כשרות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמלי כשרויות שונות

המושג כשרות, מציין דבר הנעשה באופן נכון וכשר, המותר על פי חוקי התורה.

הכשרות מתחלקת באופן כללי לשני מישורים:

  • כשרות החפצים בהם האדם מתעסק - סביבתו של האדם צריכה להיות "כשירה". על היהודי להקפיד לראות ולשמוע דברים המותרים על פי התורה.
  • הכשרות בעניני אכילה ושתיה - על המאכל אותו רוצה היהודי לאכול, להיות "כשר". היינו, שהוא מותר לאכילה על פי חוקי התורה בענייני מאכל ומשקה.


כשרות החפצים והסביבה[עריכה]

המישור השני עוסק, בכשרות החפצים בהם האדם מתעסק, מה שהאדם רואה או שומע, האווירה הסובבת את האדם במשך חייו צריכה להיות כשרה, היינו מותאמת לפי תורה. חפצים שהיה בהם שימוש לעבודה זרה אסורים בשימוש והנאה.

בשיחת קודש ביום י"ט כסלו תשד"מ, הקדיש הרבי זמן נרחב בהסברת הבעייתיות שבתמונות חיות לא כשרות וכדומה, ועל ההשפעה שיש בהם בחיי האדם, ובפרט על ילדים קטנים[1].

כשרות האכילה[עריכה]

בכשרות האכילה פרטים רבים, המתחלקים לסוג המאכל או המשקה:

בעלי חיים[עריכה]

לא כל בעלי החיים מותרים באכילה. התורה נתנה סימני טהרה, לפיהם נקבע אילו מן בעלי החיים מותרים:

  • חיות ובהמות - לחיות והבהמות נתנה התורה שלושה סימני טהרה:

א. מפרסת פרסה - כפות רגליה פרוסות חצויות.

ב. שוסעת שסע - הפרסה והחיתוך ממשיך מכף הרגל עד מקום החיבור לרגל.

ג. מעלת גרה - לאחר הבליעה מעלה את המאכל לפיה ולועסת מחדש.

על החיה להישחט כהלכה ולעבור בדיקות שונות (כמו בדיקת ריאה) המבטיחות את כשרותן.

  • דגים - סימני הטהרה בדגים הם

א. סנפיר - אבר, בצד הדג העוזר לו בשחיה

ב. קשקשת - שכבה מחוספסת על עור הדג, לפעמים הקשקשים נושרים, אך הדג בכל זאת כשר. כל דג בעל קשקשת נושא גם סנפיר.

  • החרקים והשרצים לסוגיהם אסורים באכילה.

פירות וירקות[עריכה]

כללי כשרות הפירות והירקות הם תרומות ומעשרות, איסור ערלה, שנת השמיטה ועוד.

  • ערלה - מרגע שתילת העץ ועד שמותר להשתמש בפירות צריכות לעבור שלוש שנים בהם אסור להנות מהפרות. בעיה נוספת: באם שתלו את העץ במשתלה, ועברו שנתיים ואחר כך העבירו את העץ למטע ישנם פוסקים המתירים לחשב את השנתיים הללו כחלק מהשלוש. אולם באם התפרק גוש האדמה שסביב השורשים במהלך ההעברה, צריך לספור את שלוש השנים מההתחלה[2].
  • נטע רבעי או כרם רבעי - במהלך השנה הרביעית מנטיעת העץ צריך להפריש כנגד הפירות את שווים או להעלותם לירושלים ולאוכלם שם בקדושה ובטהרה, אך מכיון שהננו כיום טמאי מתים, לכן נותרה האפשרות הראשונה.
  • תרומות ומעשרות - לאחר קציר היבול הוא נקרא טבל ואסור להנות ממנו. עד להפרשת התרומות ומעשרות:
  • תרומה גדולה - דבר ראשון נוטלים חלק קטן (לערך אחד ממאה) ומפרישים עבור הכהנים. כיום חלק זה מבוער (כיון שאין כהנים טהורים שיאכלוהו).
  • מעשר ראשון - לאחר מכן מפרישים עשירית מהיבול ומפרישים עבור הלויים. כיום יכולים הבעלים להנות מחלק זה (כיון שאין צריך לאוכלו דוקא בטהרה).
  • תרומת מעשר - מתוך המעשר ראשון נוטלים עשירית ומפרישים עבור הכהנים. כיום גם חלק זה מבוער.
  • מעשר שני - שנות מעשר זה נקבעות לפי השמיטה. ולכן בשנה הראשונה, השניה, הרביעית והחמישית מפרישים מעשר זה, עשירית ממה שנותר לאחר הפרשת המעשר הראשון. חלק זה צריך להאכל בירושלים בקדושה ובטהרה (כמו נטע רבעי), הוא או שפדוהו בכסף וקנו בכסף זה מאכלים אחרים. כיום פודים אותו בכסף.
  • מעשר עני - בשנה השלישית והשישית מפרישים במקום מעשר שני, מעשר עני. מעשר זה ניתן לעניי ישראל. בשנת השמיטה במקומות שמפרישים תרומות ומעשרות בחו"ל - סוריה, מפרישים מעשר עני.
  • שמיטה - בשנת השמיטה ישנה קדושה מיוחדת בפירות, ולכן אסור לעשות בהם מסחר, אלא אם כן הוא מ"אוצר בית דין", שאז מותר למכור, וגם לכסף יש דין של "קדושת שביעית".
קדושת שביעית פירושה - שאסור להשליך את הפירות בביזיון, ואסור לתת מאכל אדם לבהמה וכדומה.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שנת השמיטה
  • חרקים ותולעים - בפירות וירקות רבים מצויים מיני חרקים האסורים באכילה, גודלם הינו קטן מאוד, אך ניתן לזהותם באמצעים שונים. מפעם לפעם מתפרסמים על ידי גופי כשרות שונים סוגי פירות וירקות הנגועים, במה הם נגועים וכיד ניתן להוציא את החרקים.

שתיה[עריכה]

בשתיה ישנם כמה בעיות:

  • יין - יין שנוסך לעבודה זרה נאסר בשתיה ובהנאה כדין תקרובת עבודה זרה, חכמים גזרו גם על "סתם יינם" שיהא אסור כיין שנוסך. ולכן אם גוי נוגע ביין או רואהו, היין נהפך ליין נסך שאסור לשתותו וכו', ולכן מאוד נזהרים שגוי לא יראה ולא יגע ביין.

ישנם ב' דרכים שהיין לא יהפך ליין נסך: 1. אם היין חתום בשתי חותמות - פקק שעם וכיסוי עליו. 2. אם היין בושל עד לרתיחה, שאז יין זה שוב אינו ראוי לניסוך וממילא לא חוששים. ישנם הטוענים שפיסטור דינו כבישול אך רוב הרבנים פסקו שצריך דוקא בישול.

  • חלב ישראל - כל חלב שחלבו גוי ויהודי גדול לא היה לידו בשעת החליבה נקרא "חלב נכרי". חלב זה נאסר בעקבות חששות שמא החליף את החלב בחלב בהמה טמאה או עירבו בתוכו. מפעם לפעם מתפרסמים סיפורים על דרכים שונות שיכול להיות חלב בהמה טמאה גם בבקבוקי חלב פרה[3].
הרבי מורה להקפיד על חלב עכ"ם גם כלפי ילדים קטנים, אפילו במקרה של 'חשש דחשש'.
הרבי הריי"צ כותב על "חלב עכו"ם": "חלב עכו"ם והדומה, הוא הכלי זיין של היצר הרע, אשר יורים את חיציהם מרחוק, וממיתים רחמנא ליצלן, או שעושים את האדם לבעל מום ברוחניות"[4].
  • עם התקדמות הטכנולוגיה והמצאת דרכים שונות להכנת משקאות קלים ומוגזים, צריך לבדוק את מרכיבי המאכל, כיון שבין חומרי הטעם הריח וצבעי המאכל נמצאים גם כאלו המופקים מן החי (ולא תמיד הוא מבעלי חיים כשרים), ומן הצומח (ויתכן שיש לו את הבעיות של ערלה ותרומות וכו').
  • מיצי פירות (טבעי) - 1. לעיתים המיץ מוכן באותו מפעל יחד עם מיץ ענבים טבעי, וישנה בעיה של "יין נסך". 2. לעיתים מכניסים חומרים משמרים ועוד לתוך המיץ, וצריך לבדוק את כשרותם.

חשיבות שמירת הכשרות[עריכה]

הרבי מבאר[5]: שההקפדה בכשרות האכילה ושתיה נובעת מכך שהמאכל והמשקה נהפכים לדם ובשר של האדם, וממילא הם משפיעים על האדם את אותן התכונות שיש להם. ולכן איננו אוכלים מאכלים מחיות טורפות - טמאות, כיון שעל ידי האכילה האסורה מקבל האדם האוכל את טבע האכזריות של הבהמות הטורפות וכיוצא בזה.

כמו כן בנוגע לחלב נכרי התבטא הרבי שיש להקפיד על הימנעות משתייתו, מפני שגורם לספקות באמונה.

בספרים[דרוש מקור] מובא משל בנוגע לחשיבות שמירת הכשרות: אדם פשוט אוכל מאכלים גסים, ואינם מזיקים לו כלל, אך בן למשפחת המלוכה שרגיל לאכול מאכלים משובחים ועדינים, אם הוא יאכל מאכל גס - המאכל יזיק לו. וככל שאדם יותר נעלה, גם מאכלו יותר עדין ומשובח.

כך גם בני ישראל שהינם בנים של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, אינם יכולים לאכול מאכלים אסורים, אלא הינם מוכרחים לאכול רק מאכלים כשרים, על מנת שלא יזיקו להם. וככל שאדם יותר גבוה ונעלה, צריך יותר להקפיד על שמירת כשרות המאכלים שמכניס לפיו, דבר המתבטא בחומרות נוספות והידורים שונים.

משל זה מופיע באופן מעט שונה בפירוש רש"י [6]: משל לשני חולים, אחד שיש לו סיכוי להבריא ולשני אין סיכוי. והרופא אומר לזה שיש סיכוי שיאכל רק דברים מסוימים שלא יזיקו לו, אך לשני אומר שיאכל ככל אוות נפשו, כיון שבין כך אין לו סיכוי.

בספרי חסידות מובא גם על הפסוק "ונטמתם בם" (שנאמר בקשר לכשרות האכילה) - שהסיבה שלא נאמר עם אל"ף (ונטמאתם), היא מכיון שאוכל לא כשר מטמטם את ליבו ומוחו של האדם.

גופי כשרות[עריכה]

בעידן התעשיה המודרנית, בה רוב המאכלים מיוצרים, או עוברים, במפעלי תעשיה גדולים נדרשת השגחה קפדנית משך כל תהליך יצירת המאכלים. לצורך כך הוקמו גופי כשרות, האחראים לכשרות במאכלים השונים, כל מפעל וגוף הכשרות המיוחד לו הוא נותן את האחריות.

בגופי הכשרות הגדולים בארץ, הנחשבים כמהודרים במיוחד נמצאים מערכת הכשרות של העדה החרדית ומערכת הכשרות שבפיקוח הרב לנדא - רב העיר בני ברק.

בית דין רבני חב"ד העניק חותמת כשרות על היינות של 'יקבי ירושלים'. הופסק בשנת ה'תשע"ח

רבני חב"ד נוספים נותנים השגחה על מוצרים שונים, כמו הרב אשכנזי - רבה של כפר חב"ד, הרב יורקוביץ - רב שיכון חב"ד בלוד והרב ביסטריצקי - רב קהילת חב"ד בצפת המעניקים כשרות למוצרים שונים, והרב גרשון מענדל גרליק שליח הרבי ורב קהילת חב"ד באיטליה המעניק כשרות ליין של חברת 'ברטנורא'.

גוף כשרות גדול נוסף, הפועל בעיקר בשאר חלקי העולם, בבעלות וניהול חב"דית נקרא ארגון הכשרות OK.

בשנת תשע"ג הוקם מטעם מרכז רבני אירופה ארגון הכשרות EK, הפועל בתחומי אירופה בשיתוף עם כלל הקהילות היהודיות.

גופי הכשרות השונים, נעזרים בשלוחי חב"ד הפזורים ברחבי העולם, על מנת לפקח על כשרותם של מפעלי מזון בארצות נידחות.

מבצע כשרות[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע כשרות האכילה והשתיה

בשנת ה'תשל"ה פתח הרבי במבצע כשרות.

במסגרת המבצע יוצאים חסידי חב"ד לבתי ישראל, מכשירים את כלי המטבח ומפרידים בין בשר לחלב. בעת פתיחת המבצע פתח הרבי קרן מיוחדת, המסבסדת 50% מהוצאות ההכשרה וקניית כלים חדשים.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. שיחה זו הוגהה על ידי הרבי ונדפסה בהוספות לליקוטי שיחות חלק כ"ה.
  2. זהו היסוד להוראת הרב ישראל יוסף הנדל להימנע משתיה של משקים המיוצרים על ידי חברות 'ספרינג' ו'פריגת'.
  3. ראה מאמרו של הר' ירמיהו כהן בקובץ צרפת - פרצת מד (יצא לאור ליו"ד י"א שבט תשע"ג).
  4. ספר המאמרים אידיש עמוד 57, בתרגום חופשי מאידיש.
  5. [דרוש מקור], מובא גם בספרים רבים.
  6. על פרשת שמיני, ממדרש תנחומא