פרק איזהו מקומן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

איזהו מקומן הוא קטע בתפילה שנמצא בין הקורבנות לבין הודו. מילות הקטע הם מילותיו של הפרק החמישי במסכת זבחים.

תוכן

כשמו, עוסק הקטע בהליך הקרבת הקרבנות לסוגיהם השונים ובמקום ההקרבה, ובקרבנות הנאכלים, גם במקום האכילה ובזמנה.

המשנה הראשונה עוסקת בפר ושעיר של יום הכיפורים, זו שלאחריה בשאר החטאות הפנימיות, ולאחר מכן חטאת (חיצונית), עולה, אשם ושלמי ציבור, תודה ואיל נזיר, שלמים, בכור, מעשר בהמה וקרבן פסח. על כל קרבן מפורטים (לא כל הפרמטרים מופיעים בכל הקרבנות): היותו קדשי קדשים או קדשים קלים, מקום שחיטתו וקבלת דמו, צורת זריקת הדם, שפיכת שיירי הדם ודיני אכילת הקרבן.

הרמב"ם פסק להלכה את כל ההלכות בפרק, מלבד הלכה אחת בהלכות קרבן פסח.

קפידות

איזהו מקומן ידוע כקטע תפלה משובח מאוד אשר אדם גדול המתבונן במיליותיו יכול לעשות נפלאות ואף לעשות קפידות על אנשים.

בהקשר לכך מובא בבגמרא[דרוש מקור] סיפור שכאשר הורידו את אחד מהאמרואים מהנשיאות והחליפו אותו בתנא אחר, היה פחד מאוד גדול שמא כשיגיע אותו אמורא לאיזהו מקומן יעשה קפידה על התנא שהחליפו והתנא יוכל להינזק, ולכן כל פעם כשהגיע לקטע איזהו מקומן אשת אביי הפריעה לו והסיחה את דעתו כדי שלא יוכל להתרכז ולהזיק לתנא שהחליפו. אך פעם אחת אשת אביי פספסה והוא התפלל לפני שהגיעה, וברגע שהוא הגיע לאיזהו מקומן הוא כיוון חזק בתפלה ועורר קפידה על אותו תנא. ואכן יום לאחר מכן התברר שבאותה שעה שאביי אחז באיזהו מקומן התנא ניזק ונפטר.

סיבת אמירתו

הגמרא במסכת ברכות אומרת שיש להתפלל לאחר אמירת "הלכה פסוקה", ולכן כתב ר' יוסף קארו בבית יוסף[1] שמכיוון שבכל פרק זה אין מחלוקת, בחרו לומר פרק זה.

סיבה נוספת היא כדי שבכל יום יאמר אדם מקרא, משנה, ותלמוד[2]. מקרא - פר' התמיד, משנה - פר' "איזהו מקומן", תלמוד[3] - ברייתא דרבי ישמעאל.

אך אדמו"ר הזקן אומר[4]שאין זה הטעם האמתי לאמירת איזהו מקומן, אלא שבאיזהו מקומן יש טעם מיוחד ופנימי אחר ששכל האדם אינו יכול להבינו ולהשיגו, ומקורו בחכמה דאלוקות שלמעלה מהבנה והשגה.

ישנה מסורת שמשניות אלו הם הלכה למשה מסיני והם בדיוק בלשון שאמר משה רבנו[5]. הבסיס למסורת זו הוא בכך שמקום האכילה של קדשי קדשים, שהוא בעזרה בלבד, מתואר במשנה כ"לפנים מן הקלעים". הקלעים, הם אלו שקבעו את גבולות חצר המשכן במשכן שבמדבר, ולכן יש אומרים שזהו סימן שהפרק הוא מתקופה זו.


מנהגים

מנהג חב"ד להתחיל להניח את התפילין באיזהו מקומן[6] ולא כשאר העולם שנוהגים להניח תפילין כבר בהריני מקבל.



הערות שוליים

  1. אורח חיים, סימן נ'
  2. ראה שו"ע אורח חיים סימן נ'
  3. ברייתא דרבי ישמעאל נחשבת אמנם כמדרש, אך מקובל שגם מדרש נחשב כתלמוד
  4. תניא, אגרת התשובה, פרק י"ט
  5. תפארת ישראל על משנה ג' אות כ"ד
  6. ראה ספר המנהגים ע' 5