הבדלים בין גרסאות בדף "אותיות החקיקה והכתיבה"
(הרחבה) |
|||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
אותיות החקיקה והכתיבה מובאים פעמים רבות כמשל על ההבדל בין [[עשרת הספירות]] שב[[עולם האצילות]], לבין עשרת הספירות שבדרגת ה[[כתר]]. | אותיות החקיקה והכתיבה מובאים פעמים רבות כמשל על ההבדל בין [[עשרת הספירות]] שב[[עולם האצילות]], לבין עשרת הספירות שבדרגת ה[[כתר]]. | ||
===כתיבה וחקיקה=== | ===כתיבה וחקיקה=== | ||
| − | עשרת הספירות שבכתר, הם לא משהו נפרד מהאור ומהכתר, אלא חלק ממהותו ממש, וכדוגמת '''אותיות החקיקה''', על דרגה זו נאמר בתחילת [[ספר הזוהר]] '''[[בריש הורמנותא דמלכא]] גליף גליפו בטהירו עליאה''' [= כשעלה ברצונו של המלך (להוות ולהחיות את העולם) חקק חקיקה באור העליון], דהיינו על מנת לברוא את העולם, חקק הקב"ה באור, שהיה אור פשוט ובלתי מחולק עד אז, וחילקו לעשר ספירות שונות, ומעשר ספירות אלו שבדרגת [[כתר]] נמשכו אחר כך העשר ספירות שבעולם האצליות, שהם כבר בדרגא פחות גבוהה מהספירות שבכתר, כי הספירות שבעולם האצילות, הינם פרודות ומובדלות מעצם האור, אך בכל זאת מאוחדות ודבוקות באור, בדוגמת '''אותיות הכתיבה''' שאינם חלק ממש מהקלף אך מאוחדים איתו. {{הערה|המשך תער"ב ד"ה ולא יכול יוסף להתאפק תרע"ג}} | + | עשרת הספירות שבכתר, הם לא משהו נפרד מהאור ומהכתר, אלא חלק ממהותו ממש, וכדוגמת '''אותיות החקיקה''', על דרגה זו נאמר בתחילת [[ספר הזוהר]] '''[[בריש הורמנותא דמלכא]] גליף גליפו בטהירו עליאה''' [= כשעלה ברצונו של המלך (להוות ולהחיות את העולם) חקק חקיקה באור העליון], דהיינו על מנת לברוא את העולם, חקק הקב"ה באור, שהיה אור פשוט ובלתי מחולק עד אז, וחילקו לעשר ספירות שונות, ומעשר ספירות אלו שבדרגת [[כתר]] נמשכו אחר כך העשר ספירות שבעולם האצליות, שהם כבר בדרגא פחות גבוהה מהספירות שבכתר, כי הספירות שבעולם האצילות, הינם פרודות ומובדלות מעצם האור, אך בכל זאת מאוחדות ודבוקות באור, בדוגמת '''אותיות הכתיבה''' שאינם חלק ממש מהקלף אך מאוחדים איתו. {{הערה|[[המשך תער"ב]] ד"ה ולא יכול יוסף להתאפק תרע"ג}} |
===חקיקה מעבר לעבר=== | ===חקיקה מעבר לעבר=== | ||
ישנה דרגה נוספת ויותר נעלית באותיות החקיקה עצמם, והוא החקיקה מצד לצד, (כמו שהיה בלוחות הברית). ההבדל בין חקיקה חלקית לחקיקה לכל העומק הוא שבחקיקה מעבר לעבר, אין לאותיות שום מציאות ואחיזה כלל, משא"כ כאשר האותיות אינם חקוקים לגמרי, הרי כביכול הם מעלימים על חלק מהאבן, ויש להם אחיזה. | ישנה דרגה נוספת ויותר נעלית באותיות החקיקה עצמם, והוא החקיקה מצד לצד, (כמו שהיה בלוחות הברית). ההבדל בין חקיקה חלקית לחקיקה לכל העומק הוא שבחקיקה מעבר לעבר, אין לאותיות שום מציאות ואחיזה כלל, משא"כ כאשר האותיות אינם חקוקים לגמרי, הרי כביכול הם מעלימים על חלק מהאבן, ויש להם אחיזה. | ||
| − | ובנמשל, החקיקה מעבר לעבר מתייחסת לספירות איך שהם גנוזים וטמונים ב[[אור אין סוף]] עצמו (שלמעלה גם מהספירות שבדרגת הכתר), ולפי זה, הביטוי [[בריש הורמנותא דמלכא]], הולך על ההתחלה ממש, של הרצון העליון, עוד לפני | + | ובנמשל, החקיקה מעבר לעבר מתייחסת לספירות איך שהם גנוזים וטמונים ב[[אור אין סוף]] עצמו (שלמעלה גם מהספירות שבדרגת הכתר), ולפי זה, הביטוי [[בריש הורמנותא דמלכא]], הולך על ההתחלה ממש, של הרצון העליון, עוד לפני ה[[צמצום]] של האור באור אין סוף עצמו. אלא שמכיוון שהאור הוא כשמו, "אין סוף" ולא מוגבל בספירות וחילוקים, הספירות שם, הם רק ב"[[כח]]" ובהעלם, בדוגמת החקיקה מעבר לעבר, שאין לאותיות שום אחיזה ומציאות, והם כתלוים באויר{{הערה|[[המשך תרס"ו]] עמ' תפה}}. |
| − | ==לוחות הברית== | + | ==בתורה== |
| + | ===תורה שבכתב=== | ||
| + | ===לוחות הברית=== | ||
החילוק בין [[תורה שבכתב]] לבין ה[[לוחות הברית|לוחות]] הוא ההפרש בין [[אותיות הכתיבה]] לאותיות החקיקה. כי תורה שבכתב ענינה היא שנתלבשה באותיות הכתיבה, כי [[תורה]] עצמה היא למעלה מן אותיות הכתיבה, כי התורה היא בבחינת [[יסוד אבא]] שעדיין יש בו הארת אין סוף שמלובש ב[[כתר]], רק שנתלבשה ב[[בינה]] ושם הוא בבחינת [[אותיות]]. אמנם ה[[לוחות הברית|לוחות]] הם בבחינת [[כתר עליון]] וזהו ענין עשר הדברות שניתנו ב[[חג השבועות]], שאז הוא התגלות ה[[כתר]] מבחינת [[עתיק יומין]] ו[[אריך אנפין]] ממש ב[[זעיר אנפין]]. | החילוק בין [[תורה שבכתב]] לבין ה[[לוחות הברית|לוחות]] הוא ההפרש בין [[אותיות הכתיבה]] לאותיות החקיקה. כי תורה שבכתב ענינה היא שנתלבשה באותיות הכתיבה, כי [[תורה]] עצמה היא למעלה מן אותיות הכתיבה, כי התורה היא בבחינת [[יסוד אבא]] שעדיין יש בו הארת אין סוף שמלובש ב[[כתר]], רק שנתלבשה ב[[בינה]] ושם הוא בבחינת [[אותיות]]. אמנם ה[[לוחות הברית|לוחות]] הם בבחינת [[כתר עליון]] וזהו ענין עשר הדברות שניתנו ב[[חג השבועות]], שאז הוא התגלות ה[[כתר]] מבחינת [[עתיק יומין]] ו[[אריך אנפין]] ממש ב[[זעיר אנפין]]. | ||
==בנפש האדם== | ==בנפש האדם== | ||
| + | '''אותיות הכתיבה''' - בנפש האדם, הם האותיות של המחשבה והדיבור, שאינם מעצם הנפש, אלא, דבר חיצוני. כמו לבוש שרק מלביש את העצם. על אף שהמחשבה היא ממש מאוחדת עם הנפש, בכל זאת היא מציאות נפרדת, כמו אותיות הכתיבה, שדבוקים בקלף, אך לא מאוחדים, ואדרבא מכסים ומסתירים. | ||
| − | + | '''אותיות החקיקה''' - בנפש האדם, הם אותיות ה"מחשבה עילאה" היינו מחשבת האדם, בטרם התלבשה אצלו באותיות ומילים, אלא עצם מחשבת השכל, וממילא המחשבה הזאת מאוחדת ממש עם עצם הנפש, כי היא טרם יצאה והתלבשה במילים ואותיות{{הערה|אור התורה ויקרא חלק ג' עמ' תקלב}}. | |
==בעבודת האדם== | ==בעבודת האדם== | ||
גרסה מ־00:10, 18 ביוני 2016
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
אותיות הכתיבה והחקיקה הם שני אופנים של אותיות הכתב. אופן אחד, אותיות הכתובות בדיו על הקלף או הנייר, וגם לאחר הכתיבה האותיות נשארים דבר נפרד (אך דבוק) מהקלף, אופן שני הוא על ידי חקיקה (כמו הלוחות), באופן זה האות נהיית חלק ממש ממהות הנחקק. אותיות החקיקה מובאות בתורת החסידות כדרגה יותר גבוה מאותיות הכתיבה.
תוכן עניינים
ההבדל בין כתיבה לחקיקה
אותיות הנכתבים בדיו על גבי קלף, הרי הם, לא נהפכים לחלק מהקלף, אלא אדרבה הם שני מציאויות, והדיו תלוי תמיד בקלף שעל גביו הוא כתוב, ודווקא על ידי כך שהוא מסתיר ומחביא חלק מהקלף, דווקא על ידי כך הוא מגלה צורה של אות ומילים, מכיוון שהאות אינה מחוברת באמת למהות הקלף. משא"כ כאשר חוקקים צורת אות באבן, או ביהלום, הרי האות היא חלק ממש מהאבן, והיא לא יכולה להפרד ממנו לעולם.
באותיות החקיקה עצמם, ישנם שני סוגי חקיקה, חקיקה רק לתוך אמצע האבן, וחקיקה מעבר לעבר, השוני ביניהם הוא שחקיקה חלקית, מסתירה חלק מהאבן, ומצד זה, יש בה את חסרון הכתיבה, אך באותיות החקוקות מעבר לעבר אין החקיקה מעלימה על חלק מהאבן.
בעולמות
אותיות החקיקה והכתיבה מובאים פעמים רבות כמשל על ההבדל בין עשרת הספירות שבעולם האצילות, לבין עשרת הספירות שבדרגת הכתר.
כתיבה וחקיקה
עשרת הספירות שבכתר, הם לא משהו נפרד מהאור ומהכתר, אלא חלק ממהותו ממש, וכדוגמת אותיות החקיקה, על דרגה זו נאמר בתחילת ספר הזוהר בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עליאה [= כשעלה ברצונו של המלך (להוות ולהחיות את העולם) חקק חקיקה באור העליון], דהיינו על מנת לברוא את העולם, חקק הקב"ה באור, שהיה אור פשוט ובלתי מחולק עד אז, וחילקו לעשר ספירות שונות, ומעשר ספירות אלו שבדרגת כתר נמשכו אחר כך העשר ספירות שבעולם האצליות, שהם כבר בדרגא פחות גבוהה מהספירות שבכתר, כי הספירות שבעולם האצילות, הינם פרודות ומובדלות מעצם האור, אך בכל זאת מאוחדות ודבוקות באור, בדוגמת אותיות הכתיבה שאינם חלק ממש מהקלף אך מאוחדים איתו. [1]
חקיקה מעבר לעבר
ישנה דרגה נוספת ויותר נעלית באותיות החקיקה עצמם, והוא החקיקה מצד לצד, (כמו שהיה בלוחות הברית). ההבדל בין חקיקה חלקית לחקיקה לכל העומק הוא שבחקיקה מעבר לעבר, אין לאותיות שום מציאות ואחיזה כלל, משא"כ כאשר האותיות אינם חקוקים לגמרי, הרי כביכול הם מעלימים על חלק מהאבן, ויש להם אחיזה.
ובנמשל, החקיקה מעבר לעבר מתייחסת לספירות איך שהם גנוזים וטמונים באור אין סוף עצמו (שלמעלה גם מהספירות שבדרגת הכתר), ולפי זה, הביטוי בריש הורמנותא דמלכא, הולך על ההתחלה ממש, של הרצון העליון, עוד לפני הצמצום של האור באור אין סוף עצמו. אלא שמכיוון שהאור הוא כשמו, "אין סוף" ולא מוגבל בספירות וחילוקים, הספירות שם, הם רק ב"כח" ובהעלם, בדוגמת החקיקה מעבר לעבר, שאין לאותיות שום אחיזה ומציאות, והם כתלוים באויר[2].
בתורה
תורה שבכתב
לוחות הברית
החילוק בין תורה שבכתב לבין הלוחות הוא ההפרש בין אותיות הכתיבה לאותיות החקיקה. כי תורה שבכתב ענינה היא שנתלבשה באותיות הכתיבה, כי תורה עצמה היא למעלה מן אותיות הכתיבה, כי התורה היא בבחינת יסוד אבא שעדיין יש בו הארת אין סוף שמלובש בכתר, רק שנתלבשה בבינה ושם הוא בבחינת אותיות. אמנם הלוחות הם בבחינת כתר עליון וזהו ענין עשר הדברות שניתנו בחג השבועות, שאז הוא התגלות הכתר מבחינת עתיק יומין ואריך אנפין ממש בזעיר אנפין.
בנפש האדם
אותיות הכתיבה - בנפש האדם, הם האותיות של המחשבה והדיבור, שאינם מעצם הנפש, אלא, דבר חיצוני. כמו לבוש שרק מלביש את העצם. על אף שהמחשבה היא ממש מאוחדת עם הנפש, בכל זאת היא מציאות נפרדת, כמו אותיות הכתיבה, שדבוקים בקלף, אך לא מאוחדים, ואדרבא מכסים ומסתירים.
אותיות החקיקה - בנפש האדם, הם אותיות ה"מחשבה עילאה" היינו מחשבת האדם, בטרם התלבשה אצלו באותיות ומילים, אלא עצם מחשבת השכל, וממילא המחשבה הזאת מאוחדת ממש עם עצם הנפש, כי היא טרם יצאה והתלבשה במילים ואותיות[3].
בעבודת האדם
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ המשך תער"ב ד"ה ולא יכול יוסף להתאפק תרע"ג
- ↑ המשך תרס"ו עמ' תפה
- ↑ אור התורה ויקרא חלק ג' עמ' תקלב
