פייביש זיסמן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב פייביש זיסמן

ר' פייביש זיסמן, סוחר חסידי, מחסידי אדמו"ר הריי"צ נולד לערך בשנת תרנ"ח בעיירה החסידית הקטנה פונדל(פנדליס) ליד גבול לטביה. אביו היה ר' דוב בער שנפטר בצעירותו ולימים לאחר נישואיו עבר לגור בעיר קובנה והיה מחשובי קהילת חב"ד בקובנה.

קורות חייו[עריכה]

ר' פייביש נישא בשנת תרפ"ד לבת הצעירה של ר' מנחם מענדל רסקין מחשובי החסידים בעיר קובנה ועסק במסחר סיטונאי בעיר ובעקבות כך נכנס לעבוד בעסקי חמיו, משום שלחמיו היו רק בנות ולא בנים שיכלו לו לעזור לו בעסקיו, ועם הזמן ר' פייביש הרחיב את העסק ובעקבות כך העסק גדל והיה בית העסק הכי גדול בכל ליטא אחרי חנויות הסיטונאות הממשלתיות, והיה ממקורבי הרבי הריי"צ. לקראת שמחת תורה תרצ"ז נסע לאוטווצק לשהות בחג במחיצת אדמו"ר הריי"צ ולמרות שלא היה משפיע או בעל מעמד דומה, זכה להיות מוזמן לסעודות החג במחיצת הרבי. בסעודת שמיני עצרת איחל ר' פייביש לרבי "לחיים" וביקש ברכה שיהיו לו "אורות" ושהוא יהיה כלי לקבל אותם, והרבי בירכו. את הכוסית לקח איתו לקובנה למשמר.

במלחמת העולם השניה[עריכה]

זמן קצר לאחר שפרצה מלחמת העולם השניה באלול תרצ"ט הצליח הרבי הריי"צ לצאת מוורשה הכבושה ולהגיע לריגא. ר' פייביש התאמץ להגיע לריגא לפגוש את הרבי ולקבל ברכה, ולצורך כך לקח איתו את בנו ר' לייבל. כשנכנסו ל'יחידות' ביקש ר' פייביש ברכה לבנו, אך הרבי שתק. כשהבין שהשתיקה מבשרת רע החל לבכות ולהתחנן לקבלת ברכה עבור בנו, ורק לאחר דקות ארוכות נאות הרבי ובירכו. ר' לייבל ניצל 7 פעמים ממחנות השמדה.

לאחר שאדמו"ר הריי"צ הצליח להגיע לארצות הברית החל בהשתדלויות להשגת אשרות כניסה לחסידים שנמצאים במקום סכנה. בין אלו שקיבלו ויזה בזכות השתדלותו של הרבי היו משפחתו של ר' פייביש, אך זו לא מומשה. לאחר מכן הצליח להשיג ויזת מעבר לשנחאי (סין), אך גם זו לא מומשה.

בגטו קובנה[עריכה]

עם הקמת הגטו נפתחו מניינים.. מניין שני היה אצל החסיד הרב פייביש זיסמאן, שם היה מניין של אנשי חב"ד בגטו. ביום שישי לפני קבלת שבת, היו לומדים שם תניא. בשבת היו עורכים שלוש סעודות ואומרים חסידות

– אלחנן פרסון, יהדות ליטא

בקיץ תש"א פרצו הנאצים לקובנה והקימו גטו בעיירה סלבודקה, ומשפחת זיסמן יחד עם שאר יהודי קובנה נכלאו בגטו. למרות התנאים הקשים לא וויתר על קיום קוצו של יו"ד ובביתם התקיים מניין חסידי. בסוכות היה ביתם מהבודדים בגטו שהקימו סוכה. בסוכות תש"ד נעשה ר' לייבל לבר מצווה, ואת סעודת המצווה חגגו בסוכה הביתית עם מספר מועט של משתתפים.

בגטו התעללו הנאצים במיוחד ביהודים בעלי זקן והדרת פנים מיוחדת, מה שגרם לכמעט כל יהודי הגטו להוריד את זקנם. היחידים שנותרו עם זקן מלא היו ר' פייביש והרב אברהם דובער שפירא, רבה של קובנה, שהיה מרותק למיטת חוליו. באחד הימים נפגש בנאצים שהחלו להתעלל בו ולמשוך בזקן, מאז התחיל ללכת עם צעיף.

פטירתו[עריכה]

בחודש ניסן תש"ד החלו הנאצים לעשות "אקציה" נגד הילדים בגטו, ובמהלך החיפושים מצאו את ר' פייביש ושלחוהו אל "הפורט השביעי" (אחת מהמצודות בה רצחו הנצאים יהודים) יחד עם בנו חיים ישראל שם נרצחו על קידוש השם.

משפחתו[עריכה]

מספר שבועות לאחר שנלקח ר' פייביש יחד עם בנו חיים ישראל, החלו הנאצים בחיסול יושבי הגטו, ובני המשפחה נשלחו למחנה "שטוטהוף". במחנה נערכה סלקציה, והבן הגדול, דובער, נשלח למחנה עבודה ואת לייבל יחד עם האם, מרת ליבא בלומה, שלחו לתאי הגזים. ברגע האחרון הצליחה האם לשכנע את לייבל, בציווי של מצוות כיבוד הורים, לרוץ ולהצטרף לגברים הנשלחים למחנה עבודה, ובכך הצילה את בנה.

היחידים מבני המשפחה נותרו האחים דובער ולייבל.

בניו

בתו הגדולה צביה שנולדה בשנת תרפ"ז ונרצחה בשואה.