רפאל ברוך טולידנו

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב רפאל ברוך טולידנו

הרב רפאל ברוך טולידנו. מחשובי רבני מרוקו. (תר"ן, - תשל"א) הרב הראשי של העיר מקנס (מרוקו), ראש אב בית הדין ודרשן.

אביו, הרב יעקב טולידנו

תולדות חיים[עריכה]

רבי רפאל ברוך נולד בשנת תר"נ, 1890, לאביו רבי יעקב טולידאנו ולאמו חנה. בן למשפחה אשר הייתה ידועה בשושלת חכמיה ואשר העמידה 45 דורות של רבנים ותלמידי חכמים, נשא את רחל בתו של רבי שלום עמאר. רבותיו היו רבי חיים בירדוגו - רבו המובהק‏‏, רבי חיים משאש - רבו במוסר, רבי יוסף אלקובי - רבו בקבלה. בהיותו בן שמונה עשרה התמנה לדיין בעיר מקנס ובגיל 27 לאחר פטירת אביו נתמנה לראש אב בית הדין ולרבה הראשי של עירו.

מנהיגותו ומפעליו[עריכה]

רבי רפאל ברוך פעל רבות לטובת בני עירו והקים מוסדות רבים: "ביקור חולים" - אשר הגישה סיוע רפואי לעניים בחינם, "דובב שפתי ישנים" - בית דפוס אשר דרכו הוציא לאור ספרים רבים של חכמי מרוקו, "שובו בנים" - תנועה לחזרה בתשובה, "מלביש ערומים"- אשר דאגה לביגוד ראוי לעניים והנזקקים, ו"מוהר הבתולות" - אשר עזרה לרווחתם של חתנים וכלות.

כמו כן פעל רבות ליצירת סדרים יציבים בתחומי הכשרות, המקוואות ובית הדין, ולחם לשמור על אופיה הדתי של קהילתו. פועלו הייחודי היה בתחום החינוך, בהקמת ישיבה לבני הכפרים והעיירות שמסביב למקנס שלא התקבלו לישיבה העירונית אשר ניתמכה על ידי "ועד העיר", רבי רפאל ברוך דאג לכל מחסורם של תלמדי הישיבה החל בביגוד ומזון וכלה בטיפול רפואי. מדי יום ביומו דרש שעורי תורה בבית מדרשו לפני כ- 150 משתתפים, ובימי שישי היה מחלק בעצמו לעניים מדמי המגבית אשר גבה מתושבי העיר ומזרז את הסוחרים לסגור את חנוייתיהם מוקדם מהרגיל בלי שחס על כוחו וכבודו.

בארץ ישראל[עריכה]

בשנת תשכ"ג, עלה רבי רפאל ברוך לישראל במסגרת השיירות החשאיות אשר הבריחו יהודים ממרוקו לארץ ישראל, הוא התיישב בעיר בני ברק, ואף שלא נשא במשרה רשמית המשיך במתן דרשות בקרב העולים ממרוקו בישובים שונים בארץ. רבי רפאל ברוך נפטר בי"ח בחשוון תשל"א, 17 בנובמבר 1970 לאחר מחלה שנמשכה מספר שבועות.

מכתבים מהרבי[עריכה]

בין הרבי לבין הרב ברוך טולדנו נוצרו קשרי ידידות עמוקים. המניע החשוב ביותר בפעולותיו של הרב רפאל ברוך טולדנו במתן עזרה לחב"ד, נבע מחששותיו מפני השפעת "החופשים" שמעלים את בני הנוער לארץ-ישראל. לכן, דחק הרב טולדנו באנשי חב"ד כי יפעלו בקרב מחנות העולים בצרפת.

הרב ליפסקר לן במשך החודשים הראשונים של שהייתו במכנאס בבית הרב. בין הרב ליפסקר לרב טולדנו נוצרו קשרי ידידות עמוקים. הרב טולדנו היה נוהג לבקר בישיבה ולראות את התפתחותה. הרב ליפסקר והרב טולדנו היו יוצאים למאבקים משותפים כגון שינוי מועדי הבחינות שנפלו ביום טוב והעברתם ליום רגיל. הרבי לא הסתפק בהבעת תודה לרב טולדנו על עזרתו לפעילות חב"ד במרוקו. הרב ליפסקר נכנס למרוקו באמצעות אשרה שסידר לו הרב רפאל ברוך טולדנו, רבה של מכנאס. הלה מסר להשגחתו את הישיבה המקומית על צוות המורים ורבנים שלימדו בישיבה, וליווה ותמך בישיבה לאורך כל הדרך.

לקראת אסיפת הרבנים השלישית שהתכנסה בשנת תש"י (1950) בעיר רבאט, שלח הרבי מליובאוויטש איגרת מיוחדת לרב רפאל ברוך טולדנו. מכתב זה הוקרא בפני רבני מרוקו בידי נשיא המועצה הרב שאול אבן דנאן. וכך כתב הרבי:

שולח אני ברכותי לכל הרבנים שהתאספו לכבוד השם יתברך לדון בחיזוק התורה והיהדות. בטח ישימו מעיקרי מגמתם להבטיח, בהתמסרות הכי גדולה חינוך כשר לכל הילדים והילדות הנערים והנערות בהמצאם במדינתם וגם כשבאים למדינות אחרות, אשר בחינוך הזה תלוי קיום עמנו. בזכות התשובה, התורה והמצוה יצילנו השם יתברך מחבלי המשיח וישלח לנו משיח צדקנו בעגלא דידן, והוא יוציאנו מגלותנו ויגאלנו בגאולה האמתית.

מכתבים כגון זה חיזקו את הקשר הישיר בין הרבי לרבני מרוקו. במכתב התשובה ששלחו לרבי, תיארו את ההתרגשות שאחזה בהם עם הגעת המכתב. לדבריהם "כל הפנים עטו אור תורה ואותות עליצות היו מרחפות עליהם". השמחה הגיעה לשיאה כשהרבנים שמעו את המילים "גאולה אמיתית".

על פי עדותם מכתב זה כבש את הלבבות ואף את ליבו של נציג הממשלה מר בוטבול, שהתפעל ממנו וביקש שיתרגמו אותו לצרפתית. לדבריהם, מר בוטבול שמח לגלות על דבר דאגת "ראשי ישראל" לחינוך יהודי לבני הנוער.

לאורך כל כינוסי מועצת הרבנים במרוקו - הרבי שלח מכתבים שהוקראו בפני הנאספים. בכינוס מועצת הרבנים הרביעית תשי"ב (1952) חברי המועצה שלחו אל הרבי בקשה לשלוח ספרים לשם הקמת המדרשה לרבנים ברבאט. מדברים שנשאו ונכתבו באותו הכינוס אנו למדים על הקשרים ההדוקים שהתקיימו בין הרבי לבין רבני מרוקו. במועצת הרבנים, הללו העידו על עצמם שהם רוחשים כלפיו חיבה יתרה, ושהרב גורודצקי מהווה גורם חשוב ביצירת הקשר בין הרבי ורבני מרוקו. הרבי דחק במועצת רבני מרוקו לפעול לכך שיהיה הד לפעילות חב"ד במרוקו.

הרבי לא שינה ממנהגו וגם למועצת הרבנים החמישית הוא שלח מברק שהוקרא בפני הנאספים.

במועצת הרבנים השישית שוב הוקרא מברק מהרבי בפני הנאספים. זאת, כלשון נשיא המועצה: "כי כן דרכו בקודש [של הרבי] שמאחל להם הצלחה לכינוס בכל אסיפה".

הרבי מורה לכבדם[עריכה]

כאשר הרב טולדנו ויצחק אלימלך נסעו לביקור בישראל, הרבי הורה לכבדם ולדאוג להם בעת ביקורם בארץ. בשנת תשכ"ג הרב טולדנו החליט לעלות לארץ ישראל. הוא יצא ממרוקו לאנגליה שם למדו בניו בישיבות אשכנזיות, ומשם ביקש להמשיך לארץ ישראל. הרבי הביע את דעתו כי היה על הרב טולדנו להישאר במכנאס ולהמשיך להנהיג את עדתו בעיר.

הרבי כותב לו שהשפעתו שם נחוצה: ביותר וביותר... ואולי יש אפשריות לחזור לעירו ולמדינתו באופן המתאים וטוב, להשפיע גם על שאר הרבנים הספרדים במרוקו לעמוד על המשמר לראות בשלום אחיהם ולרעות צאן מרעיתם, עשיריות ועשיריות אלפים, כ"י [כן ירבו], הדרים במדינות ההן, הצריכים משמרת ומשמרת למשמרת הקודש.

הרב רפאל טולדנו לא היה בודד בקשריו החיוביים עם תנועת חב"ד, ולמעשה רוב רובם של רבני מרוקו היו מקושרים לתנועה זו. הרב מאיר אבוחצירא (הרמ"א) עמד מאחורי הקמת מוסדות חב"ד במידלת וארפוד.

הרבי נשאל על-ידי הרמ"א כיצד הוא יחבור אליו, והרבי השיב לו שההתקשרות איתו היא בלימוד התורה ובלימוד מאמרי החסידות של הרבי.

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים