זלדה מישקובסקי (שניאורסון)

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרת שיינא זלדה מישקובסקי

שיינא זלדה שניאורסון-מישקובסקי (מוכרת כ'המשוררת זלדה') (כ"ו בסיון תרע"ד-כ"ח בניסן תשמ"ד) הייתה בת דודתו (היחידה) של הרבי, בתו של הרב שלום שלמה שניאורסון, אחיו של רבי לוי יצחק שניאורסון (אביו של הרבי), ואימה רחל שניאורסון, בתו של הרב דוד צבי חן (הרד"צ).

היתה משוררת מפורסמת. שיריה נלמדים בבתי ספר ואוניברסיטאות והיא קיבלה על שיריה פרסים ספרותיים רבים.

ילדותה[עריכה]

מרת זלדה נולדה בכ"ו סיון תרע"ד לאביה הרב שלום שלמה שניאורסון, אחיו של רבי לוי יצחק שניאורסון (אביו של הרבי), ולאימה רחל שניאורסון, בתו של הרב דוד צבי חן (הרד"צ).

את שנות ילדותה עשתה בביתו של סבה, הרד"צ, והוריה הצטרפו לבני הבית שידע טרגדיות וסבל רב במיוחד בשלהי תרע"ט, בימי מלחמת האזרחים: כתוצאה ממעשי בריונות נגד יהודי ניעז'ין נרצח דודה של זלדה, הרב שלמה מנחם מענדל חן. באותה שנה התקרבו הפרעות לסף ביתם, וזלדה ובני המשפחה הסתתרו בבית החולים במרתף מצחין. מאוחר יותר גילו שביתם נהרס. זלדה התחנכה בין שתי תרבויות, דתית-רבנית ורוסית, אף שאהבה לקרוא ספרות רוסית, היתה ידענית בתורה. את שירה הראשון כתבה כשהיתה כבת 8, שיר המנון לחבריה שאחיהם היו חברי תנועת החלוץ. היא למדה בגן עברי ואחר כך בבית ספר רוסי. בכל שבוע היתה צריכה להמציא תירוץ חדש בכדי לא לבוא לבית הספר בשבת, וכמו כן היתה לה מורה שהבינה לליבה והעלימה עין. אולם כשהתחלפה המורה - נאלצה להפסיק לבוא לבית הספר.

בארץ ישראל[עריכה]

זלדה מישקובסקי

בשנת תרפ"ה עלתה יחד עם משפחתה לירושלים, שם למדה זלדה בבית הספר לבנות "שפיצר". לפי סיפוריה, היו שנות ילדותה בירושלים עגומות, בשל המצב הכלכלי הקשה והאווירה המחמירה בבית הספר. כעבור שנה, בז' בשבט תרפ"ו נפטר אביה ממחלה, וחודש לאחר מכן, בכ"ד בכסלו נפטר סבה, הרד"ץ. בהעדר ברירה אחרת, בהיותה בת יחידה, אמרה זלדה קדיש לעילוי נשמתם משך כל שנת האבל, בהיותה רק בת אחת-עשרה שנים. הרבי הריי"צ שלח מכתב ניחומים לאימה מרת רחל[1].

היא ואמה עברו לגור בחדר בשערי חסד, השכונה החרדית בירושלים. היא התחנכה בבית ספר לבנות "שפיצר" ובהמשך בסמינר לבנות "מזרחי" במוסררה.

בתרצ"ג סיימה את הסמינר, היא ואמה עברו לגור ברחוב רש"י בתל אביב, וזלדה החלה ללמוד ציור ופיסול אצל הצייר חיים גליקסברג. במכתבים שלה במכון גנזים חוזר נושא הציור ועולה. מאוחר יותר באותה שנה נישאה אמה שנית לרב של "אחוזה" בחיפה, וזלדה עבר יחד איתם לחיפה.

בתרצ"ה החליטה לחזור לירושלים וללמוד בבצלאל. לאחר זמן חלתה אמה וזלדה חזרה לחיפה כדי לטפל בה ובבעלה של אמה שחלה אף הוא. בחיפה החלה זלדה לעבוד כמורה בבית ספר דתי לבנות. לאחר זמן מה באותה שנה פטר בעלה של אמה, ושתיהן חזרו לגור בירושלים, והשתכנו בדירה קטנה בשכונת כרם אברהם. זלדה חזרה לעבוד כמורה. בתקופת המצור על ירושלים בימי מלחמת תש"ח הפכה הדירה בקומת הקרקע למקלט והחברותה עם השכנים הפיחה בה תקווה.

בתום המלחמה הכירה זלדה באמצעות קרובי משפחה את ר' חיים אריה מישקובסקי. הוא היה בוגר ישיבת חברון, והוסמך לרבנות. הם נישאו בתש"י, היא היתה בת 36 והוא בן 42, השניים התגוררו בדירה צנועה בשכונת כרם אברהם שבמרכז ירושלים.

הוא עבד כפקיד ורואה חשבון. לאחר נישואיה הפסיקה את עבודתה כמורה והחלה לכתוב בצורה רצינית, היא פרסמה שירים בעיתונים ובכתבי עת. בביתה הקפידה זלדה על החומרות שהיו נהוגות בבית סבה. הזוג היה חשוך ילדים.

בשנת תשכ"ב לקה בעלה בהתקף לב ושהה שבועיים בבית הרפואה "הדסה". כעבור תשע שנים, בתש"ל הלך לעולמו והוא בן שישים ושתיים. ידידים מעידים כי כשנפטר שמעו את זלדה בפעם הראשונה מתפרצת בצעקות. בעקבות פטירתו שיגר לה הרבי מכתב ניחומים.

ממכתבי הרבי אליה (חלקם נדפסו באגרות קודש) ניתן לראות את הקשר המיוחד ואת הביטול שלה כלפי הרבי. היא נועצה ברבי בכל בעיה שהתעוררה בחייה, ועל אף קרבתה המשפחתית קיבלה את הדברים כחסיד שמקבל את דברי רבו.

זלדה חלתה במחלת הסרטן וחודשים קשים עברו עליה לפני פטירתה. נפטרה בכ"ח ניסן תשד"מ, ומנוחתה כבוד בהר הזיתים שבירושלים.

אחר פטירתה הנציחה עיריית ירושלים את זכרה בקריאת רחוב על שמה בשכונת 'רמות' בעיר.

שיריה[עריכה]

שיריה של זלדה התפרסמו טיפין טיפין בבמות שונות, כגון מדורים ספרותיים של העיתונים. היא נהגה לדקלם לאורחיה שירים מזיכרונה. תחילה זלדה לא חשבה כלל להוציא את שיריה לאור מחמת צניעותה, אבל בעלה, ידידים ומכרים שיכנעו אותה להוציאם לאור, ורק כשהייתה בת 53, לאחר 35 שנות יצירה, יצא קובץ שיריה הראשון - 'פנאי' (בהוצאת הקיבוץ המאוחד). עד לשנת תשס"ז יצאו לאור 14 מהדורות ממנו באלפי עותקים.

את שירה הראשון כתבה כשהיתה כבת שמונה. שיריה מושפעים מהאוירה החסידית בה גדלה, ורבים מהם עוסקים בנושאים כמו ניגודיות בין קודש וחול, השואה, קדושת השבת, התנ"ך, אביה וסבה ועוד.

זלדה התאפיינה בפתיחות כלפי העולם הרחב. ביתה היה פתוח לשוחרי הספרות העברית לדורותיה ולצעירים שבאו להתעניין ביצירותיה. שיריה נלמדים בבתי ספר ואוניברסיטאות, והיא קיבלה על שיריה פרסים ספרותיים רבים.

היא הקדישה מספר שירים משיריה לנושא שבער לבן דודה, הרבי, בנושא מיהו יהודי. [2]

ספרי השירים שלה[עריכה]

'שירי זלדה'
  • פנאי, 1967
  • הכרמל האי נראה, 1971
  • אל תרחק, 1974
  • הלא הר הלא אש, 1977 - עליו זכתה בפרס ביאליק לספרות יפה לשנת תשל"ח.
  • השוני המרהיב, 1981
  • שנבדלו מכל מרחק, 1984

כל ספריה של זלדה - שאותם פרסמה מעל במות רבות (לא כל שיריה פורסמו) - ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בתל אביב. לאחר פטירתה קובצו כל הספרים לכרך אחד בשם: 'שירי זלדה'.

חיים אריה מישקובסקי[עריכה]

מרת זלדה נישא בתש"י לר' חיים אריה מישקובסקי. חיים אריה נולד בשנת תרס"ח לאביו הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי (כ"ט באב תרמ"ד - ג' בתשרי תש"ז) שהיה מרבני פולין, סגן יושב ראש "אגודת הרבנים", נשיא איחוד הרבנים פליטי פולין, מראשי ועד ההצלה ומראשי ועד הישיבות בפולין ובארץ ישראל. חיים אריה נקרא על שם סבו הרב חיים לייב מישקובסקי, שהיה רב ואב"ד סטוויסק שבליטא.

חיים אריה היה בוגר ישיבת חברון, והוסמך לרבנות.

משפחתה[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. נדפס באגרות קודש אגרת ה'רה
  2. לאחרונה הוצאת ספרים קה"ת הוציאה לאור את כרך ל"ב באגרות קודש, ונחשף שם מכתב המיועד למשוררת זלדה. שם הרבי מוסר לה תודות על ששלחה לו את ספרה, ולבסוף חתם הרבי ב"ד (בן דודך).