הברית עם הגבעונים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הברית עם הגבעונים היא ההסכם שלום היחידי שעשו בני ישראל עם קבוצה מתושבי הארץ בימי יהושע בן נון. ההסכם נעשה במרמה מצדם של הגבעונים, ובלא שבני ישראל שאלו את ה'.

רקע[עריכה]

משה רבינו הזהיר את בני ישראל שלא להותיר מתושבי הארץ אף אחד בחיים[1].

קודם שיהושע נכנס לארץ הוא שלח אגרות לכל יושבי הארץ:

הרוצה לפנות - יפנה,
להשלים - ישלים,
לעשות מלחמה - יעשה.

כתוצאה מאגרות אלו בני הגרגשי נדדו לארץ אחרת, אולם שאר תושבי הארץ לא עזבוה[2].

במדרש מובא: שהגבעונים באו גם בימי משה, והוא לא קיבלם[3], והוא אף ציווה את יהושע שלא יקבלם[4].

לאחר שבני ישראל כבשו את יריחו והעי, כל מלכי הארץ נכנסו ללחץ, והחליטו לצאת למלחמה נגד בני ישראל.

ההכנות[עריכה]

תושבי העיר גבעון ששמעו גם כן על המאורעות האחרונים, לא ידעו את דיניהם של בני ישראל, והאם יקבלו את בקשתם לשלום, ועל כן הם החליטו להערים על בני ישראל. כיוון שבני ישראל כבר הכירום, שהרי באו בימי משה - הם הוצרכו להתחפש.

במדרש מובא טעם נוסף למעשם: מכיוון שידעו שאסור לבני ישראל לכרות ברית עם יושבי הארץ, הם היו בטוחים שאם הם יצליחו להערים עליהם והם ישבעו; אזי אם הם יהרגו אותם - הם יעברו על השבועה, ואם לאו - הם ישארו בחיים, ובין כך הם יענשו על שעברו על ציווי ה', והם לא ירשו את הארץ[5].

הם בחרו בכמה אנשים, והלבישו אותם בבגדים בלים, נעלים בלות ומטולאות, וכן נתנו להם שקים בלים לחמוריהם, ונודות יין בלים ומבוקעים, ולחם יבש שהחל להעלות עובש; בכדי לגרום להם להראות כאילו הם מגיעים ממקום רחוק ביותר.

כריתת הברית[עריכה]

כאשר הם הגיעו אל בני ישראל לגלגל, הם פנו אל בני ישראל ואמרו - שהם באו מארץ רחוקה על מנת לכרות עם בני ישראל ברית. בני ישראל הפגינו חוסר אמון בהם, ואמרו שמי אמר שאינכם מתושבי הארץ?

יהושע שאל אותם מי הם, ומאין הם באים? השלוחים השיבו לו, שהם באו מארץ רחוקה, לכבוד ה', כיוון שהם שמעו את כל מה שהוא עשה למצרים, וכן את הנס בנצחון במלחמת סיחון ועוג, ועל כן הזקנים ושאר התושבים במקומם הורו להם לצאת לדרך ולכרות ברית עם בני ישראל. השלוחים הצביעו על בגדיהם הבלים ועל צידתם המעופשת כראיה לכך שהם יצאו לדרך לפני זמן רב.

יהושע וזקני ישראל קיבלו את דבריהם, ולא שאלו את פי ה'. והם כרתו להם ברית שלום בשבועה.

העונש[עריכה]

לאחר שלושה ימים, נודע לבני ישראל שבאמת היו אלו תושבי גבעון, אשר נמצאים בקרבת מקום.

הם נסעו לעריהם של הגבעונים - גבעון, הכפירה, בארות וקרית יערים, אך הם לא הרגום, בגלל שהם נשבעו להם בה'.

כל בני ישראל התלוננו אצל הנשיאים על כך שהם לא הורגים את תושבי הארץ כהוראת ה'. והם ענו להם, שהם לא יכולים להורגם מפני שהם נשבעו בשם ה', אך בשביל שה' לא יכעס על שבועתם, הם יגזרו עליהם עבדות: שהם יהיו חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה.

יהושע קרא לבני גבעון, ושאלם מדוע הם רימו אותו ואת בני ישראל? והוסיף שכעת הם ארורים, והם יהיו עבדים - והם ישמשו (לאחר שוך המלחמות) כחוטבי עצים ושואבי מים לבית ה'.

הם הצטדקו בכך שהם פחדו מאוד, כיוון שהם שמעו שהוא צוּוָה להרוג את כל תושבי הארץ. וכעת הם מקבלים על עצמם את גזירתו.

השפעת הברית[עריכה]

מלחמה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת מלכי הדרום

כתוצאה מהסכם שלום זה, מלכי הדרום בראשות אדוני-צדק מלך ירושלים יצאו למלחמה בבני ישראל, במלחמה זו גם אירע הנס המפורסם של "שמש בגבעון דום".

נתינים[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נתינים

אנשי גבעון נכנסו למעמד נחות של נתינים, מעמד בו הם פסולי חיתון עם שאר בני ישראל. גזירת יהושע הייתה רק לזמן שבית המקדש קיים.

בפנימיות העניינים[עריכה]

בתורת החסידות מבואר, שעניינה של כריתת ברית היא נוגעת בדרגות שלמעלה מהשכל, ותוקף הברית נוגעת דווקא ברגל (יותר מהראש).

ועל פי זה מבאר הרבי את הסיבה שדווקא הגבעונים זכו לשהות במקום המקדש, בשונה משאר בני ישראל, שרק אנשי המעמד היו שם באופן קבוע; מכיוון שהם בחינת הרגל, לכן בהם ניכרת המעלה של החיבור לה'.

ובזה גם מבואר מדוע בני ישראל נשבעו להם, מכיוון ששבועה מגיעה עד עצם הנפש[6], ועצם הנפש מתבטא דווקא ברגל.

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים

  1. ואתחנן ז, ב.
  2. ירושלמי מסכת שביעית פרק ו, הלכה א.
  3. מדרש תנחומא (בובר) פרשת נצבים ה.
  4. ספרי פנחס פסקה קלו.
  5. ילקוט שמעוני יהושע רמז יט.
  6. קיצורים והערות לתניא עמ' מח ואילך.
מאורעות ספר יהושע
מרגלי יהושעהכניסה הראשונה לארץמעמד הברכות והקללותפסח גלגלכיבוש יריחוכיבוש העיהברית עם הגבעוניםמלחמת מלכי הדרוםשמש בגבעון דוםמלחמת מלכי הצפוןחלוקת הארץ בימי יהושעפטירת יהושע