מזון

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מזונות

מזון הוא התואר למיני אוכלים, המזינים את גוף האדם. אוכל שאינו 'מזין' את הגוף, אינו נקרא מזון.

המזון נכנס לגוף ונהפך לדם ובשר מגוף האדם. מסיבה זו חשובה שמירת הכשרות, כיוון שהמזון הנכנס לגוף נהפך לחלק ממנו, ומשפיע על הנפש.

מזון גשמי[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אכילה

בכדי שאדם יוכל לחיות ולהתקיים הוא זקוק לאכילה ושתיה. המזון אותו אוכל האדם נהפך לדם ובשר כבשרו ממש! אך פנימיות האכילה היא החיות הרוחני, והסיבה שהאדם זקוק לאכילה היא כיון ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי אם על כל מוצא פי הוי' יחיה האדם" [דרושה הבהרה]. הבעל שם טוב מסביר, שמוצא פי ה' הם אותיות העשרה מאמרות, המהווים את הלחם (כמו כל דבר הקיים בעולם) בכל רגע, ושורש העשרה מאמרות הוא מעולם התוהו שלמעלה מעולם התיקון, ודווקא על ידם יכול האדם לקבל חיות כיון ששורשם גבוה ממנו.

מכיוון שהמזון נהפך לחלק מגופו של האדם, הוא משפיע על אופיו ותכונות נפשו. לכן שמירת הכשרות כה נחוצה ליהודי, בשביל לשמור על נפש האדם מתכונות שליליות הבאות ממאכלות אסורות.

מזון רוחני[עריכה]

בשונה ממזון הגוף הגשמי, לו נדרש מזון גשמי, מזון נפש האדם היא התורה. מזון זה מקבלת הנפש על ידי שהיהודי לומד תורה, והיות ששכלו מבין את התורה, נמצא שהתורה בתוך שכלו. היינו, היהודי מתאחד עם התורה המאוחדת עם נותן התורה - הקב"ה. אדמו"ר הזקן כותב בספר התניא שיחוד זה, בין היהודי לומד התורה, לנותן התורה - הקב"ה, "הוא יחוד נפלא שאין יחוד כמהו ולא נמצא כערכו כלל בגשמיות".

ובמלים של אדמו"ר הזקן בתניא:

י.png הנה כל שכל כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל, הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו. והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו, וגם השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו.

והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקב"ה שעלה ברצונו .. הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים, הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו - רצונו וחכמתו של הקב"ה, דלית מחשבה תפיסא ביה. ולא ברצונו וחכמתו (עצמם), כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו. וגם שכלו מלובש בהם, והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה. כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים, נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה, וזהו שכתוב ותורתך בתוך מעי.

י.png
– תניא פרק ה'