשים חיפשו לראות את הקשת שתראה להם שלא יהיה מבול; אבל בדורותיהם - האנשים לא היו בודקים אם יש קשת, כיוון שהיו בטוחים על צדקתם.

אמנם, האברבנאל עצמו מבאר, שבכדי שתיווצר הקשת צריך שהעננים יסתדרו באופן מסוים שהשמש שתאיר עליהם תיצור את הקשת. אבל בדורותיהם, השמש לא האירה בכזה אופן.

וכותב הרמ"א[20] שני ביאורים בזה. הראשון: הקשת עניינה הוא טבע העולם, וה' מראה בזה - שהוא מותיר את טבע העולם להתנהל. ובימיהם היא לא נראתה, כי הם היו מונהגים תמיד על פי ההשגחה הפרטית ולא על פי הטבע שהקשת היא אות עליו.

ביאור נוסף: רז"ל דרשו[21] על הפסוקים: "ונתתי מטר ארצכם בעתו"[22], ו"יורה ומלקוש בעתו"[23], ש"זה ליל רביעית וליל שבתות". ומכיוון שבזמנם היה זכות, הגשמים ירדו רק בלילה ולא ביום, מה שאין כן בדורות אחרים, שהגשמים ירדו גם ביום - ואז נוצרה הקשת.

מסימני הגאולה[עריכה]

כתוב בזהר[24] ובתיקוני זהר[25], "לא תצפי לרגלי דמשיחא, עד דיתחזי האי קשת.. בגווני נהירין.. וכדין צפי ליה למשיח", וטעם הדבר הוא: שהאור לא יכול להתגלות בעולם כל זמן שהקליפות מסתירות עליו, וכאשר תסתיים הגלות, הקשת תיראה "בגוונין נהירין", ואז מיד יתקיים "וראיתיה לזכור ברית עולם", ומיד יתגלה שעל זה אמר הקב"ה למשה רבינו "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך"[26], שיתקיים אז "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"[27].

בפנימיות התורה[עריכה]

היווצרותה[עריכה]

היווצרותם של העננים, היא על ידי ש"שלושת יסודות רוח מים עפר שבארץ יוצאים ובוקעים בקיטור מפני תגבורת חום השמש". והחום של השמש שפוגע בארץ הוא בכוח הכי חזק כאשר הוא פוגע בארץ, ואז הוא פועל את שאיבתם של שלושת היסודות שיהיו "עבים וגסים" עד להיווצרות העננים.

ובנמשל - השמש היא שם הוי', כמו שכתוב[28] "שמש ומגן הוי' אלקים". והיא מאירה ומשפיעה את כל הכוחות של אצילות עד למטה מטה, בכדי לאפשר לספירת המלכות לברר ולהעלות את הרפ"ח ניצוצים שנפלו לנוגה; והעליה הזאת יוצרת את העננים, שעניינם הוא "שם אלוקים", שמעלים ומגן מגילוי שמש הוי'.

ואז כאשר מאירה השמש, הארה המכונה בלשון הפסוק[29] "הראיני את מראיך" - שזהו מראה כבודו של הקב"ה. "ובענני ענן על הארץ, ונראתה הקשת", שאור השמש חודר את הענן והופך לאור חוזר (שהיווצרות הקשת היא מהחזרת האור של השמש), וזה אות וסימן על כך ש"שם מ"ה מברר את הרפ"ח ניצוצים, והם מתעלים באופן של אור חוזר.

זוהי גם הסיבה לכך שהקשת נקראת בלשון נקבה, מכיוון שהיא מורכבת (בעיקר) משלושה צבעים - שהם "חג"ת" של יסוד ומלכות, שהם העולים בעליית המלכות (לאחר שביררה את הניצוצות) באופן של אור חוזר.

וכאשר האור חוזר מאיר באמצעות הכוח שהוא קיבל על ידי ההכאה בארץ, הוא מגיע עד למעלה מעלה, ומעורר מחדש את זכרון ה"מאציל" על רצונו בעולם.

זיכוך העולם[עריכה]

קודם המבול הקשת לא היתה יכולה להיראות בעננים. וטעם הדבר: מכיוון שעניינם של העננים הוא גבורה וצמצום - שהם מגיעים משם אלוקים, ובצמצומים יש שני אופנים; וכמו למשל בזכוכית, שכאשר שמים לה ציפוי כסף דק היא נעשית למראה, אך באם ישימו לה כיסוי עבה ושחור היא לא תראה כלום, ועל דרך זה בצמצומים - בקליפת נוגה שייך הבירור והעליה, מכיוון שזהו צמצום שעדיין "מותר" ואינו קשור בג' קליפות, אבל בדבר שהוא "אסור" וקשור בהן, אי אפשר להעלותו.

ולכן לאחר חטא עץ הדעת שאז נתגשם העולם, ובפרט בדור אנוש ודור המבול שהם ירדו ונטמאו בג' קליפות, וכמו שכתוב[30] "כי יצר לב האדם רק רע". ומכיוון שהעולם תלוי במעשיהם של בני האדם, וכמו שכתוב[31] "גם את העולם נתן בלבם", ולכן גם העננים היו גסים, וכמו שאנו רואים שכינויה של אחת משלושת הקליפות הוא "ענן גדול"[32], שהשכינה נמצאת בגלות אצלם. ובכזה סוג של עננים לא שייך שהיא תוכל לבררן ולעשות בחינת "אור חוזר" - שיאירו גווני הקשת בבחינת "הראיני את מראיך".

אבל לאחר המבול, שמטרתו הייתה - טיהור העולם, שעל שם זה הוא נקרא "מי נח" - שהביא מנוחה לעולם; אז הזדכך העולם באופן כזה שהעננים לא יסתירו כמו ג' קליפות הטמאות, אלא שיהיו כמו קליפת נוגה שיכולה להתברר ולהתעלות לקדושה. והקשת שתיראה היא אות וסימן על בירור העולם.

הכנה לגאולה[עריכה]

מכיוון שהקשת לא הייתה כלל בפועל בעולם קודם המבול, מובן שהמבול לא רק טיהר את העולם מהחטאים, אלא הוא גם פעל דבר חדש שלא היה מעולם - זיכוך העולם באופן שתיראה הקשת.

והביאור בזה: העולם נברא באופן של "עולם על מילואו נברא"[33], ולכן כל מה שהיה בו היה רק מצד הגילוי מלמעלה; אבל בעולם מצד עצמו לא הייתה אפשרות להזדכך מצד עצמו ולהיות ראוי לגילוי מלמעלה, ולכן לאחר ירידתם של דור המבול הם לא יכלו להתעלות, מכיוון שהם היו מגושמים וכל המציאות שלהם הייתה רק מצד הבורא.

אבל המבול פעל זיכוך בעולם, שהעולם מצד עצמו יוכל להתברר ולעלות לקדושה, כמו שהאדים שעולים מהאדמה הינם די מזוככים עד שיראו בהם גווני הקשת. ולכן לא יבוא שוב מבול - כיוון שיש אפשרות לתקן את הקלקול.

והיינו, שהקשת היא האות והסימן בו מתבטאת תכלית הבריאה לעשות דירה בתחתונים, שהרי היווצרותה מורה על כך שהמבול הוביל וקידם את העולם לעבר תכליתו. ועד שבגאולה תיראה הקשת ב"גווני נהירין".

לקריאה נוספת[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. פרשת נח ט, יג.
  2. נח ט, יב.
  3. שם - הקושיא הט"ו.
  4. בתירוץ הקושיא.
  5. פרשת בראשית ב, ו.
  6. פרקי אבות פרק ה, משנה ו.
  7. חבקוק ג, י.
  8. מסכת ברכות נט, א.
  9. 9.0 9.1 9.2 יחזקאל א, כח.
  10. כ"ט תשרי
  11. מסכת חגיגה ריש פ"ב (יא, ב).
  12. שם טז, א.
  13. טור ושולחן ערוך אורח חיים סימן רכט.
  14. בראשית רבה פרשה לה, ג.
  15. חגיגה שם.
  16. בראשית רבה לה, ב.
  17. מסכת כתובות עז, ב.
  18. פני משה לירושלמי ברכות פ"ט, ה"ב.
  19. על פרשת נח שם.
  20. בתורת העולה חלק ב, פרק ד.
  21. ספרי עקב מב. ותענית כג, א.
  22. דברים יא יד.
  23. ירמיה ה, כד.
  24. ח"א עב, ב.
  25. תיקון י"ח (לו, ריש ע"ב).
  26. שמות ג, יב.
  27. מיכה ז, טו.
  28. תהילים פד, יב.
  29. שיר השירים ב, יד.
  30. פרשת בראשית ו, ה.
  31. קהלת ג, יא.
  32. ספר יחזקאל א, ד.
  33. ראה בראשית רבה פרשה יב, ו. פרשה יד, ז.