ובא לציון

ובא לציון (או בשמה בספרות ההלכה והפרשנות קדושה דסִדרא) הוא קטע תפילה הנאמר בתפילת שחרית לאחר תפילת עמידה ותחנון (וכן לאחר קריאת התורה בימים שקוראים בה), וכולל לקט של פסוקים מהתנ"ך, חלקם מתורגמית לארמית, והיא מהווה כעין 'סיכום' של רוב עניני התפילה, ונתקנה במקורה עבור המאחרים לבוא לבית הכנסת.

תוכן התפילה

התפילה פותחת בפסוק מנבואת הגאולה בספר ישעיה העוסק בביאת משיח, ולאחר מכן מקדישים את שמו של ה' ומוסיפים תרגום של פסוקים אלו לארמית.

בהמשך, אומרים פסוקי שבח המלוקטים בעיקר מספר התהילים ומפארים את חסרו של השם והיותו מוחל וסולח, וחותמים בתפילה ובקשה שנצליח לשמור את חוקי השם תורתו ומצוותיו בלב פתוח מתוך אהבה ויראה.

הלכה ומנהג

מלבד בשחרית של יום חול, נוהגים לומר את התפילה גם בשבת ויום טוב בתחילת תפילת מנחה, לאחר פתיחת אשרי יושבי ביתך, וכן לאחר תפילת עמידה בתפילת ערבית של מוצאי שבת.

על אף שזוהי 'קדושה', מותר לאומרה גם ביחיד.

לאחר 'ובא לציון' ניתן לחלוץ את התפילין, וכך אכן נהוג בראש חודש לערוך הפסקה קצרה בה חולצין תפילין ומניחים תפילין דרבינו תם, ורק לאחר מכן ממשיכים בסדר התפילה באמירת מוסף, קוה, עלינו, ושיעור התהילים היומי.

האבל בבית האבלים לא אומר את הפסוק 'ואני זאת בריתי'.

חשיבות אמירתה

חשיבותה של התפילה היא הן בכך שהיא הסיום העיקרי של תפילת שחרית, כאשר במידת הצורך אדם שטרוד וממהר יכול על פי הלכה לחלוץ את התפילין לאחר אמירתה, ולכן גם לאחריה נקבע לומר את תפילת 'קדיש תתקבל'.

בנוסף, חז"ל אומרים "עלמא אמאי מתקיים? - אקדושה דסדרא", העולם מתקיים בזכות אמירת תפילה זו.

קישורים חיצוניים

• 'ובא לציון' בספר 'ואני תפילתי'
• בסידור עם הערות וציונים (רסקין)
• עלמא אמאי קאים - אקדושה דסדרא (תרט"ו)  •  (תר"מ)