המבול

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ההר המזוהה עם הרי אררט
ציור המראה את עליית החיות, זוגות זוגות, לתיבה
תיאור המים יורדים לאחר המבול

המבול [1] היה הצפת מים בכל שטח העולם (חוץ מארץ ישראל) באמצעות גשמים עזים ופתיחת מעיינות הארץ הרותחים, ומטרתו הייתה בכדי לטהר את העולם מחטאי הדור - חטאים חמורים ביותר. לאחר המבול הבטיח הקב"ה לנח ששוב הוא לא יביא מבול לכל העולם וסימן הברית יהיה הקשת בענן.

רקע[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דור המבול

לאחר שבדור אנוש כל בני האדם שבעולם החלו להתנהג בשחיתות מוסרית, בעוברם על שלושת העבירות החמורות ביותר גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים[2], הציף הקב"ה את האוקיינוס על שליש עולם[3].

אולם בחלוף זמן ועדיין לא שבו בני האדם מדרכם[4], החליט הקב"ה שצריך לשים לדבר סוף, כי הם טימאו את הארץ יותר מידי, ולא רק בני האדם התנהגו בשחיתות, אלא ההנהגה פשטה גם בין בעלי החיים השונים[5]. ולכן הוא יביא מבול - שטפונות מים בכדי לבער את קיומם. משך הזמן שנתן הקב"ה כארכה אחרונה היה מאה ועשרים שנה[6].

האדם היחיד שלא שיחת את דרכו יחד עם שאר בני האדם היה נח, והקב"ה החליט שהוא יהיה זה שישרוד את המבול ויביא לקיום חיים חדשים לאחריו[7]. בכדי שהוא ישרוד יחד עם בני משפחתו, השהה הקב"ה את כח ההולדה שלו עד לגיל חמש מאות, בכדי שבנו הגדול לא יהיה "בר עונשין" בזמן המבול[8][9].

ההכנות למבול[עריכה]

כאשר נח הגיע לגיל ארבע מאות ושמונים שנה[10], הורה לו הקב"ה להתחיל לבנות את התיבה, על מנת שאנשי דורו יראו אותו עוסק בבנייתו במשך מאה ועשרים שנה, וידעו שאכן עתיד לבוא מבול על הארץ, ואולי יחזרו בתשובה. על פי פשוטו של מקרא, בניית התיבה הייתה צריכה להעשות אך ורק על ידי נח בעצמו[11].

בניית התיבה: שלוש מאות אמה אורך, חמישים רוחב ושלושים גובה, ואמה למעלה - בשיפוע לגג. בתיבה היו שלושה קומות, קומה ראשונה שימשה לזבל שניה לחיות ושלישית לאנשים. פתח התיבה היה בצידה בקומה השנייה. וחלון קטן נעשה מלמעלה. כן הוא היה צריך לעשות "צהר" - אמצעי תאורה לתיבה, שהוא חלון או אבן טובה ומאירה[12]. את התיבה עליו לעשות מעצי "גופר", ולזפתה מבפנים ומבחוץ[13].

זמן המבול: המבול התרחש בשנת אלף תרנ"ו לבריאת העולם, ונמשך שנה ו-11 יום. התורה מציינת שהמבול החל בשבעה עשר לחודש השני, כאשר קיימת מחלוקת תנאים האם זהו החודש השני למניין ישראל (אייר) או למניין המלכים (מרחשוון), והדעה הרווחת היא זו האחרונה. על פי דעה זו החל המבול ביום י"ז במרחשון, ואז החל לרדת גשם זלעפות[14] שנמשך 40 יום. לאחר מכן המשיכו המים להתרבות דרך מעיינות תהום במשך 150 יום. שבעה ימים קודם הזמן המיועד[15], הורה הקב"ה לנח להביא אל התיבה את בעלי החיים השונים, מבעלי החיים הכשרים שבעה זוגות, ומבעלי החיים שאינם - זוג אחד, ואפילו מן השדים[16]. כעבור שבעה ימים באו מאליהם כל בעלי החיים שדבקו במינם והתקבצו אל התיבה[17]. .

הפרשה בתורה[עריכה]

לאחר שהקדוש ברוך הוא הזהיר את הנבראים על ידי שליחו נח כי אם לא יחזרו מדרכיהם הרעים תבוא עליהם מבול שיאבד אותם, ולאחר שלגלגו באזהרות המפורשות ואף הוסיפו להרשיע, בא המבול, ואיבד את כל היקום:

י.png בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ: וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ: וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם: וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם: חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים: וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם: כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ: וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה: וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם: י.png

בתורת החסידות[עריכה]

על פי תורת החסידות, כמבואר במאמרי אדמו"ר הזקן[18], המבול לא היה רק אמצעי להמית את הנבראים, שהרי היה אפשר באופן אחר - אלא שימש גם כעין מקווה. כשם שהמקווה מורכב מארבעים סאה מים, כך גם מי המבול ירדו במשך ארבעים יום (למרות שהנבראים וודאי לא נטהרו, שהרי נאבדו משני העולמות וכמאמר רז"ל "דור המבול אין להם חלק לעולם הבא" - הכוונה היא שהארץ נטהרה).

הרבי מוסיף גם ידוע שהמקווה היא עניין שנעשה בניין חדש (שלכן טובלים בין ערב שבת לש"ק וזהו עניין טבילת גר), ולכן הוצרך המבול לעולם כמקווה לקראת בניית העולם מחדש. וכפי שנאמר שביציאתו מהתיבה נח ראה "עולם חדש", כיון שהעולם הזדכך בדוגמת הזיכוך בימות המשיח. ולכן גם משווה המדרש את מי המבול למצב שלפני הבריאה, בו היה העולם "מים במים" ואחדותו של הקב"ה התגלתה בתכלית, כי גם במבול נוצר מצב נעלה זה.

לכן גם נימוחו ג' טפחים של עומק המחרישה, כי גם הארץ הוציאה פירות שלא ממין הזריעה, שהוא עניין זנות, והיה צורך לטהרה.

לכן גם נאסרו נח ובניו בתשמיש המיטה, למרות שלכאורה רק נח היה צריך להיאסר מפני שהיו אלו שנות רעבון וצרה, מה שאין כן בניו - שהיו מותרים לכאורה שהרי היו חשוכי בנים, אלא שגלוי וידוע לפניו שכיוון שהסיבה שמותר גם בשנת רעבון הוא שמא תתעבר, ובשנים אלו וודאי לא תתעבר, כיוון שהיה זמן של היפך "לשבת יצרה"[19]

הערות שוליים

  1. הלשון מבול הוא מלשון, ש-בילה, בלבל והוביל מגבוה לנמוך את כל העולם נח ו, יז.
  2. בראשית ו, א-ב.
  3. רש"י בראשית ו, ד.
  4. בראשית ו, ד.
  5. נח ו, יב.
  6. בראשית ו, ג-ז.
  7. בראשית ו, ח.
  8. בדורות ההם, הגיל שבו נכנסו להיות "בר עונשין" היה בגיל מאה.
  9. רש"י בראשית ה, לב.
  10. רש"י בראשית ו, ג.
  11. לקוטי שיחות חלק טו שיחה א לפרשת נח ס"ג (עמ' 35 ואילך).
  12. נח ו, טו-טז.
  13. נח ו, יד.
  14. בתחילה הוריד אותם ברחמים למקרה ויחזרו בתשובה וכיוון שלא, הפך למבול - רש"י נח ז, יב.
  15. בתחילתם נפטר מתושלח אשר היה צדיק, והמתין הקב"ה בכדי שיעברו שבעת ימי אבלו - רש"י נח ז, ד.
  16. נח ו, יט-כ. ז, ב-ג.
  17. נח ז, ט. וברש"י.
  18. תורה אור נח ח.
  19. רשימות הרבי חוברת ג' עמ' 67.