כיבוש יריחו

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כיבוש יריחו הוא הנצחון הראשון שהיה לבני ישראל בכניסתם הראשונה לארץ. הנצחון ארע באופן ניסי באמצעות הקפת העיר ותקיעה בשופרות. שלל העיר הוקדש, והעיר נשרפה.

רקע[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכניסה הראשונה לארץ

לפני שבני ישראל עברו את הירדן, יהושע בן נון שלח שני מרגלים, ששמותיהם היו[1] פנחס בן אלעזר הכהן וכלב בן יפונה, בכדי לרגל את יריחו, ולבדוק כיצד ניתן לכובשה.

הסיבה לבחירת יריחו היא, מכיוון שהיא הייתה "מנעולה של ארץ ישראל"[2], ולאחר הכיבוש שלה, כל הארץ הייתה פתוחה לפניהם. בשל סיבה זו, כל מלכי הארץ קנו להם אחוזה בתוך העיר.

בהגיעם, הם שמעו מרחב שכל יושבי הארץ מפחדים מהם לאחר הנצחון המהיר שלהם במלחמת סיחון ועוג, הודעה זו מילאה את מבוקשם - האנשים לא ילחמו בהם בביטחון, והם ינצחו בקלות.

לאחר ששבו ליהושע ובישרו לו זאת, בני ישראל עברו את הירדן, והגיעו לגלגל אשר על יד יריחו וחגגו שם את חג הפסח.

לבינתיים מלך יריחו הורה על הסגר מפני פחדו מבני ישראל, ואף אחד לא יכל להכנס ולצאת מהעיר.

שר צבא ה'[עריכה]

כאשר יהושע הסתובב על יד העיר יריחו, הוא נשא את עיניו וראה איש עומד מולו עם חרב שלופה בידו. הוא הלך אליו ושאלו "הלנו אתה אם לצרינו" - האם באת לסייע לנו או לאויב?

הוא ענה לו שהוא "שר צבא ה'" (או שרם של ישראל - שהם צבא ה'[3]), והוא בא גם בימי משה רבינו, אך הוא לא רצה לקבלו[4], והוא בא כעת שוב, כיוון שבלא עזרתו זה לא יהיה שייך לכבוש את יריחו.

יהושע נפל על פניו, ושאל אותו מה הם דבריו. הוא ענה ליהושע שהמקום שעליו הוא עומד הוא קדוש, ועל כן עליו לחלוץ את נעליו מרגליו.

אופן הכיבוש[עריכה]

לאחר חג הפסח, ביום ראשון כ"ב ניסן, החלו בני ישראל להקיף על פי ציווי ה' את העיר יריחו כששבעה כהנים הולכים בראש עם שופרות, ולאחריהם הולכים ארבעה נוספים נושאים את ארון הברית, ולאחריהם צועדים "כל אנשי המלחמה" אשר מנו 60,000 איש[5], והחלוץ - מבני ראובן וגד הולך בראש אנשי המלחמה.

ביום הראשון הם הקיפו את העיר פעם אחת, והכהנים תקעו פעם אחת, וכל העם שתק כל הזמן. וכן הם עשו במשך ששת הימים.

ביום השביעי - בשבת קודש כ"ח ניסן הם הקיפו את העיר שבע פעמים, ובכל פעם הכהנים תקעו פעם אחת. לאחר הסיבוב השביעי, יהושע הורה לעם שלאחר התקיעה, שיריעו כולם בקול. בהריעם החומה נפלה תחתיה. ואנשי הצבא נכנסו כל אחד ממקום עמידתו אל תוך העיר.

מכיוון שרוחבה של החומה היה כגובהה, לא היה שייך שהיא תיפול לצידה, ולכן היא נבלעה תחתיה[6].

החרם[עריכה]

קודם שנכנסו לעיר, יהושע הודיע לעם:

וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל־אֲשֶׁר־בָּהּ לַֽה' רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּֽחְיֶה הִיא וְכָל־אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת־הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ:
וְרַק־אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן־הַחֵרֶם פֶּן־תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן־הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ:
וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַֽה' אוֹצַר ה' יָבוֹא:
ספר יהושע ו, יז-יט

מיד כאשר החומות נפלו, הזדרזו שני המרגלים, (אשר כאן נקראים נערים, על שם הזריזות שהפגינו[7]), והוציאו את רחב ואת כל אנשי ביתה ומשפחתה והוציאו אותם מחוץ למחנה ישראל.

שאר הלוחמים הרגו את כל מי שהיה בעיר - אנשים, נשים וטף וכן את כל הבהמות. לאחר מכן הם אספו את הכסף והזהב הנחושת והברזל ונתנוהו ל"אוצר בית ה'". ולבסוף שרפו את העיר באש.

הסיבה לחרם[עריכה]

במדרש[8] מובאים כמה טעמים על סיבת החרם:

  • רבי שמעון בן חלפתא: כיון שכבשה בשבת, אמר יהושע שבת קדש, וכל מה שכבשנו בשבת יהיה קדש.
  • רבי ברכיה: כעיר הנדחת עשאה, והרי עיר הנדחת אסורה בהנאה.
  • ר' יהודה הלוי בר שלום, בשם רבי יהושע: כתוב "ראשית עריסותיכם תתנו לה'", הואיל וכבשנו אותה תחלה - נעשה אותה חלה להקב"ה.
  • רבי שמעון בן לקיש: הסיבה לחרם הייתה בכדי לעורר רחמי שמים, וכמו שהפסוק אומר "ברוגז רחם תזכור"; ו"חרם" ו"רחם" הם אותה גימטריה (248).

מעילה בחרם[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כיבוש העי

אף שכל העם נזהר מלשלוח יד בחרם, עכן בן זבדי משבט יהודה לא יכל להתאפק, ולקח כמה חפצים מהשלל. כתוצאה מכך, מאוחר יותר במלחמת העי הייתה תבוסה לבני ישראל.

הקב"ה הורה ליהושע לעשות גורל ולמצוא אותו, ושרפו את כל אשר היה לו, ואותו רגמו באבנים והקימו עליו גל אבנים.

הקללה[עריכה]

לאחר שסיימו להחריב את העיר, יהושע הורה להותיר את העיר הזאת חריבה לנצח, וקילל את מי שיבנה את העיר[9]:

אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֶת־יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ:

רבי יוסי ורבי יהושע בן קרחה אמרו: שפירוש לשונו של יהושע "את העיר הזאת את יריחו", הכוונה היא – לא רק שלא לבנות את העיר הזאת, אלא גם שלא יבנה עיר אחרת ויקראו לה יריחו, או את העיר יריחו ויקראו את שמה בשם אחר[10].

כן אמרו חז"ל, שאם בנו אותה, אין איסור לשבת בה[10].

טעם הקללה[עריכה]

הרמב"ם הסביר, שטעם הקללה הוא בכדי שהנס קיים - שנפלה חומת עיר יריחו תחתיה, כי כל מי שיראה את החומה שוקעת בארץ יבין מיד, שלא מדובר פה בסתם הרס של בניין אלא שהיה פה נס שהוא נשתקע בארץ[11].

הרד"ק הסביר, כי מכיוון שזוהי העיר הראשונה שכבשו, יש להשאירה כך כתרומה.

הרלב"ג[12] כותב, שתי אפשרויות: 1. שמעשיהם ואמונתם של יושבי יריחו היו יותר מגונות משאר יושבי הארץ. 2. זה היה במטרה להפחיד את שאר תושבי הארץ.

בניית העיר[עריכה]

בספר מלכים[13] מסופר, שחיאל מבית אל בנה את יריחו בימי אחאב, והתקיימה בו קללת יהושע: כשהתחיל לבנותה מת בכורו אבירם, וכאשר הוא הציב את דלתותיה מת בנו הצעיר שְׂגוּב.

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים

  1. רש"י כאן (ב, ד) בשם מדרש אגדת תנחומא.
  2. ראה במדב"ר פט"ו, טו. תנחומא בהעלותך יו"ד.
  3. מצודות דוד כאן ה, יד.
  4. באומרו לה': "אם אין פניך (אלא מלאך) הולכות עמנו, אל תעלנו מזה" - פרשת כי תשא לג, טו.
  5. שיר השירים רבה פרשה ד, ד.
  6. מסכת ברכות נד, ב.
  7. רש"י כאן ו, כג.
  8. ילקוט שמעוני יהושע רמז טו.
  9. יהושע ו, כו.
  10. 10.0 10.1 תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י, הלכה ח.
  11. הובא ברד"ק על הפסוק.
  12. ו, יז.
  13. מלכים-א' טז, לד.
מאורעות ספר יהושע
מרגלי יהושעהכניסה הראשונה לארץמעמד הברכות והקללותפסח גלגלכיבוש יריחוכיבוש העיהברית עם הגבעוניםמלחמת מלכי הדרוםשמש בגבעון דוםמלחמת מלכי הצפוןחלוקת הארץ בימי יהושעפטירת יהושע