חיים דובער חן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב בערקע חן

החסיד הרב דובער חן (מכונה: "ר' בערק'ה". תרס"ח-ד' סיון תש"נ), היה דמות חסידית, איש מסירות נפש אשר סבל רבות במאסר בברית המועצות. לאחר שניצל מהקומוניסטים עלה לארץ ישראל והתפרנס כמלמד.

תולדות חיים[עריכה]

ילדותו ובחרותו[עריכה]

הרב חן בצעירותו

נולד בשנת תרס"ח בעיירה החסידית נעוועל, לאביו הרב פרץ חן ואמו מרת חנה פרידא דבורה. בילדותו קיבל חינוך חסידות מאביו ומסבו הרב מאיר שמחה חן, שהיה אז מגדולי החסידים וגביר גדול.

בהיותו נער לקחו סבו הרב מאיר שמחה חן אל אדמו"ר הריי"צ. כאשר נכנס סבו ליחידות, התלווה אליו גם בערק'ה. הרבי שוחח עם סבו, מסופר שמרוב התרגשות הוא הסתתר מאחורי הסבא, ולפתע הסיט הרבי את ראשו הצידה, פנה אליו ואמר: "דו זאלסט לערנען, ווייל דו דררפסט לערנען".

בבחרותו למד בסניפי ישיבות 'תומכי תמימים' המחתרתיות, ואף דאג שאחיו ר' אברהם אהרן, ר' דוד לייב ור' פייביש, ילמדו גם הם בישיבות 'תומכי תמימים'. הוא עשה זאת ללא ידיעת הוריו, לאור החשש שהוריו ינזקו על ידי השלטונות.

כחלק מרדיפתם של השלטונות שולחה המשפחה מנעוול ורכושה הוחרם, ועקב כך עברו לקרמנצ'וג בה התגוררו חסידים רבים. לאחר שנים אחדות עברה המשפחה למוסקבה, שם מצא אביו של ר' בערק'ה מקור פרנסה באפיית מיני מאפה בביתו, וזאת כדי שלא יצטרך לחלל שבת. בעבודה זו הצליח לפרנס בדוחק את שבעת ילדיו.

בשנת תרצ"ג התחתן ר' בערק'ה עם מרת פייגא, בת החסיד הרב שניאור זלמן קלמנסון מויטבסק.

לאחר חתונתו התגורר בויטבסק שם נולד לו בנו הבכור ר' מאיר שמחה. כמה שנים לאחר מכן, עבר להתגורר בדיטסקי סילו שבפרברי לנינגרד, שם התגוררה קהילה חב"דית קטנה.

ר' בערק'ה נמשך למסחר ולעסקים, ולכן רוב יומו הוקדש לצרכי המסחר.

בתקופת מגוריו באזור לנינגרד, חלה במחלה קשה, רעייתו פייגא טיפלה בו במסירות רבה כל ימי מחלתו. כאשר גברה מחלתו, התייאשו הרופאים מלהצילו. בני משפחתו וידידיו התפללו לרפואתו, ובמקביל הוסיפו לשמו גם את השם חיים, כסגולה לרפואה, ולבסוף יצא ר' בערק'ה מחוליו, אם כי סימני המחלה לא עזבוהו עד ליומו האחרון.

לאחר שקם ממחלתו, ציוו אותו הרופאים לנפוש ביערות בהם גדלים עצי אורן, על מנת שאויר בריא יחדור לריאותיו וכך יוקל לו. תקופה מסויימת נפש בעיר ילטה שבחצי האי קרים.

נדודיו[עריכה]

במלחמת עולם השנייה ברח יחד עם קבוצה של חסידי חב"ד בשנת תש"א מהעיר לניגרד, בעקבות הפצצות הנאצים ברכבת.לאחר שלושה ימי נסיעה ארוכים, הגיעה הרכבת לעיירה ירוסלבל. לאחר מנוחה קצרה בירוסלבל, עלו ר' בערק'ה ובני ביתו עם קבוצת החסידים על ספינת "סופיה פירובסקי" ששייטה במעלה הוולגה. לאחר ימים אחדים של הפלגה עברו הנוסעים לספינה קטנה יותר שפנתה לשלוחה אחרת של הוולגה, עד שהגיעה לצוק גבוה מעל הנהר - בראשו קולחוז קטן בשם 'בורטיוק'. הנסיעה כולה נמשכה כשלושה שבועות. כשנתיים התגוררה קבוצת החסידים, ובתוכם ר' בערק'ה ובני משפחתו, בקולחוז הזה.

בתחילת שנת תש"ג הגיע אל מרת מרים קליין, מנשות החסידים בקולחוז, מכתב מאחיה ר' ישראל חוסידוב, בו סיפר כי הוא נמצא בטשקנט שבאוזבקיסטן יחד עם חסידי חב"ד רבים שנמלטו לשם בעת המלחמה. במכתבו הציע למשפחה להצטרף אליו לטשקנט עד יעבור זעם. בעקבות כך התארגנו קבוצה שנסעה לטשקנט.

אולם חלק עדין נותרו בעיר, וחלקם, ובתוכם ר' בערק'ה ומשפחתו, המשיכו לעיר סמרקנד הסמוכה.

עם הגיעו לסמרקנד, התבקש ר' בערק'ה ללמוד תורה עם ילדי החסידים במסגרת סניף של ישיבת 'תומכי תמימים', ובתום ימי המלחמה נדד ר' בערק'ה יחד עם קבוצת חסידים אל העיר צ'רנוביץ.

זמן קצר לאחר מכן, שמע כי חסידים רבים מתארגנים להבריח את הגבול דרך העיר לבוב, על ידי זיוף דרכונים פולניים ("יציאת רוסיה תש"ו"), נסע עם בני משפחתו ללבוב, שם השתכן לזמן קצר בבית ששכר אחיו ר' דוד לייב שהגיע לעיר כמה חודשים קודם לכן. לאחר זמן מצא דירה חלופית בה התגורר עד שקיבל לידיו תעודות וכרטיסים עמם התעתד לצאת את ברית המועצות. בכך קיווה להשתחרר מעול השלטון הקומוניסטי.

ר' בערק'ה התכונן ליציאה, אולם נתפס ע"י השלטונות בעת שביקש לצאת מהמדינה.

מאסרו[עריכה]

לאחר המאסר הובל ר' בערק'ה למרתפי החקירות, שם נחקר ועונה. לאחר חקירות ועינויים שנמשכו זמן רב, נגזר עליו דין מוות,אולם לאחר זמן הומר עונשו ב-‏18 שנות עבודת פרך .לאחר מכן הקלו שוב את עונש ל-‏10 שנות מאסר.

רעייתו פייגא ההצליחה לשחד את הממשל, ולאחר שלוש שנות סבל יצא ר' בערק'ה מהכלא. כמה גורמים בכלא שיתפו פעולה למען השחרור, בעוד שבאופן רשמי הוא לא שוחרר. משום כך לא היו בידיו תעודות מזהות כל שהן, והוא נחשב כאסיר נמלט.

לאחר שיצא מבית הסוהר, המשיך לגור בלבוב, בה כבר לא נותרו כמעט חסידים, מלבד שני אחיו ועוד מתי מספר. בלבוב הןא למד את אומנות הצילום, וקנה מצלמה מקצועית.

הוא העמיד את הציוד החדש במרכז העיר, לא הרחק מהמשרדים הממשלתיים, שם היה מצלם את המבקשים להגיש טפסים כל שהם לגורמים ממשלתיים; לבקשות אלו היה צריך לצרף תמונת פספורט. מובן שהוא לא היה הצלם היחיד, שכן רבים עטו על המקצוע זה שהיה בו כדי להתפרנס בכבוד.

באותם ימים נולדה להם בת שנקראה על שם אמו חנה פרידה דבורה.

היציאה מרוסיה[עריכה]

בערל חן אצל הרבי

באותו העת היהר' בערק'ה כותב לרבי באמצעות חסידים שהתגוררו בארץ הקודש. פעמים רבות היה ר' בערק'ה כותב פ"נ לרבי ומכניסו בספר התניא.

לאחר כמה שנים מת סטאלין והוא שינה בעקבות כך את שמו,לאחר זמן הגיעה הוראה מהרבי לבקש היתר יציאה לכל המשפחה.אחד מבניו של ר' בערקע שלמד בתומכי תמימים המרכזית 770 שאל את הרבי האם אמו תגיש בקשת יציאה לבדה מברית-המועצות. תשובת הרבי הייתה ש'שאבא יגיש את בקשת היציאה לכל המשפחה, והשם יתברך יהיה בעזרם!בהמשך אמר הרבי כי: 'זיי וועלן זיך ניט כאפן' (= הם לא יתפסו במי המדובר)".

בעקבות הוראתו של הרבי מילא ר' בערקע את השאלון הבקשה לעזוב את המדינה על כל פרטיו ופרטי פרטיו.

כעבור שנה ומחצה, בשנת תשכ"א, נתקבל מענה מהשלטונות בו הם מודיעים כי בקשתו נענתה בחיוב ועליו לבוא ולקבל את הדרכון עם היתר היציאה. ר' בערקע ניגש למשרד הפנים כדי לקבל את האישור . ואכן, הפקיד הגיש לו את אישור היציאה מהארץ.

ר' בערקע נסע יחד עם משפחתו בדרך למוסקבה. ממוסקבה טס ר' בערק'ה עם רעייתו ובתו לוינה ומשם לארץ הקודש.

בארץ ישראל[עריכה]

הרב חן מכוון את התפילין

ר' בערק'ה התיישב מיד בכפר חב"ד, ולפרנסתו החל לעבוד כ'מלמד דרדקי'.

חודשים ספורים לאחר שהגיע ארצה, נסע ר' בער'קה לראשונה לרבי. היה זה לקראת חודש תשרי תשכ"ב. אז גם זכה להיכנס ליחידות. לאחר שנתיים הגיע שוב אל הרבי, ומאז בכל שנה הקפיד להגיע לרבי לפחות פעם אחת, ולפעמים פעמיים. הרבי קירבו במיוחד, והורה לו כי בעת התקיעות בראש השנה יעמוד על במת הקריאה בסמוך לרבי.

כבר אז, בשנות הממי"ם, ר' בערק'ה החל לכתוב לרבי ולכנותו "כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א". כך היה מתבטא אף בעת היחידות כשפנה לרבי.

פעם שאל אותו הרבי ביחידות |מנין הוא יודע זאת?| ר' בערק'ה השיב כי יש לו הרגש שכך הוא הדבר. הרבי לא הגיב ורק חייך חיוך רחב.

אולם בהזדמנות אחרת אמר לו הרבי כי צריך לכתוב "מלך משיח" ללא האות ה"א שלפני המילה משיח.

בחודש אלול תשכ"ח, לאחר פטירתו של ר' אברהם פריז, שהיה אחראי על גביית דמי 'מעמד', 'קופת רבנו' ו'קרן השנה' אמר הרבי לתושבי כפר חב"ד כי הוא ממנה את ר' בערק'ה לאחראי על קופות אלו.

בסוף שנות המ"מים כשהביא לרבי את רשימת התורמים למעמד, כתב כרגיל "לכ"ק אדמו"ר מלך המשיח". כשראה זאת הרבי, אמר: "מלך המשיח? המלך המשיח!"[1].

בשנים הראשונות לבואו לארץ הקודש, היה ר' בער'קה נוסע לפחות אחת לשבוע לקיבוצים ולמושבים השונים ברחבי הארץ, כדי להפיץ את המעיינות בקרב כל החוגים והשכבות, במסגרת פעילות של "ופרצת".

פטירתו[עריכה]

בחצי שנה האחרונה לחייו חלה וסבל ממכאובים קשים. בשבת שלפני חג השבועות תש"נ, הובהל לבית הרפואה שם הודיעו הרופאים כי הסוף קרוב.

בבוקר בו נפטר הספיק להניח תפילין. כמה שעות לאחר מכן גברו כאביו, עיניו נעצמו והוא היה שרוי בהכרה חלקית. גם אז לא פסק פיו מלמלמל פרקי תהלים ותניא. בשעות אחר הצהרים החליטו הרופאים, לאחר התלבטות, לערוך ניתוח שאולי יציל את חייו, אולם בעיצומן של ההכנות לניתוח, ביום ד' סיון תש"נ השיב את נשמתו לבורא עולם, והוא בן 82.

בליל ערב חג השבועות התקיימה הלוויה רבת משתתפים שיצאה מכפר חב"ד, והוא נטמן בחלקת חב"ד בהר הזיתים בירושלים.

רעייתו מרת פייגא, שהייתה לו לעזר במסירות נפש במשך קרוב לשישים שנה, האריכה ימים ונפטרה ביום י"ב בחשוון תשס"ד.

משפחתו[עריכה]

עץ משפחת חן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלחנן חן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה מנחם מענדל חן
 
 
 
 
 
 
הרב פרץ חן
רבה של צ'רניגוב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אברהם יהודה חן
 
 
דוד צבי הירש חן
 
אברהם אהרון חן (בן פרץ)
 
משה לייב ליין (חן)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלום שלמה שניאורסון
אחיו של רבי לוי יצחק שניאורסון
 
מרת רחל שניאורסון
 
 
 
 
 
 
מאיר שמחה חן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זלדה מישקובסקי (שניאורסון)
בת דודתו של הרבי
 
 
 
 
 
 
 
פרץ חן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוד לייב חן
 
אברהם אהרון חן
 
דובער חן
(בערק'ה)
 
מרת פייגא
בת ר' שניאור זלמן קלמנסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיר שמחה חן
 
מרדכי חן
משפיע בקראון הייטס


לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. סיפר: הרב יצחק אקסלרוד.