אכילה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אכילה היא צורך ופעולת האדם לקבל מזון לגופו מדי זמן קצוב, התלוי לפי כוח האדם והדורות השונים. אכילת לחם בצורת קבע נקראת סעודה.

הזמן הארוך ביותר בו אדם מסוגל להתקיים ללא אכילה הוא שבוע, ובדורות קודמים היו אנשים שסיגפו את עצמם ולא אכלו במשך ששה ימים דהיינו תענית משבת לשבת, שהוא כמעט פסק זמן הארוך ביותר שאדם מסוגל להתקיים ללא אכילה, כך גם היה מנהג הבעל שם טוב, מנהג לו מצויות הדרכות מפורטות בספר צוואת הריב"ש. למרות זאת דעתם של גדולי החסידות היה כי בזמן הזה עיקר העבודה אינה על ידי תעניות וסיגופים אלא על ידי העלאת האכילה לשרשו, שנעשית באכילה בקדושה וטהרה.

כך למשל מורה הבעל שם טוב: הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים בשלמות יפנה מחשבתו מהרהורים. ואפי' כשהוא אוכל ושותה ישים מחשבתו כדי שיהיה חזק לעבודתו ית', צריך להגביר תענוג הרוחני על תאות הגשמי, ומזה יהיה לו יותר כח מרוחניות המאכל, וזהו מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, <פירוש> שיהיה לך אהבה בתענוגים.

תיבת אכילה מורכבת מהמילים "אכל - י-ה". וענינה הפנימי מרמז על השפע שמקבלים זעיר אנפין ומלכות מאימא עילאה. היום היחיד בשנה שבו אין צורך לנפש להתקיים מאכילה הוא יום הכיפורים, שבו זעיר אנפין ומלכות עולים ומתעלים לדרגת אימא עילאה, ומתקיימים מההבלים שבאימא עילאה על ידי עלייתם לדרגתה.

העליה של המאכלות מסוגלת להתבצע רק במאכלים כשרים, ולא במאכלות אסורות, שהחיות שבהם "אסורה" וקשורה ביד הסטרא אחרא.

מזון[עריכה]

25px ערך מורחב – מזון

בכדי שאדם יוכל לחיות ולהתקיים הוא זקוק לאכילה ושתיה. המזון אותו אוכל האדם נהפך לדם ובשר כבשרו ממש! אך פנימיות האכילה היא החיות הרוחני, והסיבה שהאדם זקוק לאכילה היא כיון ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי אם על כל מוצא פי הוי' יחיה האדם" [דרושה הבהרה]. הבעל שם טוב מסביר, שמוצא פי ה' הם אותיות העשרה מאמרות, המהווים את הלחם (כמו כל דבר הקיים בעולם) בכל רגע, ושורש העשרה מאמרות הוא מעולם התוהו שלמעלה מעולם התיקון, ודווקא על ידם יכול האדם לקבל חיות כיון ששורשם גבוה ממנו.

מכיוון שהמזון נהפך לחלק מגופו של האדם, הוא משפיע על אופיו ותכונות נפשו. לכן שמירת הכשרות כה נחוצה ליהודי, בשביל לשמור על נפש האדם מתכונות שליליות הבאות ממאכלות אסורות.

אכילה לפני התפילה[עריכה]

25px ערך מורחב – אכילה לפני התפילה

האכילה לפני התפילה היא דבר אסור, ועל האוכל לפני התפילה נאמר כי הוא עובר על האיסור "לא תאכלו על הדם", לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם[1]. איסור אכילה לפני התפילה אף קודמת לתפילה בציבור[2].

נפסק בשולחן ערוך[3] כי הצמא והרעב הם בכלל החולים שמותר להם לאכול לפני התפילה. בדורות האחרונים, עקב חלישות הדורות, הורו רבותינו נשיאינו שאין להחמיר יותר מפסק זה של השולחן ערוך, דבר הגורם להקל בתפילה עצמה, אלא מוטב לאכול די הצורך לפני התפילה, בצורה שיוכל להשקיע את כל המחשבה והכוחות בתפילה עצמה, ובפרט בשבת, בה מאריכים בתפילה[4].

אכילה לעתיד לבוא[עריכה]

בנוגע לאכילה לעתיד לבוא ישנם מדרשים חלוקים, ומאמרי חז"ל הנראים כסותרים זה לזה:

במקום אחד אמרו חז"ל[5] ש"העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה".

הרמב"ם[6] לומד שאם אין אכילה ושתיה וודאי מדובר על נשמות בלי גופים, וכן מובן לפי הביאור באופן התלבשות נפש רוחנית בגוף גשמי שהוא על ידי התלבשות נפש החיונית באידי הדם, והם נוצרים על ידי האוכל, ואם יפסיק לאכול יופסק התלבשות הנפש בגוף[7].

אך הכרעת תורת החסידות[8] היא שהזמן הקרוי עולם הבא הוא זמן תחיית המתים, שאז יהיו הנשמות בתוך גופים ובכל זאת לא יצטרכו לאכילה ושתיה כיון שהגוף יוכל לקבל את חיותו מזיו השכינה[9].

אך במקום אחר אמרו[10] ש"עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים" שזה מדבר על סעודה גשמית בה יאכלו את שור הבר והלווייתן.

ומבואר בחסידות[11] ששתי מאמרי חז"ל אלו מדברים על זמנים שונים, כשהאחד מתאר את התקופה של ימות המשיח בו יהיה דרגא של תענוג מורגש, על ידי סעודה גשמית, והוא גילוי של אוא"ס שלפני הצמצום. ואלו השני מדבר על תקופה שלאחריה והיא הנקראת עולם הבא ועולם התחיה, ובו יהיה דרגא של תענוג הבלתי מורגש, והוא למעלה אפילו מהאור שהאיר לפני הצמצום, ובתקופה זו לא יהיה אכילה ושתיה[12].

אולם במקום אחר[13] מבאר הרבי באופן אחר, שגם בתקופת עולם התחיה, תהיה אכילה ושתיה[14]. ומה שאמרו רז"ל ש"העוה"ב אין בו אכילה ושתייה", ר"ל שלא יהיה צורך באכילה ושתייה בשביל לחבר הנפש עם הגוף, שהרי הגוף יהיה ניזון מזיו השכינה, אבל בכל זאת תהיה אכילה ושתייה בשביל "תכלית אחר".

הערות שוליים

  1. מסכת ברכות דף י:.
  2. משנה ברורה המוכיח מגמרא מפורשת במסכת ברכות.[דרוש מקור]
  3. שו"ע או"ח סימן פ"ט סעיף ד'
  4. בשבת קודש בהשכמה יטעם מזונות קודם התפלה". אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, חלק י"ד ה'רפג.
  5. ברכות יז, א.
  6. הלכות תשובה פרק ח' ה"ב.
  7. ראה במאמר ד"ה לכל תכלה תרנ"ט - ספר המאמרים עמוד ק"ה (בהוצאות הישנות).
  8. והוא כדעת הרמב"ן בשער הגמול בסופו (בהוצאת שאוועל - עמוד ש"ט).
  9. המשך וככה תרל"ז פרק צ"א-ב. המשך תער"ב חלק ב' עמוד תתקל"א.
  10. בבא בתרא עה, א.
  11. המשך תרס"ו עמוד צ"ז.
  12. וראה מאמר ד"ה והיה עקב תשמעון תשכ"ז סעיף ז'. סוף מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א.
  13. אג"ק ח"ב אגרת ר.
  14. כן משמע מלקו"ת פרשת צו ד"ה ששת ימים.

ראו עוד[עריכה]

קטגוריה:מאכלים ומשקאות